יום א',  11/3/1956

 

שוב הפסקה ושוב הפסקה [בכתיבת היומן].

חזרנו מהנשף ב"השרון", ולאחר ששת ימי חופשה-שלכאורה, ב-3 אחר חצות ושכבנו ב-4. שום תירוץ לא הועיל וב-8.30 כבר הייתי במשרד. ב-9 הופיע דוד הכהן שחזר כמנצח [כראש המשלחת הישראלית] מבורמה ובידו פתשגן כתב החוזה אשר חתם, נתון בכריכה עבה ונאה, אשר הביאה בתוך ילקוט בורמני מעשה ריקמה. החוזה באמת עושה רושם רב באופקי שיתוף הפעולה שהוא פותח בחקלאות ובתעשייה. עוד לא חתמה ישראל כחוזה הזה עם שום מדינה בעולם וגם לבורמה ראשון הוא במינו. מדובר בו על מפעלי תעשייה מסוימים שיוקמו בבורמה בעזרת מומחים מישראל ועל ידי הון שיושג במשותף. הכוונה היא לגיוס הון אמריקני בעזרתנו וההנחה היא כי ארה"ב תזרים הון בצינור ישראלי לבורמה מאחר שזו הדרך היחידה בשבילה להתחרות בסיוע הכלכלי המוצע לבורמה מבריה"מ, וזה מאחר שבורמה מסתייגת מזיקה ישירה להון אמריקני משום הנייטרליזם הכפוי עליה על ידי קירבתה של סין. כל הופעת המשלחת הכלכלית הישראלית ברנגון, המו"מ אשר ניהלה וההסכם אשר כרתה, עשו רושם כביר בקרב הסגל הדיפלומטי בבורמה. עמיתיו הקודמים של דוד הודו לפניו בפה מלא כי איש מהם לא היה מגיע בשום פנים להישג כזה בשביל ארצו. השגריר האמריקני והשגריר הסובייטי שניהם כאחד התרפקו על דוד בהזמנות לשיחה ושתו בצמא את דבריו. האמריקני הביע ביטחון בהיענות ממשלתו לבקשתנו למען פיתוחה של בורמה בעזרת ארה"ב ובאמצעותנו כתריס בפני חדירת ההשפעה הסובייטית בתחום בניין המשק הבורמני החדש. גולת הכותרת של תוכנית השיתוף הוא מפעל כביר של עיבוד שטחי בתולה במדינת שאן - עד למיליון אקר - לשם גידול דגן שיהא מיועד להיות מיוצא לישראל ותבואות אחרות לצורכי בורמה. הכוונה היא להקים חוות שעליהן ינצחו חקלאים ישראלים, בעיקר חברי קיבוצים, ובהן ילמדו איכרים ופועלים בורמנים את תורת החקלאות הרחבה, החדישה והממוכנת. לכתחילה נרתעו הבורמנים מהתנופה הנועזת של התוכנית, אבל נציגי הצבא [הבורמני] נדלקו מהרעיון ומיהרו לאמצו. בדומה למצבנו אף הם עומדים בפני בעיה כפולה ומשולבת של קליטת חיילים במשק מזה ושל יישוב אזורי ספר לבל יהוו פירצה הקוראת לפולש הזר מזה. אם יקום מפעל זה, אין ספק כי ישלח קרניו על פני מרחבי אסיה עד לפינותיה הרחוקות. הסיכוי מרהיב ומשלהב אך המעמסה שהוא מטיל כבדה ביותר - אולי כבדה מנשוא.

בידי דוד היה קטע מאלף ביותר ממאמר אחד של וולטר ליפמן [בכיר עיתונאי ארה"ב ופרשניה המדיניים], שבו הוא מוכיח כי אם ברצון ארה"ב להתחרות בהצלחה עם מסע החדירה הכלכלית של בריה"מ לכיבוש עמדות חדשות, באסיה ובאפריקה, כי אז עליה לזנוח מושגים מקובלים ולשדד מערכות במדיניות סיוע-חוץ שלה - לייצא הון בסכומים גדולים, להושיט עזרה ללא תנאי מדיני או צבאי, לא לדרוש הסתגלות לעקרונות חופש היוזמה של המשק האמריקני מצד ארצות עתיקות ונחשלות ולראות כעניין כשר בתכלית התקשרות על ידי סעד כספי וכלכלי עם ארצות שונות בתכלית מארה"ב, לרבות מדינות הדוגלות בסוציאליזם.

החוזה עם בורמה הוא תרומה כבירה חדשה שתרם הסוציאליזם הדמוקרטי של תנועת הפועלים הציונית להשתלבות ישראל באסיה ולביצור מעמדה הבינלאומי בכלל. הלוואי ויעמוד בנו הכוח להצדיק את הסיכויים אשר בורמה תולה בנו, לגלות את כושר הביצוע הנדרש מאיתנו ולהרחיק ראות את התועלת הגדולה שתצמח למשקנו אנו מההתקשרות החדשה.

היה לי סיפוק רב מהוכחה ניצחת זו של נכונות הגישה לבעיית עיקר תוכנם של קשרינו עם בורמה אשר נקטתי בביקורי ברנגון לרגל הוועידה הסוציאליסטית בינואר 1953, אותה גישה אשר המריצה אותי לזרז את יצירת הקשרים הדיפלומטיים עם אותה ארץ ואשר קבעה אצלי את בחירת דוד כציר ישראל ראשון לבורמה ובאותה מידה לדרום-מזרח אסיה. אני זוכר היטב איך הופתעו ולא נשתכנעו רבים מבחירה זו שנראתה להם יוצאת דופן. הללו טענו כי לבורמה יש לשלוח איש הגות המסוגל להתאזרח רוחנית בעולם הבודיזם והללו גרסו כי לבטיהם האידיאולוגיים של מנהיגי הסוציאליזם הבורמני, האמונים על תורת מרכס ועתה הם מתחבטים בבעיית התאמתה, או אי-התאמתה, לנסיבות המציאות כמות שהיא - מחייבים לשלוח בשם ישראל לבורמה תיאורטיקן מובהק המוכשר ליישב פירכות ולשמש מדריך למאמצי מחשבה עיונית. הכרתי שלי אמרה לי כי העיקר הדרוש כאן הוא מעוף של יצירה משקית, תנופה של פיתוח, רוח יוזמה ותגלית. את אלה מצאתי בדוד יותר מבכל מועמד אחר שבא בחשבון ולאושרי הוכיח הניסיון כי צדקתי.

לקחתי איתי את דוד לישיבת הממשלה. לפני פתיחתה נכנסתי לב"ג ושיכנעתיו כי מוטב לנו לא לגלות בישיבה את פרטי שליחותו של אנדרסון - לכחד בכלל את עניין השליח ורק לספר כי על ידי ארה"ב נעשה מאמץ בקהיר להביא לידי מו"מ ישיר בינינו לבין נאצר ולבסוף הוברר כי מאמץ זה העלה חרס.

בישיבה הירצה דוד נרגשות ונלבבות על שליחותו. אחרי כן מסרתי בסקירתי את עניין מיבצע "זיקית", כפי שקראנו לשליחותו של אנדרסון, וחברי הממשלה הקשיבו במתיחות לגילוי הפרשה שנשמרה עד כה בסוד כמוס. בר יהודה שאל מייד אם אין פירוש הכישלון כי עכשיו ודאי מותר לנו לפנות לבריה"מ בבקשת נשק. התעקשתי וטענתי לאו דווקא. ביקשתי להוכיח כי דווקא בעקבות הכישלון החלו חקרי לב בוושינגטון לגבי יחסם אל נאצר וכל התמצאותם בחוויות המזה"ת, כשם שסילוק גלאב הוליד לבטים כאלה בלונדון.

אחה"צ, לתה, הנרי מורגנטאו. חקר ודרש בטרחנות האופיינית לו על סכנת המלחמה וסיכויי קבלת הנשק ולבסוף השיא עצה: לפעול אצל אייזנהאור כי יעביר את הצי השישי למזרח הים התיכון ויעמידו במצב הכן לשלח מטוסיו תוך דקות ספורות בכל מי שיעז לשמש פטר תוקפנות באזור. הזמנתיו להשפיע על הנשיא בכיוון זה. ברור כי הוא רואה מהרהורי לבו.

עם יוסף תקוע על פרשת הדו-קרב המתנהל בינינו לבין ברנס, ולמעשה בינינו לבין מזכ"ל או"ם, על בעיית ניצנה והמצב בגבול המצרי בכלל.

על סף כניסתי לישיבה בבוקר ניגש אלי [מרדכי] בנטוב ובפיו סיפור מתמיה ביותר. נודע לו מפי חיילים-צנחנים, כי לרגל חשש שנתעורר פן לאחר סילוקו של גלאב יתחיל ה"ליגיון" להשתולל ולא יניח לשיירה הדו-שבועית לעלות כסידרה להר הצופים, הובאה יחידת צנחנים לירושלים ונקבעה לה משימה, במקרה של הסתבכות מסביב לעליית השיירה, להסתער ולכבוש את שכונת שייח' ג'ראח. אגב כך הוגד להם כי יחתרו להגיע לביתו של הקונסול המצרי המתגורר שם ויהרגוהו... הסיפור נראָה לי כפראי. נכנסתי מייד לב"ג ושאלתיו פשר דבר. לא ידע ולא כלום - רק תמול ראה את דיין והלה לא אמר לו מילה. ניסה להטיל ספק בסיפור כולו, אך אמרתי לו כי זה מפי צנחנים עצמם. הבטיח לברר.

סיפרתי את המעשה לג'ו. אף הוא לא שמע על זה דבר, אבל ידוע ידע כי בצבא התחילו פתאום חוששים פן יפריע הפעם ה"ליגיון" לעליית השיירה וקציני וש"ן פנו אליו והציעו לטכס עצה מה נעשה נוכח הפרעה. ג'ו סירב לדאוג לפורענות בטרם תקרה - ואף אומנם שום תקלה לא אירעה והשיירה עלתה ביום ה' לגמרי כרגיל באין מכלים דבר. לא היה שום יסוד עובדתי להשערת הצבא - פעלה כאן רק סברה כי לאחר סילוק גלאב עלול ה"ליגיון" להתפרע.

כיוון שאין לי ספק באמיתות סיפורו של בנטוב - אחת היא מה תעלה חקירת ב"ג מהרמטכ"ל, אמן הדיווח "הגמיש" - הרי זה סימן מובהק נוסף ליצר המלחמה היזומה שנכנס כדיבוק לצמרת צה"ל עד שהם עטים על כל אפשרות של תואנה לפתחון פה לבצע איזה מעשה מפוצץ שישמש גץ אשר ידליק את חבית אבק השריפה.

בערב נתקיימה אצל צפורה למטה באולם מסיבת סיכום לחגיגות פורים ביישובי הפרוזדור. עבדתי למעלה אך הופיע דוד והשבית מלאכתי. סיפר על בורמה וביקש לדעת על המצב בארץ, כולל רכילות על דא ועל הא.

כל היום התהלכתי קודר בשל עניין עגום אחד: אייב הרמן חלה שוב. שותקו ידו השמאלית ורגלו הימנית והריהו מוטל שוב אין אונים. האומנם יאבד לנו האיש היקר הזה בעצם כוחו? זינה [אשתו] בניו-יורק לרגל כינוס ועדת יוניצ"ף שהיא יושבת ראש בה, ואייב מתנגד בכל תוקף להבהלתה הביתה.