יום ו', 29/6/1956
ב"דבר" אפתעה: "קצרות" של [דוד] זכאי [ז. דוד] על התפטרותי - דברים נוקבים לזכותי וערעור מפליא באומץ ליבו על ב"ג [הרשימה מובאת להלן:]
בעקבות היוצא
עודני המוּם ממה שנעשה ו א י ך שנעשה. ולא משום שאני ככולנו טירון למדינה ורגיש לדבר שהוא מעשה-בכל-יום בכל מדינה ומדינה: שר הולך ושר בא; כבר היו חילופי שרים גם במדינתנו, הפעם - נשגבה מבינתי: מי זכה ובמה זכה מהעובדה, כי משה שרת מבחוץ?
הבית החיצון שלנו, מרום ונישא, הוא בנהוּ, מהמסד ועד הטפחות, פועל רוחו וחזונו, פרי עמלו ושקידתו. ודאי, הוא ייכון גם בלעדיו. איך – החרדה ל כ ך היא בלב רבים מאוד בישראל, וזו שבאה במקומו צריכה לדעת זאת.
מכונה רבת-עוצמה ש"רצה" במלוא הקיטור והמהירות, אם תיעצר פתאום, בבת-אחת - למשה שרת יש די כוחות-נפש לצאת בשלום גם מבלימת-פתע זו.
הדמוקרטיה שלנו! האם לא נסדק מה במעוז הזה ולא נפגע באותה ישיבה מכרעת של מרכז מפלגת פועלי ארץ-ישראל, אשר לא זכתה לשמוע אף מה ששמעה אחר כך הכנסת?
מכבודו ודאי לא נגרע מאום; הוא אף עלה בעיני כל - זו דרך פרישתו, דברי הפרידה בכנסת, עמידתו האצילה.
בבוקר בדירה בת"א שיחה עם רפאל בש, שנפשו מרה עליו עקב אי כלילתו בהרכב המוצע למזכירות החדשה ולבו מלא "ערעורים על המצב הקיים" [שם מאמר מסעיר בשעתו, מאת ברל כצנלסון (יצא בחוברת מטעם מרכז מפא"י, יולי 1944)].
נסעתי איתו לישיבת המזכירות, שדנה בסעיפי החוקה החדשה הקובעים את שיטת בחירת המועמדים לכנסת. בשותפות עם כסה עצתי עצה שיש בה אולי פיתרון חדש לבעיה. אָשֵר שלח לי פתק - הרצאתי אמש הייתה "נפלאה" והם מרוצים ש"אנסו" אותי.
חזרתי וקיבלתי בדירה את גרוס מ"הארץ" - לשיחה שנייה, על ירושלים. שוב סקרנו יחד את כל ההשתלשלות והיבהרתי הרבה סתומות, מעמדת הוותיקן ב-1947 ועד לוויכוח שהיה ביני לבין ב"ג - אני בניו-יורק והוא בירושלים - בשאלת העברת הבירה ב-1949, ועד להצעות הפיקוח על המקומות הקדושים מזה ויצירת מובלעת בינלאומית מזה המנסרות להלכה עד היום הזה.
בנסיעתי לירושלים נתלווה אלי זאב ש"ק. סיפר איך ירד המתח הפנימי במשרד פלאים. שיבח את יחסה האישי של גולדה לראשי המחלקות.
סרתי בדרך לחולון. אבינו הזקן עודנו מזועזע. עמד מולי ונעתקו מילים מפיו. אחר כך אמר: "רצוני לשאול אותך: זו תורה וזה שכרה?" אמרתי כי כנראה כך הדבר ואין להתרגש - זה דרכו של עולם.
ב"מעריב" רשימה חמודה - לבבית ואנושית מאוד, הראשונה במינה - של דן בן-אמוץ על התפטרותי [במדור "מה נשמע"].
בבית בירושלים מסיבת-תה לשוטרים שעמדו אצלנו על המשמר. באו כתריסר ועמם לוי אברהמי ומספר קצינים. ישבו בחצי גורן מתוחים במקצת ונרגשים. שתו תה וסיפרתי סיפורים ולבסוף אמרתי מילות תודה על השירות המצוין ועל השם הטוב שהוציאו למשטרת ישראל בכל קצווי תבל על ידי אדיבותם והופעתם הנאה כלפי כל באי הבית הזה, בהם אנשי שם רבים מארצות שונות. כולם חתמו שמותיהם בספר האורחים אשר בזה נסתיים תפקידו.
וולטר שלח לי מברק ארוך שנתקבל מאליהו על שיחתו עם נהרו - מאלף ביותר, ואלו מסקנותיו: נהרו בונה חזית עם טיטו ועם נאצר, דואג מאוד לביצור ברית הודו עם ארצות ערב, מקבל את סירובן לעשות שלום עם ישראל כגזרה מן השמים, אינו מעלה על הדעת שינוי קו הודו כלפינו לגבי התקנת היחסים, מנחמנו רק בזה שהוא וטיטו יבלמו את נאצר מתוקפנות. מעודדנו למדיניות של שלום ומטיף לנו תורת "ואף על פי כן". גילה דאגה להתפטרותי ואליהו הרגיעו. עד כאן תוכנה הכללי של השיחה.
אבל היה בה עוקץ מיוחד. איני זוכר אם רשמתי בפרקים הקודמים יוזמה שצצה פעם בראש ב"ג להזמין עצמו לדלהי. מנעתי אותו מזה - הן היה ברור כי נהרו יסרב ונמצאנו מתבזים - אבל כעבור זמן היצעתי לו להזדמן עם נהרו באירופה. רג'י קדרון ניהל בעניין זה מו"מ עם שגריר הודו בקהיר שנזדמן לניו-יורק ועמד להיפגש עם נהרו בביירות. בינתיים חלה התמורה [של הדחת מ"ש], עוד לפני צאתי אישרתי הצעת אליהו כי ינסה להיפגש עם נהרו ואילו אחרי צאתי, כשנקבעה הפגישה ואליהו שאל להוראות, דרש ב"ג כי יזמין בשמו את נהרו לביקור בישראל ואם יסרב לבוא - יודיע כי ב"ג יוקיר מאוד להיות מוזמן לביקור בדלהי. אליהו עשה כאשר נצטווה והתוצאות היו כמשוער. נהרו טען כי לבקר בישראל לא יוכל עכשיו ואשר לביקור ב"ג בדלהי ישמח להזמינו "בבוא מועד" והוסיף כי תמיד יהיה לו ולב"ג על מה לשוחח. פירושו, ביקור עכשיו לדיון על ענייני השעה אינו בא בחשבון, אבל אל דאגה - גם אם תתקיים הפגישה מי יודע כעבור כמה שנים, לא יחסרו נושאים לשיחה בין שני גדולי עולם כאלה!
כישלון זה לא רק גרם אותה תקלה שחששתי לה, אלא גם הפריע ליוזמה אחרת, הרבה יותר צנועה ומעשית. עומדת על הפרק נסיעתי אני להודו לרגל הוועידה הסוציאליסטית. רצוי כי אגב נסיעה זו אפגש עם נהרו. פגישה זו אינה צריכה להיות כרוכה בקושי מיוחד בשביל נהרו שכן,
ראשית, איני בא להודו על מנת לראותו אלא בואי נתון ממילא לרגל השתתפותי בוועידה שאני חבר בה,
ושנית, אינני מופיע עכשיו בסמכות רשמית ופגישת נהרו עימדי אין פירושה מו"מ בינו לבין נציג רשמי של ממשלת ישראל.
אבל צריך שיהא ברור לנהרו מראש ומקובל עליו כי אבוא אליו לא לביקור נימוסין סתם אלא לשיחה יסודית וממושכת. זאת חשבתי לברר באמצעות אליהו ועל כך דיברתי עם אוברי ערב צאתו ללונדון בדרכו לניו-יורק. הוראותיו של ב"ג שיבשו תוכנית זו ולאחר סירובו של נהרו לב"ג שוב אין לבוא אליו מייד בהצעה הרבה יותר צנועה. נצטרך לשוב לעניין זה בעוד חודשיים-שלושה.
לארוחת ערב אצל נג'ר, עם הרמנים, שנהרים, שֶקים - וז'ילבר. הזמנת הצרפתי היה מעשה יוצא דופן בנסיבות שאני נתון בהם, אבל בדיעבד עלה הצירוף לא רע, שכן ז'ילבר מבין עברית ומתמזג בחברה יהודית. סיפרנו סיפורים עד שעה מאוחרת.
כשחזרנו הביתה שוב הפכנו והפכנו במאורע חיינו - נושא שאיננו יכולים עדיין לעבור עליו לסדר היום.
