יום ג', 31/7/1956
שוב כתבתי וכתבתי יומן. אל אלוהים, כמה זמן זה גוזל!
ישבנו יסודית עם הארדיכל [יחזקאל] גד ועם הסרסור [טוביה] ביר על תוכנית הדירה. החלטנו סופית להתקשר על הקמת דירה על גגו, של בית מס' 19 ברחוב בלפור. השאלה הגורלית היא אם תושלם המלאכה עד 1 בפברואר, כיוון שעלינו לפנות עד לאותו תאריך את בלפור 14 ויהי מה. הדירה תוקם כרכושו של מישהו מחו"ל שיש לו פיקדון מוקפא בארץ ואנו נשכור אותה ממנו. איש פלאי זה טרם נמצא - טדי ודוד בולשים אחריו - אך בינתיים הזמן קצר והמלאכה מרובה ויש לגשת לבנייה ללא כל דיחוי.
צפורה מתרוצצת כל הימים האלה בין סמולנסקין 9 ובלפור 14. דירה זו היה צורך לסייד ולצבוע ולנקות. את הכלים כאן יש למיין בין אלה שהם רכושנו הפרטי לבין אלה השייכים למדינה. גם את שלנו יש לחלק - אלה שניקח לדירה החדשה לחוד ואלה שמחוסר מקום נשאיר בבית זה, סגורים בחדר שישמש לנו מחסן ארעי, לחוד. היא כורעת מעייפות כל לילה אך מוקדם בבוקר הריהי שוב על רגליה ומוכנה לעבוד בלי הרף. בתוך כל המרקחה הזאת, אגב חטיפת פירורים של זמן, היא מבשלת ארוחת צהריים ומכינה ארוחת ערב ונוסעת במכוניתה לפינות שונות בעיר לקניות ולסידור עניינים ולטיפול בעסקי ציבור.
חשבנו להתחיל בעקירה מבית זה עוד השבוע אך נימלכנו היום וקבענו את יום א' הבא ליום "המוּחַרַם" [שם חודש ערבי, שנשתגר ככינוי למעבר מדירה לדירה] שלנו. ודאי תגזול ההעברה שבוע תמים.
אחר הצהריים ביקרתי אצל הנשיא וסיפרתי לו על תוכנית נסיעתי לאסיה.
לתה באה אוויס שולמן מניו יורק, אשת רב, עסקנית של "המילווה", ידידה ותיקה. מחדש כל הפרשה - על מה ולמה, ואיזה רושם מוחץ היה ל"מאורע" בארה"ב, ואנה פָּנַי מועדות עכשיו וכו'.
שרגאי בא לדווח על מצב ענייני העלייה ממרוקו. פתח בהצהרה כי למד ממני דבר גדול - כיצד אפשר להיות מן הנעלבים ואינם עולבים. בשבילו לא חדלתי להיות מה שהייתי והריהו רואה צורך נפשי לעצמו לשתפני בידיעת העניינים.
ובכן הושגה הסכמת ממשלת מרוקו להעלאת כל 9,000 שבמחנה. התנאי – אי-פרסום ושיירות של 300 כל אחת לכל היותר. בינתיים לא הופסקה העלייה אף ליום אחד והיא מתנהלת בכל הדרכים לא-דרכים. אין לדעת אם תקוים ההחלטה החדשה ומכאן חשיבותן של התחבולות שהומצאו. סיפר בשבחו של השגריר האמריקני, המפרש כל הוראה של מח' המדינה לקולה ולהרחבה, מעמיד לרשות אנשינו את כל הידוע לו ומדריכם בעצתו. אשר לצרפתים, הרי הללו איתנו בלב ונפש ואין ערוך לעזרתם הניתנת ללא כל מעצור בכל הצינורות והמישורים האפשריים. גם האנגלים זכורים לטוב, שכן העמידו לרשותנו הקלות חשובות ביותר בגיברלטר.
מסתבר כי כתפקיד שמילאה עדן של האימפריאליזם הבריטי בהעלאת יהודי תימן, כך מסייעת עמדת אותו אימפריאליזם בגיברלטר לעליית יהודי מרוקו.
רוזטי ויעקב אבנון ממשה"ח באו לברר ענייני ועידת בנגקוק. חומר הוועידה משעמם עד מוות אך לא יהיה מנוס מעיכולו.
בערב בא עקיבא גוברין. אמש והבוקר התקיימו ישיבות ועדת י"א שלא השתתפתי בהן. הגיעו לתוצאות מוסכמות בכל הסעיפים פרט לתוספת היוקר. כאן נתחלקו הדעות ואין מגשר. עקיבא דוגל בפשרה. לדבריו הוא מסכים לדעה הקיצונית של אשכול וספיר בדבר ביטול התוספת, אך מציאותית הוא רואה כי לא נוכל לעייל בבת אחת שינוי חריף זה אצל ציבור הפועלים. לא רק עם מפ"ם ואחה"ע לא נגיע לידי הסכם אלא ייבצר מאיתנו להביא גם לוועידתנו-אנו הצעה מקובלת על דעת כל הגורמים. ואם יובאו לוועידה שתי הצעות - מה נוכל לטעון על ציבור העובדים השכירים אם משתי הצעות מפא"י ייאחזו בנוחה להם? בשבוע הבא תתקיים ישיבה אחרונה של הוועדה, בהשתתפות ב"ג, שתכריע בשאלה ובאותה ישיבה רצויה מאוד נוכחותי.
יותר מאוחר בערב שוב זאב ש"ק על חשבונות הקרן וכל מיני סידורים לפני צאתו. סיפר הרבה על התמורות שחלו בשיטת העבודה של המשרד עם חילוף המישמרות. שיבח מאוד את עדינות התנהגותה של גולדה, אשר מהרגע הראשון הודיעה כי לא באה לשנות דבר וכי אינה רואה עצמה מוסמכת לנהל משרד כזה כמוני. בכל מקרה שאלה כיצד נהגתי אני וביקשה להמשיך באותה שיטה. למדה להעריך ואף לאהוב כמה וכמה אנשים מצמרת המשרד והיא מרבה בהתייעצויות איתם, אולי יתר על המידה. לעומת זה חדלה כמעט היוזמה השוטפת מלמעלה למטה וכן חדל המתח בעיבוד דוחות ובהגשת הצעות וטיוטות מלמטה למעלה.
שאלתי את זאב מה ייאמר אם כעבור שנה-שנתיים אציע עצמי כשגריר למוסקבה. אמר כי הכל סבורים כי בעוד שנה-שנתיים אתפוס מקום אחר לגמרי במערכת השלטון. עניתי כי אלה הם הרהורי לב גרידא. אמר כי שמע מגולדה כי היא באה למשה"ח לשמונה חודשים. לא ראיתי כל ממש בהודעה סתמית זו.
אחר חצות הופיע המנכ"ל. היה ברמת-גן במישחק הכדורגל בין נבחרות ישראל ובריה"מ. התוצאות היו מזהירות - 1:2 לטובת הרוסים - והארץ כולה צוהלת ושמחה. נראה כי יחסיו עם גולדה מצוינים ואף הוא משבח את רוחה הטובה. אשר לשינויים במשטר העבודה - מצד אחד הוקל מעליו הנטל, כי חדלו הפניות הבלתי פוסקות אליו מלמעלה, ביום ובלילה, שבאו להמריץ ולהעסיק ולתבוע תגובות, ואילו מצד שני, במקום להיות חוליית ביניים לגבי רוב העניינים הוא הפך לגביהם לקצה השלשלת ולכן עליו לקרוא ביתר עיון כל מיברק ולשמש פוסק אחרון בסוגיות אשר קודם הוכרעו על ידי השר. ביררנו כמה בעיות של מינויים ושמעתי על מצב הפעולה בעניין תעלת סואץ.
