יום ה', 19/7/1956
שם הספר  יומן אישי 1956
שם הפרק  יום ה', 19/7/1956

 

 

יום ה',  19/7/1956

 

שלחתי הבוקר למשרד צרור עצום של ניירות - בזה ערימות של גיליונות מכתבים של שר החוץ ושל רה"מ שנותרו אצלי ומעטפות של משה"ח ושל מדינת ישראל, גם המוני מכתבים ומברקים ישנים. בחדרי צבורים עדיין בפינות שונות תיקים מלאים ניירות, המכבידים על מצפוני ומצפים לגאולתם. עוד יבוא יומם.

קיבלתי מכתב מדוד זכאי בתשובה על מכתבי, בו היבעתי הוקרה ל"קצרות"יו. המכתב נירגש מאוד. מעולם לא זכה לנחשול כזה של תגובות שבח והודיה כאשר על "קצרות" אלו - בעל-פה, בטלפון ובכתב. הוא מצרף גלויה אחת לדוגמה. נהג באבטובוס שלו אמר לו בבוקר הופעת ה"קצרות" כי הוא ביטא את רחשי לבם של רבבות.

[המכתב נמצא בתיקי מ"ש שבארכיון הציוני והועתק באדיבותו:]

 

משה יקר -                                                                                                                  10.7.56

 

מכתבך הגיע אלי ביומו.

קטונתי...

ומכבר לא הגיעו אלי הדים כה מרובים כאשר לרשימתי הפעם - מאנשים שאני מכירם ומשאינם ידועים לי; בשיחות פנים אל פנים, בטלפון ובמכתבים, החל בהוגו ברגמן וכלה בנהג האוטובוס שאני נוסע בו למערכת, שפגשני באותו בוקר יום השישי במילים אלה: "זכאי, היום רבבות איתך". גלויה אחת בעניין אני שולח לך ותואיל להחזירה לי. אין אני מכיר את הכותב.

ושלום רב לך ולצפורה ממני ומרחל וחזק!

 

             ד. זכאי

 

צפורה הובילתני אל רופא העור ומשם לכנסת. דיברתי על לב הרצל ברגר ו[ישראל] גורי כי יבואו השבת ל"בית ברל" לסיום הבירור על הסוציאליזם בישראל. סיפרתי לכסה, לזיאמה ארן ולדוד הכהן על הצעת "מעריב", ועוד אני מדבר ביקש שוקן לראותי. סרתי איתו הצדה וישבנו. הציע לי השתתפות ב"הארץ" (ראיתי כהרף עין מאחורי גבו את פרצופו הזעיר של אורי רענן כשעל שפתיו חיוך ערמומי וטוב לב) ודיבר מאוד על לבי כי אסכים. אמרתי כי לא ברור לי כלל אם אגיע לחידוש פעולתי הפובליציסטית, אך אם אשלח ידי במקצועי הוותיק חזקה כי אחזור לאכסנייתי הקדומה. טען כי אם כוונתי להתווכח עם מפ"ם, אדרבה, אעשה זאת ב"דבר", אך אם לדון בבעיות מדיניות כלליות ולהגיע לציבור הרחב כי אז "הארץ" הוא הבמה וגם מבחינה מפלגתית תהיה כתיבתי בו יותר יעילה מב"דבר", שכן קְהל קוראי הארץ הוא "שדה הציד" לכל המפלגות. אמרתי כי אשמור את ההצעה ואולי לעת מצוא אזקק לה. ניסה לפתוח בעניין השכר וסתמתי פיו. חזרתי אל חברי וסיפרתי להם. השיחה חזרה להצעת "מעריב". דוד חייב, זיאמה שלל, כסה היסס. סיפרתי להם תשובתי השלילית ונימוקיה ובזה לעת עתה נסתיים העניין.

חזרתי הביתה ברגל כשהחמה קופחת אכזרית בין אילן לאילן. הלכתי עם צפורה בלוויית הסרסור לראות דירת-קבע המוצעת לנו בבית ההולך וניבנה ברח' סמולנסקין. נצטרך להגיע להחלטה סופית ביום א'.

ב"מעריב" תיאור בואו של המרשילד. גולדה פגשה אותו בלוד ונסעה עמו לירושלים. הידיעה ננעצה כסיכה בלבי.

יש עיתים שאני מהלך בחדרי הבית כסהרורי, יורד ועולה במדרגות ואיני יודע שָלֵו. לכאורה לא עשיתי דבר של ממש כל השבועות הללו ואף על פי כן הולכת העייפות וגוברת. גם צפורה חשה באפיסת כוחותי. אמש התאוננתי באוזני דוד ואמר: סעו לאיזה מקום לנוח. אמרתי כי על זאת אין לחלום: יש לעבור לדירה חדשה, לגמור את חיסול הניירות ועוד, ומלבד כל אלה - הכסף מאין יימצא?

למרות כל דכדוך הנפש ומתיחות העצבים תבע הגוף את שלו ולפתע שקעתי בתרדמה כבדה אחר הצהריים וישנתי למעלה משעה.

בהפסקות בין עניין לעניין ניקיתי היום את התיק השחור, שלא מש מידי יום-יום זה שנים. נצטברו בו גלי גלים של ניירות - מכתבים והעתקים ורשימות ופתקים למכביר-  עד שנעשה כרסתן ואיבד צורתו. פיניתי אותו עד תום - הפך כלי ריק ומפוחס כליל. גם זהו הישג חיובי.

לתה זולטן הירש מאסירי ציון ברומניה, חבר לאחה"ע. הוא השני שיצא לחופשי אחרי רייטר ובא לארץ לפני כחודשיים. בינתיים שוחררו והגיעו זיסו וחבריו ומכיוון שהבטחתי בשעתו לקבל את הירש, מיהרתי לראותו בטרם אפָּנה לראות את הבאים באחרונה.

הירש מבקר באולפן "עציון" בירושלים. אשתו שהייתה פקידת צירותנו נמצאת באולפן בחיפה. דיברנו גרמנית. עשה רושם של אדם מעמיק לחשוב וצנוע בהופעתו. יחסו למישטר הקומוניסטי שלילי ללא הסתייגות נפשית או שכלית - על כל פנים לפי התבטאותו בשיחה זו. נתן לי ניתוח מעניין של התנודות שחלו במדיניות הרוחנית לגבי העלייה לארץ. הבחין שלושה שלבים. בשנים הראשונות להתבססות המשטר ביקשו להיפטר מיהודים שלא היו להם סיכויים להשתלב בכלכלה הקומוניסטית ולכן התירו עלייה גדולה, תוך מאמץ להעדיף יציאת זקנים ותשושים וחסרי מקצוע. בשלב השני, משניגשו ברצינות לארגון המסחר והתעשייה על יסודות חדשים ונזקקו ליהודים לתפקידי מינהל וארגון ומומחיות - הפסיקו את העלייה לחלוטין וכאילו סתמו עליה את הגולל למען הכריח את היהודים להתאזרח במשק החדש ולחדול לחלום על יציאה ממנו. עתה הגיעו לשלב שלישי, בו מצד אחד מעיקה על המשטר ההתחזקות המבהילה של אנטישמיות ברחבי הארץ ומצד שני צמחה שיכבה רומנית-נוצרית של מנהלים ומפקחים הדוחקת רגלי היהודים. במצב זה נוצר רקע חדש לחידוש העלייה בממדים רחבים. השעה כשרה איפוא לחידוש הפעילות הדיפלומטית ומתחייב חיזוק צירותנו בבוקרשט בהתאם לסיכויים. כדי לתת לי מושג מאיזה מקורות אפלים יונקת האנטישמיות הרומנית את חיותה וכיצד היא מוכרחה להדאיג את הצמרת הקומוניסטית, סיפר הירש כי ברומניה, אשר 80% מאוכלוסייתה הם אויבים בנפש למשטר החדש, רווחת הדעה כי התפשטות הקומוניזם בעולם והסובייטיזציה של מזרח אירופה אינם אלא תחבולות שהמציאה היהדות הבינלאומית כדי לבצע את זממה להשתלט על העולם כולו.

לארוחת ערב אצל ארתור וז'נט, עם גב' [מרגרט] מיד מארה"ב, מומחית לאנתרופולוגיה שהוזמנה לארץ על ידי משרד הבריאות. אישה פיקחית ומעניינת, אך ממולחת למעלה מן המידה ולוקה בביטחון עצמי מופלג. מייד פתחה בהתקפה חזיתית על מדיניותנו כלפי ארצות ערב, בעיקר מבחינה פסיכולוגית. לדעתה, שורש הרע לגבי סירוב הערבים לעשות שלום נעוץ בעלבון הצורב בלבם עקב התבוסה שנחלו במלחמה נגדנו. אנו מגבירים תסביך זה בהכריזנו השכם והערב כי אומנם כן ניצחנו והכינו שוק על ירך את צבאותיהן של שבע מדינות ערביות. כסל הוא מצדנו להמשיך בדרך זו ומחוכמה היינו עושים אילו נקטנו לשון האומרת כי אין להביא כל ראיה מתבוסת הערבים ב-1948, שכן היו בלתי מאורגנים ובלתי מגויסים כהלכה, ואילו התאחדו והופיעו במלוא כוחם היו נוגפים אותנו בלי מאמץ רב. כשטענתי כי על ידי טיעון זה היינו מעודדים את הערבים במו פינו למלחמת נקם ולא למו"מ של שלום, לא לקחה מוסר ונשארה בשלה. כשהיבעתי ספק אם בכלל ניתנת הבעיה שבינינו לבין העולם הערבי להיפתר על ידי טכסיסי תעמולה ותחבולות של לוחמה פסיכולוגית - הייתי בעיניה מורד-אור וכופר בעיקר. ניסיתי להעמיק הבנתה במהות הבעיה וספק אם הצלחתי.

בדרך לביתם של הלורים נתבקעה הבועה שהעלתה מוגלה מסביב לאותה סיכה שננעצה בלב. התפרצתי באוזני צפורה: אחרי כל הדיבורים של גולדה על נכונותה לקפוץ מהקומה החמישית למען ב"ג, איך זה מלָאָה לבה לרשת אותי על פני - לתת יד לנישולי ממפעל חיי ומבית חיי על ידי הסכמה לבוא במקומי? הנשמע כדבר הזה בין חברים ועל רקע היחסים האנושיים שלכאורה שררו בינינו? ההייתי מעלה על דעתי לנהוג כך כלפי חבר? אלף פעמים החרדה לב"ג ולמעמד המפלגה ומי יודע מה - יש צעדים שאדם בעל מצפון רואה אותם כתועבה ואינו מסוגל לעשותם ויעבור עליו מה! אל אלוהים, מה התברר כאפשרי בתוכנו? הרבה אפתעות מזעזעות ומדכאות היו לי בפרשה המרה הזאת - כמה דברים אשר רק לפני שלושה-ארבעה חודשים הייתי מוכן להישבע כי לא ייתכנו בתוכנו, קמו והיו לעובדות - אבל התנהגותה של גולדה עלתה על כולן. מה היה, שאלתי עצמי, אילו הודיעה לב"ג: זאת לא אעשה ואין אתה יכול לדרוש זאת ממני! הגירסה "הרשמית" היא כי אז היה מתפטר, ואז מתחילה אותה השתלשלות שואתית. מי יודע?

ארתור סיפר כי ב"ג ישב כבר עם המזכ"ל ביחידות כחמש שעות - בבוקר ואחה"צ ועדיין לא נודע דבר וחצי דבר ממה שנתרחש בשיחות אלו. לדבריו גם גולדה לא ידעה ולא כלום עד לפני שעה קלה.

כל בני החבורה שהייתה בארוחה, בכלל זה צפורה, הלכו לשמוע את הרצאתה של גב' מיד בבית הלל. חזרתי הביתה לבדי וביקשתי לעבוד ולא יכולתי - כה נסער ונזעם הייתי (אין לי מילה עברית די חזקה בשבילfurious, wutend ) על מה שעוללו לי חברי ורעי נוכח העובדה המוחצת כי הנה המזכיר הכללי של או"ם נמצא בבירת ישראל ומנהל מו"מ עם ממשלת ישראל בדרג הגבוה ביותר ועל העניינים החשובים ביותר - ואילו האיש משה שרת מורחק מכל מגע איתו, מנותק ומנודה ומושבת ומשותק, כאילו נתיישש ובלה מזוקן וכבר אין כל חפץ בו ואין למדינתו מה לייחל ממנו. אֵי מילים לבטא את המיית נפשי וסערת רוחי ומרי שיחי באוזני עצמי! אך כשחזרה צפורה, כולה דאגה וחרדה ואהבה ותחושה עמוקה, שפכתי על ראשה סילון של זעם ושצף - עד שהצליחה להרגיעני וכאילו לפייסני עם גורלי.

גדעון טילפן להודיעני מה שכבר שמעתי מארתור. במיוחד הדגיש כי גולדה אינה יודעת דבר.

כל שארית הערב ציפיתי לצלצול מוולטר, אשר סעד עם המרשילד ביחידות, אך ממנו נסתם חזון. היטב חרה לי הדבר עד שבבוא חצות לא התאפקתי וטילפנתי לו. האיש הנחמד התנצל בכל התמימות הכנה כי אחרי שהלך האורח הוכרח לעסוק בסדרי בית - פירושו שטף כלים וכו'. ביקשתיו לבוא. נכנס מבויש - פשוט לא עלה על דעתו כי אני מצפה לידיעות. לא שמע מפי המזכ"ל דברים מפורשים על שיחתו עם ב"ג אך ניתן להסיק כי הזהירו מתגמולים. סיפר הרבה על רוסיה - ובעיקר דברים מרגיעים לגבי הכוונות במזה"ת. הם כאילו בעד מו"מ ישיר. גם על נאצר התנבא תוך תקווה לטוב. עלי לא שאל כלל.

אמרתי לוולטר: אתה רואה איזה אדם הוא זה? רק תמול שלשום קרא לי "משה" והזמינני לקרוא לו "דאג" והנה עכשיו הוא שוב בירושלים ואין אני קיים בשבילו עוד. זהו האיש הנעלה והאציל! הוא שם לעצמו למטרה לכבוש את לבו של ב"ג ולכן לא יעשה דבר העלול במשהו לקלקל לו את המשימה. לפי מושגיו על הנעשה אצלנו הוא חושש בוודאי כי ביקורו אצלי יקומם נגדו את ב"ג. מה טוב עשיתי כשאסרתי על וולטר להציע לו כי יבקרני.

ועוד אמרתי לוולטר כי נוהל זה שנקט ב"ג להתייחד עם המזכ"ל בלי שר החוץ לא היה מעז בשום פנים לקיימו אילו נשארתי בתפקידי. עכשיו שסולקתי הותרה הרצועה וב"ג רואה עצמו חופשי לנהוג כשליט יחיד בענייני חוץ. איפה נשמע כדבר הזה? הנה בא המזכ"ל לקהיר - תחילה ראה את [מחמוד] פאוזי ורק אחר כך את נאצר, אבל לא ביחידות אלא שוב בנוכחות פאוזי.

הייתי מאוד נרגז והתפרצתי נגד גולדה: איך מלאה לבה לסייע לנישולי? עכשיו היא באה על שכרה.

וולטר הודיעני כי גולדה שאלה אותו בדבר נסיעתי לאסיה. הוגד לה כי אני מבקש לדעת אם נסיעה זו מוצעת לי על ידי שה"ח באישור רה"מ. ובכן המצב הוא בדיוק כך וגולדה מבקשת לדעת מה עליה לעשות כדי להשיג הסכמתי. אמרתי כי אין לה כל צורך לפנות אלי או לכתוב לי - אני מסתפק בהודעת המנכ"ל ורואה את העניין כמסודר.

 

העתקת קישור