יום ד', 1/8/1956
היום מפליגים קובי ורנה וילדיהם מניו-יורק לאנגליה. שלחנו להם מברק ברכה לאונייה.
בעיתונות תמונה כללית של נסיגת המערב מהתקפה מדעית חזיתית על מצרים בשל חוסר כל עצה של ממש מצד אנגליה והססנות מרחיקה מצד ארה"ב.
כל הבוקר הכתבתי לרוחמה תשובות על מכתבים שהצטברו - בין השאר קבלת הזמנתה של נשיאות "המגבית" באנגליה לבוא ללונדון באמצע פברואר לפתיחת המגבית של 1957, על מנת לערוך סיור בערים הראשיות.
החלטתי לגייס לעזרתי מזכיר אשר המפלגה התנדבה לשלם משכורתו. הפור נפל על שמשון עינבל, אחד המתחנכים במשרד החוץ, חבר המפלגה מנעוריו. משבא התברר כי הוא בן למשפחת קלינגר, הבנקאים של צפת. עשה רושם חיובי בהחלט. היטלתי עליו לגשת מייד לריכוז נאומַי ומאמרַי בשני מעגלים: הערכות אישים לחוד ודברי מדיניות לחוד.
שפרינצק ורוזטי באו לקבוע סופית הרכב המשלחות של הכנסת - אחת לוועידת בנגקוק ואחת לביקור ביוגוסלביה. היצלתי את דוד הכהן מלהיות ראש למשלחת השנייה ושריינתיו לראשונה. לעומת זה היצעתי את נמיר כראש למשלחת ליוגוסלביה.
הייתי מתוח מאוד לקראת פגישתי עם גולדה, שנדחתה זמן רב וסוף סוף נתקיימה היום, לשם מסירת כמה עניינים מיוחדים שנשתיירו מישיבותינו שלאחר החילופין. זאב ש"ק ישב איתנו. הכל עבר חלק ולכאורה הייתה האווירה קלה ונוחה - חיפוי על התהום הפעורה.
משהלכה נפרדתי נרגשות מזאב היוצא מחר לאירופה. הודה לי והודיתי לו ולא הוכרע מי חייב יותר למי. דומני כי מצב זה הוא עדות טובה למצב היחסים האישיים ולמידת ההידוק בעבודה המשותפת.
ישבתי עם דוליק הורוביץ על מצב הדיונים במדיניות הכלכלית. הוא מלא חימה על צרות האופק ונוקשות התפיסה של אנשי האיגוד המקצועי, שכאילו לא איכפת להם אם הארץ כולה תלך לעזאזל ובלבד שלא "יקריבו את ענייני הפועל". עם זה הוא מצדד בפשרה כמוצא יחיד מן הסבך הקיים. הביא לי שתי טבלאות מחכימות: אחת המוכיחה כי רמת חייו של העובד השכיר עלתה כמעט פי שלושה מ-1939 (ובהנחה כי אין מדד יוקר המחיה משקף תמונה שלמה, לפחות פי שניים וחצי); ואחת המראה ירידה הדרגית ומעוררת חרדה של עתודת מטבע-החוץ, עקב רכישת הנשק הכבד.
היום הייתה לי אפתעה נעימה ביותר. נתקבל מכתב מאליהו אילת המבשרני כי קבוצת ידידים באנגליה, בהם מחברַי ללימודים ויזרסקי בראשם, החליטו להגיש לי במתנה מכונית והם שואלים למין הרצוי לי. שמחתי מאוד לנידבת לב זו,
ראשית משום שבאה מאליה,
שנית משום שבאה דווקא מאנגליה ולא מאמריקה, אשר כל העולם רגיל למתנותיה ודעתו גסה בהן,
ושלישית משום שבאה לא מידי עתודי החברה אלא מצד אנשים פשוטים ונילבבים.
לעת ערב סיירנו במכוניתנו את שיכוני העולים ונקלענו לבית ארתור, שם נתכבדנו בארוחת ערב ובשיחת רעים. ארתור הראה לי קצת מברקים. אוזלת-יד של המערב נוכח ההתגרות המחוצפת של מצרים - מייאשת. כל מה שהם מתיימרים להבטיח הרי זה חופש השיט [לאוניות מדינות אחרות] אשר נאצר עצמו מכריז כי קיים יקיימנו, וגם אין לו שום עניין להפירו. על פניותינו למחמ"ד ולפוראו"ף [משה"ח הבריטי] עונים לנו כי הפעם יובטח גם חופש השיט לישראל - דיבור ריק אשר יש בו או איוולת או רמאות, יען מדוע יקבל על עצמו נאצר לעשות ויתור לישראל לאחר שהלאים את התעלה, אם הצליח להימנע מלעשותו בימי היות התעלה בידי החברה המערבית?
שורש אחר של דיכאון ואכזבה הוא דחיית ביצועה של עיסקתנו עם קנדה, בשל דחיית הרכש האמריקני שצריך לשמש לה פיתחון-פה, והכל בגלל תסבוכת תעלת סואץ ומתוך חשש פן יאמרו הערבים כי מכירת סילונים מערביים חדשים לישראל באה בתגובה על הלאמת חברת התעלה.
אף על פי שנפרדתי כבר מזאב סופית, ניגשנו בשעה מאוחרת בערב למסיבה אחרונה שנערכה לכבודו על ידי אנשי הלישכה בביתה של בבה ינאי. בפעם הראשונה ביקרתי בדירה קטנטונת זו בת שני חדרים זעירים, וראיתי כיצד משוכנים אנשי משה"ח מהדרגים הבינונים והנמוכים. היינו מעטים מאוד והאווירה הייתה נפלאה. נפשיותה העדינה של בעלת הבית, שהיא באמת נישמת הלישכה, הייתה שפוכה על הכל. גם החיבה והידידות שהכל רוחשים לזאב נתנה אותותיה. הייתי כאָב שנעקר ממשפחתו בשל קיטרוגו של איזה שטן, והנה ניתן לו באורח פלא לבלות עמה שעה קלה והכל שופעים אהבה אליו ומצהילים פנים לקראתו ואופפים אותו לבביות וחמימות כאילו לא נשתבש ולא נתרסק דבר, והוא מפקיר עצמו לחיי חלום, אך בתוך לבו הוא יודע ואינו שוכח אף לרגע כי מיקסם-שווא הוא ומחר בבוקר יחזור לפרישותו האכזרית.
