יום ב', 2/7/1956
בבוקר שיחה שלישית עם גרוס - על הגבולות. שוב השקעתי בעסק זה למעלה משעה. לא פיללתי כי יש כה הרבה לספר ולהסביר על נושא זה.
נסענו לירושלים "בהשתתפות" ברכה חבס, שלא חדלה להתפעל מנהיגתה של צפורה.
קצין המחוז ישעיה בא לביקור-סתם. הרגיש "צורך פנימי" ,ואכן קיים מצווה תרבותית. מעניין לעניין נודע לי משהו חדש. הקונסולים הללו השורצים בירושלים כשרידי משטר המנדט, ואשר אין להם כל מעמד לגבי מדינת ישראל ואף הם אינם מכירים בה - מתברר כי סמכותם משתרעת לא רק על ירושלים העיר משני עברי "שער מנדלבאום", אלא על כל שטח עבר הירדן מערבה שבתחום ממלכת ירדן, ואילו נציגי מעצמות המערב שברבת-עמון כוללים בתחום סמכותם רק את עבר הירדן מזרחה. משמע שלא רק מעמד ירושלים כבירת ישראל אלא גם מעמד חבלי ג'נין, שכם וחברון כמסופחים לירדן אינם מוכרים על ידי אותן מדינות. לפחות שוויון!
יצאתי את הבית לשים פעמי לכנסת והנה כומר זקן לקראתי. הכרתי לפי לבושו כי הוא יווני-אורתודוכסי. משהכירני אורו עיניו והחל מזכיר פגישותינו בנצרת ובמעיליא שבגליל העליון. הוא עצמו מטוּרעאן ושליחותו היא לאסוף תרומות לתיקון בדק הכנסייה האורתודוכסית שבאותו כפר. מייד שקלתי על ידו 25 ל"י - בתקווה כי יוחזר לי הסכום מ"קרן השר" - ונתן לי קבלה כדת. חשבתי כי בזה יצאתי ידי חובתי ונפטרתי - ולא היא! מששמע כי פני לכנסת הכריז כי ילך עמדי על מנת שאסייע בידו להתרים כל חבר כנסת אשר ידבנו לבו. וכך היינו מהלכים יחדיו, אני והכומר הערבי הזקן, כשכל פוגשינו משתאים. בכנסת מסרתיו לידי דוד ואילו אני נפלתי בידי ערבי אחר, [פַריד וַג'די], בנו של שיח' [טאהֶר] טברי הנודע, עורך-דין בנצרת. ניגש ושאל אם שעתי פנויה לשיחה קצרה ומייד פתח בנושא הכאוב: מצבו ועתידו של המיעוט הערבי בישראל: קיפוח והתעלמות השלטון וחוסר סיכוי לדור הצעיר ומרירות ועתיד קודר. התווכחנו ארוכות עד שביקשתיו לשגר לי מכתב שיכיל הצעות מעשיות. בינתיים הרחיב את הדיבור עלי ועל ב"ג: הלה אינו בָּן לרוח הערבים ("יַגְ'ַהל דַ'הְנַיְתַנַא"), לשונו רתחנית וזועפת ולא ייאמן כי פניו לשלום. הביא ראיה מדברי על עצמאות מרוקו בנאומי בבאר שבע, כפי שקרא תמציתו ב"ג'רוסלם פוסט".
נכנסתי לכנסת בעיצומה של הצבעה על הצעה לסדר-היום של "חרות" בעניין גרמניה. נאחזו בהודעת אדנאור בארה"ב כי מתנהל איתנו מו"מ על קשרים דיפלומטיים והתקיפו את הממשלה. גולדה הכחישה - הממשלה לא החליטה על קשדי"ף ואין היא אחראית להצהרותיו של אדנאור. הוחמצה הזדמנות להכשיר את דעת הקהל לקראת ההתקשרות הבלתי נמנעת.
בבית לתה ג'ורג' ויידנפלד, מי שהיה פעם מעין מזכיר לווייצמן וחזר למולו"ת באנגליה. דיבר על לבי כי אגש לכתוב את זיכרונותי. ההוצאה שלו מוכנה מעתה להעמיד לרשותי מזכיר לאיסוף החומר. הם קשורים עם [הוצאת "סיימון ו"] "שוסטר" בניו-יורק ויש בידו להבטיח לי הכנסה הגונה משני עברי האטלנטי.
גדעון רפאל לשיחה סתם. מסתבר כי הייתה לגולדה היום מסיבת עיתונאים, בה דיברה כהלכה אך ללא שום חידוש וללא כל ברק. גדעון הביא לי נייר שנתקבל במשרד החוץ מב"ג ובו גילוי חדש של דמיון יוצר. רה"מ מציע מיבצע ברחבי תבל לשם ארגון גוש של מדינות קטנות למען השלום, נגד תוקפנות, בעד שיתוף בינלאומי חיובי, נגד כל אפלייה גזעית או דתית וכו' וכו' - הכל עקרונות נעלים כשלעצמם וכולם לטובת ישראל. המועמדים של ב"ג להקמת גוש כזה - ישראל, בורמה, שבדיה, אורוגוואי, והוא מוכן לצרף את יוגוסלביה, ציילון ומדינות אחרות באמריקה הלטינית ובארצות הסקנדינביות. מיפגן יותר בולט של הרהורי לב נטולי כל אחיזה במציאות הבינלאומית לא ראיתי זה כבר. בורמה תתאחד עם שבדיה כדי לדגול בשלום ישראלי-ערבי ואילו יוגוסלביה רק מצפה להזמנה מצדנו כדי להצטרף! כיוון שב"ג עצמו מציע לשאול תחילה בדעתם של נציגינו הנוגעים בדבר יעצתי לגדעון לנקוט נוהל זה ולתת קודם לאנשי המעשה להשמיע תגובתם, אשר ודאי תהיה מפוכחת.
הופיע פטי, שהזמין עצמו לפי סידור ישן-נושן, לספר לי סוף סוף על מסעו במזרח אפריקה – קניה, חבש, אריתריאה, סומאלי, עדן.
לארוחת ערב אצל זאב ועליזה [ש"ק]. בימי היותי שר לא דרכו אנשי המשרד עוז לגזול ממני ערבים, אבל עכשיו ניתנה האפשרות ואנו נענים ברצון. אכלנו ארבעתנו ועליזה הפליאה לעשות במטעמיה. הדירה בתכלית הצנע ושלום הבית ונחת גידול בנים בוקעים מכל פינה. אחרי האכילה הצטרפו חנן בר-און ורעייתו ולבסוף הופיעו דוד וברכה. בראשית הערב האזנתי ל[שידור] שיחתה של גולדה במסיבת עיתונאים - דיבור פשוט, ישר-מוח ולבבי, עברית שטוחה בתכלית, סגנון חדש לגמרי של הצגת ענייני חוץ על דרך הפשט הגמור, מכמה בחינות העלאת גירה של ב"ג וביסודו של דבר שום חידוש ושום אפתעה: שלום, והדדיות, ושמירה על ריבונות וכיוצא באלה מושכלות ראשונים ונדושים.
בשובנו הביתה אחר חצות טילפנתי לוולטר לשאול מה נתחדש. סיפר כי אותו ערב נתקיימה התייעצות נרחבת אצל רה"מ על מדיניותנו הערבית. אנשי חקר של משה"ח הירצו איש-איש על המתרחש בתחומו ובדרך כלל עשו מלאכה כהלכה. בבעיות מיבצעיות לא נגעו. פירושו של דבר, ב"ג ערך לעצמו סמינר להשכלתו.
אמרתי לצפורה כי אני מרגיש עצמי יותר ויותר כמי שנשאר על עומדו שעה שהעניינים שעסק בהם הולכים קדימה, ממנו והלאה.
