שבת, 11/8/1956
שם הספר  יומן אישי 1956
שם הפרק  שבת, 11/8/1956

 

 

שבת,  11/8/1956

 

השרב בעינו ובעיצומו. החזאי שהתנבא להתפוגגות גל החום נמצא בדאי. איחרנו קום והיינו מתהלכים בדירה החדשה עומדים על נצורותיה ותוהים על אפשרויותיה. באמצע הבוקר בא שלמה בלבוש אזרחי וכיבדנוהו בסבלות: נשא על שיכמו את התמונה הגדולה לפורטינארי, אשר ספק אם יימצא קיר ראוי לה בדירה הזאת.

מחנה זמר הדים מצוינים למאמר בחוגי העיתונאים, כולל אנשי "מעריב" ו"למרחב".

שלמה סיפר כי חבריו בצבא, אנשי מילואים מהמשקים, החונים עכשיו בירושלים, אינם נותנים לו מנוח כי יסדר להם שיחה איתי. חשקה נפשם לשמוע ולהציג שאלות. אמרתי כי לא כדאי לי ולו להסתבך. אילו בא הדבר מאיזה דרג מוסמך - שאני, אבל סידור "פרטיזני" כזה פירושו כי אני מנצל קשרי משפחה לשם מיבצעי הסברה פרטיים בצבא. כבר היו צרות צרורות לנבות כשהיה סַמל בגדוד הצנחנים, בשל חשדות שנפלו עליו כי הוא מספר לי סודות מהחדר - כל מיני מעשים שלא ייעשו. עוד חסר לנו כי יֵצא קצף כזה גם על שלמה.

חידשנו ימינו כקדם וכמנהגנו ברח' רד"ק 5. קבענו כי בכל שבת אחה"צ ביתנו פתוח. לא יכולנו לנהוג כך בסמולנסקין 9 - שם חיינו כמאחורי חומה ובריח ואנשים יכלו לבוא רק על פי הזמנה או הידברות מראש, שאם לא כן היינו מוצפים נחשולי אדם. עתה אין סיכון כי מספר הבאים יחרוג ממסגרת סבירה. באו לתה זוג-חמד מניו יורק, דני וזיוה שפירא, הוא פסנתרן והיא דוברת עברית רהוטה וטובה, שניהם ידידי יעל וגדעון. כן באו צבי ורחל [שוורץ] ארתור וז'נט ועוד.

צילצל איזה בחור אמריקני ואמר כי בידו מכתב המלצה מפלוני, ולא עוד אלא הוא מכיר היטב את קובי, שכן היו יחד בבית-ספר-קיץ לדיבור רוסי. אמרתי לו לבוא מייד. אמר כי הוא אצל קרובים. אמרתי כי יביאם. באו. הוא וזוג דרום-אפריקני היושבים בארץ. הוא רופא בבית-מזמיל [קריית יובל] והיא אם לשני זאטוטים, שגם הם כיבדונו בביקורם. דיברנו על קובי ועל רנה ורציתי להראות לאשת הרופא את החוברת שקיבלנו מרנה על הוועידה הבינלאומית לריפוי פיסי ובה תמונתה כאחת המרצות [על שיטת הלידה הטבעית הנהוגה ב"מרכז האימהות של ניו-יורק" שבו הורתה], אך החוברת לא נמצאה. והנה פתאום היא שואלת: מי זאת רנה שרת? אמרנו: כלתנו. אמרה: שמעתי כי היא הופיעה בוועידה בינלאומית וכו'. מתברר כי האישה עוסקת באותו מקצוע ממש של הדרכה גופנית לנשים הרות. שניהם באו לארץ עם מח"ל בימי מלחמת השחרור ונשארו.

בערב ניגשנו אל זמורה, למסיבת פרידה של [בתו] מיכל ובעלה הכנר היוצאים לשנה לשבדיה לפי תוכנית של חילופי מוסיקאים. שיחת הכל מה יעשה נאצר ומה יעשה המערב ומאמרי אף הוא נושא לדיון. זמורה התהלך כצל עבָרו ומסביב ידידים השומרים אמונים לו - [פ'] רוזן, [ז'] שז"ר, [ח'] קרונגולד, [קורט] בלומנפלד. כמו תמיד, התחמץ הלב למראה גורלה של [אשתו] שושנה.

בדרכנו חזרה הביתה ניצנץ בי רעיון בדבר נושא המאמר הבא. יצר הכתיבה החל פועם בי אך חשבתי כי עלי לנהוג בררנות חמורה לגבי נושאים ולכתוב רק אם יש לי משהו מיוחד להגיד ואם המאמר יהיה לא רק בעל משקל אלא מעניין לקריאה. ובכן הנושא הוא "שאלה למפ"ם" - בעקבות שיחת ארוחת הבוקר במיזרע [למחרת מסיבת קבלת-הפנים למרדכי אורן] על הנושא: הייתכן משפט צדק במדינה רודנית?

 

העתקת קישור