יום ג', 12/6/1956
שם הספר  יומן אישי 1956
שם הפרק  יום ג', 12/6/1956

 

 

יום ג',  12/6/1956

 

במשרד עולם כמנהגו - שורה של מועדות: ז"ק מ"מעריב", המופיע כחסיד משה"ח בתוך אותה מערכת "מגוונת", ומבקש עזרה והדרכה; פארסון הכושי מ"הרלד טריביון" "לראיון שיתפרסם "ללא הסתמכות"; ד"ר ישעיהו וולפסברג שהיצעתי לו להחליף ברן בבודפשט על מנת למלא שליחות רבת חשיבות בחיי היהדות ההונגרית, אשר דווקא לבעל מיטען יהדותי-רוחני כמוהו ניתכנו עלילות בתוכה.

"התפוצצות" עם גדעון: - שוב זרק גט ההתפטרות בפני משום שסירבתי להתחייב על תאריך צאתו לאנקרה נוכח בעיית המשולש קשה-התזוזה: אליאס, מוריס והוא. אמרתי לו כי ינהג כרצונו – אין אני קבלן להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. ודאי יתפייס.

ליאו בא להשמיע זעקת שבר. אף הוא ביקר אצל משה שפירא ומצאו מדוכא משיחתו איתי. מה אפשר לעשות? הוא שוחח עם [אהרון] בארט ומצאו נבוך ואובד עצות. אמרתי לליאו כי לשווא יטריח אנשים שהיו. הגורם היחיד שיש לו חשיבות ממשית באותו מחנה היא מפלגת "הפועל המזרחי", אך לא אני אבוא לדרבנם לפעולה.

כמה וכמה אנשים באים וטוענים אלי בימים אלה כי לא תיתכן מערכה ציבורית נגד סילוקי מבלי שאני אעמוד בראשה. לכולם אני אומר כי צאתי למערכה ציבורית הוא הרע ברובו. זה יהיה סוף החורבן וההתפוררות של המפלגה ושל שארית הממלכתיות האחראית בישראל.

מכתבים המפצירים בי לא להתפטר נמשכים ומגיעים. ובתוך כל אלה - לארוחת צהריים בבית 20 איש: השגריר האיטלקי, הציר השבדי העובר לאינדונסיה, הצירים היוגוסלבי, הבלגי, האורוגוואי והצ'יליאני ונשותיהם, הקונסול הכללי החבשי ואשתו (זוג שחום-שחור, שניהם מחמדים), מוריס פישר, משה ורחל טוב, מיכאל וחרמונה סימון, אייגה שפירא.

היוגוסלבי יודע כי [שגרירנו אריה] לבבי פנה ושאל אם אוכל לבקר בבלגרד. היה מלא התפעלות מהרעיון וחזר ואמר כי זוהי תוכנית מצוינת והוא בטוח כי הכל יסתדר. השבדי נפרד בהתרגשות וציין בשמחה מה עמוקה אהדת ארצו לישראל. הצ'יליאני הביע חרדה לשמועות על פרישתי. עם כל ערבוביית הגזעים, התרבויות והלשונות הייתה זו מסיבה מוצלחת ביותר.

אחה"צ ישיבה ממושכת ורבת עניין של. "הוועד הערבי העליון": דיבון, פלמון, הראל, הרכבי. ראש המדברים היה ג'וש שחזר ממסעו והירצה ארוכות וחשובות. נתהדק הקשר עם [אדיב] שישקלי [הגולה] ונקבעו מסמרות לגבי שיתוף פעולה איתו לאחר שיחזור (אם יחזור!) לשלטון בסוריה. הותוו קווים להתקשרותנו עם ארה"ב על רקע זה. עמיתֵי איסר בוושינגטון פנו אלינו בהצעת טיכוס עצה משותף לגדיעת גאון עוזו של נאצר ואין כתוכנית הסורית יאה לפתחון המו"מ איתם. אישרתי התקשרות ניסיונית עם קבוצה מצרית מסוימת. הובהרו סיכויים ממשיים לפעולה משותפת עם מפלגת "האומה" בסודאן, שאחד ממנהיגיה עומד לבקר בארץ לשם שיחות יותר מעמיקות.

ראיתי את הגלגלים שהנעתי והנה הם במלוא תנופתם ואת הסיכויים והנה בהתרחבותם ושאלתי את עצמי שוב ושוב מה יהא על כל אלה אם וכאשר אפרוש.

עוד בבוקר טילפן פתאום אהוד וביקש שיחה. כאילו הרגיש בחוש כי שמנו לב להיעדרו מביתנו כל הימים העכורים האלה. בא לפנות ערב וישב שעה. דיבר על לבי בלהט כי איאות לקבל עלי להיות מזכיר המפלגה. אין דאגתו להחליק ולחפות על המשבר ביני לבין ב"ג, אלא אך ורק לטובת המפלגה. התייצבותי בראש תעורר גל של התרוממות רוח. תתחולל מהפכה מוסרית וכו' וכו'. יש לי כל הסיכויים לבצר לי מעמד של מנהיג העם וכיוצא באלה. הדפתי התקפה זו באופן המוחלט והנמרץ ביותר - שוב משום שאין התפקיד הולם יכולתי ונטיותי וכן משום שהניגוד ביני לבין ב"ג דן תוכנית זו מראש לכישלון חרוץ. מאוד ביקשתי להתרשם כי אהוד היה כנה בשידוליו הנרגשים. צפורה נשארה בלתי משוכנעת.

בא הומר ביגארט ערב צאתו למשימה בקפריסין לכמה שבועות. "ניו-יורק טיימס" הטיל עליו להכין "פרופיל" עלי, בן 2,500 מילה. נראה כי בדעתם לפרסמו מייד עם התפטרותי. הרי שעזרתי נדרשת לחיבור ההספד עלי. חשב כי מיניה וביה אתחיל לענות על שאלותיו בדבר פרקים שונים של חיי וכבר הציג שאלה - כיצד התגברתי על הניגוד בין "הנאמנויות" בימי שלטון התורכים. סירבתי לדבר. היצעתי כי יבוא אלי אחרי שובו מקפריסין ואז אמצא ערב פנוי ואספר מה שאספר בהרחבת הדעת. לא אעשה זאת בחיפזון ועל כל פנים לא עכשיו. טען כי העניין דחוף אך לא נעניתי. ודאי יאסוף חומר ממקורות אחרים והשם ירחם על מה שיצא מתחת ידיו המגושמות.

יצאנו עם אלן בן דודנו לטייל, סרנו ללורים וזכינו מן ההפקר בארוחת ערב. כאן נודע לי עניין משונה שגרם לי רוגז רב. עמדתי לקבל מחר את השגריר הקנדאי [טרנס] מק-דרמוט, זה היושב באתונה ומבקר עכשיו בארץ, ולשוחח איתו בעניין הסילונים, והנה מתברר כי מויש [משה] פרלמן [יועץ לענייני הסברה במשרד רה"מ] פלש לפתע לענייני דיפלומטיה והציע לב"ג לקבל את השגריר. ב"ג ניאות ועכשיו נוצרה בעיה. אמרתי מייד כי אני מבטל את פגישת השגריר איתי. יראה את רה"מ וחסל. לא יכולתי הבין מה עניינו של מויש להתערב בעניינים לא לו. אות פסיכולוגי הוא כי מתחילה כבר התעלמות מקיומי כשר החוץ.

בשובי הביתה כבר חיכה זיאמה ארן. ראיתי בינתיים ב"ידיעות אחרונות" המשך הרכילות על התפטרותי. מסופר כי "ההפוגה" בעניין זה עומדת להסתיים וביום ה' אגיש התפטרותי. אגב אורחא הנני זוכה שם בכמה בעיטות - בין השאר על שנבהלתי ממיבצע כנרת, שהושיע את ישראל וגאל את הכנרת משיעבוד לסוריה, ר"ל. והנה אך נכנסתי הביתה והטלפון מצלצל. [יהושע] טן-פי מ"הארץ" שואל מה אמת בשמועה כי אני עומד להתפטר ביום ה'. אמרתי כי אין לי אלא להודות על הווֶדַע - אני עצמי לא שמעתי על כך דבר.

בא נמיר ונכנסנו לישיבה של ועדת מישנה להרכבת מזכירות המפלגה. הפכנו והפכנו עד שגיבשנו לניסיון רשימה של תשעה: ב"ג, מ"ש, לבון, אלמוגי, יצחק שפירא, אפרים רייזנר, שלמה הלל, [ראובן] ברקת, חנה למדן.

עוד לפני הצהרים הגיעתני הזמנה מב"ג לישיבת ועדת התשעה מחר אחה"צ. תמהתי לשם מה. עכשיו גם נמיר וזיאמה תמהו. הן בכנסו את הישיבה לא ידע ב"ג כי נצליח להכין עד אז הצעה כלשהי.

ממילא התקשר בראשי עניין הזמנת התשעה עם הפרסום ב"ידיעות" ושאלתי עצמי אם אין בדעת "הזקן" לשנות שוב טעמי ולדרוש התפטרותי לאלתר.

מנמיר, שנשתייר לאחר לכת זיאמה והחל חוקרני על "המצב", הסתבר לי כי הסתבכו העניינים בהרכבת הוועדה המרכזת בהסתדרות: אין להרכיבה בטרם יוברר אם היא נבנית מסביב לנמיר או ללבון. האם זוהי איפוא הסיבה לכינוס התשעה? אם כך, שוב פירושו הכרעה לגבי צאתי מהממשלה.

ושוב חזרתי ושיננתי לעצמי: עליך להחזיק מעמד עד הסוף, עליך להחזיק מעמד ויהי מה! [גרשום] שוקן טילפן מת"א לבקש אישור להודעת טן-פי על שיחתו איתי.

מאוחר בלילה הציצה חנה זמר: אף היא קלטה מיונה כסה כי כנראה לא יהיה מנוס מהחשת התפטרותי. ושוב עוגמת נפש באותו עניין! לפי חנה הולך שריה שפירא מ"ג'רוסלם פוסט" ומספר למקורביו כי פירסומיו - הממאירים ביותר! - בעיתונו על התפטרותי ופישרה הוכתבו לו על ידי אהוד אבריאל [ר' רמז אפשרי לקשר בין ב"ג וא"א בכתבה ב"ידיעות אחרונות", 14.6, שבה נאמר בין השאר: "נפוצו שמועות כי את מ"ש לא תחליף גולדה מאירסון אלא אהוד אבריאל --- לפי שמועה אחרת יחזיק ב"ג עצמו זמנית בתיק החוץ וכסגנו יתמנה אבריאל"].

כיוון שחזרתי לכתיבת היומן, הרי שוב שכבתי אחרי שתיים. הוספתי להרהר בישיבת התשעה מחר ופתאום בקעה קרן אור בראשי ונתחוור לי הסוד: המטרה היא לקבוע סופית בחירת לבון ל[מזכ"ל ה]הסתדרות, זאת אומרת לקבוע סופית כניסת נמיר לממשלה, זאת אומרת לקבוע סופית (במפורש או במשתמע, אין כל הבדל) את יציאתי מתוכה, מבלי לחייבני דווקא על הגשת ההתפטרות לאלתר. העיקר שיהא ברור ללא כל ספק כי נפל הפור ונחרץ מראש כי יש להחליף את שרת בנמיר כשר בממשלת ישראל.

 

העתקת קישור