יום ו',  20/7/1956

בבוקר נסענו לת"א במכונית המפלגה. ביקרנו את זיסו ואשתו במלון "דן". זיסו חיבקני ונשקני בהתרגשות רבה. הוא זקן וכחוש אך מלא חיים, דובר עברית צחה ומצוחצחה, נוקט לשון חגיגית, רואה עצמו בלי ספק כגיבור מעונה ואינו עושה רושם כנאמן על דיוק בעובדות. לדבריו תנאי המאסר היו מחרידים, למעלה משנתיים הוחזק ביחידות, החקירה הייתה פרשת זוועה ומלאה בעינויים (שאלתי: עינויים גופניים ממש? ענה הן, ולא היה באמירתו כדי לשכנע). בדעתו לכתוב ספר על כל הפרשה וכן יש בתוכניתו עוד מיבצעים ספרותיים. שאלתיו מניין הבשורות שהשמיע באוזני העיתונאים מייד עם בואו כי עומדים להתיר לשישים אלף יהודים רומנים לעלות לארץ. הסתמך על שיחת מישהו מראשי השלטון עם הרב [הראשי של יהודי רומניה, שלמה] רוזן ושוב לא היה משכנע.

אחה"צ נסעה צפורה להוריה בחולון ואני יצאתי ל"בית ברל" ולאחר התייעצות קצרה על תוכנית מחר אחזתי דרכי הלאה לניר אליהו. קיבוץ צעיר זה, היושב על הגבול ממש, מול קלקיליה, מבוסס בעיקר על פרדסנות ולכן הקיץ הוא לו "עונה מתה". נמלך וקבע לעצמו ירח עיון, בו כל החברים והחברות עובדים רק כמחצית היום ומקדישים מחציתו ללימודים. הם רואים ברכה במאמץ שכלי מרוכז ורצוף זה רב יתר מאשר בהרצאות נפרדות שהם שומעים לפרקים בערבים לאחר יום עבודה ארוך.

קיבלוני בלבביות רבה. יש כאן חברים טובים של חיים וחניכים של דודיק. ההרכב מעורב מילידי הארץ ומנוער עולה מתורכיה ומרומניה. הכל צעירים ובקרב רבות יעלות החן.

ביקרתי תחילה בעמדה הקדמית הצופה פני קלקיליה. מבעד למשקפת ראיתי היטב את חיי הכפר לעת ערב - פלחים חוזרים מעבודתם ונכבדי העדה מטיילים להנאתם ונשים שוקדות על מלאכתן.

בחדר האוכל הודלקו נרות לכבוד שבת והושמעו פרק תנ"ך ושיר של יהושע רבינוב. אחרי הסעודה השתרעו חברי הקיבוץ על הדשא והרציתי כשעה וחצי על יסודות מדיניות החוץ הישראלית. היו שאלות רבות, מהן נוקבות וכולן לעניין. עניתי בעין יפה.

הוחזרתי ל"בית ברל" קרוב לחצות בלוויית משמר הגבול. בסביבה זו נהרגו שני שוטרי מה"ג על ידי הירדנים רק לפני כשבוע. לנתי בבית ברל.