יום ד', 27/6/1956
השכמנו קום ולאחר ארוחת בוקר משופעת במאכלות, שטעמנו מהן רק אפס-קצה, יצאנו עם טוביהו וגדעון לסיור על פני העיר - שיכונים ומוסדות ואזורי חרושת ומטעים עד בית העלמין ועד בכלל. ידו החרוצה והמוסמכת של טוביהו בכל, ומיזגו המופלא נוסך שקט וביטחון על התנופה המפתיעה והמהפכנית של תהליכי הבניין, הפיתוח והשיקום האנושי המתחוללים כאן בקצב מסחרר.
קצת אחרי תשע יצאנו לדרך ובאחת-עשרה היגענו לתל אביב. נסע איתנו [שמואל] רולבנט, איש "דבר", שלכאורה נשלח לבאר-שבע לדווח על מעמד אמש. הופתעתי מהתפרצות זו של רוח יוזמה במערכת עיתוני זה, אך עכשיו נתברר לי כי חשדתי בכשרים. משום מה יצא כי נסיעת רולבנט הייתה לשווא. "סופרנו בבאר שבע" ראה בהופעתו קיפוח לעצמו ועמד על זכותו הוא לדווח. תרומת רולבנט נשארה צנועה בתכלית. בראותו את התחלת הדוח שאל: "מדוע אינך מזכיר את הביצים הסרוחות?" התחלחל אותו משולם [עד]: "האומנם זרק מישהו ביצה?" אמר רולבנט: "חלילה, אך כלום לא פגשוהו בתשואות?" אמר: "ודאי!" אמר: "אזי מדוע אינך מזכיר זאת?" נמלך ושילב פסוק על קבלת הפנים שנערכה לי (שוב נזכרתי במחיקת התשואות שפרצו בתערוכת פורטינרי). ובכן בפרט זה חל שיבוש יוצא-דופן בשיטת עבודתו של "סופרנו בבאר שבע" [ר' "דבר", 27.6], אך לעומת זה נתקיימה מישנתו ללא פגם בעריכת עיקרו של הדוח ועלה בידו להנחיל ניצחון למסורת העיתון בהשמיטו מתמצית הנאום את שני עוקציו העיקריים - העוקץ כלפי חוץ, והוא הפנייה לתנועה הלאומית במרוקו, והעוקץ כלפי פנים, והוא ההוקעה של "חרות". על כל אלה עמדתי עוד בבאר שבע, ואילו במסמייה קנינו עיתונים אחרים וראיתי כי "הארץ" ו"ג'רוסלם פוסט" נתנו את הקטע המדיני לפי הנוסח שהכתבתי אמש לצבי נאמן. אין כ"דבר" - אם זריזות ותפיסה והבנה פשוטה אינן במקרה בין מעלותיו, הרי לפחות נתברך במידה גדושה של עקיבות.
עם בואנו לדירתנו בת"א (אשר החלטנו לשמור עליה בהנחה כי מעתה תשלם המפלגה את שכר הדירה) הופיע [שלמה] גרוס מ"הארץ" לשיחתו הראשונה. שירטט לפני תוכנית של שישה מאמרים [הראשון בסידרה הופיע ב-13.7.56]. ביררנו הפעם בירור נרחב את בעיית הפליטים הערבים והשתלשלות מדיניותנו כלפיה. נתקיימה התקווה שתליתי במחזור שיחות זה. תוך שאלות ותשובות והזכרת נשכחות הדדית שיחזרתי בראשי את כל שלבי ההתפתחות המדינית בסוגיה סבוכה זו. הייתי בין הראשונים, אם לא הראשון, לקביעת העיקרון של אי-החזרה. גרוס עצמו זכר אסיפת הסברה צבאית ב-1949, בהיותו קצין בצה"ל, בה ערכתי קרב עם מפ"ם שדגלה בהחזרה. ניצחתי כל השנים על מערכה זו של הכרזה על עקרון אי-ההחזרה והוכחת צידקתו והתוצאה הייתה הדיפת התביעה הזאת פעם אחר פעם וצמצום נמרץ של ממדיה גם בפי אלה מאומות העולם אשר טרם ויתרו עליה. עם זה נתתי דעתי מזמן לזמן לרכך על ידי תחבולה דיפלומטית את קשיות העמדה המדינית ולהמתיק על ידי כך את רישומה השלילי. כזו הייתה הבעת הנכונות להחזיר עד 100,000 [פליטים], אשר בשעתה הגנה עלינו בפני מחץ ארה"ב מבלי שנתבענו למלא אחריה מכיוון שהערבים דחוה. כזוהי גם הגירסה שנקטתי באחרונה לגבי הרחבת מסגרת איחוד המשפחות כחלק מהסדר של שלום. סיכמתי תרומתי למחשבתנו המדינית בעניין הפליטים בחמישה סעיפים:
א) שלילת ההחזרה וביסוסה המדיני, הביטחוני, הכלכלי וההיסטורי;
ב) הוכחה כי כל הדוגל בהחזרה חלקית גוזר למעשה על התיישבות הרוב בארצות אחרות ונמצא מחבל בפיתרון כולו ומתחייב באחריות להמשך הסבל והניוון וחוסר המוצא;
ג) הוכחה כי סידורם של הפליטים אין פירושו התיישבות חקלאית לכולם ולכן אין כאן בעיה רק של שטחי קרקע, אלא גם של אפשרויות ספיגה בחרושת, במלאכה ובמסחר;
ד) פיצויים שהתחייבנו לשלם אינם מחיר מסחרי של הקרקע, אלא רק אחוז מסוים ממנו, שכן, לא קנינו אותו בשוק, אלא עבר לרשותנו במלחמת דם ואש שנכפתה עלינו והקרבנו בה עצומות - ובזה פתח לסיפוק תביעתנו לפיצויי מלחמה על ידי ניכוי אחוז מערך הקרקע הנטוש;
ה) אותו הפתח הצר שפתחתי "להצלת פניהם" של הערבים תובעי ההחזרה על ידי נכונות להרחיב את מסגרת הקרובים הרשאים לחזור.
דגשים אחרים שלי הם,
ראשית, ההסבר כי נוכל להחזיר פליטים רק על מנת שייקלטו במשפחות, או בעזרת משפחות, המאוזרחות ומאוקלמות כבר בישראל, אבל בשום אופן לא על מנת שהמדינה תהיה אחראית לקליטתם על ידי יישובם מחדש כמשפחות חדשות ועצמאיות;
ושנית, ההסבר כי בעיית הביטחון הכרוכה בהחזרה היא לא רק ביטחון המדינה נוכח תגבורת הגיס החמישי, אלא ביטחון הפליטים עצמם נוכח סכנת תיגרת ידם של המוני היהודים יוצאי ארצות ערב.
אחרי ארוחת הצהריים חזרה צפורה לירושלים ונותרתי לבדי. כתבתי יומן. אני רושם עכשיו כל יום ביומו או לכל המאוחר למחרתו, אבל סדר זה חל על השבוע הזה, בעוד שמאחורַי פער נרחב ומבהיל של שבועות בלתי רשומים, ודווקא הם דחוסי מאורעות ומתוחי חוויות, אשר חטא ללא כפרה יהיה אם לא יירשמו - ומי יודע אם יירשמו.
ב"מעריב" שני קטעים חביבים מאוד על ההופעה בבאר שבע. עיתון יוזמני זה שלח אף הוא שליח מיוחד [מ.ת. - מנחם תלמי] לאותה עצרת, אבל זה ידע למסור אופי הנאום ולתאר את המעמד במשפטים ספורים אך רוטטים חיים.
הזמנתי אלי את כסה. אני נתבע להופיע בכינוסים מפלגתיים לקראת הוועידה. רצוני להדגיש בכל כינוס את עניין המדיניות הכלכלית והמשבר המאיים עלינו - למעשה אנו כבר בתוכי תוכו - כנושא שעלינו להעמידו במרכז הוועידה, והשאלה היא אם אני מתכוון בזה לדעת "קובעי גורלה". קיבלתי הכשר. בחצרים זרקתי עוד רעיון להחייאת הדמוקרטיה הפנימית במפלגה והוא יצירת משטר שיבטיח "פיעפוע מחשבתי" בין הצמרת והשורה - להיות מחשבותיהם, לבטיהם ותוכניותיהם של חברי הממשלה ושאר "עומדים בראש" נמסרים לרחבי התנועה, ולהיות ביקורתם, תגובותיהם ויוזמתם של המוני החברים מגיעים עד "הפיסגה". גם לזאת עוּדַדתי.
כסה מצדו עשה מעשה רב: פנה אלי בשאלה - מה עֵזֶר דרוש לי מהמפלגה. משציינתי מישאלותי נענה מייד וגמרנו כי אקבל מהמפלגה משכורת נהג ומזכיר ושכר דירתי בתל-אביב. הייתה זו הקלה נפשית גדולה. אומנם נשארה בעיית המכונית ולעת עתה ההנחה היא כי אותו נהג יסיעני במכוניתה של צפורה.
לפנות ערב בא לקריאתי אבא אבן בלוויית יעקב. עברה עלי בינתיים "התפתחות". החלטתי לא רק לא לכבוש יצרי מלהתעניין אחרי המתרחש במדיניות החוץ שלנו - לרבות הנעשה בכותלי המשרד וברחבי השירות - אלא לנקוט שיטה של קשר פעיל ועקיבה מתמדת. הזמנתי, איפוא, את אבא לשמוע מה סוכם בימי היותו פה בענייני נשק, יחסים עם מחמ"ד, מילווה יצי"ב [מהבנק האמריקני הממלכתי ליצוא-יבוא], המענק, ערוץ הירדן, הכנות לעצרת וכו'. שמעתי סקירה מפורטת. מעניין כי היה ליעקב מה לתקן בהצגת העניינים על ידי אבא - תמיד במגמה לסיוגה של החלטיות ולהוצאת עניינים מפשוטם וגילוי אופיים המורכב.
בסיומה של הסקירה הגיע אבא לסיפור מרתק. היה אצל ב"ג במסיבת יוסף שווארץ ואנשי "מילווה" אחרים. לקח ב"ג אותו ואת ג'ו לפינה וגילה לפניהם צפונות. נתגלתה אפשרות חדשה וכבירה של רכש בצרפת - "מחוץ למניין", באמצעות קשריו של א"ה [איסר הראל]. מימושן של אפשרויות אלו יחולל מהפכה במעמדנו הצבאי. יחד עם מימון הרכישות הסדירות יגיע הסכום הנדרש ל-75 מיליון דולר. שאלת ב"ג היא - הניתן לגייס סכום זה תוך החודשים הקרובים? ג'ו תיאר את המצב - לחודשי ראשית הסתיו צפויה ירידה בהכנסות. עם זה אמר: אם רצונך במאמץ רציני ואם באמת הכרחי סכום זה, עליך לבוא בעצמך. על כך ענה ב"ג בשלילה גמורה - יציאתו את הארץ אינה באה בחשבון בשום פנים. שאל מי יוכל לבוא במקומו. ג'ו לא מצא מועמד יעיל. בסופו של דבר שאל ב"ג: "מדוע לא שרת?" לסיפוקו הרב של אבא ענה ג'ו בשלילה. תמה ב"ג: "מדוע?" - "מפני שהופעתו תגרום מצוקה לו וליהדות ארה"ב כאחד". - שוב תמיהה. - "מפני שעניין התפטרותו לא הוסבר ונוצרה מבוכה". - "אך גם בארץ לא הוסבר הדבר!" - "זהו עניינה של הארץ, אבל בארה"ב נוצר רושם משונה ביותר, ואם יבוא משה יתבקש להסביר ובוודאי לא יוכל וגם כל הופעתו תתקבל כמשונה". - סירוב גמור להבין ומשיכת כתפיים; הוכחה נוספת, כי עם כל הלמדנות המופלגת בכל מיכמני שבע החוכמות, אין המוח הגאוני מספיק כדי הבנת בעיה פשוטה של יחסי אדם וקשרי ציבור. המשיך ג'ו: "אם השליחות היא לדרוש סכום כה עצום כצורך דחוף ומכריע, ירצו ראשי הציבור לשמוע זאת מפי נציג מוסמך של הממשלה". בזה נגמר העניין ולעת עתה הורדה שאלת נסיעתי לארה"ב מעל סדר היום. אבן נגולה.
אבא המשיך והסביר כי כאשר הבריקו הוא ועסקני הקרנות פעם אחר פעם כי על ב"ג לבוא לארה"ב, לא נתכוונו לומר בזה כי בואו באמת נאות ומתחייב, אלא באו לרמוז כי אם באמת הוא משוכנע בכורח הצגת דרישות כה מרחיקות ומרקיעות ליהדות ארה"ב, עליו ליטול על עצמו אחריות אישית לכך על ידי הופעתו הישירה ואין הוא רשאי לעשות זאת על ידי מלאך ושליח.
דיברנו על החזוּת המצטיירת מקפיצת-הגובה החדשה ברכש. אנה אנו באים? 75 מיליון אלה פירושם לא רק הקדשת כל הכנסות "המגבית" ו"המילווה" לרכש, תוך התעלמות גמורה מכל צורך אחר, אלא גם מישכון ההכנסות של השנים הבאות. והלא אין החשבון מסתיים ברכישה. ממנה נובעת מעמסה תקציבית קבועה לעתיד לבוא - להחזקה, לחלקי חילוף, לאימונים, להחלפת כלים מתרסקים. ומה יהיה אם הערבים יקבלו אף הם כהנה וכהנה - הנה כבר מדבר נאצר על "מיג 17" - הרי זהו מירוץ זיון בלתי מרוסן אשר ידינו מוכרחה להיות בו על התחתונה וסופו התמוטטות כלכלית גמורה. כלום אין סיכוי קודר זה מוכרח להחזירנו למחשבות על תחליפי ביטחון לנשק - ערובות בינלאומיות, מישענים מדיניים אחרים? גם אם אין ברכה באלה, הלא ברור [כי] בהמשך התהליך כפי שהוא מתנהל כיום עלול נאצר להשיג מבוקשו ההרסני כלפינו ללא כל מלחמה - די לו להמשיך בהזדיינות, והריהו חותר בהצלחה תחת אושיות בנייננו הכלכלי ומה שלא השיגו החרם וההסגר ישיג הזיון. בעקבות "העיסקה הצ'כית" כבר נצטמקה התיירות, דללו מקורות השקעת הון, ירד פלאים האמון הכספי בישראל. היש איזון כלשהו בין שתי דאגותינו - הביטחונית והכלכלית?
סיפרתי לאבא כי באחת ההתייעצויות האחרונות העזתי להגיד כי השלב שהיגענו אליו הביא כמעט לידי שוויון את סיכון התבוסה הצבאית עם סיכון התמוטה הכלכלית ועוררתי על ידי כך את חרון אפו של ב"ג, עד שנדמה לי כי אמירה זו שלי שימשה אחד המסמרות ב"ארון קבורתי".
אגב, ב"ג סיפר לאבא ולג'ו על תוכנית הרכש החדשה בסודי סודות, על מנת שלא יספרו לאיש. אבא תמה מה ראה להכניס את ג'ו בסוד פרטי העניין והאופי המיוחד במינו של העיסקה.
ביררתי עם אבא את תוכנית מסעי על פני אסיה. הדגש החזק הוא ביקור בדלהי לשם שיחה יסודית עם נהרו. לכאורה יכול ביקור זה להסתדר אגב נוכחותי בוועידת בומבי - זאת אומרת באופן רשמי אבוא להודו לשם השתתפות באותה ועידה ולא לשם פגישה עם רה"מ - אבל הכל תלוי בנהרו ובהסכמתו מראש לקבלני ולהקדיש לי זמן ממושך. אבא ידאג בלונדון כי אליהו יתהה בכיוון זה על קנקנו של נהרו. דאגתי להזהיר את אבא, כי יזמתי הצעה מצידנו על פגישת נהרו עם ב"ג באירופה ולכן יש לשמור עלי לבל אופיע כמחסל תוכנית זו.
לגבי העצרת הביע אבא חשש פן תצטרף בריה"מ לחזית בנדונג נגדנו. אמרתי כי חששותי מרחיקים מזה. אגב תנופת היוזמות המפתיעות שנתפסה לה בריה"מ ברור לי כי היא מכינה מספר אפתעות לעצרת או"ם ויש לחשוש כי תזַכה גם אותנו באחת היוזמות האלו על ידי התייצבות בראש גוש ערב-בנדונג-המדינות הסובייטיות. חשש חמור זה הוא המַשווה חשיבות מיוחדת למיבצע ההסברה וההתקשרות באסיה.
יצאתי מגידרי וביקשתי את אוברי לברר בארה"ב אם אפשר בלי קושי להניע אחד או שניים-שלושה מידידי לשלוח לי מכונית במתנה. עד עכשיו קיבלתי שתי מכוניות מפוארות, אך מכיוון שניתנו לי בהיותו שה"ח גרסתי שניתנו לי משום היותי שה"ח ובבוא מועד מסרתין לממשלה. עכשיו אם אקבל מכונית כשאינני שר אראה עצמי זכאי לנהוג בה כבתוך שלי.
נפרדתי מאוברי בלבביות רבה. ישבתי כל הערב על היומן. לא הלכתי לישיבת המרכז שנתקיימה הערב בת"א לבחירת הוועדה המרכזת. דאגתי כי המפלגה תמציא לי את הסטנוגרמה של נאומי בבאר-שבע וכי "דבר" ידפיסנה במלואה בגיליון של ערב שבת.
