יום ג', 17/7/1956
בבוקר שיחה ארוכה-ארוכה עם אליאס ששון. מלפני התפטרותי נשארה בינינו תסבוכת ושמחתי להזדמנות שניתנה לי להתירה. הסברתי לו מדוע אין לנהל את פעולתנו הערבית מרומא ואגב מילוי תפקיד שגריר ישראל באיטליה, אלא יש לנצח עליה מירושלים, להתרכז אך בה, ולצאת מפה לביקורים באירופה למענה. הוא מצדו הסביר מדוע אינו מוכן לקבל עליו עכשיו אחריות לפעולה הערבית ומדוע נפגע כאשר כפיתי עליו הר כגיגית בדורשי את שובו לארץ מבלי ששאלתי תחילה לתגובתו.
מכאן עברנו לתוכניות הפעולה לעתיד לבוא. סיפר על ההתייעצות המשונה שהייתה אמש, כיצד קפץ ב"ג מעניין לעניין ואיך ניסה במסיבת חמישה-עשר איש לפתור בעיות של מינויים אישיים ופעולות מעשיות. לדבריו אמר לב"ג באוזני כל, כי אומנם עכשיו הוא רואה בפעולה הערבית חזות הכל, אך כדרכו הוא עלול כעבור חודשיים לזנוח את העניין ולהשתקע בנושא אחר שייראה אז חשוב בעיניו, ולכן העיקר עכשיו עיצוב מסגרת ארגונית לפעולה ולא הכרעה מיידית על מיבצע זה או אחר, שהיא עניין לפעולה השוטפת שתיעשה באותה מסגרת.
שמעתי ורתחתי. מה פירוש "מסגרת ארגונית"? הן היא הייתה! הן עיצבתי מסגרת ועמדתי בראשה וניצחתי על פעולה חיה - במידה שנתאפשרה. ברור כי מאחר שהופל עמוד התווך, התמוטט הבניין כולו, ועכשיו מנסים לבנותו מחדש, ואיש מרכזי ובעל סמכות אָין, ובינתיים מטפס ב"ג על קירות חלקים בכל ההתלהבות של גיור ובכל בורותו.
אמש בהתייעצות שררה כנראה אנדרלמוסיה הגונה ורבו ההתקפות על משרד החוץ מצד אנשי הצבא, אשר ב"ג ענה אחריהן אמן. בסופו של דבר וכדי להיחלץ מהסבך שנוצר מינה ב"ג ועדה להגשת הצעה אירגונית - בראשה וולטר וחבריה אליאס, איסר ופטי. מינוי אנשים שאינם במשה"ח לדיון על תוכנית פעולה שצריכה להיעשות במסגרת המשרד - אף הוא דבר שלא נשמע. אימתי שותפו אנשי משה"ח בעיבוד תוכניות פעולה הנתונות בסמכות צה"ל?
קפיצה לעניין אחר. כינסתי בביתי את ספיר ועילם עם חברי ועד הבניין של הגימנסיה "הרצליה". לשמחתי ובמקצת לתימהוני נשא המאמץ פרי ונפתחו סיכויים לגיוס סכומים הגונים ממקורות ממשלתיים ואחרים, שבמימושם עוד אצטרך לטרוח.
אחר הצהריים יצאתי לת"א במכונית המפלגה. ברגע צאתי נתקבל תיק מהמשרד ובו מכתב מאריה ארוך. ידעתי כי מתוך המעטפה הזאת יגיח גל חדש של התרגשות, אך לא היה מנוס מפתיחתה ומקריאת המכתב. שוב ביטוי נעלה להתרגשות עמוקה ודברי שבח והוקרה שאדם אומר לחברו רק ברגעים הקשים ביותר או הגדולים ביותר בחייו. מצבים כאלה מיבחן הם לנפש והיה לי סיפוק כביר להיווכח כי לא טעיתי באריה ארוך וכי הוא עמד במיבחן להפליא. מסרתי את המכתב הזה לצפורה לקריאה והשארתיה בוכה עליו.
בת"א ישיבת הוועדה המכינה. ויכוח רב על פרטי סדר היום. המזכירות הציעה שתי הרצאות עיקריות בזו אחר זו - של ב"ג על "ציוני דרך" ושל אשכול על הבעיה הכלכלית - ולאחר מכן ויכוח כללי על שני המיכלולים. התנגדתי לעירבוב פרשיות זה וטענתי כי צמידות הוויכוח שמה לאל את ההכרעה שנפלה כבר בוועדה, בעקבות ויכוח קשה, לקבוע את בעיית המדיניות הכלכלית במרכז הוועידה. היה ויכוח חד וקצר ובסופו הוכרע ברוב גדול להפריד את הוויכוח. עוד "ניצחון" אחד במערכה שאני עומד בה על ריכוז מעייני המפלגה בבעיה הכלכלית.
בצאתי את הישיבה שוחחתי עם ברקת שחזר מישיבת הוועה"פ של "האינטרנציונל המקצועי". הביא בשורות רעות על ירידת קרנם של המרכזים הגדולים בתנועה המקצועית מזה ועל עליית כוחם של הקומוניסטים באיגודים הניפרדים מזה. כן נוכח כי לא נוכל לעצור זמן רב בעד שיווי מעמד לאיגודים ערביים וכניסתם למסגרות "האינטרנציונל".
ברקת חזר אך תמול-שלשום וכבר קלט הדים על המערכה הכלכלית במפלגה. ניסה להזהירני על הנירגנות החדשה הנירקמת נגדי. נותנים אותי לריאקציונר, המתכחש לענייני המעמד העובד. ברקת סבור כי לא כדאי לי להרחיק לכת במלחמתי,
ראשית, מפני ששמי יובאש,
ושנית, מפני שהתומכים בי עלולים לבגוד בי - רצונו לומר, אשכול ושות' לא יחזיקו מעמד תחת מחץ אנשי האיגוד המקצועי ויוותרו להם, ואז איוותר אני לבדי נאמן לעקרונותי ומנודה בתנועה.
אמרתי כי אינני מתרשם מחששות אלה. תמיד נלחמתי בעבר על עקרונות בלתי מקובלים, בכל שעה שהיו נכונים בעיני. כך היה הדבר במערכה שניהלתי בעד "הבלגה" במאורעות תרצ"ו ומצב זה חזר במחלוקת שפרצה בשאלת "התגובות" בימי המדינה. הניסיון מוכיח כי דגילתי בסיסמאות אלו, אשר כה קשה היה להקנותן לציבור, לא הזיקה לי כלל אלא היא שבנתה את מעמדי והרימה קרן שמי. אומנם אין אני טכססן בחיים הפנימיים ואני מניח לטכסיס להתערות בשדה יחסי חוץ - אבל כאן נראה כי הטכסיס הנבון ביותר לדידי הוא ללכת בעקבות היושר והכנות.
בערב בא לדירה שאול וערך לי חקירה. ב"ג הטיל עליו בירור ענייני הכפילות בין אמ"ן והרשות [לביון] ומח' החקר שבמשרד החוץ ושאול ביקש לגבות ממני עדות בעניין זה.
צפורה קראה לי טלפונית מירושלים מיברק שנתקבל בבית מזיסו בווינה הפונה אלי "כלאחד מכוהני הגאולה, לוחמיה וגיבוריה" ומודה "בעד כל החסד והטוב ובייחוד בעד הדאגה החמה לגורלי בימי עוניי וּמְרוֹדי". זיסו וחבריו עמדו להגיע הלילה ללוד.
