יום ד', 13/6/1956
(מכאן ועד 24.6 נרשמו הדברים בפיגור של 4-3 שבועות והדבר ניכר בטישטוש הפרטים ובדהות הצבעים)
כתבתי לאליאס ששון ברומא כי עליו להיכון לשוב בסתיו לארץ על מנת לפקח מפה על הפעולה הערבית - תחת לכתוב לנו מכתבי הטפת מוסר וקובלנה מרומא; אגב כך אפשר יהיה להעביר את מוריס פישר מאנקרה לרומא ולשלוח את גדעון רפאל לאנקרה.
כן כתבתי למוריס לסכם את הסידורים שקבענו בינינו לדידו.
החבר "הציוני הכללי" החדש בהנהלה הציונית, [אריה ליב] דולצין ממכסיקו, זה שנבחר בקונגרס האחרון והוא ממונה עכשיו בהנהלה על חטיבות המעמד הבינוני, בא לעשות היכרות ולשחר לעזרה ולשיתוף פעולה. אגב כך ביקש ללמד זכות על הציר יוסף קיסרי מפני כל המקטרגים עליו: לא לו הסמכות להעריך הופעתו כלפי "הגויים" אבל בקרב הציבור היהודי הוא פעל במסירות ובהצלחה וכבש לב כל החוגים.
עוד אמש טילפן לי טדי כי בעניין שגריר קנדה נפלה אי הבנה. על כל פנים ב"ג אינו יודע כלל על העניין כולו ואין לי כל סיבה לבטל את הראיון. כיוון שכך, בא השגריר וגוללתי לפניו פרשת הסילונים שאנו מתאמצים להשיג מידי ממשלתו. ניסיתי לגייס תמיכתו.
שני עסקני "המגבית המאוחדת" בניו-יורק, האוסמן וגרין, באו לאמר שלום ולהביע חרדתם לשמועות על התפטרותי. הרגעתים כאשר יכולתי מבלי להכחיש דבר.
הרב י"מ לוין בא אף הוא להשיח דאגתו: הן ידעתי כי "האגודה" והוא במיוחד הם מחסידי "הקו" שלי במדיניות חוץ.
מויש פרלמן הופיע נרגש ועצבני להסיר אשמה מעצמו. לא נכון כי הייתה ידו בניסיון להזמין את מק-דרמוט הקנדי לרה"מ תוך פסיחה עלי (כך נצטייר לי הדבר וחשבתי כי בעודי ממלא את תפקידי כבר נוהגים התעלמות ממציאותי), אלא כוונתו הייתה כי בכלל ראוי לנצל את שהותו של זה בארץ כדי לגיירו לרעיון מכירת הסילונים לנו. אגב כך השתפך מויש בכל הכנות בהבעת מסירותו האישית ללא גבול.
שוחחתי טלפונית עם [יעקב] צור [בפריס] על המשבר המדיני שחל בעלייה ממרוקו והמאיים בהפסקתה.
היום ב"ג'רוסלם פוסט" כתבה של אותו שריה שפירא הקובע פסקנית כי ראש הממשלה רשאי לבחור ולפסול שרים, כי אותו משטר שכל אחד ואחד היה רשאי להביע דעתו ולחלוק על רה"מ, שהוא פרי המסורת הציונית, לא יכירנו מקומו בתקופה זו של סער ופרץ, שבה מתחייבות "החלטות מהירות". שוב השראה והפעם כמעט-פשיסטית!
לארוחת צהריים שאול, שעודנו מתהלך כסהרורי לאחר הכישלון שנחל אצל ב"ג בעניין הבירור [של הדחתי] בוועדה המדינית.
ב-4 ועדת התשעה. השערותי נתאשרו במלואן. ב"ג פתח והודיע כי בא לכלל מסקנה כי יש למהר ו"לסדר את הכל": השינויים בממשלה, הרכב המזכירות והרכב הוועדה המרכזת. אומנם בשבוע שעבר דיבר על לבי כי אדחה את ההתפטרות עד הוועידה, בעוד שאני באתי לדרוש ממנו כי אַכנס מייד את הממשלה לישיבה שלא מן המניין למען אודיע בה על התפטרותי. עתה נוכח כי נהגתי בחוכמה כשהצעתי זאת. קמה מרקחה של רכילות שפלה בעיתונות והמצב מסתבך מיום ליום. יש לשים קץ לכל הבלבול הזה. אתמול הייתה אצלו משלחת - מזכירי שלוש מועצות הפועלים הגדולות, נציגי ה"איחוד" ותנועת המושבים ומספר חברי כנסת, בכללם אהוד. דרשו בכל תוקף לחזור להצעת מזכיר יחיד. כשענה להם כי אין הדבר אפשרי ומוטב לחדול מתוכנית שאין לה כל סיכוי, אמרו כי על כל פנים יש לחתוך ולגמור ולהפסיק את התבזות המפלגה כלפי פנים וכלפי חוץ. מצא אותם נתונים בהיסטריה לרגל השערורייה הציבורית המשתוללת סביב העניין. אך הוא עצמו הגיע לידי מסקנה כי הכרחי להביא את העניין לידי גמר דחוף עוד לפני שהופיעה אצלו אותה משלחת. היא רק חיזקה את ידיו להציע זאת בכל תוקף לוועדת התשעה.
ובכן הוא מציע לכנס את המרכז מייד, זאת אומרת מחר, על מנת שתימסר בו הודעה על "השינויים" ואז, ביום א' יובאו הדברים לפני הממשלה.
אמרתי כי אין לנהוג בי קפיצות כאלו. הודעה במרכז פירושה פרסום. זו תהיה פגיעה בסמכות הממשלה. גם אחרים טענו כי ממילא אין סיפק לכנס את המרכז למחר. הוסכם, איפוא, כי המרכז יכונס ביום א' אחה"צ ותתקיים ישיבת הממשלה שלא מן המניין ביום ב' בבוקר לקבלת התפטרותי, ובו ביום אחר הצהריים תימסר עליה הודעה בכנסת.
נתעוררה השאלה מה יתחולל במרכז עם שמיעת הודָעָתי על ההתפטרות. חזקה על חברים רבים כי ידרשו דיון. אמרתי כי לא אני אדרוש זאת. ב"ג אמר כי אם יוחלט על דיון במרכז, ישתתפו בו אלה המחייבים דיון - חלקו לא יהיה עמהם והוא לא יאמר דבר.
הרגשתי עצמי מנותק מבעיה זו ואדיש לחלוטין כלפיה. הוויכוח היה מפותל, מעונה ועקר. למעשה ישבו אנשים טובים וחשובים אלה וטיכסו עצה כיצד לסתום את פי המרכז ולגנוב דעת התנועה - כל זה תחת עקת האיום המסותר מצד האיש היושב בראש. חשבתי לעצמי: הרי לך רודנות נוסח מפא"י - או נוסח ישראל.
הישיבה נמשכה כבר שלוש שעות ומשהגיעה השעה שבע הלכתי הביתה. בבוקר טילפן מישהו מת"א והציג עצמו כתייר אמריקני אשר שמו משה צ'רטוק - בדיוק כך. שאלתיו אם אין אנו קרובי משפחה. ענה: ודאי, סבינו היו אחים ואבותינו בני דוד. תמהתי כי לא ידעתי על קיומו של קרוב כה קרוב עד כה והתחלתי חוקרו. הסתמך על חיה הישישה, זו שראיתיה לראשונה ב-1943 [בארה"ב] ואז סיפרה לי על פגישתה עם אבי בווינה ב-1882 כשהיה בדרכו לארץ. אותה חיה, שהייתה דודתו, השביעתו לפני מותה כי יבקר אותי והריהו בא לקיים רצונה זה. קיצורו של דבר הזמנתי אותו ואת אשתו לסור אלינו בירושלים בשבע בערב והנה הגיעה שעתו.
מצאתי את הזוג בבית עם צפורה. הוא רופא שיניים בן שבעים והיא אישה ניו-יורקית טיפוסית, שניהם אמריקנים גמורים. שוחחנו בלבביות. סיפר לי כי ב-1948 נסעו שניהם לסיור בחופי ים התיכון ומשנקלעו לאלכסנדריה ביקשו המצרים לעוצרו כיוון שחשדו בו כי הוא הוא משה שרתוק. שוטים שכמותכם, התריס כלפי השוטרים, האומנם אתם סבורים כי משה שרתוק הוא גולם כזה שפתאום יתחפש בדמות תייר אמריקני כדי לחפור את סודותיכם?
משהלכו, אמרתי לעצמי הבה ואגש שוב למשרד רה"מ, שמא עודם יושבים. הלכתי ואף אומנם מצאתי את הישיבה נמשכת. בהיכנסי שמעתי את גולדה מזכירה איזה מכתב. שאלתי וענתה כי קיבלה מכתב מחברה אחת ותיקה, בת העלייה השנייה, המוכיחה אותה על פניה, כיצד זה ימלאנה לבה לרשת את מקומי? חשבתי, מה מאוד צודקת אותה חברה. כל הימים האלה טוענים באוזני זיאמה, זאב שרף ואחרים כי גולדה אומללה מאוד, אבל לא היה לה מנוס מלבטל רצונה מפני רצונו של ב"ג. [היא סיפרה להם כי] פעם הלכה אליו להודיע לו כי בשום פנים לא תוכל לקבל על עצמה את המשימה, אך מצאה אותו שרוי בדיכאון כזה שאמרה לעצמה, "אם ידרוש ממני לקפוץ מהקומה החמישית - הריני קופצת מייד". נשארתי בלתי מתפעל לחלוטין מכל חקרי הלב ולבטי הנפש האלה. דבר אחד הוא להסתלק מתפקיד אם אי-אפשר להמשיך בו. דבר אחר לקבל תפקיד על אף אי-ההתאמה לו. או שמא סבורה גולדה בלבה פנימה כי היא באמת ראויה לאיצטלה? ושמא היא משוכנעת בתוכי לבה כי צדק ב"ג בסלקו אותי וכי מוטב באמת למדינה כי אחדל לשרתה כשר החוץ? על כל פנים, עוד ידידות אחת נקברה תחת עיי המפולת של המשבר שחולל ב"ג.
ב"ג הודיע לי כי בהיעדרי הוחלט כיצד לנהוג במרכז. אם תישַמע דרישה לערוך דיון, יוצע לבחור ועדה שהעניין יתברר בתוכה. לשם כך תוכרז הפסקה, הוועדה תתכנס מייד, וכתום הדיון בה תתחדש שוב ישיבת המרכז לשמוע מסקנת הוועדה. לא עירערתי על כל הנוהל המשונה הזה. נשאלתי מה בדעתי להודיע במרכז. אמרתי: "עלי להודיע לחברים כי נוצר מצב שאינו מאפשר לי להמשיך בתפקידי כשר החוץ". מייד ראיתי כי ב"ג נדלק. המילים "נוצר מצב" הקציפוהו. אמר: "ואני אודיע כי היצעתי לך להיות רה"מ ואתה סירבת". אמרתי: "סתם סירבתי? קודם כל אמרתי לך כי איני מעלה על הדעת את התפטרותך בשעה זו; שנית, וזה העיקר, הן התנית תנאים מסוימים אשר אותם לא יכולתי בשום פנים לקבל".
אז שאל פנחס לבון אם אסכים לבחירת ועדה אשר יחד איתי תקבע את נוסח הודָעָתי. כבשתי את הריתחה שתקפה אותי לשמע הצעה לא-תשוער זו - אותי מסלקים, אני הולך, ועוד באים להכתיב לי מה עלי להודיע. אמרתי כי אני דוחה הצעה זו לחלוטין. אם יש לאחד החברים מה להציע לי - אדרבה, יציע ואשקול. אך אני לבדי אחליט מה אודיע למרכז. בזה נסתיימה הישיבה.
חזרתי הביתה "גָמור". אמרתי לצפורה: "אין האיש הזה יודע מה הוא עושה - אין הוא יודע מה הוא שולל מהמדינה ואיזה חורבן הוא גורם".
דוד הכהן בא לשמוע מה הוחלט. סיפרתי לו. אמרתי: "האיש הזה הורס שני משרדים מפוארים - הטובים ביותר במדינה - משרד החוץ ומשרד העבודה".
אחר חצות טילפנו ארתור ויעקב לשאול אם יוכלו לגשת ולשמוע. אמרתי אדרבה. סיפרתי להם על לוח הזמנים שנקבע. ביקשתי להבריק מייד למנכ"ל כי יפסיק סיורו ויבוא עד יום ב' בבוקר. מייד לאחר ההודעה בכנס ברצוני להיפרד מהמשרד ועל המנכ"ל להיות באותו מעמד ובכלל רצוני שיהיה איתי בפרישתי. אמרו האין להודיע לשגרירים מראש? אמרתי ודאי, וכבר חשבתי לכתוב להם, אם רק יש בלדר שיוביל את המכתבים ויביאם ללונדון ולוושינגטון עד יום א'. התברר כי יש בלדר ביום ו'.
יעקב חזר לשיחתו עם ב"ג והטעים את טענתו הנשנית [של ב"ג] כי שום אדם איננו בלתי וַתִיר (indispensable). כאן, לדעתו [של יעקב], שורש התסביך: מאחר שהוכח הדבר לגבי דידו [של ב"ג, כשהיה מ"ש ר"מ], חייב הוא להוכיח זאת לגבי דידי.
בין כך ובין כך, הוברר בסיכומו הסופי של יום זה עד כמה פזיזים בהרהורי לבם היו החברים שכפו עלי דחיית ההתפטרות תוך היענות להפצרת ב"ג בהנחה כי אם תינתן לו שהות - עתיד הוא לחזור בתשובה.
[מכתב אישי של אבא אבן למ"ש מ-11.6, שנתקבל היום או אתמול ונשמר בתיק צמוד ליומן, מובא להלן:]
משה יקר,
אני מרגיש צורך נפשי להביע לך אימרי אהדה ועידוד במבחן הקשה העובר עליך בימים אלה.
בכל החוגים כאן הדואגים דאגתנו נראה המשבר כמיותר לחלוטין, והפצרת רה"מ תמוהה.
התמיהה העיקרית בעיני היא: כיצד יכולה ההצעה המפורסמת [שמ"ש יהיה למזכ"ל מפא"י] לעמוד על הפרק אפילו שעה אחת אחרי התברר עמדתך השלילית כלפיה. שאלה זאת מתעוררת בעיקר לגבי עמדת ב"ג. הרי בשנתיים האחרונות קבע מעין עיקרון כי תפקיד רה"מ מצוי לרשותו- כרצותו יתפשט ממנו וכרצותו ייקחהו שוב בידיו. הקשר ההיסטורי בינו לבין תפקיד זה מעניק לעמדה זאת את הצדקתה המיוחדת. החלטתו לפרוש לשדה-בוקר נתקבלה לא על דעת חבריו, כי אם נגד דעתם. מדוע אינו סובר כי אתה מסוגל להכריע בשאלות הכלליות והפרטיות שבינך לבין תפקידך.
דבר אחד ברור. ההנחה כאילו השינויים המוצעים באים לחזק את הממשלה והמפלגה לא נתקבלה פה ברצינות. המשבר מופיע כפרי שיקולים וחשבונות שמרביתם מעורפלים, אך שאין מוצאם ומקורם בתפיסה ממלכתית מאוזנת.
אל נא תהסס להדריכני במה אוכל לעזור.
אבא אבן
