יום ב', 9/7/1956
בעיתונות הודעת מפקדת "הליגיון" המצדיקה את ריכוז כוחותיו לאורך גבול ישראל על ידי איומי ב"ג להיזקק למעשי תגמול, שהועברו לשלטונות הירדנים על ידי ברנס.
חזרתי לירושלים וכל הבוקר השתתפתי בישיבת ועדת האחד-עשר המפלגתית שנתקיימה בהאוצר. ועדה זו נבחרה על ידי סיעתנו בכנסת לניסוח הצעות למדיניות הכלכלית. מצאתיה מפולגת בין אשכול, ספיר ונפתלי מזה לבין אנשי האיגוד המקצועי מזה, כשגוברין כאילו באמצע אבל נוטה יותר לצד ההסתדרות. עמדת בקר וגוברין הרגיזה אותי מאוד בצרותה ובשמרנותה. הרוגז על גוברין הולך ומצטבר זה ימים - הוא נאם באיזה מקום להוכיח כי אין המצב כלל "כצעקתה" ולאמיתו של דבר "אנו מתקדמים" (השאלה היא לקראת מה) ואתמול הכריז בוועידה בת"א כי כל מה שבנינו "איתן, חזק ובריא" ורק "בשוליים" נשתבש משהו אשר תיקונו אינו עסק מורכב ביותר. הוויכוח נתחדד בבעיית תוספת היוקר, אשר אשכול וספיר דורשים לבטל את תחולתה המכנית ואילו ההסתדרות גורסת ייהרג בל יעבור. לבסוף נסתמנה כאילו פשרה כי אם יסייעו אשכול וספיר להסתדרות להשיג מבעלי התעשייה תשלום תוספת בעד עליית מדד יוקר החיים ב-11 נקודות, תיאות ההסתדרות להיכנס לדיון על בחינת הבעיה מיסודה לגבי העתיד.
אחר הצהריים ביליתי שעה קלה בכנסת.
בבית בא לתה ד"ר זילברשטיין אחד, קרוב-חורג-רחוק, אודסאי המדבר רוסית שוטפת, רופא המשוקע זה שנים רבות בניו-יורק.
ב-6 מסיבת פרידה לוועדת חוץ וביטחון של הכנסת, שהופיעה במלוא הרכבה, "מקיר אל קיר", לרבות בגין ומרידור. הגישו לנו מתנה נאה - שולחן תה קטן, מעשה פסיפס. הייתה שיחת רעים על דא ועל הא, רובה זיכרונות עבר שלי ושל דוד הכהן. ביקור זה יזמו ישראל גלילי.
ישבתי שוב עם דוליק על נגעי המצב הכלכלי לקראת הופעתי בעמק הירדן.
כמעט ללא הפסקה ישיבה עם לוי קנטור מת"א ואשתו חנה מקיבוץ הזורע (זוג משונה!), שניהם בעלי עבר ואנשי תנועה מובהקים, אשר החליטו לפרוש ממפ"ם עקב משבר הזיקה לקומוניזם והודיעו לנו על נכונותם להצטרף למפא"י. מצידנו השתתפו כסה, נמיר, ברגר וליבשיץ. שמענו וידוי נוקב מפי קנטור על דרכו אל הקומוניזם ונסיגתו ועל נפתוליו בתוך מפ"ם בשלוש השנים האחרונות. אשתו נתנה לנו תיאור מאלף ביותר על חייה הפנימיים של מפ"ם בקיבוצי "השומר הצעיר" ועל גורמי התסיסה שאפשר לעודדם. יש בידי שני אלה, לדבריהם, להביא אלינו קבוצות שלמות של אנשי מפ"ם בערי העולים ולכן שאלה היא אם כדאי להכניסם למפלגה מייד.
קרוב ל-11 ביקור של קבוצת עסקני "המילווה" משיקגו - כחמישה-עשר איש ואישה - שיחה ערה וחיה על הנעשה בארץ והפעולה באמריקה.
לאחר חצות בא אהוד, שוב לאחר הפסקה ניכרת. הפעם לא חזר לניסיון לשדלני כי אקבל עלי להיות מזכיר המפלגה. לעומת זה דיבר על לבי כי אצא בשליחות מדינית לצרפת - הצעה מופרכת שדחיתיה בשתי ידי. אז פתח בעניין נסיעתי להודו וסיפרתי לו כיצד נתגלגלו הדברים עד כה ואיך ניסה ב"ג להזמין את נהרו הנה או להזמין עצמו אל נהרו בדלהי. אהוד הביע התפלצות והיצעתי לו להביעה לב"ג. אחר כך פיתח לפני תוכנית של מסע סביב העולם שלדעתו עלי לבצע עכשיו. אמרתי כי אסתפק באסיה, אבל לעת עתה לא נתבקשתי על כך רשמית על ידי הממשלה.
אהוד הודיע לפני צאתו כי בדעתו לצאת לצרפת לשנתיים לשם לימודים. אני מבין כי הוא נושא עכשיו נפשו לשגרירות בפריס ומנסה להסוות רצונו זה. איש ניפתל! במשך השיחה הייתה כמה פעמים בקצה לשוני השאלה: אמור אמת, ההידרכת את "מעריב" ואת "ג'רוסלם פוסט", כפי שמספרים הכל? לא שאלתי משום שחששתי לגרום עלבון או לראות את אהוד בקלקלתו.
