יום ב',  12/3/1956

 

עם זיאמה דיבון בענייני סודאן. חוששני כי הסתבכנו. התחלנו עם בעלי דברנו ממפלגת "אל-אומה" בדברים של מה-בכך והגענו לעסקה עצומת ממדים. עתה אנו נדרשים לגיוס אשראי גדול לגידול הכותנה של [מנהיג "אל-אומה" סייד עבדל רחמאן] אל-מהדי, הכרוך בערבות ממשלת ישראל להפסדים. ברור כי לא נוכל לתת ערבות כזו וסירובנו יגרום אכזבה.

ישבתי עם תקוע לקראת השיחה עם ברנס. תקוע שאל אם ידוע לי כי בעוד ימים אחדים תוקם נקודה יישובית חדשה באזור ניצנה. אמרתי כי בישיבת הממשלה דיבר ב"ג בפירוש על הקמת שתי נקודות מחוץ לאזור ניצנה - אחת מהן אומנם על גבול האזור אך בשום פנים לא בתוכו. תקוע טען כי שמע בפירוש על נקודה בתוך האזור. כיון שעניין ניצנה נתון כבר ממילא בתסבוכת בינינו לבין או"ם, הרי זו החמרה מיותרת בתכלית של המשבר. כתבתי לב"ג ושאלתיו חד וחלק אם הודעתו בממשלה היא האמת או הגירסה השנייה שהגיעתני.

ברנס הביא פתשגן כתב המכיל שאלות כדורבנות מהמזכ"ל. מגמתן להרשיענו בהפרת דיבור לגבי הוצאת הצבא מאזור ניצנה ולאיים עלינו בחיסול הצעות המזכ"ל המכילות אישור ל"משק" קציעות ולהחזקת כוח משטרה באזור המפורז, באם נרחיב את היריעה ונתלה את ביצוע הסדר ניצנה בהפחתת הכוחות המצרים לאורך הקו. סתרתי הנחות אלו וטענתי כי הטיפול בבעיית הכוחות באזור הספר אינו צריך בשום אופן לערער את תוקף ההסכם על ניצנה. רק ביצועו נדחה, אבל תוקפו לא נפגם. ברנס לא נשתכנע וביקש את התשובה בכתב.

בינתיים מכוסה העיתונות כותרות מרעישות על ריכוזי צבא מצרי "על הגבול". נחשול הפרסום החרדני פרץ לרגל תדרוך הצבא ופניית משרד החוץ לאו"ם. הרושם המתקבל הוא כי אנו ממש על סף המלחמה, אך הקורא הספקן יכול להסיק כי ניפחנו מלאכותית משהו שאינו כוח מחריד כשלעצמו ואין כוונתנו אלא לנצל את הפרסום לשם חיזוק תביעתנו לנשק.

ד"ר דוריאל, היוצא מטעם האוצר לפרס, בא ליטול ברכת פרידה ותדרוך מדיני. למעשה הוא ישמש שליח בלתי רשמי למשה"ח.

חברי הכנסת רוזנברג ורפאל מהמזרחי והפוהמ"ז באו להשמיע מחדש קובלנה על מיעוט מספרם של יהודים חרדים בכלל וחברי מפלגותיהם בפרט בשורות שירות החוץ. טפחתי על פניהם את ליאו כהן, שבתאי רוזן, יעקב הרצוג, וכן [פנחס] אליאב ו[מאיר] ורדי ומאיר [מאיר] בתוך המשרד. אשר לנציגויות, רמזתי על מינויו של וולפסברג מבלי להזכיר שמו. אף על פי כן ביקשתי רשימת מועמדים לעיון.

שיחה קורעת לב עם דוד שאלתיאל. הוא יושב כבר חודשיים בטל ומצפה לגורלו. אחרי שסיים שירותו [כשגריר] בברזיל ביקשה הנהלת המשרד לשולחו לשטוקהולם. אנשים חיצונים הקרובים לעניין מחו ברגשנות נגד מינוי זה וקיבלתי דעתם. לשטוקהולם ילך [חיים] יחיל ושאלתיאל נשאר בלי בירה. חשבתי פעם על מדריד אך ההתקשרות שם בוששה לבוא. אנקרה עדיין אינה פנויה ואם תתפנה - ייתכן כי אחרי הכל ילך [גדעון] רפאל לשם. היצעתי לשאלתיאל את בוקרשט או בודפשט ונחרד, וכאן פתח סגור לבו ותינה צרותיו האישיות כשעיניו זולגות דמעות רותחות (זו לי הפעם השנייה שאני רואה אותו בוכה ממש. בפעם הקודמת קרה הדבר כאשר הועבר מהפיקוד בירושלים והוטל עליו צל של אשמה באי-כיבוש העיר העתיקה). ובכן נשתרגו עליו כמה אסונות - הוא איבד את הבת המאומצת אשר שפך עליה כל אהבת לבו זה שנים והשקיע בהצלתה ובטיפול בה מאמצים ללא גבול (היא ניכפָה ללא תקנה ואף על פי כן ילדה חמודה). תמר זו חזרה לאמה שנתגלתה בינתיים ותבעה בכל תוקף את בתה. עכשיו בא משבר משפחתי חדש - נשתבשו חמורות היחסים בינו לבין יהודית [אשתו], שהיו מתוחים ומורכבים מקדמת דנא. יהודית אישה מסוכלת וכמה בחינות ושאופתנית למעלה ראש. גמרה אומר לפרוש ממנו ולנסוע לאמריקה לשנתיים לשם קבלת דוקטורט. דוד ביקש רחמים כי אשלחנו למכסיקו, לשם יוכל לפעמים להביא את יהודית מארה"ב ועל ידי כך לשמור את הקשר איתה. אין הרעיון על מינויו למכסיקו יוצא דופן כל כך.

הציר השבדי מלינג בא להגיש טופס כתב האמנתו, כדת וכדין ערב התייצבותו לפני הנשיא.

התייעצות עם שאול, איסר, אבידר ואשל בענייני בריה"מ. שאול נגד פנייה לנשק, מביטחון כי לא נקבל. אני נגד פנייה כרגע אם כי איני בטוח כלל כי לא נקבל. שאול בטוח כי לא נקבל נשק גם מארה"ב. אני איני בטוח גם בזאת. איסר נגד פנייה לבריה"מ אלא לכשתונח חרב חדה על צווארנו. איסר ושאול בטוחים כי נאצר יתקיף. ושוב אין אני בטוח כלל כי נאצר יתקיף אבל אפשרות זו אני מביא בחשבון, ואם כך הדבר הרי לדעתי כבר מונחת החרב על הצוואר ואף על פי כן אני מחייב סיכון עוד שבועות מספר עד להכרעה סופית מצד ארה"ב. דיברנו על השמדת הסופרים היהודים והבעתי אכזבתי לתלישות התגובה הישראלית והיהודית-עולמית לגילוי האמת המחרידה. הכרחיות אספות מחאה בניו-יורק, בפריס ובבואנוס-איירס ויש לדרבן לכך.

אחה"צ בבית, התייעצות צמרת המשרד לקראת השיחות עם סלוין לויד מחר.

ערכתי מברק לוושינגטון שהכין יעקב על שיחתנו עם "השליח", בה נסתיים מיבצע "זיקית".

זאב ש"ק טילפן על אש חזקה שנפתחה מהכפר הירדני ברטעה, בה נפצע קצין של משמר הגבול. האומנם נראים כבר אותות שילוח הרסן מעל ה"ליגיון" עם סילוקו של גלאב? על כל פנים חזית ירדן "שבה לתחייה" וקשה להניח כי אין זה קשור בירידת קרננו הצבאית בעיני המדינות השכנות לרגל סירוב ארה"ב לתת לנו נשק.

ישבתי עם זיאמה [דיבון] על תיכנון פעולתנו הערבית. ביררתי איתו בעיית התיאום בין משה"ח והצבא לגבי תידרוך העיתונות. בעצם מתחייב ריסון הצבא מלתדרך את העיתונים תידרוך מדיני. בתחום זה טמון גרעין של סכסוך חדש אשר כנראה לא יהיה מנוס ממנו.

ברל לוקר בא להתייעץ על שבוע למען נשק לישראל שעורכים ציוני אנגליה.

ליאו בא עם הטיוטה הסופית של איגרתנו לגרמניה המזרחית על שילומים. אבידר החוזר מחר למוסקבה ייקחנו איתו להגישה לעמיתו המזרח-גרמני.

סעודת פרידה לאבידרים [יוסף וימימה] החוזרים למוסקבה ולדורונים [גבריאל ופיי] העוברים מבומביי ליוהנסבורג. הסבו גם [רמה ודנה] בנות אבידר ו[עוזי ביתן] בעל הבכירה, [שמואל] בנו של יעקב צור, דודיק ומירה, וכן חברי הכנסת [הרצל] ברגר ו[דוד] ליבשיץ, רעייתו של הרצל ברגר, אריה ואדלה אשל ורגינה מדזיני, ח"י איש בסה"כ. לאחר הארוחה התיישבנו במעגל ושמענו סיפורים בלי סוף על בריה"מ מזה ועל הודו מזה. בנות אבידר הגדילו עשה בסיפורים רוטטים מחוויותיהן ומראה עיניהן ברוסיה, בייחוד פגישות ושיחות עם יהודים. ימימה אף היא הראתה כוחה בסיפרות שבעל פה. פיי וגבי אף הם שפעו מעשיות משנות שירותם בבומביי ומסעיהם על פני הודו וציילון.

בהיפרדי מיוסף אבידר אמרתי לו דברי שבח חמים לאיכות הופעתו הדיפלומטית, עם כל היותו טירון. ציינתי כי מינויו הוא אחד המוצלחים ביותר בשירות החוץ. אין הוא קבלן לתוצאות של ממש ואבן הבוחן לדידו אינה בהצלחתו המעשית אלא בכבוד שהוא מעורר.

עוד הללו שוהים בפרוזדור, נפרדים ומתמהמהים לצאת, הנשים שוקלות מזכרות ופרחים מידי צפורה, הגברים מסיימים קטעי שיחותיהם על עניינים שברומו של עולם והנוער מגעגע כדרכו - והנה דמות מלכותית כמיגדלות מתנוססת לאורן המבהיק של ניברשות הפרוזדור, הלא היא שחקנית ה"קומדי פרנסז" העושה בארץ, ורה קורין היהודייה, שהופיעה הערב בירושלים. אז נפטרו סוף סוף הקרואים לארוחה והתיישבנו לשיחה ולתה עם השחקנית ומלוותה, גב' פישר הצרפתייה מהשגרירות, שלמדה עברית בהשפעת ז'ילבר.

לאחר שהסתלקו גם שתי אלה סיפרתי לצפורה את הפרשה המזעזעת של דוד שאלתיאל ואחר כך התיישבתי על תיק היום, על צרור הניירות שהוכנו לקראת השיחות עם סלוין לויד ועל כתיבת היומן. שכבתי בשתיים.