יום א',  12/8/1956

בבוקר עם שמשון: איסוף החומר על אישים מתקדם כהלכה. ביקשתיו לרכז מאמרי "על המשמר" על פרשת שחרור אורן כהכנה למאמרי השני ב"דבר".

רוב היום כתבתי יומן אותו שבוע של ההתפטרות, שנשאר "פעור".

לארוחת צהריים ב"בית שלום" עם שני זוגות מארה"ב, [אליהו] דובקין ו[שלמה] אייזנברג.

נזכרתי פתאום כי אתמול היה בר-מצווה לבנה של נטשה רפאל, מזכירתי הצרפתית במשרד החוץ. שימשה בתפקיד זה שנים ללא כל מינוי ועשתה את מלאכתה במסירות ובתרבות שלמעלה מכל שבח. נסענו אליה לתה.

הממה אותי ידיעה שנתקבלה על מותו החטוף של מני לוריא, אחיו של ארתור, איש מדע בשירות ארגון הבריאות העולמי, שראיתיו בג'נבה לפני חודשים מספר. דיברנו פעמיים בבית הלוּרים הערב. ארתור וז'נט טסים לג'נבה. ההורים שם – באו לחוג בר מצווה של נכדם. לוריא הזקן הוא בן 81 ומינה לו הגורל לקבור את בנו.

עוד במוצ"ש עשיתי צעד שעלה לי במאמץ: טילפנתי לגולדה. הערב ביקרתיה וביררנו את עניין הבית. נאחזה בתוכנית החדשה בשתי ידיה ורק שאלה אם עדה תתפשר עם צמצום ההיקף. אמרתי לה כי עדה היא בעלת ההצעה, כדי להציל מהמפולת מה שאפשר. אמרה שגם ב"ג טען לה כל הזמן כי אפשר לבטל את התוכנית רק בהסכמת עדה. על כל פנים היא תיגש עכשיו מייד לביצוע. השיחה הפליאה אותי עצמי בקלותה-  כאילו לא קרה בינינו דבר. בעלותי וברדתי נתקלתי בשוטרים מוכרים היטב שנראו לי מאוד יוצאי דופן על המדרגות האלו.

בערב ביקרונו סימה ויוסף ואחריהם בא מוריק בראלי. הייתי מדוכא ממיזמוז הזמן.

גדעון טילפן. הוא קרא את המאמר ב"דבר" יחד עם בנו [אמנון]. דעת שניהם: מרתק! סגנון לגמרי חדש - אופן כתיבה שאין דומה לו בעיתונותנו - קודם כל מעניין. הן רוב המאמרים המדיניים משעממים עד מוות!