יום ו', 22/6/1956
המאורע - הופעת "הטור השביעי" מוקדש לפרישתי. כל השבוע הייתי דרוך בציפייה לקראת גיליון "דבר" של יום ו' - היעמוד לנתן א. [לתרמן] עוז הרוח לאמר את דברו הנוקב והמזוקק על נושא הימים האלה, או יסטה ויידחק לאיזו פינה נידחת של חיי הציבור, או שמא בכלל יאָלם דומייה כפי שהוא עושה בשעות מצוקה נפשית וסבך ללא מוצא? במילים אחרות ויותר פשוטות - היעז פנים כלפי המנהיג או יגזור על עצמו שתיקת אין אונים? מאוד התרוממה רוחי ונזדקפה קומתי בראותי את הכותרת ["פרישת שרת"], את רוחב יריעת הטור ואת אורכה - ולא בעד עצמי אלא בעד הציבור בו אני חי. הייתה זו עדות כי לא פסו אמונים, לא סף אומץ-לב האזרחי, לא קהה המצפון. והיה עוד משהו. משום-מה נשתבש במשך השנים יחסו האישי של נתן א'., על כל פנים במידה שנשתקף יחס זה בשירתו המדינית ובמאמריו. יארכו הדברים מלפרטם, אך ראשיתה של השרשרת נעוצה בשחרורי מלטרון [מ"ש נעצר עם כמניין ממנהיגי היישוב ב-29.6.46 ("השבת השחורה") ושוחרר עמם מקץ 4 חודשים ושבוע ב-7.11.46; ב-8.11.46 הופיע ב"דבר" "טור שביעי" מאת נ"א שכותרתו "עם שחרור המנהיגים", ובו בין השאר השורות: "כאשר הושיבום במחנה הגדור/ לא שאל היישוב בעד מה ולמה/ --- והפעם אי מי פה ושמה שואל:, השחרור הלזה / בעד מה ולמה?/ --- ולכן/ הדבר הדרוש כעת, הוא הסבר ושכנוע נמרץ ונבון, שיוכיח לכל: נאסרו הם על חטא/ אך הוצאו לחופשי, על לא חטא ועוון."], ויש בה חוליה מימי ההופעה לפני הוועדה האנגלית-אמריקנית [הוועדה מונתה בדצמבר 1945 להצעת ממשלת בריטניה, לבדיקת המדיניות הרצויה בא"י ופירסמה מסקנותיה באפריל 1946, את גביית העדויות בא"י החלה ב-8.3.46 ומ"ש העיד לפניה ב-26.3; ב"טור השביעי" "המשפט הולך" שכתב נ"א ב-8.3.46 לא נמצאו, לכאורה, פגיעות במ"ש, במהלך החקירה לא פירסם נ"א שום "טור שביעי", וב"טורים" אח"כ שניתן לקושרם כלשהו לעבודת המח' המדינית של הסוכנות, שמ"ש עמד אז בראשה, שוב, לא נמצאו דברים מובהקים שניתן לפרשם כפגיעות], ונוספה לה חוליה כבדה לרגל פרשת השילומים [אפשר שהכוונה ל"טור השביעי" "שלושה דברים בעניין התביעה מגרמניה" ("דבר" 16.3.51), שבו פוסל נ"א לחלוטין את השימוש במונח "שילומים", שיוחד לצורך זה על-ידי מ"ש, ואפשר שהכוונה ל"טור" "משמעותם של שילומים" במלאות 5 שנים להסכם, 1957, ("כתבים בארבעה כרכים" לנ"א ובעריכתו, הוצאת הקבה"מ-"דבר", תשכ"ב, כרך ג' ע' 443), ואפשר לרשימה "ברלין וירושלים" (1959, שם, ע' 448)]. היה בטור זה מעין חיסול פירוד הלבבות וכריתת ברית ביני לבין משורר הוגה, יחיד-סגולה בביטוי ציבורי, אשר כה הוקרתי.
הטור עצמו נותן כבוד גם לנושאו גם למחברו: יצירה דקת-חדירה, עמוקת-רגש, עזת-ביטוי ונדיבת-שבח מעבר לכל מה שיכולתי לפלל. כל בית ובית הוא פרק-תוכן בפני עצמו וצירופם יחד מעיד מה רחב הרקע שמסוגל אדם זה להקיף בראייתו ומה נוקבת הבחנתו בתכונות נפש של יחיד וברחבי לבו של הציבור. באמת אין כמוהו בתוכנו, אחד ואין שני לו.
]ה"טור", המובא להלן, כלול ב"כתבים בארבעה כרכים", כרך ב' ע' 212; בסוגריים אלכסונים - במקור ולא ב"כתבים", בסוגריים מזוותים - ב"כתבים" ולא במקור:]
פרישת שרת
את פרק פרישתו בפכָּחון-וּבִבדידות מעבודת חייו,
את שליטתו על עצביו-ודִּבּוּרוֹ בהופעות האחרונות
ולעת ערכו בסדר וּבאין פרט שכוּח
את הניָרות והתיקים על שֻלחנו ביום סיום, נראה כחִזָיון אשר אֶל קַב
העצב החריף נִלוִים בו (זה עִקר) תשעה קַבִּים של יַשרוּת לב ואֹמץ-רוח.
אומרים: פרישת שרים היא דְבר-שגרה בְּעַם וָעַם וטוב היות המדיניוּת פְּרָזוֹת
ולא סוגרת ומסוגרת אין-יוצא ובא. ובכל-זאת לא נֶחְטא אם נְצַיֵן בסֹב הדלת
כי שנות עמל כ א ל ו ונתיב כזה והתמזגות שלמה כזאת
בין איש ותפקידו אשר צמחו יחדו,
חורגים / ומתפרצים / מן המסגרת המקֻבלת.
וּמשום כך וגם בתֹקֶף זכרונם של קצת דפי דברי ימים
שרשרושם נלוֶה אל הפרישה הזאת, עברה את הצבור
לא רק רִגְשָה פוליטית מוֻּכַּחַת.
בכל אשר דֻבַּר על הטעמים והסִבּוֹת הֻרגש נוסף על הסבות והטעמים
גם טעם [הקשרים] והפרידה... זה מלח התמצית
שגם המדיניוּת בו לפעמים נמלחת.
רבים חבים לו מני-אז דבר-אהדה שלא-הֻגד.
ההסתיְגות הייתה נוחה רב-יֶתֶר כַּנוֹדָע.
לכן יֻגד נא לו עכשו דִּבּור / כולל הכל / הנאמר כְּמֵאליו,
אם במפרש ואם בלי אֹמֶר:
יֻגד לו כי העם והמדינה הזאת נותנים לו ויתנו לו את היְקָר והתודה
עַל עֹל אשר נשא ועל הפרי אשר עשה והמרורים אשר שבע ועל הֶתְמֵד וָאֹמֶן.
עוד אין זה גמר סִכּוּם ומתיחת קו אחרון. אך זה סופו של פרק שאינו חוזר.
זו פרשת דרכים של פרשת חיים. זו פרשת דרכים אשר כיום עָלֶיהָ
עומדים דברים רבים שלא נדע טיבם (ימים יגידו וימלאו את החסר).
אך את כֹּחו וכשרונו אשר נסך הוא בתקופה
שמֹר תשמֹר היא גם בהתחלף מעגליה.
יֻגד לו דבר תודה על צֵרוּפָה של השראה
עם דקדוקֵי פרוטרוט של מלאכת החרש,
על אהבוֹ ב נ א ו ם את המבריק והמהֻקצע
ועל בקשוֹ בַּ מָ עֲ שֶׂ ה את האפֹר שאין הִלה לו,
ועל החלטיות וכֹח שהיו בו לשאת גם את חותם ההססן והחלש
בתוך תקופה שלא היה בה שֵׁם נדרש לִגנאי יותר משני המֻשָגים הללו.
על שבחר להיות כסמל הזהירות לנֹכַח בעיות שלא חמדו את הזהירים,
ועל עמדוֹ עם זאת נמרץ ולא נִלאֶה בלב כל הֵאבקוּת וּנשיאת עֹל וָפֶרֶך,
ועל כי שמו נקשר בצדק ולעד בהֶשגי-היסוד המדיניים המזהירים
שלא ידעה כדֻגמתם הקדמונית בחזיתות - חזית החוּץ
בין ישראל והאֻמוֹת, [בה מורשתו כתובה בְּחֶרֶט] / גם זהו פרק /.
יש נקיפה של פחד עם לֶכתו.
האם מפני חשש [של החלטות פורצות] / פריצת / סיָגים?
לא, זאת לא זאת. אִלוּ סבר כי שִלוּחוֹ יגרֹר את שנראֶה לו כִּ שִ ל וּ ח ר ס ן,
היה נשאר ונאבק, היה רואה לו לחובה להִשאר וּלהֵאבֵק ועל רגליה להקים
את דעת הקהל. לדרֹש ברור מלא. הוא לא עשה זאת.
הוא קבע כי פרישתו גזרה נחרצת.
[יש נקיפת חשש לעת לכתו, בעוד תחושת מִפנֶה-מבשיל גוֹבְרָה מיום ליום.
אבל יודעים אנו בִּמלֹא הכרתנו ומאוֹדֵנוּ:
גם ההולך גם ה נ ש א ר - משאת נפשם הבטחון והשלום].
/ יש נקיפה של פחד... יש ויש... כבראשיתו של פרק לא נודע ונעלם...
ולא משום שתכניות מִפְנֶה-פתאֹם שמורות בתיק סודי
על חותמות ועל בריחַים,
כי אם משום שאין עמים וממשלות יודעים את שצופן לַהֵמָּה גורלם
גם אם אומרים הם כי לעת גורל חובה לקום כאיש אחד ולא כִּ ש נַ י ם...
או שמא דוקא לעת גְּזָר, כמו תמיד, טובים השנים מן האחד?...
זאת לא יַראנו אליהו בחלום.
רק באחת בוטחים אנו ורק אחת נֵדע בלא צל ספק, במלֹא הכרתנו ומאודנו:
גם ההולך וגם הנשארים משאת נפשם אחת - הבטחון והשלום...
וההולך הוא הוא שיתפלל על הנשאר שיהא עמו הצדק כאשר עד הֵנָה!
כלתה פרישת שרת. עוד לא שָלמָה דרכו. עוד לא ירד מסך.
אך [מסתכמת] / תמה / פרשת עמל ואמונה
שלא רבות כמוה יש בספר הפתוח .
ברוכים כֹחוֹ וטעמו אשר עמדו לו עד הסוף לא לסיֵם אותה אחרת אלא כך:
באצילות אשר רִתקה את כל רואיו, ביַשרוּת לב ובמסירות ובאֹמץ רוח.
בו בגיליון גם מאמרו של [שמואל] רולבנט ["משה שרת"] - כתוב בכישרון, אם לא מבריק אזי נוצץ, אך למעמקים אינו יורד. כל תיקוני הוכנסו, אך אותה יותרת סרת-טעם, בה מתגנדר במרומז המחבר עצמו על היותו גאון שהדור לא הכיר בו, נשארה בעינה - להעיד כי אין עורך לעיתון הזה.
וכן באותו גיליון קריקטורה על אותו נושא של אריה נבון - שיא החריפות והברק: שער ומעליו סמל המדינה; בצדו של השער כתובת "בן גוריון את שרת". מול הקיר עומד ב"ג ומוחק בעיפרון שחור את התיבה "את" - מחוק וחזור במצולב. ועתה צא וחשוב כמה קליעות קלע כאן שד משחת זה: הוקיע את שיגעונו של ב"ג בשנאת "את"; הבליט כי ב"ג הוא שפירק את השותפות; הדגיש כי אחרי המחיקה - של "את" ולא של שמי - נשארים אנו שנינו זה מול זה, לא עוד קשורים יחד, אבל קיימים ועומדים כל אחד בפני עצמו.
בינתיים זורמים המכתבים ומספרם הגיע כבר לשמונים. החלו מגיעות תשובות במברקים מראשי הנציגויות. מכמה מהם הגיעו מברקים שהקדימו את מברקי הפרידה שלי. המשכתי בחיבור תשובות, אך נראה כי אין למלאכה זו תיכלה וקץ, שכן המכתבים מגיעים בקצב יותר מהיר משהנני מספיק לענות עליהם והפער הולך ורחב.
זלמן יואלי מ"דבר", ביַמָי [ב"דבר"] כתב העיתון בפתח-תקווה, שנתעלה בשנתיים האחרונות ל"סופר מדיני" ו"צבאי", שואב השראתו מהמטה הכללי ומשמש בר-פלוגתה קבוע ומושבע ל"אסכולת שרת", בא ל"שיחת-רקע". גילה בקיאות מופלגת בפרטי פרטים של עניינים אך גם בקיאות עודפת על האמת. כך, למשל, היה ברור לו כי היה זמן שנהרו היה מוכן להיכנס בקשרים עם ישראל ובלבד שנתקשר גם עם סין, ואנו דחינו את ההצעה. גם היה בטוח, כי אילו רק רציתי, יכולתי זה כבר לבקר במוסקבה. לעומת זה הופתע לשמוע כי אבי הרעיון על חוזה-ביטחון עם ארה"ב - דווקא צורה זו ולא אחרת של התקשרות - היה ב"ג בעצמו ובכבודו. גם לא היה לו מושג כי בשלב מסוים נאבקתי בממשלה על התקשרות עם סין ונשארתי במיעוט, כשלבון וארן נגדי.
הופיעו עזרא ולאה [זוסמן]. עזרא נכנס כדרכו, מתהלך על עננים ועיניו הוזות, אך לאה כולה ממשות - הביאה מתנובת המשק ומתוצרת המטבח. קראתי באוזניהם מצרור המכתבים שנצטבר והתרשמו מאוד. הביקור היה במיוחד, לקיום מצווה משפחתית בעת צרה ולהפגנת קירבת הלבבות. סעדו איתנו בצהריים וחזרו לנחלת יהודה.
חזר ממסעו על פני הארץ בן-הדוד אלן, כולו דהום מהמשבר שתהודתו מלוא כל הארץ ואינו מתמצא בו כלל ועיקר.
אחר הצהרים, מ-4 עד 7, הישיבה השלישית והאחרונה עם גולדה והנהלת המשרד. הושלם המסע על פני העולם ולא נותרו אלא כמה עניינים שהצינעה יפה להם, שעליהם הבטחתי לדווח בפגישה אישית טן-דו.
בתום סקירתי ראה וולטר להכניסני לתוך אחד העניינים שעל סדר היום. סיפר על פנייה ישירה של התורכים לאליאס. [ר"מ תורכיה עַדנַן] מנדרס מפציר בו לבוא לשיחה. מוריס כשר וישר, אך אין לו, למנדרס, שפה משותפת איתו. עם אליאס הוא יכול לדבר כדבר איש עם אחיו. ברצונו להסביר לנו כי לשווא אנו מתנגדים לברית בגדד. ראוי לנו לתמוך בה והדבר יכול להשפיע לטובתנו על עמדת עיראק. כן יש לו תוכניות כלכליות חשובות להציע. גולדה הביטה בוהה ולא התאפקתי מלחוות דעה. אמרתי כי בשום פנים אין להתעלם מפנייה זו. הלא דבר הוא - אם ר"מ תורכיה פונה אלינו ומבקש פגישה בין ארבע עיניים. אסור לנו לדחותו. יש להסביר למוריס את המצב וממנדרס יש לבקש כי יקיים את הפגישה בקושטא ולא באנקרה כדי לשוות לה אופי לגמרי לא רשמי. כשכיליתי דברי כעסתי על עצמי והחלטתי בלבי לא לעשות עוד כדבר הזה.
ארוחת ערב של ליל שבת אצל המחותנים שלנו, אשר לא ראינום וחששו להטרידנו כל ימי התהוות המשבר.
בשובנו הביתה באו צבי ורחל שוורץ. הם ידידים ותיקים ביותר, אך קירבתם לרמטכ"ל ריסנה אותי מלדבר איתם על נושאים מסוימים. הפעם חשו צורך "לשבור את הקרח" וצבי שפך זעמו על ההתנהגות כלפַי והיה אחוז פחד מהליכתי.
אחר כך ישבנו לבדנו עד שעה מאוחרת וחזרנו והפכנו בנושא הקבוע. בין השאר הייתה לי היומרה להביע סברה כי העניין כשלעצמו ואופן הצגתו בציבור, הסתום והקהה עד לפראות, היו מורידים את המפלגה עד לשפל המדרגה אלמלא העליתיו לרמה גבוהה על ידי נאומי בכנסת. החברים נרתעו בתחילה מגילוי הלב, גם אם היה מרוסן ומחושב כתכלית ההקפדה, ומהם שרגזו והיו במבוכה, ועל כל פנים איש מהם לא פילל כי אפשר ככה להציג עניין, אך בסופו של דבר ודאי הבינו כי כבוד המפלגה נגאל על ידי כך.
