יום א', 1/4/1956
חשבתי לכתחילה להיעדר מהמשרד היום ולשבת שלושה ימים רצופים בבית על עבודה בלתי מופרעת - בשבת, ערב החג ובאחרון של פסח - אך הצטרפות הנסיבות גזרה אחרת.
על הכל האפיל כישלון מיבצע הנשק בארה"ב, בו השקעתי מתח ולהט של חמישה חודשים רצופים. שפכתי זעמי בשני מברקים לאבן אשר תגובתו הפייסנית לתעתועי דאלס מאוד הרגיזתני. הבוקר נתקבל ממנו מברק כאורך הגלות - יודעי דבר חישבו כי עלה 800 ל"י! - ובו שידלני לא להתקצף אלא להתאזר סבלנות ולהפיק מה שאפשר מפניית ארה"ב לקנדה ולאיטליה, למען תספקנה הן מטוסי דחף עיליים, וכן מהסיכוי שנתגלה כאילו להשיג מארה"ב עצמה נשק נגד מטוסים ונגד טנקים. ביררתי את העניין עם יעקב הרצוג ומצאתיו תמים דעים איתי כי בשלב שהגענו אליו עם ארה"ב יעיל הזעם מהשידולים.
ערכתי התייעצות במשרד על גורל התוכנית לארגן כינוס בינלאומי של אנשי שם במערב אירופה להפגנת האהדה לישראל והחרדה לביטחונה בשעה זו. נוכח התגובות השליליות משגרירויותינו באנגליה ובצרפת, שאינן רואות סיכוי להשתתפות אישים רמי מעלה מארצות אלו, החלטנו לזנוח את הרעיון - אף על פי שכמה מנציגינו בארצות השפלה ובמדינות הסקנדינביות ראו בו ברכה. תמורת זה גמרנו להתרכז בהכנת גילוי דעת, שעליו יוכלו לחתום אישים ממדינות שונות.
ניסחתי עם יוסף תקוע תדריך לאבן לגבי נאומו במועב"ט ביום ג'. שוב עליו להיקרע לגזרים בין וושינגטון וניו-יורק - המאבק עם מחמ"ד בעניין הנשק, שהגיע לשיאו מזה וכנס מועב"ט, המיותר בתכלית, מזה.
עמדה להתקיים היום התייעצות על תכנון ביקורו של שר החוץ הצרפתי [כריסטיאן] פינו. ביטלתיה משום שלמרות כל ההכרזות בעיתונות אין ביקור זה מובטח כלל ועיקר. מלכתחילה חששתי לו יען פינו קבע לבקר אצלנו, בסוריה ובלבנון ואמרתי לעצמי כי ספק אם יקבלוהו שם. בינתיים היו בדמשק הפגנות נגד צרפת בגלל אלז'יריה ופינו ביטל ביקורו שם. אחר כך נתפרסמה החלטת ה"ליגה" על תמיכה במורדים ופינו ביטל ביקורו בביירות.
בתוך כל הדיונים המדיניים האלה נכנס שבתאי רוזן להגות נכאים. הגיעו מים עד נפש. משכורתו אינה מספיקה בשום פנים כדי קיום הוגן כלשהו. אשתו אינה בקו הבריאות ומחייבת עזרת-בית. בניו הגיעו לבי"ס תיכון. עבודת חוץ אין לו בדרך כלל וזו שישנה אינה משתלמת. אחרים במשרד כותבים לפרסום ומקבלים שכר סופרים (המנכ"ל אמר לי לפני זמן מה כי יש חודשים בהם עולה הכנסתו משכר סופרים על משכורתו מהמשרד). הוא אינו כותב אלא לכתבי עת משפטיים והללו אינם משלמים. בפעם הראשונה נודע לי כי ירחונים מקצועיים כאלה אינם רואים עצמם חייבים בשכר סופרים, אלא ההנחה היא כי מי שמאמרו מתפרסם בירחון כזה בא על שכרו על ידי כבוד הפרסום והמוניטין שיוצאים לו בחוגי אנשי המדע. מבחינה זו יוצאים מהכלל ירחוני ישראל, שנוהגים לשלם בניגוד לכל המקובל בעולם, אך מהם אין להיבנות וגם אין בשום פנים לוותר על הזכות להתפרסם בחו"ל. קיצורו של דבר אין ביכולתו לאחד את הקצוות. בשנות חייו בארץ אכל מעט ההון שהביא עמדו ומכר מכלי הבית כל מה שהיה מיותר. עתה כלו כל הקיצין ואין הוא רואה מנוס מהתפטרות על מנת להיכנס לפרקליטות פרטית.
לא ידעתי לשית עצה. שבתאי כיומ"ש תפארת הוא למשרד ונכס יקר לממשלה. כל המשרדים פונים אליו בשאלות ובבעיות, תוך אמון בסמכותו כמומחה רם-מעלה במשפט הבינלאומי. כיצד נוותר עליו? אך לעומת זה איך אספק משאלתו. הן אין הוא בן יחיד, אלא אחד מני רבים.
שבתאי הראה לי טבלה, לפיה משכורתו היא כמחצית משל חבר בית דין מחוזי. אמרתי כי אטכס עצה, ביודעי מראש כי לא אמצאנה.
ביררתי עם מנכ"ל ביטחון טלפונית בעיות רכש מטוסים בקנדה ובאיטליה והרצתי מברקים לוושינגטון ולאוטווה להסברת העדיפויות ושיקוליהן. אם באמת נצליח להשיג מצרפת את תריסר ה"מיסטרים" השני וכן לקבל מקנדה ומאיטליה 24 מטוסים מסוג "פ' 86" מכל אחת, זאת אומרת אם יתרכזו בידינו 72 מטוסים, השקולים כנגד ה"מיגים" הסובייטיים, כי אז לא נירא רע.
בקושי חילצתי עצמי מהמלחציים של דאגות מעיקות ונוקבות אלו כדי לקיים דיבור חגיגי שסחטה ממני צפורה אתמול ללכת לקונצרט של מקהלת רוברט שאו מארה"ב. לא ניחמתי על חריגה זו מהמסלול. אולם ימק"א האפלולי היה מלא רק כדי שני שלישים. ודאי ערב החג היה בעוכרי המעמד. המקהלה - עם שלד של תזמורת - הצדיקה את תהילתה. ספק אם שמעו אוזני פעם ליכוד כזה של קולות והטעמה כה עדינה ומדוקדקת של גווני הלחנים. התוכנית הייתה דתית בעיקרה ושמו של ישו ניסר בחלל. קנטטה של באך הייתה השיא, אך התלהבות הקהל עלתה למעלה ראש לשמע "הנעימות הרוחניות" ["ספיריטואלס"] של הכושים אשר הוגשו ביד נדיבה כפרפראות. המנצח עשה רושם של דק-תרבות וצְנוע-חן. בהפסקה הוּבלנו לאמר לו שלום והוא הציגני לפני ארבעים זמריו ונוגניו ואמרתי להם מילות שבח והודיה. איך אומרים אצלנו - הייתה חוויה אמנותית בלתי נשכחת.
הורי צפורה מתאכסנים אצלנו ואכלנו איתם ארוחת ערב. לאחריה ביקרנו אצל שמעון ומיני הלקין ומצאנו שם את גרשון שלום ורעייתו ועוד מכרים. שלום סיפר כי הוזמן כמרצה אורח לשנה תמימה על ידי מכללת "פרובידנס" שברוד איילנד. נתעוררה בו שאלה מצפונית - אם מותר לצאת את הארץ כשמלחמה מאחורי כותלה. יצא על פני חוץ להציע לכל מכריו וידידיו התערבות אם תהיה מלחמה או לא. הוא מוכן להתערב כי היה לא תהיה וביקש למצוא מישהו שיתערב כי היה תהיה. חזר על כל הפתחים ולא מצא. אמר לעצמו: הלא דבר הוא! והתיר לעצמו את היציאה.
פניה וגרשון שלום סיפרו בעניין רב על אסיפה פומבית רבת עם שנתקיימה בירושלים מטעם בית העם ביוזמת העירייה לדיון בשאלת שפת הדיבור העברי, וזה בעקבות הפולמוס שעוררו ספרו של [אהרון] רוזן מהמיכללה "העברית שלנו" ובמיוחד מאמריו של שלמה צמח, בהם דן ברותחים את כל כת תלמידי החכמים שבקרב עולי גרמניה ופסל אותם סיטונית להיות מורי הוראה בישראל. מאוד התרשמתי מעֵרות הציבור המשכיל, בכללו נוער רב, לבעיה זו שבאה לידי ביטוי במתיחות בה עקב הקהל את דברי המתווכחים. ועוד יותר משהתרשמתי נתמלאתי צער כי אני עומד לגמרי מחוץ לתחום ההתעניינות וההשתתפות בכגון אלה שהם עיקר מעייני.
