יום ג',  7/8/1956

בבוקר ביקור של גב' [מרגרט] קארטרייט, אישה כושית מבריקה מאוד, גם נעימה בקלסתר פניה, מורה בבתי-ספר גבוהים באמריקה ועיתונאית "חופשית", לימדה את ללה סוציולוגיה ב[מיכללת] "האנטר" ומתפעלת ממנה מאוד. מבקרת זו הפעם השנייה בישראל, נראית כידידה אמיתית. ביקרה בארצות ערב, קשרים אישיים לה ברחבי אסיה ואפריקה, מטפחת במיוחד את היחסים עם המושלים הכושים של חוף-הזהב וניגריה. שיחתה הייתה מלאת עניין, אך עיקר כוונתה הייתה לשמוע דעתי על תסבוכת סואץ, על עתידו של נאצר ועל סיכויי השלום הישראלי-ערבי. אמרתי בין השאר כי איני תופס את המרקחה שהקימו אנגליה וצרפת בשל הלאמת החברה. מה נשתנה? גם קודם הייתה המרות המדינית הגמורה על התעלה בידי נאצר. הוא שגזר איזה דגל יעבור בתעלה ואיזה ייעצר. הראיה - ההסגר על ישראל, אשר חברת תעלת סואץ לא יכלה לנקוף אצבע נגדו וגם המעצמות השלימו איתו בהיות זיכיון החברה מוכר ומכובד ומתופעל, לא הייתה סמכותו אלא טכנית גרידא. עתה, שבוטל הזיכיון והולאמה החברה, כל שעבר לידי נאצר הוא הניהול הטכני, ואילו מבחינה מדינית לא נשתנה דבר וכמובן לא מבחינה צבאית. ובכן למה רגשו? ומה יעשו בריגשתם? ההפגנות הצבאיות יסתיימו בבושת פנים. נאצר יודע היטב כי לונדון ופריס לא יצאו למלחמה. ועל מה יילחמו? על חופש השיט? נאצר מתחייב לקיימו - כמובן, פרט לישראל. העל חופש השיט לישראל יילחמו? חלומות! ובכן במה יוכלו להתאנות לנאצר? יכַנסו ועידה? ומה אם הוא יחרימנה? דאלס מדבר אל נאצר ועל נאצר כמו שצ'מברלין דיבר על היטלר ואל היטלר. טענת דאלס כי נאצר לא יוכל להתעלם מלחץ דעת הקהל הבינלאומית היא מגוחכת. הלשון המובנת לנאצר היא ממין אחר לגמרי. תציף ארה"ב את שוקי העולם בכותנה שלה, שהיא משלמת בעדה סובסידיות של מאות מיליונים למדינות הדרום, וכעבור שבועיים יתחיל נאצר להתנבא בסגנון אחר לגמרי.

הגברת הכושית אמרה כי זו לה הפעם הראשונה שהיא שומעת הצגה זו של העניין.

אחר הצהריים לתה ויזנסקי מבוסטון - השופט [צ'רלס], גיזלה אשתו, בנם ובתם הקטנים. השופט חקר אותי במדיניות: אילו הייתי מזכיר המדינה של ארה"ב ואילו הייתי שר החוץ של אנגליה ואילו ואילו. בין השאר זרק לי שאלה על יחסי המדיני, לא המוסרי, לרציחות מדיניות. מה אם אפשר לרצוח נפש את נאצר על ידי סוכנים מבחוץ, נניח ביוזמת אנגליה, על מנת להסוותה ולהציגה כיוזמה מצרית פנימית? שללתי. אין סיכוי להסוות ללא כל חשש של גילוי הסוד. ממילא יטען המשטר כי המרצחים היו שליחי האימפריאליזם וינסו להפוך את הנרצח לדמות אגדית של מעונה קדוש, נקודת מוקד חדשה של שנאת המערב וליכוד הכוחות הלאומנים-ההרפתקנים בפנים. דבר אחר לגמרי אם הרציחה היא מעשה ידיה של קבוצה מצרית שמטרתה למגר שלטון נאצר וכנופייתו תוך הכרה כי הם עוכרי העם המצרי.

כל היום כתבתי יומן של אותו שבוע "היסטורי".

בלילה ניגש יעקב הרצוג. אין שום חדש - שום רעיון, שום יוזמה. בוועדת חוץ וביטחון סיפר ב"ג בסודי סודות תוכנית הרכש החדשה, שהינה כעת בעיניו חזות הכל ושלמענה ובגללה הוא מוכן לוותר על כל מיבצע אחר, כולל אפילו הכנת אונייה בנמל מסאווה כאמצעי לחץ על המעצמות לבל "ישכחו" את ישראל במאבקם עם מצרים. שוחחנו על תסבוכת סואץ והבעתי דעתי כי המערב יתפשר איכשהו עם נאצר לגבי התעלה, אך יציק לו בדרכים אחרות. נגיסות המערב והמצוקה הכלכלית במצרים עם חיסול תוכנית אסואן יכולים להביא לידי מפלתו. יעקב שאל אם איני סבור כי עד אז ודווקא עקב מצבו המסוכן אין נאצר עלול להתקיף את ישראל. אמרתי לאו דווקא - וההפגנה הימית של [ציי] ארה"ב ואנגליה המתנהלת עכשיו במזרח הים התיכון, אם כי אין בה תכלית מעשית כלפי מצרים לאלתר, עשויה לשמש גורם מרתיע.

שיחה זו עם יעקב, אשר צפורה הפצירה בי כי אזמינו לשם שמירת הקשר, לא הסבה לי נחת. נוכחתי כי אינני בתוך העניינים ופיקפקתי אם יש לדעתי משקל בעיני אנשי משה"ח כשהם יודעים כי אינני מדבר מתוך בקיאות.