יום ב', 11/6/1956
עיתוני הבוקר שוב דשים בי לרגל השאילתה של ברזילי, אשר היא והתשובה עליה נתפרסמו ברבים. בכל זאת יש תקווה כי לשבועות הקרובים תשתרר הפוגה עד שיתחולל הסער מחדש.
במשרד החוץ קיבלתי את הציר ההולנדי בואסווין שבא לסקור את מצב העניינים עם שובו מוועידת נציגי הולנד במז"ת שנתקיימה זה לא כבר בהאג. לשמחתי לא נגע בנושא ההתפטרות.
הופיע מכר ותיק, [אברהם] שוחט מבומביי, היושב זה שנים בארץ והגיע לפרשת דרכים: או ייכנס לשירות החוץ או יֵצֵא את הארץ בשליחות החברה האנגלית שהוא עובד בה. הבחור מוכשר ויכול להועיל אך מיטת הסדום של התקציב ודאי תהיה בעוכריו.
עיכבתי את דניאל לוין שהביאו ואמרתי לו להכין איש קבע בדרגת מזכיר שני לציילון ואיש קבע בדרגת קונסול לחוף הזהב.
גדעון רפאל, שנתמלא עכשיו בצדק חרדה לגורלו, בא להציע החשת יציאתו לאנקרה, למען תבוצע בטרם תגיע בעייתי האישית להכרעה. השאלה היא אם אוכל לטלטל את פישר מאנקרה בטרם הוברר לחלוטין אנה ילך.
התייעצות על הרכוש הרוסי - עניין מסובך מכל בחינה ירושלמית וממלכתית, יישובית ומדינית. הניצור "קרמלין" בטבורה של ירושלים? לעומת זה - הנלך עם בריה"מ בקרי ללא התחשבות בתוצאות?
הכנסתי את גדעון ואת יעקב בסוד פנייתם של האמריקנים אלינו בהצעת שיתוף פעולה למיגור נאצר. עם כל היות ההצעה נובעת ממקור גבוה, טרם הובררה מידת רצינותה.
גדעון הזכיר לי מכתב ששלחתי לאותם ארבעת החברים שהוטל עליהם במפלגה לשכנעני לא להסתלק עם הקמת הממשלה החדשה על ידי ב"ג. באותו מכתב הודעתי מראש כי אני שומר לעצמי את הזכות להביא לידי הכרעה בממשלה כל עניין שאהיה מחולק בו עם ב"ג. במידה שעיקר טענת ב"ג נגדי עכשיו היא על שום שהעזתי לשרות עמו בממשלה ולהכריע נגדו בכוח רוב שעמד לימיני, הרי בפירוש הזהרתיו על כך וברור היה לו כי נכנסתי לממשלה בתנאי זה.
אגב כך שאל גדעון מה קרה לאותה הודעה שעמדתי למסור במרכז לפני בחירתי מחדש לממשלה כשר החוץ. סיפרתי לו, כי עד שהגיע תורה של אותה ישיבה, נמצאתי בחזית פריס וז'נבה וחזרתי לירושלים שעות מספר לפני הצגת הממשלה החדשה לפני הכנסת.
חקרתי את יעקב ביחידות על עמדתם של טדי וראובן בכל הפרשה [של מאבק ב"ג-מ"ש וההתפטרות המאולצת]. הוא נאבק עם עצמו והתקשה מאוד לענות, אך מה שהיצלתי מפיו גרם לי עוגמת נפש מרובה, עם כל ההבדל שהיה בידיעות אלו בין טדי לבין ראובן - לטובתו של הראשון.
ועוד מטרידה אותי כל הזמן השאלה - היכן אהוד בכל המרקחה הזאת, ולבי מאוד לא שקט. צפורה ציינה כי הוא נעלם מעינינו ולא בא אף פעם במשך כל ימי המשבר.
אחה"צ בכנסת ישיבה עם גולדה, נמיר וברקת בענייניI.L.O. [איילא"ו]. פגישתי עם גולדה - כאילו לא קרה דבר.
נתקבל מברק מזעזע מפריס על המצב במרוקו. כל ההבטחות הופרו. הוצא צו המחסל ארגון העלייה וגוזר על יציאת כל יהודי. האומנם נסתם הגולל?
בבית שיחה לא קלה עם מוריס פישר על עתידו. חשקה נפשו ברומא, אך לא יזוז מאנקרה, שנמאסה עליו כהוגן, עד אם יובטח לו מינוי אחר. העניין מסובך יען לא קל יהיה לעקור את אליאס מרומא ובינתיים לוחץ גדעון להחיש שליחתו לאנקרה. הוא שרוי בפחד לגורלו באם אתפטר. הוא חושש בצדק פן יהיה אחד הראשונים ל"טיהור".
ב"מעריב" מאמר ניבזי ביותר [מאת "סופר מיוחד"]. פותח כאילו בסנגוריה עלי שאין אני כלל אותו אנטי-אקטיביסט מושבע כפי שמתארים אותי. לעומת זה כל כוונות ב"ג לדידי אך לטובה והרי כמזכיר המפלגה אשפיע על מדיניות חוץ לא פחות מבהיותי שר. כל הצרה היא שיש לי עוזרים גרועים אשר מחולשתי איני מסלקם והריהם אונסים אותי לפעול שלא כהכרתי. עוזרים אלה הם שהשפיעו עלי לא להתפטר בעוד שאני עצמי הייתי מוכן לכך. המאמר כולו אינו רכילות סתם ובשום פנים לא גיבוב דברים, אלא פרי תכתיב מחושב וממאיר. האומנם [בהנחיית] אהוד?
[המאמר, שכותרתו "מאחורי 'המחלוקת' בין ב"ג ושרת", מובא להלן במלואו:]
"איני יודע הרבה מקרים בחיינו הציבוריים של שותפות יותר נאמנה ופורייה של שני חברים מאשר השותפות 'הרעיונית' המוסרית והציבורית של שני החברים מ' שרת וד' בן-גוריון, אם כי אין שניהם מחויבים מראש להיות תמימי דעה בכל שאלה".
כך כתב ד' בן-גוריון לפני פחות משנה, כאשר הוטל עליו להרכיב את הממשלה, לאחר הבחירות לכנסת השלישית. באותו מאמר הוא הכחיש נמרצות את הידיעות כאילו יש בכוונתו להוציא את ניהול ענייני החוץ מידי מ' שרת. בן-גוריון חזר והדגיש, בראיון לסופר ה"טיימס" הלונדוני ובמאמר ב"דבר", כי "בין שני אנשים עצמאים היו כמובן בעבר וגם ייתכנו בעתיד חילוקי-דעות וראיות שונות", אולם אין לו כל כוונה לפרק את השותפות שבינו ובין מ' שרת, שותפות הנמשכת זה 22 שנה.
אתמול עורר אחד השרים בישיבת הממשלה, בצורה עקיפה, את עניין השמועות על פרישתו של מ' שרת מתפקידו כשר החוץ. תשובה ברורה לא ניתנה. אך השאלה עוד תהדהד היום במסדרונות הכנסת ובדיונים הבינמפלגתיים. חילופי הגברי אומנם עוכבו לשבועות מספר, אולם ההקפאה אינה יכולה לרפא את הפצע שנפתח ע"י ההצעה לשינויים בראשות משרד החוץ.
בן-גוריון לא רצה להכאיב למ' שרת. הוא לא ביקש "לזרוק" אותו, כפי שתיארו רבים. ידידותו לשרת נשארה בעינה. הניגודים שנתגלעו לאחרונה בין שר החוץ לבין שר הביטחון הם יותר ניגודים בין עוזריהם של שני השרים.
כאשר משתנה "הקו" יודע ב"ג "להקריב" אנשים על מזבח השינוי. הוא יודע לפטר ולהחליף עוזרים לפי הצורך. שרת לעומת זאת, שאינו תקיף כב"ג, נאמן יותר לעוזרים שלו. הוא מנסה תמיד לחפות על שגיאותיהם ואינו נוטה להחליפם.
שרת הוא יותר הססן. ב"ג מקבל החלטות ביתר מהירות, מתוך הבדלי טמפרמנט נולדו גם הגישות השונות לענייני הביטחון, שהם הציר המרכזי בכל מדיניות החוץ שלנו. אף על פי כן קשה להעביר קו מבדיל מדויק בין האקטיביזם הבן-גוריוני לבין אי-האקטיביזם של שרת.
עובדה היא, שדווקא בימי כהונתו של שרת כראש-הממשלה או כמ"מ ראש הממשלה בוצעו הפשיטות הנועזות ביותר של צה"ל, כגון עזה, חאן-יונס ואחרים. אולם עוזרי שרת ניסו להדביק לו תו של מתינות. הם תיארו אותו כך בעיני העולם, והגדרה זו מצאה כנראה חן בעיניו של שרת.
כאן נעוץ הגורם העיקרי למתיחות. מאחר ש"המתינות" זוהתה עם אישיותו של שרת, ומאחר שהפייסנות הולידה את הכישלון במועצת הביטחון, ביקש בן-גוריון דרך להפגין את אי-שביעות רצונו כלפי המעצמות, אשר יעצו לו לנקוט בקו המתינות.
יכול היה ב"ג, לנקוט בדרך של פעולה, כדי להפגין את מורת-רוחו, אולם דווקא בהתחשב בנימוקים של שרת ובלחץ של המעצמות הוא העדיף להסתפק בהפגנה מדינית. הוא סבור היה, כי פרישתו של שרת ממשרד החוץ עשויה להשפיע על המעצמות לא פחות מאשר פשיטה צבאית. היא עשויה לשמש אות אזהרה, כי ישראל לא תשב בחיבוק-ידיים לנוכח ההתעצמות הצבאית המסוכנת של הערבים.
עם זה ביקש שלא לגרום צער אישי לשרת ולהעביר את הניתוח בלי כאבים ע"י הענקת תפקיד נכבד אחר לשרת, תפקיד המזכיר הכללי של מפא"י.
בתפקיד זה יכול היה שרת להשפיע על מדיניות-החוץ לא פחות מאשר היום. שרת אף נטה לקבל עליו את התפקיד המוצע וייתכן שאף הסכים לנימוקים המדיניים שמאחורי החילופים.
אולם לא כן סברו עוזריו ויועציו של שרת. הם הבינו, כי בחילופי-משמרות כאלה יהיו הם הנפגעים העיקריים ומשום כך החלו במאבק לביטול "רוע הגזירה".
האזעקה הראשונה באה בצורת כתבה ב"ניו-יורק טיימס" על הנזק המדיני שייגרם לישראל ע"י פרישת שרת.
(בכתבת "ני"ט" ב-31.5.56 את סופרו בי-ם ה' ביגארט נאמר בין השאר: "קשה יהיה לשכנע את העולם כי פרישת מ"ש מן הממשלה כדי לקבל את תפקיד שכ"ל מפא"י לא נבעה מחילוקי דעות יסודיים בינו לבין רה"מ, דב"ג --- קשה יהיה להימנע מהרושם כי המניע העיקרי של ב"ג אינו אלא הרצון להיפטר ממ"ש --- אף כי ב"ג מודה עתה כי יש תבונה רבה במתינות מ"ש, עלולים להתעורר חששות בעולם ביחס למה שיעשה ב"ג בשעה שמ"ש לא יעמוד לצידו --- מ"ש עומד לפני הכרעה גורלית בקריירה הציבורית שלו").
לאחר מכך החלו מתלחשים, כאילו הסתלקותו של שרת ממשרד החוץ עלולה לנגוע בסיכויים לקבלת מטוסי סילון במדינה מסוימת, והיא תסכים לתת את המטוסים רק אם תהיה בטוחה שישראל תוכיח מתינות ולא תפתח במלחמה.
למעשה אף ב"ג אינו מתכוון למלחמה. הוא אינו רוצה בה. לא מחשש תגובת המעצמות אלא מתוך שיקולים ישראליים. אולם הוא יודע, שבלי לחץ לא יסכימו מדינות המערב לתת את הנשק הדרוש לישראל אשר אספקתו בלבד עלולה למנוע מלחמה.
העצות של עוזריו עוררו אצל שרת פקפוקים אם לקבל על עצמו את תפקיד מזכיר מפא"י, ואם כי קודם לכן נתן הסכמתו, בא וטען אחר כך, שההכרעה על חילופי המשמרות צריכה ליפול במרכז המפלגה ולא במזכירות או בוועדה המדינית.
אלה שיעצו לשרת לנקוט תכסיס זה הביאו לו ניצחון זמני. החילופים נדחו. אולם היועצים לא עשו טובה אישית לשרת, כי כתוצאה מעצתם הוחרפו היחסים עם ב"ג, דבר ששרת אינו מעוניין בו. הם גם מנעו את ניצולם של השינויים כהפגנה כלפי-חוץ. התכסיס של שרת הצליח לפי שעה, אולם הממשלה עדיין לא ניצלה מן הזעזועים הצפויים לה."
בינתיים קיבלתי מכתב בגרמנית מאישה אחת בחיפה, בלתי מוכרת, המפילה תחינתה כי לא אתפטר ומבססת את הטענה נגד ההתפטרות על ניתוח מדיני מפוכח המנוסח בשכל ובסגנון תרבותי ביותר. המכתב מלא הערצה ואמון והבנה עמוקה.
מוריק [בראלי] טילפן. הציקתו רוחו והוא מוכרח לבוא ולהתפרק. סיפר על מה שרוחש מסביב לעניין - פרטים ופרטי פרטים. הוא בטוח כי אהוד הוא אבי המאמר ב"מעריב". התחמץ לבי למשמע השערה זו והייתי כאוטם אוזני. צפורה, שבלבה מקנן זה כבר אי-אמון לאהוד, האמינה. בין השאר אמר מוריק: "גם אם יילקח ממך תואר שר החוץ, יש לך תואר נעלה מזה, אותו לא יוכל איש לגזול ממך. תואר זה הוא 'משה שרת'".
כל הערב ישבתי על ניירות - מתאמץ להשביח סערת רוחי בעבודה שחורה. לצפורה היה הלילה ליל שימורים. בן דודה אלן מאיירס מניו-יורק בא לביקור. מטוס קל"מ נתאחר והגיע קרוב ל-3 אחר חצות. צפורה שכבה לישון בהקדם. עמדתי כל הזמן בקשר עם לוד. באחת העירותיה, שתינו תה, והיא יצאה במכוניתה יחד עם הנהג יוסף. המשכתי בעבודה ושכבתי אחרי שתיים. צפורה ואלן הגיעו בחמש בבוקר.
קרוב לחצות באה השלישייה: ארתור, יעקב וגדעון. האחרון דירבנם לבוא. נסתער מהשיטנה של "מעריב". בא בהצעה נואלת: על צמרת משה"ח להתפטר. הוא הראשון מוכן לזה ואזי יגלה את האמת ברבים. גערתי בו על מחשבת כסל זו. מה יאמרו הבריות? "צדק בעל המאמר ששר החוץ לא ידע לסלק עוזרים גרועים - הנה לאחר שנודע הדבר חזר למוטב והחל מסלקם". ואשר לפרסום - הרי זו רק הוספת שמן על המדורה, סבך מכוער בשבילי ושום יעל של שכנוע לגבי הציבור. אין ברירה אלא להתאפק ולשתוק. ארתור ויעקב תמכו בי וגדעון קיבל את הדין.
רק על סילוף אחד ב"מעריב" הגבתי. נישנתה שם הגירסה הנפסדת כי תוצאות מועב"ט באו ככישלון הפייסנות שנהגתי. טילפנתי להרצל ברגר והמרצתיו לסתור פירכה מטומטמת זו [ר' "אגדת הכישלון" במדור "בשולי דברים", "דבר" 12.6.56, בחתימת צ"ג].
בסביבות חצות הציצו דודיק ומירה. שוב על "מעריב" ויתר חורצי לשון. לפי דודיק זהו בעיני הציבור סחי שאינו דבק באיש. בדרך כלל רואים אנשים נכוחה ומבינים היטב מהן עובדות היסוד ומה בעצם קרה כאן.
בשורה אחת טובה הגיעתנו היום. המקהלה "רינת", זו שמשתתפת בה הלה, ואשר בעזרת האשף זאב ש"ק הוסעה לתחרות בינלאומית בפריס על אפו של האוצר, זכתה שם בפרס ראשון! טילפנתי זאת ליהודה לשמחו.
