יום ו', 15/6/1956
רוחמה עבדה כל הלילה והביאה לי את המכתבים לחתימה בשבע. קמתי וקראתי וחתמתי ושכבתי שוב ונימנמתי עד תשע. בעשר הייתי שוב בלשכה. רוחמה המשיכה ללא הפסקה. נזכרתי במצבים דומים בסוכנות ושמחתי לציין כי גם בממשלת ישראל יש עובדות המסוגלות להחזיק כך מעמד.
ב"הארץ" מאמר של גרוס "מחפשים שעיר לעזאזל". נוכח מקהלת החתולים סביב "כישלון מדיניותו של שרת" הוא שואל איזו מדיניות נכשלה: האם זו שהאמינה בתום לבה כי אפשר להביא את הערבים לידי שלום עם ישראל "כמו שהיא" או זו אשר בתמיכת כל המפלגות מן הקצה אל הקצה סירבה לשלם בעד השלום ויתור ממשי כלשהו.
בעיתוני הערב אתמול [הכוונה למאמר "מה ששרת יכול ללמוד ממולוטוב" מאת אראל גינאי "ידיעות אחרונות", 15.6] שוב השתוללות של סילופים ודברי בלע. יוצרים רושם כאילו נאחזתי בקרני המזבח ["שרת נאבק על כיסאו כאילו התפטרות פירושה חיסולו המדיני או הפיסי..."] וסירבתי להתפטר עד שאילצוני. זאת ועוד: ב"ג דרש כי אתפטר לפחות מייד אחרי ההצבעה במועצת הביטחון אך אני דחיתי ועל ידי כך שוב החמצתי הזדמנות מדינית לעשות צעד רב-רושם. באתי לכלל מסקנה כי עלי להודיע בכנסת על התפטרויותי הקודמות אשר ב"ג והחברים דחו אותן ובעל ידי כך להעמיד אחת ולתמיד לפחות צד זה של העניין על אמיתו.
בלשכתי בקרייה [זאב] פון-ויזל, מיודעי מלטרון, שהביא סיפור דימיוני על איזה אמריקני החוקר אפשרויות של בסיס תת-קרקעי לכוחות חיל אוויר אמריקנים ומעוניין מבחינה זו בישראל.
משלחת התאחדות עולי צפון אפריקה [בעניין החלטת ממשלת מרוקו לאסור יציאת יהודים לישראל]. היה לי יסוד להניח כי יאיימו בהפגנות בחוצות ת"א וירושלים. אמרתי לענות להם כי הם חופשים להפגין והמשטרה לא תפריע להם, אך ישקלו-נא מה ישיגו בדרך זו - האומנם כוונתם לעורר הפגנות ברבאט ובקזבלנקה, אפשר גם בדמשק ובביירות? ליתר ביטחון, כיוון שאני מחייב את המשטרה, טילפנתי לב"ג בירושלים והשגתי אישורו. מהפכות לחוד ושיגרה מינהלית לחוד.
אך המשלחת לא דרשה להפגין. דיבורם היה תרבותי. אומנם ניסו לתלות את הקולר ב"מוסדות", שלא העלו די. דחיתי טענה זו בתוקף ובראיות חותכות. תיארתי מה שהיה מתחולל בתהליך העלייה אילו חרגנו בקליטה הרחק ממסגרת אמצעינו, אשר מתחנו אותם ממילא מעבר לכל גבול ובכל הכיוונים. ביקשו להאיץ עלייה מתוניסיה. כן ביקשו רשות לראות את שגרירי צרפת וארה"ב והסכמתי.
ניקולס בא למעין ביקור פרידה ערב צאתו לחופשת מולדת. סיפר חדשות על [עלי אבו] נוואר [הרמטכ"ל] הירדני, שלפיהן אין הוא נגרר כלל אחרי נאצר ובוודאי שאינו מכשיר צייתן בידו, אלא להיפך, הוא מלא פחד מפני השתלטותו של הרודן המצרי ורואה בו את עיקר הסכנה.
התייעצתי עם איסר על ניסוח התשובה לוושינגטון על הצעת שיתוף הפעולה לקיצוץ כנפי נאצר. כן בדקתי לפי תגובתו את מחשבתי על גילוי טפחים [מהוויכוח העקרוני מ"ש-ב"ג] בכנסת וקיבלתי ממנו עידוד נמרץ.
ארוחת צהרים עם חיים בדירתנו - צפורה חזרה הבוקר לירושלים. שוחחנו ארוכות על הצפוי במרכז המפלגה ועל חיינו העתידים.
חזרתי אחה"צ יחד עם חיים לירושלים. באו לביקור הצייר הברזילאי המהולל [קַנדידו] פּוֹרטינַרי ורעייתו – קטן-קומה, נמוש וצולע, סמי ממנו סימן כלשהו של גאוניות, אבל אין ספק לגבי זהותו והריהו אחד מגדולי עולם בציור. מחר אנו עורכים לו קבלת פנים ברוב עם וכוונת הביקור היום היא להראותו את תמונתו הגדולה התלויה
במבוא ביתנו, בטרם תילקח לתערוכה הנפתחת מחר ב"בצלאל". הוא ואשתו דוברים צרפתית והייתה לנו שעה קלה של פירוק המתח.
ניגשנו אל צבי ורחל ומצאנו קהל רב. ההתפטרות בפי כל. אולשן שפך מרי שיחו באוזני צפורה צמצום ההיקף האנושי וירידת רמת ההשכלה הנשקפים לממשלת ישראל עם צאתי.
ארוחת ערב עם חיים, דודיק ומירה. הפלגנו בזיכרונות אל ראשית מגורינו בירושלים, כאשר עקרה אותי המפלגה מעבודת התנועה והפנתה אותי למדיניות. תקופה זו מסתיימת עכשיו.
אחרי הארוחה באו סימה ויוסף [מישקוב) ואחר-כך נצטרפו אלינו ארתור וז'נט וחבורת אורחיהם. בפני כל הקהל הזה הקרינו חיים ודודיק את הסרט הצבעוני שהביא בידו אלן, המציג את חיי משפחת קובי. ראינו את קובי ורנה, יורם ואורית יושבים בביתם ומטיילים בגן הציבורי - במלוא התנועה, כאילו היו חיים. הסבתות והסבים נתרשמו עצומות מאורית - מהילוכה המדדה ומזחילתה המזורזת, ממשחקה ומחן חיוכיה.
לאחר שנתפזרו האורחים ישבנו, אני וצפורה, באולם שנתרוקן וטיכסנו עצה לגבי סידור חיינו לאחר הפרישה.
