שבת, 7/7/1956
שם הספר  יומן אישי 1956
שם הפרק  שבת, 7/7/1956

 

 

שבת,  7/7/1956

 

הקיצותי בעשר ומצאתי את צפורה טורחת זה כבר בהכנת ארוחת הבוקר. ה"התעוררות" נמשכה מעשר עד שתים-עשרה והמטבח למעלה זכה להתיישבות צפופה מסביב לשולחן, כשזה קונה שביתה ואוכל וזה קם ומפנה מקומו לבא אחריו, והכל מקבלים בתרועה פני כל "מקיץ" חדש בהופיעו בפתח. על הכל ניצחה צפורה, שלא זזה מהכירה וסיפקה חביתות וסיפלי קפה מהביל לכל דורש. עדה והבנות סייעו בכה ובכה והבנים בלעו מנות גדושות של סלט וכמויות אדירות של לחם בחמאה, עד נבות הגדיל [ר' שמואל א', כ', 41].

באמצע הרעש בא ארתור ופרשתי עמו לחדר אחר. הביא לי מברק על שיחת אליהו [אילת] עם "הראש הקבוע" של משה"ח הבריטי. הנושא היה אספקת נשק והלשון שנקט [סר אַייוון] קירפטריק הפעם לא נשמעה זה כבר מפי נציג בריטי כלפינו - דיבור גס ופוגע, כולו איומים פן נגיב על התפרצויות ירדניות, שאם נעשה כן - ניתקל בכוח מזוין בריטי, לרבות בירושלים, ועל כל פנים גורל בקשותינו לנשק יהיה תלוי במידת ביטחונם כי נתאפק מתגמולים, וביטחון זה אינו קיים עכשיו. כל כך למה? משום האזהרה שמסר ב"ג לברנס כי אם יתפרעו הירדנים - נגיב בכוח. אליהו ענה כהלכה, אך עובדת ההצהרה שנמסרה לנו נשארה בעינה. המברק כולו מפגין את שינוי הלשון כלפינו ורקע התמורה שחלה מבצבץ מכל שורה שבו. ארתור הוסיף כהנה. לדעתו, הודעותיו הבוטות של ב"ג לברנס על נכונותנו "להגיב", שנמסרו על ידי זה לירדן, הן ששימשו עילה או פתחון-פה להפצת השמועות הכוזבות על ריכוז כוחותינו בגבול ירדן, שנפוצו בעולם כולו ושוב הציגונו כזוממים תוקפנות. גם התביעה הנמרצת לביצוע סעיף 8 עוררה בלבו של ברנס עצמו חשש ל"פעולה ישירה" מצדנו, וחשש זה אף הוא ודאי הועבר לרבת-עמון. מה בעצם ביקש ב"ג להשיג על ידי חידוש התביעה להגשמת סעיף 8? הן ברור כי ירדן תענה שלילית. מה אז? איזה עונשים יש בידנו להטיל על ירדן? כלפי מצרים יש לנו ניצנה, אך מה נישקנו כלפי ירדן? הן לא נפתח סתם ביריות ובחציית גבול, לאחר שהתחייבנו להימנע מאלה ללא סייג ותנאי. כלום לא נימָצֵא נוטלים בעצמנו כל ערך וממשות מהצהרותינו התקיפות?

בא לבקרני זאב שרף והתחיל מתנה הצרות והפגעים שהוא נתקל בהם כשהוא מטה אוזן לתלונות אנשים משדרות שונות הנאנקים תחת נטל המיסים. הכנסתיו לתוך המטבח ההומה וצוהל והזמנתיו להשמיע סיפורו באוזני הנוער - והיה להם לקח מאלף ביותר, פוקח עיניים על נגעי החיים וחושף תהומית את בעיית עתידנו המרכזית והנוקבת, הלא היא אם נוכל בעת ובעונה אחת לשמור על ביטחוננו, ולקיים מדינת סעד על כל שירותיה המתרחבים ומשתכללים, ולהעלות את רמת החיים, ונוסף על כל אלה לקלוט עלייה ולכלכל את מפעל הבניין והפיתוח.

קרוב לאחת נסעו כל הבאים מת"א ומנוה-ים ומחמדיה, פרט לחיים שנשאר לשבות עמנו, ורק אז רחצתי כהלכה והתלבשתי.

לארוחת צהריים יעקב וורה צור. יעקב נקרא מפריס בעניין עיסקת הנשק החדשה. הוא לא ידע עליה דבר וכשהזכיר פינו ברמז את העניין בשיחתו עם יעקב לפני מספר ימים לא היה לשגריר ישראל מושג על מה הוא סח - סדר למופת בעבודתנו הפנימית! הוא שאל מייד במשה"ח לפשר דבר ובתשובה נקרא לבוא [ר' "יומן פאריס" מאת י"צ, ע' 271-270, ובע' 272, בתרשומת ליום זה:]

 

בצהריים סעדתי על שולחנו של מ"ש. מצאתיו מדוכא מאוד, אך כרגיל השתדל להסתיר את מרירותו. הרגשתי שמוקדם מדי לשאול אותו על מה שהתרחש - לעיני עמד מכתב וידויו ("ספק אם יבוא פעם מכתב זה לפרסום. קראתי וחזרתי וקראתי בו ודומה היה עלי שאני חי את ייסוריו ולבטיו של מחברו" - שם, ע' 267-8) והתיאור הקודר של האווירה בממשלה. קשור הייתי בהבטחתי לבלי לגלות לאיש את הידוע לי על ההסדר עם צרפת; ידי היו כבולות ולא יכולתי לספר לו, שהיה שה"ח שלי עד לפני חודש ימים, כי המערכה הכבדה לחימוש ישראל שניהלנו יחד חודשים רבים הגיעה לשלב מכריע זה.

 

שוחחנו על כל הפרשה שנתחוללה והיה לי רושם כי יעקב מיהר להסתגל נפשית למצב החדש [ר' "יומן פאריס" מאת י' צור, וכן, למשל, רשימתו "מערכת סיני ומלחמת סואץ", "מעריב"29.10.76.].

לתה אלכס לוֹוֶנטוֹל מפיטסבורג עם כל משפחתו - רעייתו, בנו ובתו. אחר-כך הזוג שרמן מניו-יורק. אחריהם [מיילס] שֶרובֶר וגיטה אשתו (פפה לשעבר). לבסוף אליהו וסטלה דובקין ולאחר הכל יוסף ורות תקוע. ואחרון-אחרון אריה אשל. מיוסף שמעתי על מהלך העניינים עם ברנס ומאריה על עניינינו במוסקבה ערב צאתו לשטוקהולם בעניין משלחת "הקונגרס היהודי [העולמי"] לשם.

בערב בא לוי אשכול. הוא על סף הייאוש או אפשר כבר מעבר לו. אמר לב"ג כי אבדה ממנו דרך ואינו רואה מוצא. ב"ג הגיב כי אם כך אולי מוטב לממשלה כולה להתפטר...

אמרתי כי אין כל פיתרון לבעיה על ידי התפטרות שכמוה כבריחה מן המערכה. יש טעם באיום של התפטרות כצעד מכריע במלחמה על פיתרון הבעיה. עליו ועל פנחס [ספיר] להודיע כי בתנאים אלה לא ישאו באחריות ולשאול מי ומי מוכן לרשת את מקומם ובאיזו מדיניות הוא ידגול כדי למנוע אסון.

לוי בא אלי מתוך הרגשה של בדידות, מוגברת על ידי אכזבה מאדישותו של ב"ג. שמע כי באספות אני מעמיד את העניין הכלכלי במרכז. זאת אומרת, יש לו כאילו בעל-ברית. אמרתי כי אני עוסק רק בניתוח המחלה, לא בהגשת התרופה. אני רק מכשיר את הרוחות לקראת אותם אמצעי הריפוי הנמרצים שעל ההנהגה הכלכלית להמציא. אבל נכון כי אני רואה עכשיו במדיניותנו הכלכלית את חזות הכל ותולה בה את יכולתנו להחזיק מעמד גם בחזיתות חוץ וביטחון.

לבסוף שאל לוי אם אני מוכן לבוא לישיבת הוועדה המפלגתית - שרים ואחרים - היושבת על מדוכה זו. הסכמתי. אפשר זו הייתה המטרה המעשית של בואו הוספתי, כי העיקר לדידי העלאת השאלה בוועידה וריכוז כל מעייני הוועידה בה. לוי נרתע: הייתכן לגולל יריעה כה חמורה בוועידה פומבית? אמרתי: ואם תבוא שואה כלכלית - תשמור עליה בסוד? מוטב להביע בפומבי את השאגה ולהזהיר בפומבי מלהביא לידי פומביות את העובדה המחרידה. ובכלל - איך אפשר לוותר על הזדמנות כזו של גיוס דעת הקהל המפלגתית לעניין היוקד ביותר של חיינו? ומה ערכה של ועידה מפלגתית שאינה מועסקת בבעיה העיקרית העומדת על הפרק?

אמרתי כי יכולה להיות רק טענה אחת בעלת משקל: העניין לא הוכן כראוי - לא היו בירורים בסניפים ואין עדיין שום "סיכום" מעשי. אם כן הדבר, אני חוכך בדעתי אם לא להציע מחר בוועדה המתמדת דחיית הוועידה לחודש ימים, זאת אומרת לסוף אבגוסט, כדי לתת שהות הן לסיכום הוויכוח בצמרת, הן להבאתו לפני הסניפים.

מר מאוד היה לי לראות את האיש החזק הזה שבור כליל, אך נדמה לי כי יצא מאושש במקצת.

באו לביקור של פרידה שמואל ורחל ורדי היוצאים לצירות בבריסל. זוג איטלקי שכולו מחמדים, מובילים איתם ארבעה ילדים מבן עשר עד בת שנה. תפסתי עצמי מדבר עם ורדי על הציר בבריסל ועל משימות הצירות כאילו עודני שר, ומבלי שיושגח בדבר תיקנתי את ה"זווית".

רק אחרי 10 הגעתי לעשות איזה דבר בסופה של שבת דחוסה זו.

 

העתקת קישור