יום ו',  27/7/1956

 

בעיתוני הבוקר פצצה אדירה: נאצר הכריז על הלאמת חברת התעלה! שוב זרק הרודן-הבריון המצרי אפתעת התגרות שחצנית בפניו של עולם מערבי מעורער ונבוך. טילפנתי לגדעון להביע תגובה ראשונה: נאצר עלול לשבור ראשו בהרפתקה עזת-מצח זו; הרווח שיקבל מדמי מעבר התעלה לא יספיק בשום פנים למימון הסכר; אם ירצה להוון את ההכנסה השנתית - ייזקק לאשראי בנקאי מחוץ למצרים ואותו לא יקבל; בינתיים הן התחייב לפצות את בעלי המניות. כל התוכנית נראית יותר כתחבולה לעשות רושם על המון ניבער במצרים מאשר כמהלך מחושב המכוון לתכליתו המוצהרת. אף על פי כן הכל תלוי בתגובת המערב ועדיין אין לדעת איך ייפול דבר. יש ידיעות על תדהמה וזעם באנגליה אך המפתח בידי ארה"ב.

רק הבוקר נשלחה תשובתי לב"ג לחיפה, שם הוא מבלה חופשתו.

עד עכשיו לא סיכמתי פה את מכתבי זה, בו השקעתי מאמץ כה רב וכשלושת ימי עבודה.

נתתי דעתי לאמר דברים נוקבים וללחוץ את ב"ג אל הקיר, אך בשום פנים לא למצות את הדין ועל כל פנים לא להביא לידי קרע אישי גמור שיפסיק כל קשר וכל מגע בינינו.

 

]העתק המכתב נמצא בתיק צמוד ליומן ומובא להלן:]

 

לדוד בן-גוריון שלום רב!                                                                      ירושלים, י"ז באב תשט"ז

                                25 ביולי 1956

 

1. הנני להודות לך על מכתבך החברי וגלוי הלב מ-8 ביולי ש"ז ולהביע צערי על כי תשובתי עליו נתאחרה עד כה.

2. הוקרתי את השבח שחלקת לי על שאני מקדיש מזמני לפעולה חינוכית והסברתית. הנני ממשיך במאמץ זה ומוסיף לטפל בהרצאותי ובשיחותי הן בבעיה הכלכלית והן בבעיות מדיניות חוץ וביטחון. ודאי לא נעלם ממך כי אני רואה דווקא בסכנה הנשקפת לנו בחזית הכלכלית נושא החייב לעמוד ברום סדר יומנו, הן משום חומרת העניין והן מפני שזוהי מכשלה אשר ההתגברות עליה תלויה בנו בעצמנו.

3. עם זה לא ראיתי את עצמי מוסמך להכריז על דעת עצמי על פיתרונות מסויימים. השתדלתי לנטוע בלב שומעי הבנת שני דברים –

ראשית, כי המשך המצב הקיים מאיים עלינו במפולת כלכלית שבעקבותיה מוכרחה לבוא גם התמוטטות מעמדנו בחזיתות חוץ וביטחון;

שנית, כי על המפלגה מוטלת האחריות לעמידה בפרץ ע"י נקיטת אמצעים נמרצים בעוד מועד. אני מרוצה כי תרמתי במידת-מה לגיבושה של ההכרה הזאת בוועדה המכינה, שבעקבותיו החליטה הוועדה להציב את עניין המדיניות הכלכלית כסעיף מרכזי בסדר יומה של ועידת המפלגה ולשם כך להביא לפני הציבור בעוד מועד את מסקנותיה של ועדת י"א. אני משתתף בוועדה זו במידת יכולתי ורואה כמה מחבריה כמוסמכים הרבה יותר ממני לעבד תוכנית פעולה מעשית לפרטיה.

4. לפי זה לא חשבתי כי בעוד ועדת י"א רק מתחילה בעבודתה יהיה נבון מצדי להשמיע באוזני "החוג הרעיוני" הצעות ממשיות. עיקר מטרתי הייתה לשכנע את ה"חוג" כי כיום הבעיה הכלכלית היא היוקדת וכי יש קודם כל להתרכז בטיכוס עצה לפיתרונה.

5. שמחתי לקרוא במכתבך כי אתה מקבל גישתי זו בשאלה הכלכלית, אבל העובדה כי לדעתך אני מחמיר יתר על המידה בהערכת הסכנה גורמת לי דאגה עמוקה. אם אין ראש הממשלה רואה את המצב בחומרתו ואת הבעיה בכל דחיפותה, ספק אם ייעשו המאמצים הדרושים מצד הממשלה והמפלגה להעמיד תריס בפני הפורענות.

6. כל אלו הן הערות צדדיות ועתה אגש לנושא העיקרי של מכתבך. אעיר על דבריך עד כמה שאפשר לפי סידרם.

7. אתה תמה על שום מה הגעתי לכלל מסקנה דווקא לאחר הבחירות לכנסת השלישית כי מקומי לא יכירני כשר החוץ בממשלה שאתה תעמוד בראשה - וזה לאחר כ"א שנות עבודתנו המשותפת בסוכנות ובממשלה ולאחר שרק חודשים אחדים לפני כן בעצמי הזמנתיך להצטרף לממשלה אשר בראשה עמדתי.

8. ואתה חוזר ומשתומם: הרי אתה הודעת לי - עם כניסתך לממשלה כשר הביטחון בפברואר 1955 כי תקבל הכרעותי כראש הממשלה בין אם תסכים עימדי ובין אם לא תסכים ואילו אתה לא הצגת לי תביעה דומה לזו כשחזרת להיות ראש-ממשלה - מה היה איפוא הנימוק לסירובי?

9. אין לי אלא להביע תמיהה רבה על תמיהותיך אלו. כנראה נשתכחו ממך הנימוקים המפורשים שהיו אז בפי ואשר חזרתי עליהם מאז כמה פעמים.

10. כאשר הודעתי לך בשיחה שהייתה בינינו בביתך בת"א, ימים אחדים לאחר ישיבת המרכז ב-8 באבגוסט 1955, כי איני רואה לעצמי אפשרות להיכנס לממשלה שאתה עומד להקים, לא כיחדתי תחת לשוני את הסיבות שגרמו להחלטה זו. אמרתי לך בפה מלא כי אני שולל שלילה גמורה את ההגדרה שנתת באותה ישיבת מרכז לתפקידו ולסמכויותיו של שר החוץ - שבעיני פירושם כי עליו לשמש מעין דובר צה"ל, אומנם מפואר בתוארו - ולכן לא אוכל בשום פנים לשרת כשר החוץ תחת ראשותך, ומכיוון שאיני מוכן לשרת בממשלה בתפקיד אחר הרי פירוש הדבר הוא כי לא אוכל בכלל להיכנס לממשלה.

11. רק הודעתך הנחרצת, כי בלעדי לא תקים ממשלה וכן השידולים ששידלוני חברים, הן על יסוד הודעתך זו והן מתוך שיקולים אחרים, הביאוני לידי הסכמה להיכנס לממשלה. את הסכמתי זו סייגתי בתנאים ברורים שניסחתים בכתב.

12. ועדה מפלגתית שישבה באותם הימים על מדוכת הרכב סיעתנו בממשלה מילאה את ידיהם של ארבעה חברים - בבה אידלסון, אשכול, כסה ונמיר - לדבר על לבי כי אחזור בי מסירובי. לאחר בירור שהיה בינם לביני כתבתי להם ביום 24 באבגוסט מכתב, אשר העתקו שלחתי לך בזמנו יאשר למען נוחותך אני מצרף בזה העתק חדש ממנו.

13. כפי שעיניך רואות, הבהרתי באותו מכתב מדוע סירבתי לכתחילה להיכנס לממשלה ומתוך איזה שיקולים חזרתי בי. גם הודעתי, כי "בישיבה מתאימה של המרכז" - כוונתי הייתה, כמובן, לישיבת המרכז שבה יאושר מטעם המפלגה מינוי חברינו כשרים - אמסור הצהרה אשר תכלול, בין השאר, שלילה גמורה של גירסתך לגבי סמכויות שר החוץ ושמירת זכותי לערער לפני הממשלה על הכרעותיך כרה"מ.

14. אומנם לא הגעתי למסור הצהרה זו עקב השתלשלות נסיבות שלא הייתה לי שליטה עליה: "מעשה המרכבה" של הקמת הממשלה הקואליציונית נמשך רב יתר מהמשוער; באמצע המלאכה המפרכת הזאת חלית ונפלת למשכב; כשעמדת כבר על סף הגמר - ואני עודני רה"מ - טסתי בשליחות דחופה לפריס ולז'נווה; בינתיים - אותה "ישיבה מתאימה של המרכז", שבה אושרו חברינו השרים, נתקיימה בהיעדרי; חזרתי לארץ ממש ערב הצגת הממשלה בכנסת ולא ראיתי "לעכב את הקריאה" ולדרוש כינוס ישיבה דחופה של המרכז למען אמסור בה את הצהרתי.

15. לדידי, העובדה הפורמלית כי אותה הצהרה לא נמסרה רשמית אינה מעלה ואינה מורידה. קובעות העובדות הממשיות, והן כי נימוקי סירובי להיכנס לממשלה היו ידועים לך היטב משיחתנו ומהמכתב שקיבלת העתקו, ואילו התנאים שלפיהם הודעתי כי אני מוכן לבטל את דעתי הראשונה ולהיכנס לממשלה אף הם היו ידועים לך מאותו מכתב.

16. לאור אותו מכתב, וכן נוכח העובדות שקדמו לו ושאירעו מאז, נראית בעיני מופרכת טענתך כי לגבי קבלת הכרעות רה"מ לא נקטתי כלפיך אותה מידה שנקטת אתה ביחס אלי.

17. אמת נכון הדבר כי עם כניסתך לתפקיד שר הביטחון בהיותי רה"מ הודעת לי כי תקבל את הכרעותי, ואף נהגת כך בכמה מקרים למעשה, אבל בזה לא ויתרת ולא היית חייב לוותר על זכותך המובנת מאליה להביא להכרעת הממשלה עניינים שהיינו מחולקים בהם ושנראו לך כבעלי חשיבות מיוחדת. על זאת תעיד עצם הסתמכותך על שני מקרים באותה תקופה שבהם רוב הממשלה, אשר בו הייתי גם אני כלול, הכריע נגד דעתך.

18. בדיוק באותו אופן נהגתי גם אני. בכמה מקרים שבהם לא נראתה לי עמדתך לא עירערתי עליה אלא פעלתי לפיה. כך נהגתי למעשה בכל העניינים הנוגעים לביצוע הסכמי שביתת הנשק, אשר הכרעותיך לדידם היו קובעות תמיד את עמדת משרד החוץ.

19. אציין דוגמה דרך אגב. לא גרסתי את הקו שנקטנו בעניין סיורי גבול שיגרתיים באזור רצועת עזה. חשבתי כי נוהג זה עולה לנו בקורבנות חינם ובסיבוכים מיותרים עם מצרים ועם או"ם כאחד. אבל ידעתי כי אתה עומד בכל תוקף על זכותנו לקיים את השיטה הזאת ובאתי לכלל מסקנה כי מוטב לי לקבל את דין עמדתך ולהימנע מסכסוך. לבסוף ויתרת בעצמך על שיטת סיור זו לפי בקשת המרשילד. אבל בעניינים מדיניים מכריעים, מהם הקובעים גורל בעיני, אשר אתה עצמך הבאת אותם לדיון ולהכרעה בממשלה, שמרתי לעצמי את הזכות הטבעית להביע דעתי גם בניגוד לעמדתך ואינני יכול להעלות על הדעת כי יכולתי לנהוג אחרת ועם זה לשאת באחריותי כשר החוץ של המדינה. האומנם העלית אתה על דעתך כי לא אעשה זאת?

20. על כל פנים, הודעתי לך מראש כי אנהג כן. גם לא היה בהודעה זו ובנוהג זה שום חידוש, יען זו הייתה שיטת שיתוף הפעולה בינינו מקדמת דנא, עוד בימי ראשותך בסוכנות וכן בימי ראשותך בממשלה עד לפרישתך בסוף 1953.

21. כאן אתה עורך חשבון. תוך תקופה של שש שנים כמעט, עד צאתך לשדה-בוקר, אתה מונה רק הכרעה אחת נגדך בעניין מדיני ממדרגה ראשונה, אשר באה "בהשראתי ובקולי", ואילו בתקופת ששת החודשים בערך של שירותך כשר הביטחון תחת ראשותי (עד לבחירות) אתה מציין שתי הכרעות כאלו. ואתה מוסיף ומזכיר עוד שתי הכרעות שליליות מסוג זה תוך שמונה חודשים בהם שוב היית רה"מ ושה"ב ואילו אני נשארתי שר החוץ בלבד.

22. האומנם כוונתך להסיק מזה כי משהייתי לראש ממשלה - או לאחר שהייתי פעם ראש-ממשלה - לימדתי היתר לעצמי, או השיאני יצרי, לעמוד על דעתי ביתר תקיפות מקודם?

עם כל הכבוד, אני דוחה הנחה זו כחסרת כל שחר.

מיום שעמדתי על דעתי תמיד הגינותי עליה - גם נגד אישים אשר סמכותם הרוחנית והמוסרית הייתה בעיני גבוהה מאוד. לא ראיתי בזה עזות פנים או סתם תקיפות, אלא זכות ראשונית וחובה החלטית של אחריות ויושר לב.

23. האם לא חלקתי עליך לעיתים בעניינים רציניים מאוד כשהיית יושב-ראש הנהלת הסוכנות? שמא תזכור את המערכות שהיו בינינו בשאלת הופעתה או אי-הופעתה של הסוכנות לפני הוועדה האנגלית-אמריקנית או בשאלת פתיחתן או אי-פתיחתן מחדש של לשכות הגיוס [של הסוכנות היהודית (פעלו במקביל ללשכות ממשלת המנדט); נסגרו ב-1941 במחאה על חיפוש שנעשה בלישכה בת"א ע"י הבריטים]? בשני המקרים האלה היה הרוב איתי - בהנהלה, במפלגה ובוועה"פ הציוני המצומצם. האם לחטא יחשב לי הדבר? כלום הייתה זו עילה מספקת לפירוק השותפות בינינו?

24. גם בתקופת כהונתך הראשונה כרה"מ נפלו כמה הכרעות נגדך לאו דווקא ב"עניינים גורליים" - נוסף על ההכרעה "הגורלית" שציינת - כשם שקרו מקרים שבהם הוכרעה הכף נגדי. וכך היית נוהג באותה תקופה - משעמד מיבצע על הפרק קראת לי ומסרת את התוכנית, ואם חלקתי אמרת בעצמך: אם רצונך, הנני מוכן לכנס את הממשלה. ואז היה ויכוח חופשי וקרה שההכרעה נפלה נגדך.

25. אך אם יש אי-התאמה כזו בין "מיכסות ההכרעה" בעניינים בעלי חשיבות מיוחדת - אחת בשש שנים לעומת שתיים בשישה חודשים ועוד שתיים בשמונה חודשים - הסיבה פשוטה בתכלית. אותה הכרעה יחידה שאתה רושם על חשבון תקופת השנים מאביב 1948 עד סוף 1953 חלה למעשה בימי ה"הפוגה", כשהגבולות היו עדיין במצב היולי במידת-מה. במשך כל התקופה שחלפה מחתימת הסכמי שביתת הנשק ועד לעליית קרנו של נאצר לא הוצעו כלל הצעות מכריעות וגורליות כאלו, ודאי משום שלא היו מצבים שחייבו או הצדיקו את הצגתן. לעומת זה, התקופה שהחלה עם "התנשאותו" של נאצר עוד מלפני "העיסקה הצ'כית" ואשר סכנותיה הוגברו עם ה"עיסקה" - זו שאנו נמצאים בה עד היום - היא תקופה רבת זעזועים וחמורת סיכונים. טבעי הדבר כי בתקופה כזו גדלה מידת התדירות של הצעות מסוג זה כשם שטבעי הדבר כי יש בתקופה כזו גם יותר יסוד לזהירות ולהסתייגות מצעדים מפוצצים ומסוכנים.

26. לא אכנס עכשיו בבירור שתי ההכרעות הראשונות לגופן - ההכרעה נגד כיבוש עזה וההכרעה נגד הכרזה מצדנו על ביטול הסכמי שביתת הנשק. חומרתן של שתי הצעות אלו ברורה מאליה. כן ברור כי עברו שנים מבלי שהוצע לממשלה משהו הדומה במידה כלשהי לצעדים כה נועזים במשמעותם המדינית והצבאית וכה מעורפלים בתוצאותיהם - צעדים שהם בבחינת קפיצה נימהרת לתוך אפלה הרת סכנות. איך יכולתי לא להביע את התנגדותי להם במלוא כוח השיכנוע שהייתי מסוגל לו לפני המוסד אשר אני חבר בו ואחראי כלפיו ואשר אתה עצמך היצעת אותם לפניו?

27. אתה כותב כי הודעת לחברינו בממשלה לפני הבחירות כי לאחר הבחירות לא תהיה שותף לממשלה שתנהל מדיניות ביטחון "כזו", ולא תתמוך בה.

28. אבל, כאמור, גם אני הודעתי מראש - לך ולחברים אחרים שהמפלגה הטילה עליהם לשכנע אותי כי עלי להיכנס לממשלה - כי אני מוכן להיענות לך ולהם אם יהיה ברור כי זכותי לערער לפני הממשלה על הכרעותיך קיימת ועומדת; יכולתי להוסיף: כמקודם. אם תנאי זה נתקבל - ולדעתי הוא מוכרח היה להתקבל כדבר מובן מאליו - האומנם אפשר היה לקבוע מראש "קיצוב" למספר המקרים לשנה שבהם מותר לי להפעיל זכות זו? או האומנם אפשר היה להבטיח מראש כי גם אם אתנגד לך, לא תזכה התנגדותי בתמיכת הרוב? או האומנם אפשר היה לדרוש ממני כי אוותר על זכותי להתנגד בכל מקרה שיהא ברור מראש כי הרוב יתמוך בי?

29. ושוב הערת אגב. את ההצהרה הזאת, כי לא תוכל לתמוך בממשלה המנהלת מדיניות ביטחון "כזו", שמעתי מפיך בכתב ובעל-פה ביחס לממשלה שפעלה בראשותי לפני הצטרפותך אליה כשר הביטחון. מכיוון שבשם ממשלה זו - זאת אומרת באישורי - בוצעו באותה תקופה כמה מעשי תגובה רציניים למדי, ולעומת זה נכון הדבר כי כמה הצעות של פעולה לא אושרו ולא בוצעו - הרי המשמעות המעשית של "התנערותך" (אין לי מילה עברית יותר הולמת את המושג dissociation) מאותה ממשלה היא כי לדעתך הייתה חובה עליה "להגיב" בכל מקרה ומקרה. ואף אומנם, בישיבת ה"מרכז" שנתקיימה ברחובות, בתקופת שדה-בוקר, יצאת חוצץ נגד מדיניות הביטחון של הממשלה ודרשת בכל תוקף שיטה של "תגמול תקיף וחריף" על כל פגיעה - (לא עניתי לך אז, כי לא הייתי "אזרח פשוט" ולא ראיתי עצמי חופשי להתווכח בעניין כה עדין לפני מאות אנשים, זאת אומרת בפומבי). אבל בממשלה שאתה עומד בראשה לא קיימת ולא היצעת לקיים שיטה כזו של תגמול בכל מקרה ויהי-מה. אם שינית במידת-מה את דעתך - מותר היה לאחרים לנקוט מלכתחילה דעה אחרת. ואם בינתיים הבאת בחשבון את השינויים שחלו ברקע, הרי גם לאחרים מותר היה להתחשב בשיקולים כאלה או בדומים להם. אבל כמו שאמרתי, זוהי רק הערת ביניים.

30. ועתה לשתי ההכרעות שנפלו נגדך בימי היותך רה"מ. ברור מדבריך - ואף מובן מאליו - כי אחת מהן היא ההכרעה נגד פריצת דרך הים לאילת. אני מניח כי השנייה היא זו שחלה נגד הקמת היישוב החדש בארותיים באזור ניצנה באותו שלב שבו הוצע הדבר לראשונה.

31. לגבי העניין הראשון אתה נוגע בשיקולים הנוגעים לגופה של הבעיה ואני נאלץ לצאת בעקבותיך.

קודם כל אעיר, כי לגבי הבדל הנוסח ביני לבינך בהודעותינו במערכת הבחירות בשאלה זו - כאשר אתה דיברת על פריצת ההסגר בהחלטיות ואילו אני "לאחר מיצוי האפשרויות האחרות" - לא נתכוונתי בדברי ב"חוג" להעיד עלי את ה"טיימס" הלונדוני אלא את העיתונות בארץ ("דבר" למשל) ורק ציינתי כי ה"טיימס" שם לב לנפקא-מינא והדגיש אותה. אשר לעניין "האפשרויות האחרות" כשלעצמו - איני מוכן להסכים כי "אינן קיימות", כדבריך. לא אסתמך עכשיו, לאחר מעשה, על אותה מידת הסיכויים שתלינו ב"שליח" ואחר כך במזכיר הכללי - כי הם נתבדו. אבל עובדה היא כי הסגר אילת לא הובא אף פעם אחת לפני מועצת הביטחון, בעוד שהסגר תעלת סואץ הובא לפניה פעמיים. גם ייתכן שיש ברכה בפנייה ל[בית הדין הבי"ל ב]האג בעניין זה. אלה הם, כמובן, דרכים עקיפות ותהליכים ממושכים, אבל ההסגר נמשך ממילא זה שנים ולעומת זה אין התחבורה הימית לאילת ומאילת מהווה כבר היום עניין חיוני והכרחי במערכת דרכי המסחר שלנו.

32. מכל מקום, כאשר אמרתי מה שאמרתי על פריצת הדרך לאילת בימי מלחמת הבחירות ביולי 1955 היה הרקע אחר לגמרי מזה שראינו לפנינו בהביאך לפני הממשלה את הצעתך ב-8 בינואר 1956. ההבדלים העיקריים לדידי היו שניים.

ראשית, אז לא הייתה עדיין "העיסקה הצ'כית" עם כל הנובע ממנה;

שנית, סבור הייתי אז, על יסוד הנחות קודמות של המטכ"ל, כי מדובר בפעולה אווירית שתבוא בתגובה על פעולה תותחנית.

לעומת זה, כאשר נדונה השאלה בינואר, היינו שרויים כבר באווירה של "ערב המלחמה" כתוצאה מה"עיסקה" ואילו ההצעה שנדונה הייתה לפתוח בפעולה יזומה של תפיסת שטח מצרי רחוק מהגבול על מנת להחזיק בו.

33. כאשר הבאת לפני הממשלה את התוכנית החדשה התברר לי ללא שמץ ספק כי פירושה למעשה –

א) התלקחות מלחמה בינינו לבין מצרים;

ב) הכרזת ישראל כתוקפן במלחמה זו;

ג) העמדת המובחר שבגדודי חיל היבשה שלנו בפני סכנה של השמדה גמורה.

במצב זה, המנוס היחיד מהתנגדות נמרצת לתוכנית שהוצעה היה בהגשת התפטרותי לאלתר. בחרתי להתנגד.

34. אתה טוען כנגד ההכרעה השלילית שנפלה, כי היגדרת מראש את מדיניות הביטחון כפי שאתה גורס אותה והגדרתך נתקבלה בממשלה פה אחד, זאת אומרת גם על דעתי. נכון. בקווי היסוד של הממשלה החדשה נאמר כי "הממשלה תשקוד על - מעבר חופשי לאוניות ישראליות ואחרות מאילת ולאילת". בנאומך בכנסת, עם הצגת הממשלה, אמרת: "אם זכותנו תיפגע על ידי מעשי אלימות ביבשה או בים - נשמור על חופש פעולתנו להגן על זכותנו באופן היעיל ביותר". ועוד אמרת שם, בדברך על הגיחות מרצועת עזה ועל הסגר השיט, כי "מלחמה חד-צדדית זו מן ההכרח שתיפסק, כי לא תוכל להישאר חד-צדדית לאורך ימים". אבל באותו נאום עצמו הכרזת: "לא ניזום לעולם מלחמה נגד מישהו". ובסיומו של הוויכוח לרגל הצגת הממשלה אמרת: "קודם כל נעשה מאמצים על-אנושיים לשמור על השלום - מצידנו ייעשה הכל לשמור על השלום ולקיים אותו". ובנאום אחר בכנסת הצהרת כי אתה מעדיף את השלום על הניצחון - נוסחה שיש בה הרבה יותר משלילת מלחמה יזומה, שכן היא באה לשלול מלחמה בכלל.

35. לדעתי, על ידי תוכנית הפעולה שהיגשת לממשלה סתרת את ההכרזות האלו נגד מלחמה ובעד שמירת השלום. דומני כי לא היו חילוקי דעות בינינו כי תוכנית זו פירושה מלחמה עם מצרים. על כל פנים, לא סתרת ולא ניסית לסתור הנחה זו. יכולת, כמובן, לטעון כי זוהי מלחמת התגוננות נגד פגיעה אלימה של מצרים בזכותנו הראשונית לשיט חופשי ובטוח. לדעתי לא היה בכוחה של טענה כזו להתגבר על הסתירה. דבר אחד הוא אם אנו נוקטים פעולה להגנה ישירה על שטח ריבוני, יישובים וחיי אדם בפני תוקפנות שפרצה נגדנו, גם אם עלולה פעולתנו להביא לידי תגובה כזו של הצד שכנגד שפירושה מלחמה. אכן גם בבואנו להחליט על פעולות כאלה מחייבת אותנו מדיניותנו המוצהרת לשקול היטב את הכרחיותן וממדיהן, לבל יהא כרוך בהן סיכון מניע של גרימת מלחמה. אך עניין גרימת המלחמה על ידי הגנה פעילה על זכות השיט לאילת - שאני. מבחינה עקרונית ניתן אומנם להוכיח כי גם כאן יש לנו עניין עם מעשה תוקפנות נגד ריבונותנו. אבל על ידי גישה עקרונית מופשטת אפשר להרחיק לכת ולהגיע לפעולות אשר מבחינה בינלאומית מציאותית לא נוכל בשום פנים להצדיקן ואשר שכרן המעשי מוכרח לצאת בהפסדן.

36. על כל פנים, לא גרסתי בשום פנים כי הצהרות שלנו, שבאו  ל ה צ ד י ק  מראש פעולה קרבית להגנת השיט, היו מכוונות  ל ח י י ב  אותנו לנקוט פעולה כזאת בכל נסיבות שהן. יתר על כן, לא גרסתי כי גם אם משתמע כאן חיוב, הרי תוקפו של חיוב זה הוא בבחינת ייקוב הדין את ההר וכוחו יפה להכריע גם נגד הסיכוי הבטוח של גרימת מלחמה - וזה בשעה שהגוף שקיבל על עצמו אותו קו-פעולה התחייב באותה נשימה ממש גם "לעשות הכל", לרבות "מאמצים על-אנושיים", למען שמירת שלום.

37. ושוב, מייד לאחר שהכרזת בכנסת כי "מצדנו ייעשה הכל" וכו', חזרת וסייגת עצמך כי, "לשמור על השלום אין פירושו להשלים עם חדירת פולשים לארצנו". שפיר. אבל חוששני כי, יקשה עלינו להוכיח בפני איזה מוסד בינלאומי שהוא, כי בשעה שמצרים עוצרת בכוח אונייה ישראלית העוברת במי-חופין שלה - הריהי פולשת בזה לתוך טריטוריה ישראלית באופן כה ברור ומובהק עד שמוצדקת תפיסת טריטוריה מצרית מראש על ידי כוח ישראלי כדי למנוע עצירה כזאת. ייתכן כי בירור משפטי או מדיני יביא לכלל מסקנה, כי עם כל היות אותו מצר כלול בתחום מי-חופין של מצרים, אין אופיו כנתיב-ים בינלאומי פוקע על ידי כך. אך מכאן ועד צידוק התנהגותה של ישראל בבואה לעשות דין לעצמה על ידי פלישה צבאית יזומה - רחוקה מאוד הדרך, כל שכן אם תגרום פלישה זו להתלקחות רחבת היקף במזרח התיכון, בשעה שהרגישות הבינלאומית לשמירת השלום היא בשיאה. במקרה כזה מובטח לנו לא רק היעדר צידוק אלא גינוי חריף ונקיטת אמצעים נמרצים העלולים לחבל קשה במעמדה של ישראל וקודם כל לשים לאל את יעד המיבצע עצמו, הלא הוא ביטול ההסגר. באותו ויכוח הסתמכתי על התקדים של אנגליה, אשר לא הגיבה על טיבוע אונייה בריטית במצר קורפו על ידי נחיתה צבאית בחוף אלבניה, אלא תבעה את אלבניה לבית הדין של האג.

38. הרחבתי דיבור על עניין פריצת אילת, שכן זהו לכאורה הסעיף העיקרי ב"כתב ההאשמה" שנערך נגדי. לעומת הניתוח המפורט במקצת שניסיתי לעשות כאן, נקטת אתה במכתבך צמצום לשון ופשטנות אשר מסופקני אם יש בהם ייתרון לגבי סוגיה כה חמורה ומורכבת.

39. אתה כותב: "לי נראה צורך לפרוץ - אם אפשר באוויר, הרי זה טוב, ואם דרושים אמצעים אחרים - הרי גם אמצעים אחרים". האומנם כה פשוט הדבר - כה חד וחלק? אני משתומם על הניסיון שעשית במכתבך זה אלי, לאחר כל הוויכוח הנוקב שהיה, להציג שוב את עניין פריצת אילת נדבר-מה תלוש וערטילאי, מובדל ומופרש מכל מערכת הנסיבות והבעיות, כאילו לא היה אחוז ומשולב בכל הרקע המורכב והקודר של בעיית שלום או מלחמה בינינו לבין מצרים, שלום או מלחמה בינינו לבין העולם הערבי, מעמדנו באו"ם, יחסינו עם המעצמות, וכל הכרוך באלה; או כאילו היה עניין חופש השיט עיקרון עליון ומקודש אשר כל שאר שיקולי הביטחון והמדיניות נסוגים ונמוגים בפניו, והיו כלא היו.

40. אני חוזר ומדגיש מה שכבר הדגשתי בוויכוח שהיה בממשלה בינואר - כי ההצעה שהבאת אז לפנינו הייתה במהותה הצעה להביא כעבור חודשיים, ביוזמתנו-אנו, לידי מלחמה בינינו לבין מצרים ורק לפי חזות זו אפשר היה לדון ולהכריע בה.

41. עוד הערה אחת. במכתבך אתה מוכיח אותי כמה וכמה פעמים על אשר הרוב שהכריע נגדך נוצר ב"השראתי". איני מבין טענה זו. איני יודע מה פירושו המעשי של מושג טמיר ונעלם זה. כלום רק ממני נאצלת "השראה" ואילו אתה אינך מחונן כלל בסגולה זו? אין כל שחר להנחה כי "השראתי" מרובה משלך ומוטב להניח כי כל חבר וחבר בממשלה מביע את הכרתו, או את עמדת מפלגתו, עם כל היותו מושפע במידת-מה מדעת חבריו, ובייחוד מדעתם של אותם החברים המוסמכים לעניין הנדון. במידה שיש בממשלה התחשבות אישית בעמדתו של מישהו הריני להבטיחך, כי התחשבות זו פעלה תמיד לטובתך יותר מאשר לטובתי. אולי זוהי הסיבה שאותו רוב אשר הייתי שייך לו מזמן לזמן היה מורכב יותר מחברי מפלגות אחרות מאשר מחברי מפלגתנו. בתוך חברינו היו כאלה שפעל לדידם מעצור נפשי מובן מלהצביע נגדך - מעצור אשר חברי מפלגות אחרות היו חופשים ממנו.

42. למעשה, בוויכוח שהיה לנו בינואר בעניין אילת דיברו ארבעה חברים לפני ולפחות שלושה מארבעת אלה התנגדו למיבצע. מהשבעה שדיברו אחרי שללו את התוכנית שישה. אני בטוח בתכלית כי כזו הייתה דעתם גם אילו הייתי בחוץ לארץ ולא השתתפתי בוויכוח. אם אתה סבור כי אחד מהם, אשר בשיחה קודמת איתך הביע לכאורה יחס חיובי לפעולה המוצעת, היה נשאר בדעתו זו גם למשמע התוכנית המפורטת אילמלא דיברתי אני נגדה, חוששני כי אתה לוקה הפעם בתמימות.

43. אשר להכרעה השנייה שנפלה נגדך בתקופה האחרונה - בעניין בארותיים - הרשני נא להביע תימהוני על שאתה מייחס גם לה ערך "גורלי". היה לי שיקול להציע כי ההחלטה על הקמת הנקודה תידחה לשבועות אחדים. הרציתי נימוקי בממשלה והם התקבלו על דעת הרוב. כעבור זמן-מה הועלתה שוב השאלה ונתקבלה החלטה חיובית, אשר גם אני הצבעתי בעדה ואשר בינתיים הוצאה לפועל. נבצר ממני להבין מדוע דחיית הביצוע לאותו פרק זמן הייתה במקרה זה "גורלית". אפשר אני טועה טעות גמורה ואין כוונתך כלל לעניין בארותיים, אבל שום הכרעה אחרת נגדך ממין זה בתקופת כהונתך זו כרה"מ אינה עולה בזיכרוני.

44. כל הוויכוח שאתה עורך איתי בעניין "תקרית עזה" הראשונה אינו קולע למטרה. מעולם לא התכחשתי לאחריותי למיבצע זה - אנוכי אישרתיו ונשאתי מבחינה מוסרית בתוצאותיו. סבור הייתי כי הדבר ידוע היטב ברבים - על כל פנים הוא הודגש כמה פעמים בעיתונות. אני מוכן לבדוק אם מבחינת אישור המיבצע והאחריות לו יצרתי רושם מוטעה בלב חברי "החוג", ואם כן הדבר אמצא דרך להעמידם על האמת, לבל תשתייר כל אי-הבנה בנקודה חיונית זו.

45. כן ברור לי היטב - ועל כל פנים התברר לי בעקבות הניסיון של אותו מיבצע עזה - כי לא ייתכן שום ביטחון מראש כי מיבצע מתוכנן לא יחרוג במהלך ביצועו מהממדים או ההגבלות שנקבעו לו. עד כדי כך עודני חייל או קצין לשעבר - או פשוט אדם שיש לו קצת שכל ישר. לכן בדברי על מיבצע זה ב"חוג" לא התכוונתי להשמיע שום קיטרוג או ביקורת על שמספר הקורבנות המצרים חרג בו מתחום 9-8 כפי שנקבע בשלב התיכנון והאישור והגיע עד קרוב ל-40 בשלב הביצוע.

46. אלא מה באתי להדגיש בהסברתי?

ראשית, דווקא נקודה זו, כי אין לדעת מראש במה יסתיים המיבצע - וזה כלקח מיבצע עזה;

שנית, וזה העיקר, אם גם זה כה מובן מאליו, כי היעל המדיני, המוסרי והביטחוני של המיבצע - זאת אומרת השפעתו על הצד שכנגד, על העולם הערבי כולו ועל הזירה הבינלאומית וכן תגובתו החוזרת לגבי ביטחוננו אנו - נקבע על ידי תוצאותיו הממשיות בדיעבד ולא על ידי הכוונות שהינחו את תיכנונו מלכתחילה.

47. הסברה זו באה לא למתוח ביקורת על המתכננים והמבצעים אלא להוכיח כי מיבצע המביא לידי הרג רב יש לו מכמה בחינות יעל שלילי ומזיק ביותר, אשר שומה עלינו לשקול אותו מראש, לצרף את חישובו לחשבון הגורמים המחייבים את המיבצע, ובשום פנים לא להכריע תוך התעלמות ממנו. היבעתי תרעומת על כי עד עתה לא היה שיקול זה פעיל אצלנו או על כל פנים לא היה פעיל במידה מספקת.

48. לגבי מיבצע כנרת עודני משוכנע כי ניזקו המדיני המובהק הכריע עשרת מונים מול תועלתו הביטחונית המפוקפקת. למען האמת עלי להוסיף כי לא פחות מהנזק המדיני זיעזע אותי המשבר הנפשי שגרם לי מיבצע זה, בגלותו לפני איזה משטר של יחסי חברים [של אי-שיתוף בעצה ואף בידיעה] ייתכן בין אנשים הרתומים יחד באותה שעה ממש למאמץ לאומי עליון (ואם כבר נגעתי בנקודה מאוד כאובה זו יורשה נא לי לציין, כי זעזועים ותדהמות כאלה, לרגל תופעות בתחום יחסי חברים ויחסי אדם פקדוני פעמים אחדות בשלוש השנים האחרונות ועשו חריצים עמוקים בנפשי).

49. אשר לתוצאותיו המעשיות של מיבצע כנרת, ברור כי אין לי כל ביטחון שאילמלא מיבצע זה היינו מקבלים אז נשק מארה"ב. אם אני מדבר על נזק מדיני מובהק כוונתי לתוצאות שליליות אחרות, לאו דווקא בתחום האספקה המיידית של נשק. עם זה הנני למסור לך בהזדמנות זו מה שסיפר לי ג'וזף אולסופ, הבקי היטב במה שמתחולל בחדרי חדרים של מחלקת המדינה. לדבריו התנהלו שם באותם הימים נפתולים בין שתי אסכולות - אחת שוללת ואחת מחייבת אספקת נשק לישראל; לקראת סוף ביקורי בארה"ב גברו אראלים על מצוקים ודאלס עמד לתת לי תשובה חיובית מוגבלת; מיבצע כנרת הפך את הקערה על פיה, בינתיים נוספו שיקולים שליליים אחרים, התנגדותו האישית של דאלס עצמו נתגבשה ושוב לא חזרו יחסי הכוחות לאותו מצב.

50. צר לי כי ראית צורך להסביר לי בהקשר זה את ההבדל הדק בין קבלת תשובה לבין קבלת נשק. כל תגובה מצדי לשיעור חשוב זה תגרום רק ביטול זמן נוסף לי ולך ולכן אמנע מזה. אומר רק זאת, כי מאדגר פור לא קיבלתי נשק - הוא לא הניח "מיסטרים" דגם 4 ו"אמאקסים" [טנקיםmx ] וכו' על השולחן. הוא נתן רק תשובה, אך מכיוון שהתשובה הייתה חיובית קיבלנו לבסוף כ"ד "מיסטרים 4" וכן קיבלנו ועודנו מקבלים סוגי נשק אחרים (כמובן, לא רק כתוצאה מאותה שיחה, אך לא בלי השפעתה המכרעת).

51. אבל כל אלה אינם העיקר. העיקר הוא הסברתך הסופית כי תמוה היה בעיניך איך לא הבינותי כי לא תוכל לשאת באחריות כרה"מ וכחבר הממשלה אם שאלות גורליות מוכרעות "לפי השראתי" ברוב של חברי מפלגות אחרות.

52. ועד שאתה שואלני: "איזה יסוד היה לך להניח כי אשמש שלט חיצוני לממשלה הפועלת בניגוד לתוכנית שהבאתי לכנסת ובניגוד לדעות ולתפיסה המדינית שהן נחלתי כל השנים" - הרשני-נא להציג לך מספר שאלות:

א) נניח שקצרה בינתי מהשיג כי לא תוכל לשאת באחריות כרה"מ וכו' - מדוע לא הבינות זאת אתה בעצמך לאור הניסיון בעוד מועד?

ב) ביתר בהירות ודיוק, הן לדבריך נפלו נגדך שתי הכרעות גורליות בחודשים האחרונים שלפני הבחירות לכנסת השלישית - מדוע איפוא לא נענית לי כשבאתי אחרי הבחירות לבקש כי תשחררני מהשתתפות בממשלה שאתה עומד להרכיב? מדוע הודעת לי כי בלעדי לא תרכיב את הממשלה? מדוע הוכחת לי אז כי יש דווקא ברכה בצירופם יחד בצמרת השלטון והאחריות הממשלתית של שני אנשים בעלי ראיות שונות כמונו?

ג) ואם נכונים היו אז דבריך על חשיבות צמידותן של "הראִיות השונות", מדוע נפסלה תורה זו מאז?

ד) אך אם התברר לך כי אין ברכה ב"ראִיות השונות" אלא עשויה לצמוח תועלת למדינה דווקא מחיסול ההתרוצצות ביניהן - מדוע לא פעלת לפי מסקנה זו מייד לאחר ההכרעה בעניין אילת, אשר לשיטתך ודאי שהיה בה כדי להגדיש את סאת סבלנותך לאחר שתי ההכרעות הקודמות? מדוע השהית את המסקנה חמישה חודשים תמימים?

ה) ואם ההכרעה בעניין אילת לא חייבה לדעתך את פירוק השותפות, מה אירע במשך חמשת החודשים שחלפו מאז ועד להתפטרותי שהיה בו כדי לחייב את הפירוק?

ו) ומה קרה במיוחד ביוני 1956 אשר הוכיח כי סילוקו של שר החוץ יביא תועלת למדינה? האם שליטתך הגמורה בענייני שביתת הנשק שנתגבשה עד אז? או שמא ניהולך ללא כל ערעור והתנגדות את המו"מ עם המרשילד? או כניסת מדיניותך אתה למסלול של יתר התחשבות באו"ם ויתר התאפקות מתגובות - עם כל ההתפרעות המסוכנת ביותר שנתחדשה בגבול ירדן? או הגברת הפעילות הערבית בהנהלתי הישירה? או ראשיתם של סימנים לשינוי הלך הרוח כלפי נאצר בבירות המערב? או התגלות סיכוי-מה להורדת קרן נאצר בעולם הערבי? או התקרבות הכנס השנתי של עצרת או"ם על כל הסיבוכים והסיכונים הכרוכים בו הפעם? או הצורך הגובר והולך לחזק את אמונם והיענותם של קיבוצי היהודים בגולה לממשלת ישראל? איזה גורם מכל אלה דחק את הקץ - או שמא כולם יחד פעלו באותו כיוון?

ז) ולאחר שכל ההתנבאויות על מלחמה שתפרוץ הקיץ לא נתקיימו ולעת עתה אין סימנים מובהקים כי תתקיימנה, ובמידה שסילוקו של שר החוץ הוצדק על ידי חשש לפורענות קרובה העשויה לחייב הכרעות נמרצות ומהירות - אשר שר החוץ בזהירותו ובשיקוליו המורכבים עלול להפריע להן - מה היגיון היה לתלות ב"שמא" כה מפוקפק "ברי" כה חמור כוויתור על ניסיונו ומעמדו וכושר עבודתו של אותו שר-חוץ?

ח) ואיזה קשר ויחס היה בין כל הסבך הזה לבין בעיית מזכירות המפלגה ומדוע התברר דווקא אגב חיפוש מזכיר למפלגה כי שר החוץ הקיים חייב להתפטר מתפקידו?

ט) וכסיכום קצר לכל השאלות הקודמות, היכן הייתה כאן - מבחינת הממלכתיות הישראלית - ההצדקה המכרעת לשלול לעת כזאת ממני את האפשרות לשרת את המדינה ומהמדינה את האפשרות להסתייע בשירותי ולגרום זעזוע מוסרי כמעט ללא תקדים לתנועתנו כולה, לציבוריות הישראלית ולדעת הקהל בתפוצות?

53. יכולתי להוסיף ולשאול כהנה וכהנה ולגעת עוד בכמה צדדים של העניין, אך כבר הטרדתיך די. אין כוונתי להטריחך בחיבור תשובות על כל שאלותי אלו ולאמיתו של דבר אין הן מכוונות כלל לקבלת תשובה. הן באות להוכיח אמת אחת פשוטה, והיא - כי העניין לא הוסבר ואולי מוטב להניחו בלתי מוסבר. נשתבשו היחסים ונתגבשו מועקות - ולא נמצא מיפלט נפשי אלא בפירוק, וחסל.

54. לבסוף הנני להצטרף בלב שלם לאמונתך, שהיא בעיני מושכל ראשון, כי מעל לכל חילוקי הדעות והניגודים האישיים יש "רעיונות יסוד ומשימות קבע" המקשרים אותנו כל עוד נחיה, אותנו ועוד חברים רבים. קשרי הנאמנות והקנאות המשותפת לערכי בראשית של התנועה הגדולה שהיא בית חיינו יעמדו לנו לעולמים.

55. לסיום מכתבי עלי להתנצל על אריכותו המופלגת. הצטדקותי היא,

ראשית, כי מכתבך חייב תשובה יסודית;

שנית, כי מכתב כזה נכתב פעם ביובל ואין למדוד אותו בקנה-מידה של חליפת מכתבים רגילה;

שלישית, כי גם לאחר שהארכתי לא אמרתי הכל - וכל תקוותי היא כי לא אמרתי יותר מדי.

 

בברכה,

משה שרת

 

הערות :

1) אם נכונה הנחתי כי כמה חברים ראו את מכתבך אלי (אף אני הראיתיו לשאול), אני מניח לך לשקול אם אין להראות לחברים אלה גם את תשובתי.

2) שמעתי כי מלבד מכתבך אלי יש בידך עוד נייר הסוקר את השתלשלות היחסים או קשרי העבודה בינינו, אשר חברים אחדים קראוהו. ייתכן כי נייר זה "חופף" את המכתב, אך במידה שיש בו דברים יתרים על המכתב, שוב אני מניח לך לשקול אם לא מן הראוי כי גם אני אקראנו למען אוכל להעיר עליו הערותי, למקרא אותם החברים.

 

זמן רב ביטלתי על חיפוש ניירות, שלבסוף נתברר כי השארתים בחדרי בת"א והתרגזתי בלי גבול על עצמי בשל אי-הסדר הנורא שהשתרר בניירותי.

רוב שעות היום שהיצלתי מעיסוקים בטלים כתבתי יומן.

בימים אלה הפך הבית הגדול לטורח שאין לשאת בו. בלי הרף צלצולים במבוא הראשי ועלי לרדת ולפתוח ומשפתחתי הריני מוצא עצמי חשוף - כל מי שיש אלוהים בלבו בא ומטריד וגוזל זמן בלי סוף. כך פלש היום פנימה אותו כומר אורתודוכסי מטורעאן שהביא מכתבי תודה בעד התרומות שקיבל בכנסת וביקש להימלך בדעתי בדבר מגבית בקרב הסגל הקונסולרי בירושלים. כשאמרתי לו מילה של שבח על שהוא טורח כה בדבר-מצווה בהיותו בא בימים, גילה כי הוא בן שמונים ומעודו לא ראה גם פני שופט גם פני רופא. והוסיף וסיפר כי אמו ע"ה האריכה ימים עד שהייתה בת מאה ותשע. "עד שמלאו לה מאה הייתה יוצאת ובאה (כַּאנַת תְרוּחְ וְתיג'י), אך משהייתה לבת מאה "ישבה", וכך "בישיבה" נאספה אל עמה. והנה גם עכשיו, אחותו הבכירה היא כבת מאה ועודנה יוצאת ובאה. ועוד סיפר כי בפעם הראשונה ראני באסיפת בחירות בכפר מעיליה בגליל העליון, בה נאמתי. אור פני כבש לבו. זאת ועוד. כשירדתי מהמרפסת שמעליה דיברתי, אני והמוּטראן ושאר נשואי הפנים, נחצה ההמון הרב שהצטופף למטה כדי לפנות לי דרך. והנה אני עובר במישעול בין ההמונים ופתאום נחו עיני על פניו. מייד הושטתי ידי ובירכתיו לשלום. כשחזר אותו ערב לכפרו סיפר זאת בגאווה רבה לבני ביתו. "ולי, כן רצה השם, בנים ובני בנים וכולם נשואים ומשופעים בטף". קמו וליגלגו עליו והיתלו בו. זקן שכמותך יזכה בלחיצת יד של מוּסא שַרִית? מי אתה כי יכירך פנים? ודאי אחר היה האיש ואתה התבלבלת. מאוד חרה לו כי לא האמינו אך נלאה מלשכנעם. ומה קרה? כעבור זמן קצר נחנך מכון המים בנצרת בחגיגה רבת עם. באתי לחנוך את המכון. היה שם הוא והפעם היו איתו גם בנים ובני בנים. והנה שוב ניגשתי אליו ולחצתי ידו ואז חגג את ניצחונו וניצחון האמת.

בערב הלכנו לארוחת ליל שבת אצל יעקב הרצוג. הייתה גם הרבנית האֵם ופרופ' שמואל ליברמן ואשתו מניו-יורק. היה ליל שבת כהלכתו וככל חוקותיו ומשפטיו והשיחה הייתה מעורבת מדברי תורה ומענייני היום. כמו תמיד שפרה עלינו אווירת המסורת, אשר מאור פניהם של בעלי הבית הוסיף עליה מנוגהו.

כשחזרתי הביתה ישבתי להכין את הרצאתי ב"בית ברל" למחרת היום ושכבתי אחרי אחת.