יום א', 29/7/1956
משקיף או"ם דני, שהיה בדרכו לאחד המיצפים בגבול רצועת עזה, עלה על מוקש מצרי ונהרג. איזו לשון ינקוט עכשיו המרשילד המחוכם כלפי נאצר?
עוד אמש טילפנה לי רוחמה לבשר כי משקיבל ב"ג את מכתבי בחיפה, מייד כתב תשובה עליו וניסה לשגרה אלי עוד אתמול ל"בית ברל". הבוקר הגיע המכתב בידי שליח מיוחד, הפעם כתוב לא במכונה, כקודמו, אלא ביד, על גיליונות תלושים מפנקס-העתקים, לפי השיטה שמחזיק בה ב"ג זה שנים. המכתב קצר, בוטה - ומשתמט. עיקרו: "הגעתי לאט לאט לידי הכרה כי שירותך כשר החוץ אינו לטובת המדינה, אם כי לא חדלתי להוקיר כישרונותיך ומסירותך כמקודם". ולהלן: "הוברר לי ללא כל היסוס (ואני יודע שאני מסוגל לטעות בדבר זה ככל בשר ודם) כי טובת המדינה דורשת הנהלה אחרת במשרד החוץ". ההשתמטויות שבמכתב הן כלל ופרט.
כלל - הוא מסתייע בהודעתי כי שאלותי שבסוף מכתבי אינן מכוונות לקבלת תשובה, כדי לראות עצמו פטור מלענות על כל הפירכות והסתירות הפנימיות שהוקעתי בהתנהגותו.
פרט - הוא מוחה נגד הפירוש שנתתי לדבריו במרכז באבגוסט 1955 - כי תפקיד שר החוץ הוא לשמש דובר צה"ל ותו לא - ומצהיר כי אבסורד כזה לא עלה על דעתו; אלא מה הוא אומר - וזוהי דעתו השקולה - "כי מדיניות החוץ צריכה לשרת צורכי הביטחון"; אין הוא מוסיף את הכרזתו אז כי את צורכי הביטחון קובע שר הביטחון - הווה אומר, אין לשר החוץ דעה בהם, ואין תפקידו אלא להסביר כלפי חוץ את הצעדים, המדיניים במהותם, שהוחלט לנקוט בהם על דעת שר הביטחון בלבד. מה יש כאן יותר מלהיות דובר צה"ל? לבסוף הוא מודיע כי "נדמה לו" כי אותו מכתב ששיגרתי לארבעת החברים באבגוסט 1955, בו הודעתי כי זכותי לערער לפני הממשלה על הכרעות רה"מ קיימת ועומדת, לא הגיע כלל לידיו...
עוקץ המכתב הוא בדברים כי "טובת המדינה דורשת הנהלה אחרת במשה"ח" - פירושו מסירת משה"ח למרותו של ב"ג עצמו, שהוא עכשיו רה"מ, שה"ב ושה"ח גם יחד.
[מכתב דב"ג למ"ש נמצא בתיק צמוד ליומן ומובא להלן:]
למשה שרת - שלום וברכה, הר הכרמל, 28.7.56
הריני מודה לך על תשובתך המפורטת מיום 25 ביולי למכתבי אליך מיום 8 ביולי. שמחתי להודעתך כי שאלותיך בסוף המכתב אינן מכוונות לקבלת תשובה. איני סבור כי מוויכוחים ממין זה תצמח למי שהוא תועלת כלשהי.
ברם, אני רואה חובה לעצמי להעיר על שני דברים:
א) אני שולל בתכלית השלילה הפירוש שנתת (בעמ' 2, סעיף 10 של מכתבך) לדברי במרכז המפלגה מיום 8 באבגוסט 1955 כאילו "על שר החוץ לשמש מעין דובר לצה"ל". לא עלה ולא יכול לעלות אבסורד כזה על דעתי. אמרתי - וזוהי דעתי השקולה - כי מדיניות החוץ צריכה לשרת צורכי הביטחון (נוסף, כמובן, על הסכמי מסחר ודברים מעין אלה, שאף הם בגדר פעולתה). אין תחת ידי הסטנוגרמה, אבל אין לי כל ספק שאין שחר ל"פירוש" המשונה שנתת לדברי. גם כשחברים חולקים זה על זה - מוטב שחילוקי הדעות לא ייצאו מהגדר שגדרו החולקים עצמם.
ב) אני שולל ההנחה שעליה מושתתת שאלה ט' [בסעיף 52] בעמ' 12 של מכתבך. אני חושש שהבהרתי תצער אותך, וסהדי במרומים שאין לי כל כוונה ורצון לגרום לך צער כלשהו. אבל אני רואה חובתי החברית להעמיד אותך על דעתי בעניין כאוב זה. הגעתי לאט לאט לידי הכרה כי שירותך כשר החוץ אינו לטובת המדינה, אם כי לא חדלתי להוקיר כישרונותיך ומסירותך כמקודם, וכל מה שאמרתי בשבחך בכנסת בהודעתי על התפטרותך לא נאמר מתוך אדיבות ונימוס חיצוני, אלא מתוך הכרה ואמונה שבלב.
אף פעם לא עלה על דעתי הרעיון הנבער, כי יש בישראל רק איש אחד המסוגל לשמש כראש ממשלה, ובשדר לעם ביום התפטרותי ציטטתי בתום לב פסוק א' בפרק קל"א של ספר התהילים ["שיר המעלות לדוד: ה', לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני"]. ואני מודה כי איני סבור שיש בישראל רק איש יחיד המוכשר לנהל מדיניות החוץ. להיפך, הובהר לי ללא כל היסוס (ואני יודע שאני מסוגל לטעות בדבר זה ככל בשר ודם), כי טובת המדינה דורשת הנהלה אחרת במשרד החוץ. מובטחני שלא תסכים לדעתי, ולא אנסה כלל לשכנע אותך. דבר אחד אני יכול להבטיחך בלב תמים: לא עשיתי מה שעשיתי מתוך "השתבשות היחסים".
נדמה לי כי מכתבך לאשכול, בבה, כסה ונמיר מיום 24 באבגוסט 1955 לא הגיע כלל לידי. אבדוק דבר זה בשובי לירושלים.
מצדי אין כל התנגדות שתראה תשובתך אלי לכל מי שאתה רוצה.
בב"ח
ד. בן גוריון
שאלתי עצמי אם להוסיף ולענות גם על מכתב זה - או להימנע מהמשך הוויכוח העקר.
שלחתי הבוקר מברק ברכה חם למייק קומיי על הצלחתו.
כן הברקתי לשמואל דיין בנהלל תנחומים על מות דבורה אשתו, אֵם הרמטכ"ל, אשר הלכה לעולמה לאחר מחלת סרטן מעַנה וממושכת. רק לפני כשבוע ימים קיבלתי מכתב משמואל, בו מסר את בקשת דבורה, שנמסרה בלחש-אין-אונים, להודיעני כי היא מעריצה את עמידתי. כתב עליה כי אין ארוכה לחוליה וכי קיצה הולך וקרֵב. כשנודע לי אתמול על מות דבורה, נדקר מצפוני על כי לא עניתי על המכתב מייד.
אורי לוברני הופיע - חזר עם אשתו ובתו מאנגליה לאחר שגמר חוק לימודיו. מאושר כי נסע, מאושר כי למד וקנה דעת וסיים בהצלחה, מאושר כי חזר. בישרתיו כי הכינונו לו דירה בירושלים - זו של זאב ש"ק - ולשמחתו לא היה גבול. אף הוא בישרני כי רותה [הלל] שלנו הכינה דירה לקובי ולרנה בלונדון בסביבה נאה, ודווקא דירה מרוהטת, שכורה מידי פליט ערבי-נוצרי מנצרת, חדאד שמו, אשר חשב לו לכבוד לדַיֵיר את בנו של מוסא שרית.
צירפנו את אורי לארוחת צהריים אליה הוזמנו רות חביליו ובעלה, המבקרים בארץ, רוחמה ספיר, וגדעון שטראוס - נציג הבנק הלאומי בניו-יורק, כל אלה חבורת ידידים. ארוחה זו נועדה להיות אחרונה למוזמנים ברח' סמולנסקין 9.
מייד לאחר הארוחה נסעתי לת"א לישיבת הוועדה המכינה לוועידה [של מפא"י], שארכה כמה שעות. באמצע הערב ביקרני שאול. נתתי לו את תשובתי לב"ג לקריאה. הוא גמל לי במוסרו לידי מיסמך מעניין וחמור ביותר שהגיע לידיו מברה"מ. אחרי כן ניגשתי לעדה, שנצטברה אצלה רשימה של עניינים. "המסמר" היה בעיית מצבה החומרי של התימנייה חבּיבּה [צוּבּארי; עבדה שנים רבות "שעות" בבית גולומב-שרתוק בשד"ר23 ונקשרו עמה יחסים אישיים הדוקים; המשפחה סייעה בלימודי בנה שלום עזני] אשר שברה רגל ונעשתה נכה ובאה עד פת לחם. הבטחתי לטכס עצה.
