יום א', 3/6/1956
שם הספר  יומן אישי 1956
שם הפרק  יום א', 3/6/1956

 

 

יום א',  3/6/1956

 

אמש - יותר נכון הבוקר - שכבנו בארבע. קמתי בשבע. בשמונה בא אשכול לברר את המצב. גם הוא שמע כבר על "ההתפתחות" האחרונה, זאת אומרת על עמדת ב"ג השוללת הישארותי בממשלה כשר חוץ - ורשמתי לפני כי [הוא, אשכול] אינו מוכן לאסור מלחמה עליה. כל דאגתו היא לעניין מזכירות המפלגה, אך כששמע תוכניתי להיכנס במרץ רב לפעילות מפלגתית מבלי להיות מזכיר, נחה דעתו. אף על פי כן ביקש למצוא "מסגרת" שאהיה נתון בה ולא קיבל דעתי כי דווקא נבחר לי להישאר נטול כל מעמד רשמי, חופשי לנפשי לעסוק באותם ענייני מפלגה אשר לבי ימשכני אליהם. טען כי עלי להיחשב לפחות חבר המזכירות. עניתי כי אני ממילא חבר בה.

כשיצא הרגשתי כי הייתה זו שיחה בעלת אופי מכריע, שקבעה או העמיקה שני מסמרות: פרישתי מהממשלה וכניסתי לענייני המפלגה לא כמזכיר.

בבואי ללשכתי במשרד החוץ פגשוני שלש הגראציות - רוחמה [ספיר], בבה [ינאי] ורות [לדור] - בעיניים נוצצות ובחיוכים רחבים, שעל לחיי רות נתלוו להם גומות חן חמודות. גם זאב [ש"ק] וצבי [נאמן] הסבירו פנים ואור רב היה שפוך בחדר. התחמץ לבי בקרבי - אני מעמיד פנים כאילו הכל כשורה והנה חזרתי לעבודה סדירה מחופשתי הקצרה והמדומה ואין אני מגלה אוזנם של חביבי אלה על הצפוי לי ולהם ולמשרד כולו תוך ימים אחדים, כאילו אב אני היודע כי אסון מאחורי כותלו ואין עומד בו לבו להודיע זאת לבני ביתו לבל תושבת שמחת חייהם.

מצאתי צמרת המשרד שקועה בחרדה לתוצאות הדיונים במועב"ט. לאחר הנסיגה הסובייטית והצטרפות יוגוסלביה, פרס וסין (הלאומית!) לעמדה הערבית, הגיע תורם של "המערביים" להיסחף עם הזרם ולהיכנע. ישבתי עם ארתור, גדעון, יעקב ואמיל על הצעדים הדחופים שיש לעשות כלפי השגרירים כאן ובבירות והכתבתי מברק נמרץ לאבן - הן מה ידבר באוזני האמריקנים להזהירם מפני כניעה מחפירה והן מה יאמר בנאומו לגנותם אם ייכנעו.

ב-9.30 התייעצות בחדר ב"ג, עם אשכול וספיר, על אופן הסדרתן של הוצאות נסתרות למיניהן. לא הוצא הגה ביני לבין ב"ג על עניין העיקרי העומד על הפרק.

בישיבת הממשלה מסרתי בשורות איוב על הקפאת העלייה ממרוקו העצמאית ועל הרודנות הערבית במועצת הביטחון.

לפני הישיבה גיליתי לזאב שרף את מצב העניינים לגבי עתידי ובזמן הישיבה המטרתי עליו פתקאות בשאלות על נוהל הגשת ההתפטרות, אם מגיעה לשר המתפטר קיצבה כלשהי ועוד כהנה. ערכתי לעצמי רשימת הצעדים שעלי לנקוט לביצוע ההתפטרות וחיסול העניינים במשרד.

בגמר הישיבה התברר כי זיאמה ויונה כסה עומדים להמתיק סוד עם ב"ג כחברי ועדת הארבעה. כסה בא אחר כך אלינו הביתה ושוב הפכנו באותה סוגיה. למחר בערב נקבעה ישיבת ועדת התשעה עם חברינו השרים.

ישנתי כשעה. ב-4.30 נתחדשה ישיבת הממשלה וערכתי בפעם השלישית קרב כבד,

ראשית, נגד קיצוץ כלשהו בתקציב משה"ח,

ושנית, בעד תוספת ניכרת לו לשם פעולה ערבית, קשרים באסיה ובאפריקה והכנות לעצרת או"ם.

באמצע ישיבת הבוקר נודע על הריגת יהודי מהעובדים בביצורי הר הצופים על ידי אש ירדנית ואילו לישיבת אחה"צ הובאה הידיעה כי האיש נפל קורבן טעותנו בעוברנו את הקווים. נתתי הוראות לפרסם כי עברנו את הקווים בטעות - למען האמת ולמנוע מסקנות מסולפות בקרב ציבורנו.

עם תום הישיבה ב-7 ביקשני ב"ג להיכנס לחדרו לשיחה. התאזרתי להיות שקט ונוח וגם הצלחתי. אף הוא היה רוגע לחלוטין וידידותי ביותר, אם כי לא גילה סגור לבו ולא אמר את האמת לאמיתה עד שהבאתיו לידי כך. פתח וסיפר כי הציע לשאול [אביגור] הסדר - הוא עצמו יהיה מזכיר המפלגה על מנת שאני אשוב להיות רה"מ, אך בתנאי כי יהיה שר חוץ אחר ושר ביטחון אחר. הנימוק הוא כי גם בהיותו מחוץ לממשלה ירצה להשפיע בענייני ביטחון ומדיניות חוץ ולהבטיח כי קוויהם יהיו כשורה. לכן לא יוכל להניח לי להכריע באלה כראות עיני אלא יעמיד אנשים בצדי שיטו את הזווית לצדו (לא בדיוק כך ניסח את הדברים אבל זו הייתה משמעותם הברורה). שאול אמר לו כעבור זמן כי אין החברים מקבלים פיתרון זה (ידעתי כי שאול דחה את ההצעה המשונה בו במקום), ובכן הוא חוזר להצעה כי אני אהיה המזכיר. אפשר היה אולי להימנע ממינוי זה אלמלא הפרסום המפוצץ, אך משהוצא הרעיון בדבר מועמדותי לרשות הרבים, נשתלהבו במפלגה התקוות למזכיר רם מעלה, ועכשיו כל מי שקצת למטה מאותה רמה, ואפילו זיאמה ארן, אינו בא בחשבון באשר יגרום אכזבה. הוא שמע לתימהונו מחברים (אמרתי לו זאת בעצמי!) כי אני חושש לאי שיתוף פעולה ביני לבינו. אינו מבין מקור החשש - הן תמיד עבדנו יחד ואף על פי שהיו בינינו חילוקי דעות, הרי היחסים היו חבריים. הוא מבטיחני נאמנה ובכל הכנות כי אקבל ממנו כל עזרה שבעולם. מכאן עבר לתיאור הסכנות הפנימיות הנשקפות לנו. די כי 11 מקומות בכנסת יעברו מרשות לרשות למען תצא מפא"י לאופוזיציה ותקום קואליציה ימנית. הוא בטוח כי אם [מנחם] בגין ו"הכלליים" יגשו להקים ממשלה יצטרפו אליהם הדתיים, ואפילו השמאל שבפוהמ"ז לא ירהיב עוז בנפשו לעמוד מנגד. נוכח חזות קודרת זו מתחייב מאמץ הצלה, ואני האיש. עם זה אין רשות לאונסני ואם אונס הוא לי - הריני חופשי, אבל אז המפלגה מה יהא עליה? ושוב, אלמלא הפרסום אפשר היה לטכס עצה אחרת, אבל במצב הנתון וכו' וכו'.

 

העתקת קישור