יום ג', 10/7/1956
בעיתונות - חץ פולח: שני עובדים של חברת "מחצבי ישראל" נורו מן המארב ונהרגו בקירבת מעלה העקרבים. משמע, כי פעילות הכנופיות הירדניות מתפתחת בתנופה.
הבוקר עבר בהכנות לנסיעה דרומה - לסדום ובנותיה - על פי הזמנתו של יהודה אלמוג, המוכתר עכשיו בתואר הרם של יושב ראש המועצה האזורית תמר.
זאב ש"ק הציץ לסידור ענייני "קרן השר" וטדי בא לדבר על לבי כי איאות לשמש יושב ראש לוועד המוסיאון הירושלמי – זאת אומרת הגוף הנועד לקבל על עצמו הקמת המוסד העצום הזה.
ב-11 יצאנו לדרך במכונית של חברת התיירות. טדי דואג לנו כדאוג לכל אמריקני בעל-שם המבקר בארץ. קרה לנו משהו מאוד מקניט. במוצא העיר עטו עלינו, כרגיל, שוחרי נסיעה. שאלתי אם יש מי שנוסע למסמיה. מייד נענו שתי בנות והכריזו כי מסמיה מחוז חפצן. אמרתי להן לשבת ליד הנהג. נער אחד תבע נמרצות את זכותו וטען כי הוא נוסע לחולדה. אמרתי כי מסמיה יותר רחוקה ולכן הבנות קודמות. משעמד על שלו במקצת חוצפה נזפתי בו בחריפות יתרה שאחר כך הצטערתי עליה. בדרך שאלנו את הבנות מיהן ואמרו כי הן בנות המחזור המסיים עכשיו את התיכון בבית הכרם ומגמתן לים. תמהתי במקצת ושאלתי אם הן שואפות להגיע למגדל אשקלון וענו משהו לא ברור. והנה כשהגענו לפרשת הדרכים ליד נחשון התברר כי הבנות נוסעות לת"א וכוונתן לרדת. התפרצתי עליהן בשצף קצף, חירפתי וגידפתי אותן, צעקתי כי הן גנבו את דעתי, גרמו לי לקפח על לא דבר את הנער ההוא, עליהן להתבייש וכו'. זמן רב לא יכולתי להירגע ולבסוף גמרתי אומר לכתוב למנהל התיכון. במסמיה המתינה לנו זוהר אשר חילתה פנינו לקחתה לטיול זה.
בבאר-שבע סרנו לביתו של [מרדכי] מקלף. נפגשנו שם עם יהודה אלמוג ועם שמריה גוטמן - איש נען, הידען המופלג ביותר של מצדה שיש לנו בארץ, ואשר יש בכלל בעולם. יהודה הזמין את שמריה לסיור זה, והלה נענה למעננו בלבד. כולנו הסבנו אל השולחן לסעודת הצהריים אשר נתנה כבוד לאמנות הבישול של אורה.
מבאר-שבע המשכנו לסדום, שהירידה אליה הייתה כצניחה לתוך כיבשן. ישבנו לפוש באכסניית הנוער שלחוף הים במרחק מה מהמפעל וכעבור שעה קלה אחזנו דרכנו הלאה בג'יפ לעין גדי, אליה הגענו לפנות ערב. במקום זה ביקרנו לפני כשלוש שנים וחצי, בעצם יום התאחזותה של פלוגת נח"ל בו. כיום יושב כאן גרעין להתנחלות של קבע. את פני המקום אין להכיר. נעשתה עבודה כבירה של הכשרת קרקע ומישטחים גדולים כוסו ירק בננות - וכרמים ושאר מטעים ושדות מספוא. גם כרי הדשא אשר בין צריפי המגורים ובנייני המשק מפקיעים את המקום מצביונו המידברי, האכזר בפראותו, ומשווים לו מראה של נווה מרנין עיניים. ברכת עין גדי הם מעיינות המים החיים השופעים בכל ימות השנה במקובץ לפחות 500 מטר מעוקב לשעה. קרקע להכשרה ולעיבוד יש כאן לכל היותר 1,500 דונם ולכן מובטח עודף-מים רב להפראת שטחים בדרך לסדום.
סעדנו פת ערבית עם חברי הקיבוץ, חניכי "הנוער העובד" בזירמו המפא"יי, שגילם הממוצע 21-20, והשתאינו לחוסנם של הבחורים ולזיו פניהן ונוי גיזרתן של הנערות, מהן כמה יפהפיות ממש. חשבתי איך תיקלה אותן השמש אם רק יחזיקו מעמד ומה יש לעשות למען יחזיקו מעמד.
לאחר הסעודה השתרעו אנשי הקיבוץ על הדשא וערכתי איתם שיחה לקראת ועידת המפלגה. המצב בקיבוץ זה מעיד על מעמדה הירוד של המפלגה בקרב הדור הצעיר. רק כשליש הצטרפו למפלגה - השאר עומדים מנגד, ולא משום שאין "דרכה ההיסטורית של מפא"י" מקובלת עליהם, אלא מפני ירידת קרנה המוסרית. השאלות התרכזו בעיקר בנקודה זו וערכתי הסתערות על עמדה נפשית זו של "אי הזדהות" הדנה את בעליה לעקרות ציבורית גמורה, שוללת מהמפלגה כוחות צעירים ומתסיסים ומצַמֶתת למעשה את מעגל הקסמים של התנוונות.
השעה הייתה כבר מאוחרת למדי, הלילה שלפנינו - ערב העלייה למצדה באשמורת הבוקר - היה קצר ביותר, אך תוכנית הערב לא נסתיימה עדיין. בתוכנית זו לא הייתי הכוכב היחיד. שני לי היה שמריה גוטמן. בהיותו חבר "אחדות העבודה" ובחור נבון, הסתלק לאיזו פינה בשעת הרצאתי, אך כתום דברֵי תשובתי על שאלות הגיע תורו. יהודה אלמוג הזמינו להרצות על מצדה והוא הסתער על הנושא בכל להט נפשו ושיפעת ידיעותיו. דיבר באריכות מופלגת, מתוך סטייה לצדדים והפלגה למרחקי אין קץ של מחקר היסטורי ופלוגתות ארכיאולוגיות, אך כל דבריו - בין המבוססים על עובדות בל יימוטו לבין התלויים בשערות של ניחושים וסברות בעלמא - היו מעניינים ומגרים ביותר. כל התופעה הזאת של אדם אשר ספק אם קיבל חינוך תיכון כהילכתו ואף על פי כן השתקע בלימוד סוגיה היסטורית מורכבת והשתלט עליה מכל צדדיה, הן בידיעת המקום לפרטי פרטיו מתוך מגע חי ומתמיד והן על ידי בקיאות בסיפרות הנושא לכל הסתעפויותיה - היה בה מן המופלא והמעורר התפעלות. מיפגן נהדר היה זה לכוחות בראשית הבוקעים בנו לחשוף רזי מורשת עבר כמקור של אמונה בעתיד.
בעקבות ההרצאה באו תמונות פנס קסם ממראות מצדה ומימצאי חקירתה וחפירותיה.
שמריה לא חס על מומחים אנשי שם; הצליף עליהם בשבט לשונו, הפריך השערותיהם וקביעותיהם, בנה מגדלות משלו, גילה צפונות בסיפורי פלביוס ופֵּירשם כסימוכין לתורותיו, ועל כל פנים לא החמיץ שום הזדמנות לגלות למדנותו אשר עובדות בדוקות והזיות מרקיעות שימשו בה בעירבוביה מבעבעת ומתיזה ניצוצות.
הייתה השעה קרובה לחצות עת שוּלחנו סוף סוף לחופשי ולמנוחות. החום עמד בעינו וכאילו הגביר עקתו עם התקדם הלילה. פינו לנו חדר של שתי מיטות. צפורה נרדמה מייד ואילו אני התהפכתי על מישכבי ללא תנומה. פעמים אחדות יצאתי לשאוף אוויר וחזרתי ולא נרדמתי. בשעה אחת מצאתי דרכי למיקלחת, אך המים היו חמימים ולא התרעננתי. שוב התהפכתי עד שסוף סוף גברה העייפות ונאחזתי בחבלי שינה.
