יום ה',  9/8/1956

 

אף זה תאריך: נתבצעה ההעברה לבלפור 14. שכבנו קרוב ל-3 וב-6 קמנו. שוב באה המשאית עם הסבלים. נבות, אף על פי שאיחר מאוד בנשף, ב"כַייפו" עם חברים, היה במלוא אונו באשמורת הבוקר. בקצב מזורז, כפי שמקובל לומר אצלנו, הועברו רהיטי חדר המגורים הפרטי, אלה שהיו עמנו עוד ברד"ק 5, המיטות, ריהוט חדר האוכל ושאר ירקות. עודף רב שלא יימצא לו מקום בדירה החדשה הוחסן לעת עתה באחד מחדרי השירות למטה. עבדתי עם השכמה לפנות את שולחן הכתיבה שלי מכל סירבולת התיקים וסחף הפתקים, עד שהצגתיו ככלי ריק, כשיר לטילטול - והועבר אף הוא. חדר המגורים, אשר כה שפרה עלינו ישיבתנו בו, נתרוקן כהרף עין מכל-כל וניראָה חסר-כל-שחר בערייתו. כך מסתיימים פרקים בחיים תוך המחשה גשמית של חיסול ועקירה. אך נגמרה הוצאת הרהיטים מסמולנסקין 9 ובטרם הספקתי להציץ במתחולל בבלפור 14 הגיעה שעתי לצאת לת"א. מעשה שטן! גם כשעברנו מתל-בנימין לירושלים בדצמבר 1953 נסתבכו הדברים כך שהייתי שקוע בעניינים למעלה ראש וכל הנטל והטירדה של העקירה והטלטול רבצו במלוא כובדם על צפורה כשהיא לגמרי לבדה. אף הפעם הוכרחתי לעוזבה באמצע המלאכה - אך לפחות עמד לימינה אוצר כוחות האיתנים וסלע הנאמנות ששמם נבות. לכתחילה הייתה התוכנית לעבור ביום ב' ולכן פיניתי עצמי לימים ב'-ג'-ד' וריכזתי את כל עיסוקי בת"א ליום ה', אך קרה מה שקרה וההעברה חלה דווקא ביום היותי בת"א.

אמש חיפשתי אחרי יעקב הרצוג למען הראות גם לו את המאמר. הבוקר הופיע - כשהבלבול והמבוקה בעיצומם. קרא והעיר הערות ספורות, אך מאוד נכוחות. אחד מלבטי היה כרוך בעניין התכונה הצבאית המפוצצת של מעצמות המערב, בייחוד של אנגליה [אוניות מלחמה בריטיות הוכנסו לים התיכון; הצי הצרפתי הועמד במצב הכן; אוניות צי אמריקניות הפליגו מבסיסיהן בים התיכון]. הייתי משוכנע כי אין זו אלא הפגנת סרק. עם זה שאלתי עצמי אם ראוי לי להוסיף אפילו קורטוב של עידוד לנאצר על ידי הכרזה על כך. ולעומת זה כירסם ספק - שמא בכל זאת יעזו לפעול ולמה אתבדה? ממצר זה הוציאני יעקב על ידי סימון קו ממוצע. גם ההיקש שדרשתי בין משלוח הצבא והציים למזה"ת לרגל משבר התעלה ובין סיכוי של התערבות מערבית לטובתנו נגד תוקפנות מצרית נשאר מוקשה לדידי - פן אמָצא אשם בהפצת אשליות. אף כאן הציע לי יעקב קו המרחיקני מהסיכון ועם זה שומר על עיקר כוונתי - להציג את הפגנת הכוח המערבית במקרה זה כאות לבאות, המחייב התחשבות מצדנו.

נסעתי לת"א במכונית המשרד שהובילה דואר ללוד וכשהגעתי לוועה"פ לישיבת הוועדה המתמדת של המפלגה תיקנתי שוב את המאמר לפי עצותיו של יעקב ושלחתיו לשורר.

במעלית נפגשתי עם רחל אדיב שלא ראיתיה זמן רב. על רגל אחת ביקשה לדעת כיצד אנו "מרגישים" ומה חיינו עכשיו. עדיין שמורים איתה דברים להגיד לנו מחוויות אותם הימים. אין לשער ואין לתאר איך חי הציבור לכל שדרותיו את התמורה. נשים "זרות" בהחלט בכו ליד מקלטי הרדיו. לא רק המאורע עצמו היה זעזוע, אלא תגובת הציבור באה כתדהמה - "עוצמת נחשול ההערצה" הפתיעה. שתי שאלות היו בפי כל בחיפה: מדוע? ואיך ייתכן?

בוועדה הירצה גוברין על עבודת ועדת י"א, שהגישה מסקנות מוסכמות  ב כ ל -  פרט לשני סעיפים "פעוטים": מיסים ותוספת היוקר. באלה נטושה המחלוקת ללא פשרה בין קברניטי המשק מזה ואנשי האיגוד המקצועי מזה. הישיבה שמעה הרצאה נוקבת ומזעזעת מפי פנחס ספיר על סיכויי המצב הכלכלי השחורים משחור בין עובדות היסוד שקבע ספיר בחזותו לשנים הקרובות - גידול העלייה, ריבוי היישוב, התרחבות השנתונים המתבגרים לאחר ההתכווצות שחלה בהם בשנים האחרונות, הגירעון הנשקף במאזן מטבע חוץ עם חיסול המענק והתקרבות גמר השילומים. בר-פלוגתה שלו, [אהרון] בקר, עשה מאמץ נמרץ אך מפוקפק ביעילותו להעתיק את מרכז הכובד של הבעיה מקוטב רמת החיים לקוטב ייעול העבודה והמשק.

עזבתי את הישיבה באמצע - כשל כוחי לאחר הלילה הקצר. ביקשתי לנום קמעה אך השרב המחריד החונק את הארץ בימים אלה בתוספת הלחות המשגעת של עמק החוף ובצירוף צלצולי הטלפון הכשילו את התוכנית.

לארוחת צהרים ב"דן", עם האורח ההודי גוּפּטה ודניאל לוין. ההודי טיפוסי ביותר, כחוש ודק-חיטוב, פיקח ותרבותי ביותר. בוגר לסא"י [בלונדון] ועכשיו תלמיד-מחקר בשיקגו וכותב ספר על כלכלת דרום-מזרח אסיה, לשעבר מזכיר לענייני נוער של הקונגרס ההודי ומקורב לנהרו - דוגל בהכרתו את נהרו מקרוב ומלא הערצה לאישיותו אך יודע את חולשותיו ושיגיונותיו. היה במשלחת המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של הודו בוועידת רנגון וזוכר היטב את הופעותי. עם פילוג המפלגה הצטרף לפלג של [המנהיג הסוציאליסטי], רַמַנוֹהַר לוֹהִייָה העוין אותנו. פתח בהניחו לפני חוברת ראשונה של הירחון mankind ([אנושות] (לא פחות!) שניגשה להוציא מפלגת לוהייה, ובה, במינשר-התוכנית של המפלגה, פיסקה נזפנית על ישראל, שמעשיה "אירופיים" ואינה ממלאת חובתה להתרַצוּת לערבים. הוא עצמו מבקר בארץ זו הפעם השנייה וכאילו אינו מזדהה בכל עם עמדת קבוצתו בשאלת ישראל-ערב. עד שבא הפעם לארץ ביקר במצרים, בעיראק, בסוריה, בלבנון ובירדן. מצא בכמה ארצות, ובייחוד בסוריה, קבוצות סוציאליסטיות כנות, בעלות יחס אמיתי ורציני לערכי הסוציאליזם והדמוקרטיה, אך לוהטות בשלב זה בעיקר לעניין הלאומי, המרוכז לדידם יותר בעמידה נגד תככי "האימפריאליזם" - מלחמה במחייבי ההצטרפות לברית בגדאד - מאשר בשנאת ישראל. לדבריו, הם ערים לסכנת השיעבוד הסובייטי לא פחות מלאֵימת הניצול המערבי. כל הפרק הזה בתיאורו לקה בהוורדה ניכרת.

כל "המפלגות הסוציאליסטיות" הללו דרוכות להשתתף בוועידת בומבי. הן לא יציגו כתנאי להשתתפותן את הוצאת ישראל, אבל הן יחתרו להשיג מראש הבטחות מהמשלחות העיקריות כי יתמכו בעמדה הערבית נגדנו. לשם כך הן עומדות מעכשיו במגע עם הודו ועם יפן, אולי גם עם אחרים. והיה, אם יבואו מראש על סיפוקם - ישתתפו בוועידה וידרשו העלאת בעיית ישראל-ערב על סדר היום. אם יושבו פניהם - גם אז יבואו לוועידה, אך רק כ"משקיפים". יש בידיהם תוכנית שיגישו לוועידה כיסוד לפיתרון הבעיה: הקמת קונפדרציה. בכלל, הם דוגלים מאוד ברעיון זה בשביל ארצות ערב כשלעצמן. כן, הם מבינים היטב כי קונפדרציה פירושה איגוד מדינות שבראשו מוסד שלטון מרכזי בעל סמכות, המצורפת מוויתורי המדינות המרכיבות על סמכויות ריבוניות שלהן. אשר לישראל, הם מוכנים לתמוך בקבלת ישראל לתוך האיגוד ולא איכפת להם אם זה לא ייקרא בשם "קונפדרציה ערבית" אלא יכונה "מזרח-תיכונית", או משהו מעין זה, אבל הם יציגו תנאי כי ישראל תוותר על סמכות העלייה.

הבעתי הסכמה עקרונית לכניסת ישראל לקונפדרציה על יסודות שוויון גמור, אבל עשיתי לקלס את עניין איסור או הגבלת העלייה והסברתי כי חופש העלייה הוא raison d' etre [המטרה המצדיקה את הקיום] של מדינת ישראל.

סיפר כי בדרך כלל נושבות רוחות לא כל כך טובות לישראל במפלגות "האינטרנציונל האסייני". על כל פנים הלך הרוח נשתנה לרעה מוועידת רנגון. הדבר חל בייחוד על הודו. אפילו [המנהיג הסוציאליסטי ההודי] אָשוֹק מֶהְטָה, שהוא ידיד מובהק לנו, מתבטא כי הוא מטיל ספק בדבר היותנו בני אסיה אמיתיים ונוטה יותר לראות בנו אירופים. אומנם הוא ממהר להוסיף לימוד זכות ומציין כי אין לטעון נגדנו כל עוד אין הערבים מוכנים לקבלנו לתוך משפחת המזה"ת. אף על פי כן העובדה של תלותנו במערב ונהייתנו אחריו בעינה עומדת.

אמרתי כי אין הקולר תלוי בערבים בלבד. גם הודו, ומאותה בחינה גם סין, נושאות באחריות לבידודנו באסיה ולעידוד מקיימי המצור והחרם נגדנו, על ידי סירובן להתקין יחסים דיפלומטיים עם ישראל. נהרו איננו נייטרלי בין ישראל וערב כשם שהוא טוען כי הוא נייטרלי בין ארה"ב ובריה"מ.

גופטה שאל אם בהיותי בהודו אֶפגש עם נהרו. אמרתי: תלוי בו. אני מניח כי לא יסרב לקבלני, כל שכן כשאיני נציג רשמי וגם לא בא להודו לשם ראיון איתו, אלא נקלע לשם ממילא. אבל צריך שיהא ברור לו מראש כי כוונתי לא לספל תה ולשיחה על האקלים אלא לבירור לבבי ורציני, לגמרי בלתי רשמי, של הבעיות העומדות על הפרק. אמר: נהרו אינו איש שיחה - בכלל, אינו יודע לשוחח: או הוא מקשיב או הוא מדבר. הנה, בביקורו בלבנון, באו אליו שר החוץ ויושב-ראש בית הנבחרים, ישבו ודיברו למעלה משעה. ישב נהרו והקשיב רב קשב ולא הוציא הגה מפיו כל עוד דיברו. משגמרו אמר: "אני רואה כי, אין פיתרון לבעיה" - וקם.

אף על פי כן בטוח גופטה כי שיחתי עם נהרו תתקיים. הוא דוחה את הגירסות כי ביחסו אלינו מושפע נהרו מ[איש אמונו [קרישנה מנון [השמאלני, נציג הודו באו"ם ואח"כ שר ההגנה], או ממאולנה אזאד [מנהיג הודי מוסלמי שלא עקר לפאקיסטן; שר החינוך ואוצרות הטבע בממשלת נהרו]. לא, זהו יחסו האישי. עודנו רואה בציונות זמורת זר, תנועה של השתלטות מבחוץ על עם בן-ארצו. גם שנאתו לדת ולכל דתיות תורמת חלקה. הרושם שלו הוא כי הציונות בשורשה היא תנועה דתית.

עוד הציע גופטה לסדר לי הזמנה מאת "המועצה לענייני עולם" בדלהי להופיע ולהרצות לפניהם. זהו בית ועד מכובד מאוד, שבראשך עומדת אישיות דגולה. להלן שאל אם אהיה מוכן להיפגש עם הערבים בבומבי מאחורי הקלעים. אמרתי ודאי. אמר כי לוהייה מאוד להוט לסדר לי פגישה עם [המנהיג הסוציאליסטי הלבנוני (הדרוזי) כמאל] ג'וּנְבַּלאט, אבל השאלה היא מהי תוכניתנו. לוהייה עודנו תולה תקווה באפשרות לשכנע אותנו כי עלינו להחזיר פליטים. הוא עצמו בטוח כי שום דבר לא יזוז בלי הודיה מצדנו בעיקרון של חופש הבחירה מצד הפליטים אם לחזור או להישאר באשר הם - אחת היא מהו מספר הפליטים שיחזרו למעשה.

לבסוף הפליט: הם מצפים לאיזו הצעה רבת-רושם מצדכם. הוא עומד לבקר שוב בארצות ערב ולא היה מתנגד לקחת עמו משהו.

כאן התברר דבר המאשר את הכלל cherchez la femme [חפש את האישה] במהדורה מתוקנת: juive cherchez la [חפש את היהודייה]. שאלתי את גופטה אם כל אנשי שיחו הבינו אנגלית. אמר לא, מהם דיברו צרפתית. הוספתי ושאלתי אם הוא שומע צרפתית. אמר לא, אבל היה בחברתו מישהו שתירגם. לא הרפיתי ושאלתי אם נסע איתו עוד הודי אחד. אמר לא - וכאן העמיק קצת צבעו החום, רמז להתאדמות קלה - הכוונה לידידתו שליוותה אותו במסעו והיא יהודייה רוסית-צרפתית-אמריקנית; פירוש הדבר נולדה להורים יוצאי רוסיה, גדלה בצרפת, עכשיו יושבת בארה"ב. התיסע איתו שוב? לא, שוב לא תיסע, יען הייתה אי-נעימות. אבו נוּאָר ברבת-עמון שאל אותו פתאום: אמור את האמת, שניכם יהודים, לא כן? אמר: אני - חלילה, אנכי הודי הינדוסי. לא יסף הירדני לשאול, אבל המסקנה הייתה ברורה.

די על גופטה - ובעצם יותר מדי על פעוטון זה, הממולח מאוד.

אחר הצהריים קיבלתי הגהת מאמרי ב"דבר" כשהוא מועמד כבר בעמ' 2. סקרתי את העמוד כולו וחשכו עיני. מעל לקו [הרוחב], מימין, המאמר שלי: "לאחר הלאמת התעלה". מעל הקו משמאל - מאמר של [מנחם] קפליוק על תגובת העולם הערבי למעשה ההלאמה. באמצע - רשימה של רולבנט על האיש שחפר את התעלה. מתחת לקו - מאמר של בן-מאיר שוב על נאצר ותעלת סואץ. טילפנתי לשורר ושאלתי מה פשר ההתעללות הזאת בקורא. לא אמרתי אך חשבתי על הזלזול שנוהג עימוד כזה בי "כמתחיל", בייחוד כשבמאמרי אני עושה שפטים באותו בן-מאיר עצמו על שטויות שכתב לפני שבוע. מתגובת שורר הסתבר כי הוא לא קרא כלל את המאמרים ולא ראה את העמוד. הבטיח לתקן את המעוות.

שאול בא בעניין בית אליהו. לאחר שעבר העניין מדורים בלי סוף והגיע לשלב ביצוע היה שאול סבור כי יש להביאו לפני ב"ג בניגוד לדעת גולדה, שהסתפקה באישורו של לבון כי משרד הביטחון יחזיק את הבית. משנשאל ב"ג הביע יחס שלילי לתוכנית כולה וטען כי אין עתיד למוסד שיקום באותו מקום צר, אלא משה"ב יקים מוזיאון מרווח על פני שטח רחב, ובין הביתנים יהיה אחד שיוקדש לאליהו ובו אפשר יהיה גם לשחזר את חדרו. עדה תחילה קיבלה את הדין, וזה לאחר כל הציפייה ושיבוש תוכניותיה האישיות לגבי דיור - אבל משנודע הדבר לילדים - מרדו. הילדים במקרה זה הם דליה והרי, יען דקלה בחמדיה ודודיק בחו"ל. הייתה לשאול שיחה ממושכת איתם ולא קיבלו דעתו. ביקש התערבותי כדי להביא סוף סוף עניין זה, ההולך ומסתחב זה שנים, לידי הכרעה ברורה.

במרכז המפלגה ישיבה בענייני אסיה. דומני, בפעם הראשונה "מאז" ישבתי עם גולדה בכפיפה אחת לדיון בנושא מדיני שוטף. ברקת עודנו תולה תקווה באפשרות לדחות את הוועידה הסוציאליסטית, המאיימת עלינו בסיבוכים ומצוקות. רובנו לא גרסו פעילות מצדנו להשגת הדחייה פן נעלה חרס ורק ננחל ביזיון; מערכה היא ויש לעמוד בה. אך ברור כי האידיליה של רנגון מלפני שלוש שנים וחצי חלפה לבלי שוב ומעתה יש להיכון לחיים קשים, זרועים תקלות ואפילו כישלונות.

מייד לאחר התייעצות זו - ישיבת הוועדה המדינית. גולדה מסרה את סקירתה הראשונה. הנושא - שוב הלאמת התעלה. אמרתי לעצמי: עליך להקשיב כאדם מן הצד, תוך התפשטות גמורה מעבָרך ומכל הרגשות הרותחים בך. עשיתי מאמץ זה ומצאתי כי הסקירה, אם גם לא מבריקה ובלתי מחוטבת במיבנה, הייתה בהחלט עניינית ובהירה. משהחל הוויכוח אמרתי לעצמי כי מילאתי חובתי והלכתי.

בשעת הישיבה החלפתי דברים עם [אהרון] בקר על המצב הכלכלי. בוועדת י"א שיתוק עקב התנגשות ללא פשרה בין אנשי הקצוות. בקר טען כי אסור לדבר על הורדת רמת החיים. אמרתי כי גם אני איני מדבר על הכורח להוריד, אבל אני מוכיח באסיפות כי רמת החיים הנוכחית אין לה זכות קיום.

מהבית טילפנתי לצפורה. כל הכבודה הועברה, אך היא נשארה ללון בבית הישן והריהי כבתוך בית קברות כשהיא לבדה בקומה העליונה שנתרוקנה מרוב רהיטיה.