13-22/3/1956
[בימים 13.3 - 1.4 לא כתב מ"ש יומן. ראשי הפרקים שהכין ולא עיבד שמר בצמוד ליומן. לנוחות הקוראים חולקו הפתקים לפי חודשים. להלן הפתקים מ-22-13 למרס 1956 מובאים להלן:]
יום ג', 13.3.1956
במשה"ח עם [משה] טוב על שאלתיאל וארוך, הכנה לשיחה עם לויד, ללוד – צפורה לת"א, קבלת פני סלוין לויד בלוד, הודעתי לעיתונים.
לת"א – ישנתי.
ארוחת צהריים אצל ניקולס, שיחה א' עם לויד: ירדן, נאצר emperor [קיסר], סעודית, סוריה-קומ'[וניזם?] (ילדים).
מהר חזרה לירושלים, צפורה לחולון, אצל ב"ג [במשרד רה"מ]: שום נטייה לשיחה [מצד ב"ג עם לויד], קצה נפשי, המשבר אצל הנשיא [בעת ביקור לויד], עם לויד ברגל חזרה, קהל [ברחוב] דומם, שיחה שעתיים וחצי.
מהר הביתה, ארוחת ערב, קבלת פנים, התעניינותו [של ס' לויד], הצעתי שיתוף.
מאוחר בלילה עם טדי ודוד על בורמה - שאלתיאל? אהוד הודיע על וושינגטון, דודיק על תורת [פרופ' יעקב] טלמון – אסיה.
יום ד', 14.3.1956
שכבתי ב-1.30, הוקמתי ב-6, ללוד - [שיחה עם] סלוין לויד [היוצא] על הערוץ, סוריה, נשק, משמר [כבוד] נפלא.
דרך חולון לי-ם, ישיבת הממשלה, דין ודברים עם מפ"ם, מורים ואחיות, מספרים, סילונים.
אחה"צ ישנתי, [ב'] בוטנוייזר, אלסטון, טדי; זיאמה [ארן] - חינוך ומהפכה בו, מקלטים, מזכירות מפא"י [נראה שבישיבה זו (ואולי בשבת, 28.4), לאחר התפטרות י' כסה מתפקיד מזכ"ל מפא"י (בצד ר' בש) בראשית החודש, נדון או אף הועלה בראשונה רעיון לחזק את המפלגה, שהוכתה בבחירות להסת' ולכנסת, ע"י מינוי שר לתפקיד המזכ"ל; הוצעה גולדה מאיר ולאור התלבטותה הציע מ"ש את עצמו מתוך רגש אבירי, כדי להקל עליה, בהיותו בטוח כי מועמדותו תיפול, אלא שלא כך נתגלגלו דברים; בספרה "חיי" (ספריית "מעריב", 1975, ע' 209, סיפרה ג"מ:]
ב-1956 אירע שמפא"י חיפשה לה מזכ"ל חדש. ב"ג החליט שזה יהיה תפקיד אידיאלי בשבילי --- הייתי מוכנה להשאיר את ההכרעה למפלגה --- לא רציתי למסור את המשרד שלי [מש' העבודה], אבל מצד שני חששתי לעתיד מפא"י --- לפתע פתאום שמעתי את [משה] שרת אומר [בדיון במזכירות] כמו בהלצה: "טוב, אולי א נ י צריך להיעשות מזכיר המפלגה". כולם צחקו חוץ מב"ג, שקפץ על הבדיחה הקטנה של שרת - אינני חושבת שהוא היה מוצא פעם את ליבו לבקש את שרת שיעזוב את הממשלה, אבל כאן צצה ההזדמנות באופן בלתי צפוי ---
קונגרס, כינוס בינלאומי באירופה; ערכתי דוח על סלוין לויד, ועוד, שוב [לישון ב-]1.30.
יום ה', 15.3.1956
תשובה לצ'רצ'יל, מכתב ב"ג לנשיא.
לת"א, "אכדיה", "דן", כסה-שפרינצק.
יום ו', 16.3.1956
לפי צבי.
אחה"צ בבית, איסר עם ניירות – נורי סעיד, ברנס מקבל
[על פתק נפרד, שנמצא מצורף, רשם מ"ש:]
תוכנית נורי סעיד על סוריה [כותרת ידיעה ב"דבר", ב-15.3: "נ"ס ינסה להשתלט על סוריה בעזרת שישקלי"], ברנס מוכן לקבל תוכניתנו, סלוין לויד ניסה לבקר בירדן, חדירת בריה"מ ללוב, פיצול תוכנית ירדן לשתיים.
לירושלים (עם צפורה על מזכירות המפלגה), על ניירות, רעש.
שבת, 17.3.1956
כתבתי לב"ג על ניצנה ובערב טדי הודיע כי [ב"ג] טעה במפה [לגבי מיקום היישוב החדש באזור ניצנה] ויעמיד [העניין לדיון] בממשלה:
במכתב ציינתי כי שאלתיו לפני כמה ימים בפיתקה אישית אם נכון כי אנו עומדים להקים נקודה יישובית בתוך "המפורז" של ניצנה, לאחר שבפירוש אמר בתשובה לשאלתי בישיבת הממשלה כי הנקודה תוקם על גבול המפורז מחוצה לו ולא בתוכו, וכי עכשיו אני שומע כי נעשות כל ההכנות להקמת נקודה יישובית בתוך אזור ניצנה ב-19 בח"ז, ז"א ביום ב'. מאחר שאני רואה בפעולה זו התחלה של תסבוכת חדשה הנראית לי כמזיקה ומיותרת בתכלית בימים אלה, מחייב הדבר בירור לפני המעשה ולא לאחריו. הדגשתי כי אני מעדיף קודם כל בירור בינינו, אבל חוששני כי לא נספיק לשוחח מחר בגלל ישיבת הממשלה המתחילה בשעה מוקדמת ופתיחת ועידת ההסתדרות שבה על ב"ג להרצות, ולכן אני מציע דחיית המיבצע לשבוע, למען תהיה לי אפשרות להביא את העניין לישיבת הממשלה ביום א' 25 במרס במקרה שלא נגיע לעמק השווה, בלית ברירה אסכים לברר את העניין בישיבת הממשלה מחר בבוקר.
אצל וולטר עם אביו, המון ניירות, על יפת, אצל לוקר (ולדו פרנק), קבלת פנים לאנשי ברונקס, בלילה מכתב למזכ"ל [או"ם], עריכת התדריך עד 3.30.
יום א', 18.3.1956
ישנתי 3.30 - 6.30, מוקדם לת"א.
ישיבת הממשלה, סקירתי על מועב"ט וכו', התלקחות ניצנה - חילוק פתקים [בין מ"ש וב"ג (לא נמצאו)] מתי, מי רה"מ [כשהוצעה תוכנית המרשילד לפיתרון בעיית ניצנה; ר' להלן מכתב מ"ש לב"ג, 22.3], ההצבעה, הודעת ב"ג [כי לא ישוחח עם מ"ש בענייני שה"ן אלא בישיבות הממשלה (ר' להלן)] ותגובתי.
בינתיים עלי להכין ברכה [לוועידת ההסתדרות השמינית - בשם הממשלה].
פתיחת הוועידה - זלמן [שז"ר].
ארוחת צהריים במפלגה - [עם ישראל] קסטנר, [שזוכה מאשמת שקר בהצהרה בשבועה, כטענת מ' גרינוולד].
אחה"צ בדירה - ישנתי קצת.
העניין [החרפת הסכסוך עם ב"ג] החל נוֹסֵס והתברר מה פירושו ומה המסקנה [התפטרות מ"ש מהממשלה].
בערב בוועידה - מכתבו [של ב"ג מהיום] – הרצאתו.
לשר החוץ הקרייה, ו' בניסן תשט"ז
מראש הממשלה 18 במרס 1956
אישי – סודי ק/
בהתאם להודעתי בממשלה אראה כל פנייה אלי בענייני הסכמי שביתת הנשק - כהצעה להביא הדבר לדיון בממשלה, ואני אביע דעתי עליהם רק בממשלה – אם יעמדו, וכשיעמדו לדיון. ולכן דברים שאינם סובלים דיחוי ואינם יכולים לחכות לדיוני הממשלה - מוטב לא להמציא לי, כי מחוץ לישיבות הממשלה לא אדון על ענייני שה"ן וקשרי משרד החוץ עם נציגי או"ם.
ד. בן-גוריון
הרצאתו [של ב"ג בוועידת ההסת'].
לא יכולתי לשמוע [יצחק] טבנקין והלכתי הביתה, שוב שכבתי בשלוש.
יום ב', 19.3.1956
ארוחת בוקר עם חיים - היה בהצגה.
ניגשתי לוועידה - פנה הודה.
איסר על יואל [פלגי] וניירות, גמרתי התדריך, אכלתי בעצמי.
גיורא [יוספטל] - הראשון שסיפרתי לו מה הרושם בארה"ב, היסטריה עמוס [מנור] על יואל.
צפורה באה וסיפרתי לה, בערב לוועידה ונמאס לי, אחר כך [השחקנית מצרפת] ורה קורין, בלילה לירושלים.
יום ג', 20.3.1956
במשרד מכתב למזכ"ל, כתבתי לב"ג:
אל: ראש הממשלה ירושלים, יום ג' 20 במרס 1956
מאת: שר החוץ
הודעתך בישיבה האחרונה של הממשלה, אשר ראית לחזור עליה בכתב, כי מכאן ואילך לא תיזקק להתייעצויות איתי ולא תענה על שאלותי בענייני שביתת הנשק והמו"מ עם נציגי או"ם "אלא במסגרת הדיונים בישיבות הממשלה", יוצרת מצב שאין בשום פנים לעמוד בו.
הרי לפניך דוגמה אחת מעניין העומד על הפרק בעצם היום הזה:
במוצאי שבת [17.3] ניסחתי סוף סוף את תשובתי המפורטת והמנומקת על מכתבו האישי אלי של המזכיר הכללי של או"ם בעניין ניצנה. בימים א' וב' עברו חברים במשרד החוץ על הטיוטה והעירו את הערותיהם. הטיוטה מוכנה עכשיו בנוסח סופי. במצב כתיקונו הייתי שולח אותה בשלב זה אליך, להערות ולאישור. נוכח העמדה שנקטת לא אוכל לעשות זאת. אומנם הודעתי בממשלה כי אוסיף לפנות אליך בכתב, אך ממכתבך נוכחתי כי לא יהיה לזה כל שחר. אני עומד איפוא בפני הברירה – או לשלוח את המכתב להמרשילד על דעת עצמי, או להמציא טיוטתו לכל חברי הממשלה ולהציע דיון בה בישיבה הקרובה. כיוון שאין להעלות על הדעת נוהג אבסורדי זה, כי שישה-עשר שרים יהיו דנים על טיוטה של מכתב לא כל כך קצר, ולעומת זה אין הדבר סובל דיחוי, הריני נאלץ במקרה זה ללכת בדרך הראשונה. אך כשיטה של קבע איני מוכן בשום פנים להתפשר עם מצב זה.
אינני סבור כי ראש הממשלה רשאי למנוע מאחד השרים את עצתו או את אישורו בעניינים דחופים המחייבים זאת לדעת השר, אלא אם כן חושב ראש הממשלה כי לגופו של עניין מוטב להביאו לפני הממשלה כולה. גם אינני מוכן להסכים, כי מותר לשר הביטחון, או לאיזה שר אחר, לסרב לבוא בדברים עם אחד מחבריו בעניינים המחייבים מגע הדוק ביניהם.
צר לי לקבוע כי פירוש עמדתך בעיני הוא אי-שיתוף-פעולה בין ראש הממשלה ושר הביטחון לבין שר החוץ. כדבר הזה לא ייתכן בשום ממשלה דמוקרטית תקינה.
"אני מניח כי בעצמך תבין את המסקנה המתחייבת לדידי מהמצב שנוצר.
מברק על הסופרים [היהודים בבריה"מ שנתגלה דבר רציחתם], המזכירה החדשה, עם זיאמה [דיבון] על ג'וש ומגעים (לבנון), עם [ פנחס] רוזן על תשובה לשאילתה, עם תקוע על הסכסוך החדש, התייעצות על אברמוב.
ארוחת צהריים עם אהוד - בעיית מ"ש [לאור "המצב שנוצר"], הצעותי לסידור ענייניו [של אהוד].
אחר הצהריים אברמוב, פלגי, ברטור, אצל זאב שרף.
בבית - טדי ערב נסיעתו, כל הזמן עם צפורה.
יום ד', 21.3.1956
שלחתי המכתב לב"ג.
הכינותי פתיחה ל[מסיבת 43] לעיתונאים [אמריקניים], התכוננתי לוועדת חוץ וביטחון, ועדת חוץ וביטחון, העיתונאים במועדון התיירות, אחר הצהריים [אדוארד] סבלייה, איש "קול ישראל" (עתי"ם), שוב ועדת חוץ וביטחון.
דוד לארוחת ערב - סיפרתי עניין ב"ג, אח"כ עם דודיק וחיים, אחר כך על הניירות עד 1.30.
יום ה', 22.3.1956
אין תשובה מב"ג.
כינוס מועב"ט - לאחר מה שדיווחתי לוועדת חוץ וביטחון, סייקס, [עם ה]מנכ"ל - [על משה] טוב וכו', משלחת בורמה, כסה ואהוד - מחזקים ידי ל[קבל על עצמי] מזכירות [מפא"י], [טוענים כי] אין השוואה ביני ובין גולדה,
התייעצות על כנס מערב-אירופי, תשובה לשאילתת מונטווידאו.
ארוחת צהריים אצל טדי על הערוץ - אשכול במתינותו, אחר הצהריים התייעצות על מועב"ט, מברק לאבן על מועב"ט, הצגת הסרט – הנסיעה של משלחת בורמה.
[הגיעה] תשובה מב"ג:
למשה - שלום רב, 22.3.56
המסקנה שלי ממצב הדברים היא, כי מייד לאחר עבור סכנת המלחמה - אם תעבור - אין לי מה לעשות בממשלה זו. הוחזרתי לממשלה בניגוד לתנאי שחשבתי לתנאי הכרחי כשר-הביטחון, קיבלתי על עצמי הדין מטעמים שונים, ומפני שלא מצאת זמן לקרוא מכתבי לפני הכרזתך בכנסת על צירופי.
תוכנית הממשלה החדשה הכרזתי על דעת כל החברים. נעדרת מהארץ ושלחתי לך הטיוטא על-ידי שליח מיוחד. לא חלקת על התוכנית. אני מניח כי הבינות ניסוחי על המדיניות, ואתה יודע כי איני אוהב להגיד דברים אם אינם מכוונים לביצוע. רוב החברים בממשלה, ובתוכם גם אולי רוב חברינו, מתנגדים למעשה לתוכנית שאושרה על-ידם.
ההסכמה לתוכנית המרשילד נתפרשה על-ידך כהסכמה שבניצנה יהיה רק קיבוץ אחד. הסכמה זו יוחסה גם לי. מעולם לא הייתי מסכים לדבר כזה, וגם לא ידעתי שזו הייתה הכוונה. זהו דבר מכובד להיות יועץ למשרד-החוץ - אבל לא קיבלתי על עצמי תפקיד זה, ואין אולי גם החברים והציבור הרחב סבורים שזהו תפקידי כשר-הביטחון. איסור הקמת יישוב בניצנה - אפילו לא לפי דרישת ברנס או המרשילד, אלא לפי החלטת ממשלת-ישראל ביוזמת משרד-החוץ - איני מקבל אותו. אולם יש כרגע עניינים יותר חמורים, ועלי לשקול הכובד הסגולי של הדברים השונים, ואני לפי-שעה מקבל על עצמי הדין.
אם תפרוץ חלילה מלחמה - הרי כל דברים אלה אינם שווים קליפת-השום. אם סכנת המלחמה תעבור, או יתברר לי שעברה - לא אוכל להיות שותף בממשלה זו. זוהי המסקנה.
ייתכן כי דברי בממשלה ובמכתבי אליך פירושם אי-שיתוף בין ראש-הממשלה ושר-הביטחון ובין שר החוץ - כדבריך במכתבך האחרון (מיום 20.3.56). אבל איני גורס כי שיתוף פעולה בין ראש-הממשלה ושר-הביטחון פירושו קבלת דעתו של שר-החוץ. איני גם נוטה לדרוש ממך שתקבל דעתי. ולכן עד עת מצוא - אביע דעתי בממשלה, אף אם תהיה דעת מיעוט, והרוב יחליט כאשר יחליט, ואשא באחריות כל עוד הסכנה הגדולה לא עברה.
בב"ח,
ד. בן-גוריון
הודעה על משלחת בורמה, לכנסת - תשובה על שאילתה, תודה לגולדה, עצת פנחס - מלנקוב, עם אהוד ודוד למסעדה (חינם), הזכרתי לאהוד מה אמר בניו-יורק, הביתה אחרי 10, ואז ניירות ותשובה לב"ג ובמכונה עד 3.30.
[מכתב התשובה נמצא בצמוד ליומן ומובא להלן:]
לבן-גוריון שלום וברכה, ירושלים, 22 במרס 1956
מכתבך מהיום מוכיח לי פעם נוספת כי איני מצליח להסביר לך את מחשבותי לאשורן. אני יודע כי כתבת אשר כתבת במלוא חום הלב, ואעפ"י כן נראים לי רוב דבריך מופרכים מעיקרם.
כשאתה מוקיע פעם ופעמיים, בזעם או בבוז, את הממשלה הקיימת כ"ממשלה זו" - איני יכול שלא לציין כי אתה עצמך החלטת להתייצב בראש הממשלה ואתה הוא שהרכבת אותה.
אם העקרונות שנכללו בקווי היסוד חייבו דווקא את הפעולות שהצעת - זהו נושא לוויכוח, שיכולות להיות בו דעות שונות. בוויכוח כזה אין מנוס מהכרעת הרוב. אני מניח כי ידעת מראש את עמדותיהם היסודיות של האנשים שנכנסו לממשלה.
על-כל-פנים, כשלעצמי - מצפוני נקי כלפי עצמי וכלפיך. בפירוש ובמפגיע ביקשתיך - וכן ביקשתי את החברים - לשחררני מחובת השירות בממשלה הזאת. הוכרחתי לבטל דעתי מפני דעתך ודעת החברים. אומנם שאול [אביגור] הזהירני לא לקבל דין זה וצר לי כי לא שמעתי בקולו. הוא חייב בכל תוקף את החזרתך לראשות הממשלה אך שלל לחלוטין את הישארותי בתפקיד שר-החוץ כשאתה ראש-הממשלה.
אתה חוזר ומסתמך שוב ושוב על אותו מכתב "שלא מצאתי זמן" לקוראו לפני הכרזתי על צירופך לממשלה הקודמת כשר-הביטחון.
אתה שוכח כי -
א) לאחר שהצטרפת לממשלה הקודמת התנהל בינינו משא-ומתן על העברת ענייני שה"ן לפיקוחך, אבל נחלקנו בשאלת מידת המגע ביני לבינך באותו תחום, ואז הצעת לי לחתוך - או הכל בידיך או הכל בידי, ומשהועמדתי בפני ברירה חדה זו בחרתי בשנייה;
ב) לאחר שהכרעתי כך, שוב חזרתי והצעתי לך לקבל את העניין לידיך, תוך הנחה כי נשתווה איך שהוא על השיתוף בינינו, אבל אתה דחית את ההצעה והצהרת כי נשתכנעת כי באמת מוטב לעניין זה להיות בידי משרד החוץ;
ג) כאשר חזרת לראשות הממשלה - ואני סבור כי היית חוזר לתפקיד זה לאחר הבחירות האחרונות גם אלמלא השתתפת בממשלה הקודמת כשר הביטחון - הייתה לך כל האפשרות לעורר מחדש את שאלת האחריות לענייני שה"ן, ולא עשית זאת; כאמור לעיל, אני הוא שעוררתי אז את שאלת שיתוף הפעולה בינינו מעיקרה ובכללותה - ואתה הודעת כי אם לא אהיה שר-החוץ לא תהיה אתה ראש-הממשלה, אבל בשאלת הטיפול בשה"ן לא נגעת כלל.
ועכשיו לבעיה המעשית שהתעוררה בישיבה האחרונה של הממשלה.
אתה קובע כי ההסכמה לתוכנית המרשילד נתפרשה על ידי כהסכמה כי בניצנה "יהיה רק קיבוץ אחד" - סתם ככה, כאילו לעולמים. מעולם לא אמרתי זאת, אבל חיוויתי דעתי כי המרשילד רשאי לפרש את הסכמתנו לתוכניתו כקבלת ההגבלה הזאת במסגרת יישוב הסכסוך אשר בו טיפל, שכן למילה [המילה האנגלית חסרה בהעתק] במיקשור זה יש משמעות ברורה, שאינה משתמעת לשתי פנים. ואם ציינתי כי לא אני אלא אתה ניהלת את המו"מ על תוכנית זו, הרי עשיתי זאת רק משום שניסית לטעון כי היא הוצעה לנו בהיותי אני ראש הממשלה. עובדה היא כי היו מצדך הסתייגויות לסעיף מסויים בתוכנית המרשילד, אבל לא לסעיף הדן בקיבוץ קציעות ובמשטרה האזרחית, למרות ניסוחו המגביל.
כל עניינו של ניסוח סעיף זה, על הקוץ שבו בדמות המילה [המילה האנגלית חסרה בהעתק], הובא לתשומת לבי רק בימים האחרונים, כשנודע לי כי אנו עומדים ליישב קיבוץ נוסף באזור ניצנה. נוכח ניסוחו של אותו סעיף הייתי בטוח כי הדבר יגרום תסבוכת חדשה ולא ראיתי להיכנס לתוכה בטרם היתרנו את הסבך הקודם. כל שכן עת אנו עומדים לפני בעיות הרבה יותר חמורות ובשעה שהעניינים בכללם נמצאים במצב רגיש ביותר ועדיין לא נואשנו מתשובה חיובית כלשהי מצד ארה"ב על בקשתנו לנשק.
בפירוש אמרתי בישיבת הממשלה, כי במידה שיש כאן הגבלה הריהי חלה לדעתי על שלב זה של התרת הסבך הקיים בניצנה. אשר לעתיד, הרי אחת משתיים: או יוּתר הסבך, כי אז חוזרים העניינים למסלולם התקין ואנו פועלים לפי זכותנו להמשיך ביישוב האזור ובפיתוחו; או מתברר כי הצעות המזכיר הכללי לא הצליחו להתיר את הסבך, כי אז ממילא פג תוקפן, ואין התחייבותנו לקבלן תופסת ושוב אנו חוזרים לחופש הפעולה.
הווה אומר, התנגדותי להקמת נקודת יישוב חדשה בניצנה, נפרדת מקציעות, חלה על השבועות הקרובים ולא באה לכבול ידינו לזמן בלתי מוגבל.
רוב חברי הממשלה קיבלו דעתי זו. אני בטוח כי עמדת הרוב הזה לא הייתה אחרת אילו היו ענייני שה"ן נתונים כליל בידיך כשר הביטחון. גם אז, לו נודע לי מראש - כאשר נודע לי הפעם, ולא בתוקף היותי אחראי לעניני שה"ן - כי אנו עומדים להקים נקודה חדשה בניצנה על רקע הסבך הקיים, הייתי מביא את העניין לפני הממשלה, ואני בטוח כי החברים שקיבלו דעתי הפעם והצביעו איתי, וכן החברים שנמנעו מהצבעה, היו מצביעים ונמנעים ממש באותו אופן גם אז.
לכן מאוד משונה בעיני כי אתה רואה פסול בהכרעת רוב הממשלה משום שהיא באה "ביוזמת משרד החוץ". שר אני ככל השרים והרשות נתונה לי להציע ולשכנע והרשות נתונה לכל חברי הממשלה להצביע לפי הכרתם.
ועוד יותר תמוהה ומופרכת בעיני המסקנה שהיסקת מהכרעה זו לגבי משטר היחסים בינך לביני בענייני שה"ן. אני שולל תכלית השלילה את גירסתך כי "שיתוף הפעולה בין ראש הממשלה ושר הביטחון (?) פירושו קבלת דעתו של שר החוץ". מתי כפיתי עליך את עמדתי כשעמדנו זה מול זה ביחידות ומתי העמדתי את הדברים על דעתי כשהיינו חלוקים?
אינני זוכר אף מקרה אחד בו נהגתי על דעת עצמי ובניגוד לדעתך המובעת באיזה עניין ביטחוני שהוא. בכל מקרה שחלקתי עליך - או קיבלתי דעתך על כורחי או הבאתי את הפלוגתה לידי הכרעה ממשלתית.
אבל אתה מסרב לפסוק בשבילי את ההלכה הביטחונית או לתת לי עצה מדינית בין ישיבה לישיבה גם כשהעניין דחוף וכשדחיית הכרעתו עלולה להיות לרועץ למדינה. תחת זה אתה מבקש, מצד אחד, להטיל עלי אחריות שאינני רוצה בה ואיני חייב לשאתה - להיות הפוסק על דעת עצמי בענייני ביטחון או להכריע בעניינים מדיניים שלא על דעת ראש הממשלה - ומצד שני, לחייב את הממשלה כולה להשתקע בדיונים על עניינים המחייבים לפי טבעם בירור והכרעה בין שר החוץ ושר הביטחון או בין שר החוץ וראש הממשלה.
לא אוכל בשום פנים להתפשר עם משטר כזה. לא אסכים לשיטה של שיתוף פעולה "בררני". לא אבקש הנחיות מפיך במערכת אחת של עניינים שאני מטפל בהם בעוד אתה מסרב להיזקק ולהיענות לי במערכת אחרת. או יש יחסים אנושיים וקשרי חברות בינינו בכל - או אינם בשום עניין. הדבר אינו ניתן לחלוקה ואינו מתפרט לשיעורים. זכותי היא כאחד השרים לפנות אליך בבקשת עצה או הנחיה או הכרעה בין ישיבה לישיבה וגם מחוץ למסגרת הישיבות בכל עניין אשר לפי ראות עיני מחייב הגשה לראש הממשלה. זכותי היא לדרוש פסק מוסמך בענייני ביטחון מאת שר הביטחון בכל עת ובכל שעה שמתעוררת בעיה ביטחונית במהלך פעולתו של משרד החוץ, בין אם היא כלולה במסגרה ענייני שביתת הנשק ובין אם היא חורגת ממסגרת זו. אני גורס כי חובת ראש הממשלה ושר הביטחון להיענות לי כשאני פונה אליהם בעניינים כאלה היא חובה ראשונית והחלטית, אשר אין הם רשאים בשום פנים להתפרק ממנה, לא מכולה ולא מקצתה.
אבל תהי דעתך אשר תהיה, אין אני מוכן לשרת בממשלה אשר אין מקובלים בה הלכה למעשה מושגי יסוד אלה של עזרה הדדית, אחריות קיבוצית ומילוי חובה ראשונית. את מסקנתי המוחלטת והנחרצת הזאת אמסור בפגישת "חברינו", זו שביקשתי לקיימה הערב והיא נדחתה - אקווה למוצאי-שבת ולכל המאוחר ליום א'.
לבסוף אציין כי לדעתי אין כל קשר בין הבעיה שהועמדתי בפניה ובין סכנת המלחמה, אשר איני מעלה על הדעת כי דווקא אם תחלוף יחולו זעזועים חדשים ביציבותה של ממשלת ישראל.
בברכה,
מ"ש
[בשולי העתק המכתב הנ"ל רשם מ"ש 5 נקודות:] הרמטכ"ל ביטל; אותו מכתב; קיבלתי כי שה"ב קובע; איסור הקמת יישוב; הוראות.
[לימים 23.3 - 31.3 לא נמצאו תרשומות או שלד ר"פ]
