יום ב', 13/8/1956
במשרד הבריאות במחנה יהודה עשו לי זריקה נגד קדחת צהובה כהכנה למסעי באסיה.
עמוס מנור בא לשאול אם יוכל להילוות אלי מישהו מהרשות בוועידת בומבי. עניתי בחיוב. סיפר על משפטו של המרגל א'[בני] שנערך בדלתיים סגורות ונסתיים זה עתה. לדבריו עשה היומ"ש חיים כהן מישגה בוותרו על עדויות הקטגוריה לאחר שהסניגור הודיע כי הנאשם מודה באשמתו. לאחר ההודיה נאם הסניגור וביקש להמתיק את האשמה ככל האפשר. שוב לא הייתה אפשרות לתובע להוכיח מה חמורה האשמה מבלי להיזקק לעדויות, אך כשניסה לחזור בו מוויתורו לא נענה לו השופט. נראה מה יהיה פסק-הדין.
לדברי עמוס מאיים המשפט [הדיבה] בין [יצחק] רפאל ו[ד"ר ישעיהו] לייבוביץ [שכתב ל"הארץ" ב-1.8 כי ניתנה הוראה למשטרה מטעם רה"מ דב"ג - כפי שטענו ראשי "שורת המתנדבים" ש' אפלבוים וא' העצני - להימנע מכל חקירה נגד חה"כ יצחק רפאל, שהואשם ע"י השורה בהברחת יהלומים; י' רפאל תבע את "השורה" למשפט: דב"ג פירסם הכחשה להאשמת י' לייבוביץ ב"דבר" 2.8] בסיבוכים בלתי נעימים לחלוטין.
עמוס שאל מה דעתי על עתידו של קובי בשובו. אמרתי "ודאי יעבוד ברָשות – כלומר אין זו חובתו?" אמר כי לדעתו יש להכניסו למזא"ר למען "יגדל שם". לבסוף [אמר] עמוס על המאמר: "ממש נהדר! איזה הבדל עצום בינו לבין הרמה הרגילה של מאמרים באותו עיתון!"
הכינותי ראשי פרקים להרצאה שעלי לשאת הערב ב"בית-ברל".
אחה"צ ישבתי עם זיאמה דיבון. לעת עתה לא חל שום שינוי בארגון העניינים. ג'וש באירופה ופעיל - כקודם. אליאס משתף פעולה - כקודם. יצחק נבון טרם נחלץ ממשרד רה"מ. מחפשים שם מזכיר במקומו ואין. הרי שלפי שעה ממשיך זיאמה בריכוז, אך תוך הקדשת הרבה פחות זמן למזה"ת והרבה יותר לתפקידי היוע"ר. "הוועד הערבי העליון" הקודם נתחסל עם פרישתי וחדש טרם הוקם.
פתאום, ללא כל קשר עם משהו, החל זיאמה מדבר על לבי כי אכנס לעובי הקורה של בעיית חינוך הנוער בעדות המזרח. היסברתי כי איני מוכן לשום עול או תפקיד מיותר, אשר בו אתרכז כליל. נתאכזב מאוד, אך היה בהצעתו ובהפצרתו חוסר איזון גמור.
ישיבה על מסעי לאסיה: לוין, בן-חורין, ברקת. האחרון פעל לשנות את הסדר ולקבוע את הביקור בבורמה ראשון. אח"כ מנילה וטוקיו, משם דרך סינגפור למאלאיה, אח"כ נפאל וציילון, משם לוועידה בבומבי, לוועידה בבנגקוק ולבסוף לאוס וקמבודיה. לפי תוכנית זו עלי לצאת ב-20 בספטמבר (א' חוה"מ סוכות) ואחזור לא לפני היום האחרון בנובמבר. לשם סידור הפגישה עם נהרו בין שתי הוועידות אמרתי כי אכתוב בעצמי לנהרו אישית.
ב-6 יצאנו את העיר, אני וצפורה והארדיכל קליינברגר(!), לת"א. נסענו שוב במכונית של חברת התיירות. צפורה והארדיכל נסעו להתייעצות עם יחזקאל גד כדי לקבוע סופית את תוכנית הדירה שתוקם על גג הבית בלפור 19. השארתים בת"א והמשכתי ל"בית ברל". כאן הרציתי בפני צירוף של שני חוגים אמריקנים: החבורה שבאה לבלות עונת קיץ מטעם NYU [אוניברסיטת נ"י] וקבוצת נוער מבתי הספר של ניו יורק. הנושא היה, לפי בחירתי, The Uniqueness of Israel - לא יחידוּת ישראל אלא ייחודה, או יותר נכון ייחודיה של ישראל. צילי אברהם מהקונסוליה שלנו בניו-יורק ניצחה על הסדר.
חזרתי לת"א. ביקרתי את עדה וסיפרתי לה על שיחתי עם גולדה. אורו עיניה. סוף סוף ראתה מוצא חיובי מהסבך ותקווה של ממש להצלת העניין היקר לה מכל. משם נסעתי לחולון, אספתי את צפורה והמשכנו לירושלים.
