יום ג', 3/4/1956
בבוקר הכתבתי בצרפתית נאום שעלי לשאת הערב בסעודה לכבוד המשלחת הפרלמנטרית הבלגית.
נסעתי לסוכנות לישיבת הממשלה בעניין העלייה ממרוקו. שרגאי הרצה על הצעותיו בדבר הקמת מחנות מעבר בצרפת ובאיטליה והגדלת מיכסת היציאה מבלי להגדיל מיכסת העלייה. אחריו קיבלתי רשות דיבור וניתחתי את המצב. לפי הודעה רשמית שקיבלנו עומד שירות הוצאת הדרכונים לנתיני מרוקו לעבור מידי הצרפתים לידי המרוקנים תוך הימים הקרובים ביותר. אין שום ידיעות בדוקות על כוונות השלטון הלאומי אך רווחים חששות גם בקרב היהודים המקורבים אליו כי שיטתו תהיה להאט ולצמצם הוצאת דרכונים עד שהעלייה תופסק למעשה. אומנם הניסיון עד כה הוכיח כי אין ארצות ערב גוזרות על עלייה. ממשלת תימן לא הפריעה ליציאת יהודים בהמון, ממשלת עיראק פתחה שערי יציאה לרווחה, ממשלת מצרים מניחה ליהודים לצאת לאיטליה ולצרפת תוך ידיעה ברורה כי מגמת פניהם לישראל. אף על פי כן אין ההיסטוריה מוכרחה לחזור על עצמה ואין ביטחון כי גם ממשלת מרוקו תנהג כן. ושוב, אומנם ניתנו על ידי שליטי מרוקו החדשים הבטחות חגיגיות לאנשי "הקונגרס היהודי [העולמי]" לא לשלול מהיהודים חופש היציאה, אך מי לידינו יתקע כי הללו יעמדו בדיבורם? כללו של דבר מוטב לחשוש ולהיכון לכל פורענות. כיום בידינו עתודה של 15,000 בעלי דרכונים. הסכנה כי דרכונים שכבר נופקו יבוטלו אינה מתקבלת על הדעת אך אינה ניבצרת. לעומת זה, כל עוד קיימת עתודה כזאת יש לחשוש כי המרוקנים יצמצמו את המיכסה החודשית של דרכונים חדשים בתואנה כי בינתיים אנו יכולים לשאוב מהעתודה. נמצא כי בין כך ובין כך מוטב לנו להקטינה. להוציא בבת אחת כמה אלפים לא יהיה צעד נבון. הדבר עלול לעורר בהלה ולשמש הוכחה למרוקנים כי איננו מאמינים בהבטחותיהם. על ידי כך נלמדם היתר להתכחש. במצב זה מוטב לנו להסתפק בהוצאת 1000 נוספים לחודש ולנהוג גמישות לגבי המיכסה להבא, הכל לפי השתלשלות העניינים. אשר למחנות, בדרך כלל מצווה במצב הרעוע שבו אנו נתונים, מבלי דעת מה ילד יום, כי יהיה לרשותנו קיבול של איכסון זמני אי שם בדרום אירופה, כנגד כל פורענות שלא תבוא. אם הקמת המחנה בצרפת כרוכה בהוצאה גדולה, מוטב להקימו בהדרגה - להתחיל עכשיו בשלב ראשון ולראות אם יהא צורך להמשיך או לא.
גיורא חלק עלי ועל שרגאי. לרגל נוכחות אנשי ה"ג'וינט" בישיבה ומכיוון ש[נחום] ניר אינו מבין אנגלית דיברתי אידיש ואחרי ניסה כוחו בגרמנית מיוּדשת גם גיורא. דיבר בהתרגשות עמוקה וכבושה. התריע על חוסר האחריות שבדיון על הבעיה רק מפאת המצב במרכז היציאה, מבלי להביא בחשבון את המצב כאן, במרכז הקליטה. קבע כי מראשית ימי המעברות לא היה מצב הקליטה כה ירוד ולא הייתה העזובה וההפקרות בקרב ציבורי העולים החדשים כה מחרידה כאשר בימינו אלה, כשאנו מתפארים ביעילות המשטר של העברת העולים מהאוניות להתיישבות. תיאר מראות מזעזעים מהמצב בשכונות "קזבלנקה" בבאר שבע ומשפל המדרגה בו נתונים ציבורי עולים בכמה אזורי התיישבות ופיתוח. מצב התעסוקה בכי רע ובשיכון משבר חריף. מה בצע בהגדלת מיכסת העלייה אם מצב הקליטה כה גרוע. למלא מחנות מעבר באלפי עולים פירושו לחץ על הרחבת הקליטה וזו פירושה מחסור ורעב והפקרות ותאניה. יש לחשוב סוף דבר מראשיתו. גם לקליטת המיכסה הקיימת אין מכאן ואילך שום בסיס כלכלי. בייחוד אם עלינו להביא בחשבון אפשרות מלחמה אסור לנו לספסר כך בעלייה שתהיה רק בעוכרינו נוכח שעת החירום הקרובה לבוא. תקציב ההתיישבות קוצץ ממילא להפריש מיליונים למקלטים ולביצורים ביישובים שכבר הוקמו ועדיין אין בזה די. אל נתפוס מרובה יען נפול ניפול.
אכן היו אלה דברי אלוהים חיים אך היה ברור לי כי לא נוכל בשום פנים לעבור לסדר היום על סכנת סגירת שערי היציאה במרוקו. עלינו להגיב על סכנה זו ולו גם בהרחבה כל שהיא לאלתר ולוואי ויתברר כעבור זמן כי היה זה מיותר ואפשר להחזיר הדברים למסלולם הקודם. ואם באמת תבוא הרעה - הרי עשינו מה שיכולנו ונהיה נקיים.
הוכרחתי לעזוב את הישיבה באמצע בהגיע שעתי לעבור למשרד רה"מ לישיבת ועדת השרים לענייני חוץ וביטחון. לבקשת היו"ר [משה] שפירא הרציתי בתכלית הקיצור על מצב ענייני הנשק בארה"ב, בקנדה באיטליה ובצרפת תוך טשטוש הוויכוח החריף המתנהל ביני לבין אבן על קו התגובה להתכחשות דאלס. עם כל הזעם על ארה"ב ראיתי כי עצם ציון האפשרויות בארצות אחרות הרגיע לא מעט.
אחרי זה היצעתי שורה של מינויים לאישור, שישה במספר: [חיים] יחיל כציר בשבדיה ובנורבגיה, [ישעיהו] וולפסברג כציר בברן, כתריאל כ"ץ כציר בוורשה, אריה ארוך כציר בריו-דה-ז'נרו, [ראובן] פלפול כקונסול כללי באדיס אבבה. הדגשתי כי חמישה מאלה הם מינויים מתוך שורות שירות החוץ ופירושם העלאת אנשים שבגרו לדרגות אחריות. רק וולפסברג נכנס מבחוץ ואף הוא נתנסה כבר בשליחויות מטעם המשרד. [ישראל] בר-יהודה יצא לחלוק וטען כי הרכב הממשלה מוכרח להשתקף בהרכב סגל הנציגים. דחיתי טענתו ואמרתי כי אם רצון מפלגתו לתרום לסגל - תציע מועמדים צעירים המוכנים להתגייס לשירות החוץ לכל ימיהם, ואז ייכנסו מלמטה ויעלו עם התמחותם והתבגרותם. לעומת זה איני מוכן לקבל עסקנים בגירים שיקפצו הישר לדרגים גבוהים בסולם, ישברו רוח העובדים הקבועים שיראו בהתקפחות סיכויי עלייתם ובעצמם ייטשו את השירות כעבור תקופת שנים אחדות, תוך בזבוז הניסיון שרכשו לבלתי הנחילו לשירות הקבע. בר-יהודה עמד על שלו - לדחות את האישורים לישיבה אחרת והיו"ר נענה לו. רק את אישורו של פלפול השגתי, יען בר-יהודה נבהל מאודיס-אבבה.
כל ההנחה כי סגל עובדי משה"ח הוא שעטנז של מפלגות אשר כל אחת מהן זכאית לתבוע לעצמה חלק בו - מופרכת מעיקרא. הצלחנו לעצב את הסגל כחטיבה מלוכדת שאין בקרבה שום מחיצות בין חברי מפלגה זו או זו וכן בין חברי מפלגות בכלל לבין אלה שאינם חברים לשום המפלגה. המוצא המפלגתי וההשתייכות המפלגתית טושטשו כליל בתודעת האנשים והם רואים עצמם בראש וראשונה ובאחרית הכל נושאי דבר המדינה וסרים למשמעת המשרד והשר העומד בראשו. עצם סיפוק תביעותיהן של המפלגות ל"מקומות" בסגל הורס רוח ממלכתית זו ומאיים לפורר את החטיבה שנתגבשה לפרודותיה המפלגתיות או המוֹצָאיות. שיקול אחד לגבי ההרכב הראוי לתשומת לב גם כשהוא פורץ את גדר האחידות ההכרחית הריהו דבר שיתופם של אנשים שומרי דת. תהליך טבעי של התלקטות אנשים לתוך כותלי המשרד בדרך סדירה של קבלת עובדים עלול להביא לידי הרכב מקרי מבחינת הדתיות - זאת אומרת לקיפוחם הגמור של אנשים מקיימי מצוות. זהו פשר מינויו של וולפסברג שלא בדרך ההעלאה מבפנים. שיקול אחר בדומה לזה כרוך בשיתופם של בני עדות המזרח. אף אלה מחייבים תשומת לב מיוחדת ובמקרים מסוימים אף אפליה לטובה.
אחרי הטיפול בענייני משה"ח נשתקעה הישיבה בדיון על סדרים מינהליים שיש להתקינם מראש לקראת מצב מלחמה בארץ. חברַי השרים נשתקעו ראשם ורובם בדיון מפורט ביותר בתוכניות שהגיש שר הפנים בר-יהודה. ישבתי בתוכם כזר וכמיותר והייתי לָפות הרגשת אי-המציאותיות ואי-הממשות שבדיון זה כולו. כדי לא להוציא שעתי לבטלה נטלתי טופס של התקנות המוצעות וערכתיו סגנונית - זאת ודאי שלא היה עושה איש זולתי. אך כששאלתי עצמי אם צדקתי בהרגשתי כי כל ההכנות המסורבלות לפורענות הגדולה הן מאפע ועתידות הן להתנדף כעשן באשר פרוץ לא תפרוץ שום מלחמה - לא יכולתי לענות בחיוב. מי יודע מה ילד יום, מי יודע מה ילד יום. אך שוב חזרתי ושאלתי עצמי אם גיבוש ההנחה כי אנו עומדים על סף מלחמה והשרשתה במוחות המונים אינה עלולה בכוח עצמה ליהפך לגורם שסופו להביא מלחמה לעולמנו.
שוב פרשתי מהישיבה באמצע והלכתי לבית הנשיא. על הפרק תשובת [יצחק] בן צבי למכתבו של אייזנהאור. [אבא הלל] סילבר הביא בידו אותה איגרת והוא המיועד לשמש שליח להולכת התשובה. סבורים היינו במשה"ח כי עלינו מוטלת הגשת הטיוטה וכמובן נפלה המשימה על שכם ליאו. הבאתי בידי טיוטה לגמרי לא רעה אך לתימהוני מצאתי בידי הנשיא תשובה מוכנה אשר הוא עצמו חיברה ומישהו תירגמה כבר לאנגלית. המכתב הוא מגילה בת תשעה עמודים, מפורטת ללא שיעור, ויש בו כמה מומים מובהקים מבחינה מדינית. היה לי מאבק לא קל עד שהוכחתי לבן צבי כי עליו להתחשב במדיניות הממשלה ולקבל עליו דין עריכת משה"ח.
הביתה לארוחת צהריים אליה הוזמנו זאב ארגמן ואשתו, שחזרו מבוקרשט והם יוצאים לוושינגטון, מרדכי ונורה קדרון מניו-יורק שבאו לחופשת מולדת, אריה ודבורה ארוך העתידים להישלח לריו, וזאב ועליזה ש"ק.
מייד לאחר הארוחה חזרה למשרד החוץ לשיחת פרידה עם סילבר. גוללתי לפניו יריעת המברקים האחרים שהוחלפו בין שגרירות וושינגטון לביני [בפרשת המגעים עם ממשלת ארה"ב בענייני רכש] והוא ישב נדהם ומדוכא מפרשת מַעֲלוֹ של דאלס. בשיחה השתתפו גם ליאו ויעקב. האחרון דיווח אחר כך על שיחתו עם ב"ג. מסתבר כי הוא נוקט קו ביניים במחלוקת שביני לבין אבא. לכתחילה היה אש וגופרית על ארה"ב, אך עכשיו אינו גורס צעדים בוטים מדי אם כי לבו מלא חימה להשחית.
ב-5 התייעצות אצל ב"ג באותו עניין. לתימהוני שותף בה גם הרמטכ"ל ואחד מקציניו. נכח גם שמעון פרס. מובן מאליו כי גם נחמיה [ארגוב] התיישב אל השולחן. כל הסידור הזה היה מקרי וללא ידיעתי הקודמת. יעקב שראה את ב"ג בפתיחת כינוס הכימאים הבינלאומי ברחובות הבוקר הביא לי ממנו הזמנה לסור אליו בשעה זו להתייעצות והנה באתי ומצאתי את כל הקהל הזה.
הרמטכ"ל טען לפי הקו שלי: יש לחדול מלדבר על לב האמריקנים - יחליטו הם מה הם מציעים לנו. אשר לקנדה ולאיטליה - אל נמשיך בשתדלנות לגביהן בוושינגטון, אלא נפעל באוטווה וברומא. עד כאן הכל בדיוק לפי תדריכַי לאבן. אבל דיין חרג מזה והתחיל טוען כי מוטב לנציגויות למשוך ידן מהמו"מ בענייני רכש ולהניח את כל הטיפול למשלחות משרד הביטחון ולנספחים הצבאיים. אגב כך הרים על נס את פועלו של פרס בפריס - כל מה שנעשה הודות לו נעשה - כאילו [יעקב] צור לא נקף אצבע וכאילו לא נפתחה הפרשה הכבירה של הישגים שאנו עומדים בעיצומה על ידי שיחתי עם רה"מ אדגר פור בסוף אוקטובר.
לא הייתה לי ברירה אלא להוקיע את חוסר השחר שבגישת הרמטכ"ל: שום מו"מ עם מיפקדות והנהלות בתי החרושת לא יביא לידי תוצאות בלי הכרעה מדינית של משרדי החוץ אשר רק הנציגויות יציגוה. היש בירה שבה אין דורשים אנשי הביטחון במפגיע את עזרת הנציגות? פרס תמך בי והעיד כי בכל הבירות יש שיתוף פעולה מלא בין אנשי משה"ח ומשהב"ט, גם הוסיף כי יש ארצות - בכללן ארה"ב - אשר שום גישה ישירה לצבא ולחרושת לא תועיל בהן; הללו לא יענו כלל אלא יַפנו את השואל מייד לאנשי המדיניות שהם ורק הם בעלי ההכרעה [לפי מ' דיין ("אבני דרך" ע' 185) אמר מ"ש שעדיין אין לדעת פירושה המוחלט של תשובת דאלס בעניין רכש מארה"ב; הנקודה המוטלת בספק - מידת הסכמתה או יוזמתה של ממשלת ארה"ב להניע ממשלות אחרות (רמזו על קנדה ואיטליה) למכור לנו נשק; לפי מ' בר-זוהר ("ב"ג", ג', ע' 1179, אמר מ"ש שניתן עוד להניע את ממשלת ארה"ב להניע ארצות אחרות למכור נשק לישראל]. ב"ג לעומת זה הגן על הרמטכ"ל וטען כי לא הבינונו דבריו לאשורם. [לפי מ' בר-זוהר ( ב"ג", שם) פסק דב"ג: "יש להפסיק מייד כל שתדלנות נוספת בארה"ב ואף לא לנצל את תיווכה להשגת נשק ממדינות אחרות, אלא לפנות אליהן במישרין"].
ההתייעצות יצאה מבולבלת ונסתיימה ללא מסקנות. את השאלה העיקרית של הטכסיס כלפי ארה"ב לא פתרנו ולא ראיתי כלל לעוררה בנוכחות אנשי צבא שאין להם שייכות לעניין.
כשחזרתי הביתה כתבתי מכתב קצר לב"ג בו היבעתי תרעומת קשה על אופן הצגת עניין הרכש על ידי הרמטכ"ל - ההתעלמות הגמורה מחלקו המכריע של משה"ח בכל המיבצע.
[המכתב נמצא בארכיון דב"ג שבארכיון צה"ל והועתק באדיבותו:]
לרה"מ 3.4.56
מאוד מוקשה היה בעיני קו המחשבה של הרמטכ"ל על שיטת הפעולה בענייני רכש. מעולם לא התרברבתי במיפעלותי, אך איני מוכן להסכים כי אין להם ערך. הערכתי למרצו ולהישגיו של שמעון פרס במקומה עומדת אך אין היא משנה את העובדה כי שיחתי עם [אדגר] פור בסוף אוקטובר הזיזה את ענייני הרכש בצרפת מנקודת הקיפאון שהגיעו אליה והוציאתנו ממצר למרחב. עד היום אנו קוצרים את פרי המיבצע ההוא - כולל טנקים ומיסטרים 4.
גם עובדה היא כי לראשונה נתבשרנו על הסכמת צרפת למכור לנו תריסר שני של מיסטרים 4 בשיחת פינו עם צור.
מ.ש.
בבית ביקרוני שני רבנים אמריקנים בזה אחר זה. הראשון הרב [רוברט] גורדיס, מהחרדים, רבה של קהילת רוקאוויי-פארק [נ"י], שקיבלתני לפני שנים אחדות בהתלהבות מיוחדת, כיום גם מרצה על היהדות במיכללת "קולומביה", דובר עברית צחה וכנראה תלמיד חכם אמיתי. השני ידידי ומיודעי סם ווֹל מסינסינטי, רב רפורמי, חבר "פועלי ציון". גורדיס בא לביקור סתם - לנטול ברכה ותו לא, ואילו וול פתח סגור לבו וסיפר כי אדיר חפצו להשתקע בארץ, אבל על מנת לעשות עבודה חשובה, כי אז יקבל למענה שיחרור מקהילתו. משאת נפשו היא לעמוד בראש מוסד חינוכי גבוה, אליו יבואו מארה"ב ומארצות אחרות שוחרי דעת והגות לבילוי שנה באווירה של לימודים ותיירות.
נותר לי זמן מועט ביותר להיכון לנאום שעלי לשאת בארוחת הערב למשלחת הבלגית. נכנסה בי רוח שטות בבוקר ושלחתי את הטיוטה שהכתבתי ושיצאה חלקה ושוטפת לאמיל נג'ר לעריכה והלה עשה בה כבתוך שלו ומנאום שבשפת דיבור הפך אותה למאמר ראשי מהוקצע.
במלון "דוד המלך" מצאנו צירוף אנשים משונה. הוזמנו דגולי הכנסת אשר איש מהם אינו שומע צרפתית ורובם אינם דוברים אפילו אנגלית. לא עלה על הדעת להזמין את המעטים בכנסת הדוברים צרפתית - משום שאינם במקרה "כלי-קודש". המשלחת בת שמונה, בראשה קמיל הויסמנס בן 85, המבקר בארץ זו הפעם החמישית, וחבריה מהווים את מלוא קשת המפלגות, לרבות קומוניסט אחד, דווקא בחור אהוד ומעניין. כל הארוחה עסקתי ב"פישוט" הנאום וסוף שנשאתיו כמעט בעל פה אגב העפת עין על הנייר. רהיטות הדיבור הצרפתי ודיוק המיבטא היו כשורה והיו שתמהו בשומעם אותי דובר צרפתית כהלכה בפעם הראשונה.
אחר הארוחה פרץ ביני לבין הויסמנס ויכוח עד לב השמים בשאלת המשטר בבריה"מ, שם ביקר סוציאליסט ישיש זה לפני זמן-מה. טען כי חלו במשטר תמורות מרחיקות, הותרו רצועות ובוטלו הגבלות, החופש מהלך בראש חוצות וחוגג ניצחונו, התהליך אך בראשיתו וסוף שתשלוט שם חירות גמורה. כשכפרתי בתקוות שווא אלו וניסיתי להוכיח כי כל החירויות המהוללות של המשטר החדש מוענקות מלמעלה ונתונות במסגרת ברזל של שלטון מרכזי החלטי - לא קיבל. כשטענתי כי הנה בבריסל יכול אני לכנס קהל יהודי ולנאום לפניו כעולה על רוחי ואילו במוסקבה יחרד כל יהודי מגשת אלי בבית הכנסת כדי לברכני לשלום - שאל אם אומנם כזהו המצב גם כיום, ולא האמין. עם זה דן ברותחים את הדמוקרטיה האמריקנית וקיטרג על אייזנהאור שהוא רודן יותר מבולגנין - גם ביטל כעפרא דארעא את עובדת בחירתו שכן איזו נפקא מינא יש בין שתי המפלגות הקפיטליסטיות המתחרות על אמונו של הבוחר האמריקני? נואשתי להסביר דבר לזקן עקשן זה ונוכחתי כי אינו מתמצא כלל ועיקר בסבכי עולמנו.
הלילה לן חיים בבית. ישבתי עד הרחק לאחר חצות על ניירות ובהפסקות נכנסתי עמו בוויכוחים על ענייני היום - נשק ומדיניות ונאצר וערוץ הירדן והמצב במפלגה ובולמוס רדיפת השחיתות שתקף את המדינה ועוד ועוד. היום נתקבל מכתב ער וטוב וחיובי ביותר מקובי. אני וצפורה גמרנו אומר כי יש לנו בנים כהלכה.
