יום א', 5/8/1956
קיווינו להאריך קצת בשינה אך הרחוב בת"א הנקרא על שמו של שלמה אבן-גבירול גזר אחרת. מאשמורת הבוקר פרצה בו תעבורה רועשת ובשש הקיצותי לרעמן של מכוניות משא טרטרניות. לשווא נאבקה עייפותו של אדם רצוץ עם המון היום המרעיש. קרעי התנומה חדלו להועיל והחלטתי לצרף את חסרון השינה של הלילה הקצוץ הזה לחשבון הגירעון הגדול, אשר מי יודע אם ומתי יכוסה.
בעיצומו של בוקר חם ובוהק חזרנו לירושלים במכוניתנו, צפורה נוהגת בה באמונה. נכנסנו לבית ברח' סמולנסקין על מנת לבלות בו את היום האחרון. מחר בשש בבוקר יהיה האות - תבוא משאית גדולה ויבואו סבלים להעביר את הרהיטים הכבדים. כל תהליך העקירה יימשך ודאי שבוע ימים, אך הלילה היה מנוי וגמור עמנו ללון ברח' בלפור 14. אשר אירע למעשה - יסופר.
בבואי הביתה מצאתי את שמשון עינבל ממתין. ריכז כבר בידו חלק מהחומר על אישים ויתחיל בהעתקה.
מטריד אותי זה כמה ימים רעיון על מאמר בעניין תסבוכת סואץ שמטרתו פיזור מבוכה ובילבול מושגים והעמדת הדברים על עיקרם. נתלווה לזה היצר לסתור הנחות מופרכות של אחד בן-מאיר ב"דבר" (שוב אותו [ז'] יואלי?) הכותב בהשראת אמ"ן ויוצא מעורו להוכיח כי אין לו לנאצר בעולמו אלא הכחדת ישראל וכל עניין סכר אסואן הוא לדידו תחבולה תעמולתית גרידא ולא מיבצע של ממש המכוון להקל על מצוקת מצרים ולהרים קרן משטרו בפנים הארץ. בין השאר הוא דוגל בעובדה כי [שר החוץ הרוסי דמיטרי] שפילוב בביקורו בקהיר הציע לנאצר מימון הסכר אבל משהגיעו הדברים לשלב ביצוע, בדקה בריה"מ לראשונה את העניין ברצינות ו"נרתעה". גירסה זו נראתה לי חיסרת-שחר, כל שכן שמקובל היה בידי כי שפילוב בפירוש לא הציע מימון הסכר וזו הייתה הסיבה לנסיגת המערב מהנכונות לממנו. ביקשתי את צבי [נאמן] לברר את העניין ב"חקר". התשובה, לתימהוני, הייתה כי אומנם כן הציע שפילוב את המימון. לא נתקררה דעתי ושאלתי: על יסוד מה? ענו לי כי כך הכריז נאצר עצמו בנאומו באלכסנדריה. ביקשתי את הקטע. צבי קרא לי אותו בטלפון. נאמר שם: שפילוב הציע לי מילוות לזמנים ארוכים למפעלי פיתוח. אמרתי: הוא אשר דיברתי - ברור כי לא הציע מימון סכר אסואן, שאילו הציע היה נאצר מכריז על כך בקולי קולות ולא מכחד תחת לשונו עובדה כה מכרעת על ידי נקיטת נוסחה כללית וסתמית של "מילוות לפיתוח" (מה גם שמימון הסכר לא יקום רק על ידי מילוות, אלא הוא מחייב מענקים).
היום כולו עבר בהכנות להעברה אשר צפורה הייתה פעילה בהן הרבה יותר ממני.
אף על פי כן, אף ביום אחרון זה לא יכולנו להימנע מקבלת אנשים. בא יעקב טלמון, היוצא לאנגליה לכתיבת הכרך השני של ספרו על תולדות הדמוקרטיה הטוטליטרית וביקשנוהו לפקוד את קובי [הלומד באוקספורד] בלונדון. אחר כך הופיע זוג מסינסינטי ואחריהם יהודית [בת גרשון] אגרון עם בניה - היא נשואה ויושבת קבע בארה"ב ומתארחת עכשיו אצל הוריה.
פעם כשהיה אצלנו כינוס משפחתי הודיעו הבחורים מנווה ים כי הם מוכנים ומזומנים בכל עת ובכל שעה להיחלץ לעזרתנו בהעברת הדירה. מכיוון שכל מאמצינו להתקשר טלפונית עם חיים בחמדיה עלו בתוהו - וגם ידענו כי ידיו מלאות עבודה בעונה זו - פנינו בצר לנו לנווה ים. רק כעבור שעה היגענו לקשר עם נבות. ממנו נודע לנו כי [אחיו] שלמה במילואים, אך נבות עצמו התנדב לבוא מייד. עוד זה מדבר וזה בא. שלמה בטלפון: הוא עם פלוגתו בירושלים, בחזית מול "הליגיון". לא ידע כלל כי צילצלנו לנווה ים, אלא במקרה כך נזדמנו הדברים. בא ועשה אצלנו ערב. בינתיים איחרו פעמי נבות ולבסוף נודע כי הוא הצליח להגיע רק עד ת"א ולירושלים לא יבוא אלא מחר בבוקר. השעה הייתה כבר מאוחרת מאוד. צפורה הייתה עייפה עד מוות. בכל זאת כשהגיעה שעתו של שלמה לחזור ל"קווים" - טילפנו לו למהר - התעוררה צפורה להובילו במכוניתה. שניהם ירדו. אותה שעה היה אצלי וולטר ושוחחנו על דא ועל הא. פתע חזר שלמה ובפיו בשורה רעה שהממתני: רגלה של צפורה נקעה! התגלגלתי במדרגות למטה ומצאתי את צפורה יושבת אין אונים על המדרגה התחתונה במבוא הבית וגונחת מרה כשפניה מתעוותים מכאב: נחפזה לרדת, מעדה והתחלקה, משהו נקע בקרסול והכאב נורא. בכל זאת שילחה את שלמה המיסכן למהר למקומו ברגל, התאוששה וקמה ובעזרת שנינו - וולטר ואני - עלתה צולעת למעלה. השכבתיה על הדרגש בחדר המגורים והתחלתי סועד אותה בתחבושות קרות. היה ברור כי ההעברה נדחית לפחות ליום וצפורה הצטערה על הדחייה עוד יותר מאשר על התאונה האווילית. אחר כך טילפנתי ל[רופאה הידידה] פרל קצ'ר [(פרלמן)] שניעורה משנתה ובאה. הכאב שכך במקצת ובעזרת כדורים שהביאה פרל נרדמה צפורה על מיטתה. ישבתי עוד כשעה וכתבתי ושכבתי בשתיים.
במשך הערב ביקרני אלישיב בן-חורין המלווני במסעי לאסיה. התוכנית עודנה מלאה נעלמים: אין אישורים מציילון ומנפאל, לא ברור הסיכוי במלאיה, גם כינוסה של הוועידה הסוציאליסטית מוטל בספק. נוסף לכל צף שיקול בעד ביקור ביפן - הציר [היפני] כאן דיבר ברוגזה על השמטת יפן מהתוכנית ושאל מה היינו אומרים אילו ביקר יפני דגול בארצות המזה"ת ופסח על ישראל. אך ביקור ביפן פירושו הקדמת צאתי בשבוע והארכת היעדרי מהארץ לפי זה.
גדעון רפאל פרץ כרוח תזזית, כולו נסער מהמתרחש. הוא בטוח כי אנגליה וצרפת יפעלו בכוח נגד נאצר וכי הפעם יחוסל ההסגר הימי על ישראל. אני כופר בשתי ההנחות, אך מסכים כי אין לנו להתערב פומבית, כדי לא לחבל בהתפתחותו של סכסוך נאצר-המערב.
