יום ו', 1/6/1956
יום הכרעה, בבוקר עם נחום גולדמן - שאול שוחח איתו, [נ"ג] שאל [אותי] אם אין כוונת ב"ג להיפטר [ממני כשר חוץ ע"י העברתי לתפקיד מזכיר מפא"י], אני: benefit of doubt [מעניק לב"ג הנאה מן הספק], אמר: עכשיו [להוציאך ממשה"ח]? (זאת אומרת בזמן אחר מדוע לא!), [שוחחנו על בעיות] מרוקו - משלחת למוסקבה – גרמניה.
לת"א - [שיחה עם יוסף] שפרינצק, [שאל?] מה בדבר שלטון יחיד [של ב"ג].
חזרה ללישכה [של משה"ח]: [בשיחה עם] זיאמה [ארן], [שמעתי] התגלית המרעישה [כי ב"ג עומד לכנס את "חברינו" כדי להודיע על התפטרותו-שלו אלא אם כן - אך זאת בלי לפרש, רק במרומז - יתפטר מ"ש מכהונת שה"ח ויפרוש מהממשלה], הרגשתי כי הוטל הפור, הייתי מזועזע ובוודאי הראיתי זאת, זיאמה: [ב"ג] ודאי לא [תיכנן כך?] מלכתחילה, אך במשך הזמן [הגיע לכלל עמדה זו], אמרתי: [מכל מקום, זה היה אצל ב"ג עניין] תת-הכרתי, הסכים, עכשיו [הדבר נתקע אצל ב"ג] עמוק בראש, ובכן נגמר: זאת אומרת אם [מיבצע ההדחה] לא ילך [במשמע "יסתדר"] - ילך [ב"ג, במשמע "יתפטר"] והכל חוזר [ל"משבר שדה-בוקר": אמרתי לזיאמה כי] ברצוני לשוחח [עם ב"ג] מדוע לא הסכים לשחררני אז [באבגוסט 1955]? וכן [אחר כך] עם ההתפטרות, עכשיו בשום פנים לא [אהיה] מזכיר [המפלגה], [אני] לא איש כניעה ולא איש מרד, לא אלך לאיבוד [מחוץ לתפקיד מוגדר], אכתוב, אעבוד במפלגה, צפורה [לימיני], לי שני בנים, לא יאונה לי רע - אקווה גם לא לממשלה ולמדינה.
הלך והתחיל[ו] מחשבות סוערות, ובכן נגמר [תפקידי בממשלה], אדרבה, חתך ברור, האשאר בכנסת? [כמובן אשאר ב]ירושלים!
באה צפורה ומייד בישרתי לה [המצב והמסקנות], דיברנו ודיברנו והתחלתי מתלהב, אני חזק! עכשיו נקי, גם אוכל לעבוד במפלגה, [אהיה] free lance [עיתונאי, (פעיל) חופשי], רק כך! לא כמזכיר שוקע בִּיווֵן ולא כשר חוץ קורע עצמו לפירורי זמן, אלא בתנופה, סוף סוף מנוחה וחופש, נפלא! אך מה על המדינה? הזעזוע בארץ ובעולם, [גורל] משה"ח! זה וזה וזה! ומה אם יתחיל [ב"ג] לסגת? הכרחי לחתוך מייד, אַל סחבת והתנוונות.
אחה"צ אצל עזרא [דנין], איזה צור איתן ומעיין מתגבר, [מגדל] דגים ופרדסי חול, נרתם לקרקעות - אילו ידע [שאני מודח]!
שידור חצות - [שר החוץ הרוסי] מולוטוב [התפטר], נציג בריה"מ באו"ם [ארקדי] סובולב תומך בסוריה [בדיון במועב"ט על הצעת החלטה בריטית הקוראת לפיתרון הסכסוך בא"י על בסיס הניתן להתקבל על דעת שני הצדדים] ומתנכר להודעת 17 באפריל.
שוב חשבתי: אולי [ב"ג] מחכה להתפטרותי? אשאל זיאמה, עלה בדעתי - שמא עלי להתפטר?
