1-7/3/1956
[בימים 20.2 - 10.3 לא כתב מ"ש יומן. ראשי הפרקים שהכין ולא עיבד שמר בצמוד ליומן. לנוחות הקוראים חולקו הפתקים לפי חודשים. להלן הפתקים מ-7-1 למרס 1956:]
יום ה', 1.3.1956
כל הבוקר 9-1 - הכנת נאום [מדיני בכנסת - תשובה לוויכוח על תקציב משה"ח], 1 - 2 - הכתבת אנגליתוֹ, 2 - נאום בכנסת [ר' "דברי הכנסת" כרך 20 א', ע' 1244], עריכת עבריתוֹ, 4 - ארוחת צהריים ואח"כ ענייני תקוע: מברק, תזכיר, מכתב, באמצע מנכ"ל.
יום ו', 2.3.1956
בבוקר לת"א, במשרד על [הדחת הגנרל הבריטי ג'ון] גלאב [מפיקוד "הליגיון" ע"י המלך חוסיין (מעתה ייקרא "הליגיון" צבא ירדן)], ניקולס על סלוין לויד וערוץ הירדן, טלפון שלו, הוועדה הערבית: גלאב, תדריך ל"קול ישראל" הערבי.
אחה"צ לאוסון על גלאב, עם פלגי בבית, אצל ניקולס בבית, בערב לי-ם, ניירות, מזימות ברנס: ניצנה, גבול, תגמולים.
חליפת מכתבים עם ב"ג על סלוין לויד
אל: ראש הממשלה ירושלים, יט' באדר, תשט"ז
מאת: שר החוץ 2 במרס 1956
למשפט הראשון של מברקך לשגריר [אליהו] אילת בלונדון, שראיתי העתקו לאחר שנשלח הנני להעיר:
1. בתשובה לשאלת השגריר הבריטי הודעתי לו - לאחר שפניתי אליך תחילה וקיבלתי אישורך - כי נשמח לקבל פני שר החוץ שלו.
2. לא עלה על דעתי כי לא תחפוץ לראות את האורח. להיפך, הַנחתי המובנת מאליה הייתה כי תרצה להיפגש ולשוחח איתו.
3. כן הייתה הנחתי המובנת מאליה כי שיחה זו תתקיים בירושלים.
4. לא נמסרה שום הזמנה אישית מיוחדת לסלוין לויד לבקרך ולא נתעוררה כלל שאלת הזמנה כזאת. ממילא מובן כי אם שר חוץ של מדינה זרה עושה ביקור לממשלתה של איזו ארץ, הריהו מתקבל ע"י ראש הממשלה.
5. לאחר שניתן אישורנו לביקורו של ס"ל התברר כי הבריטים הניחו - על כל פנים זו הייתה הנחת השגריר ניקולס - כי גם אני גם אתה ניפגש עם ס"ל בתל-אביב. הוצאתי הנחה נפסדת זו מראשם.
6. שיחתנו - או שיחותינו - עם שה"ח הבריטי יתקיימו, איפוא, בירושלים.
במכתב שקיבלתי אחר ששלחתי את המכתב לעיל, כתב ב"ג כי למד ממברק אליהו אילת כי תוכנית סלוין לויד היא שאלווה אותו לת"א לארוחה בשגרירות והדבר נראה לו כמישגה, שכן זו מעין הכרה רשמית של ישראל בת"א כבירה, בייחוד כשס"ל מתנה שביקורו בי-ם לא יישא אופי רשמי. ב"ג תמה "שלא הסבירו ללויד או לעוזריו בלשון ברורה שהוא יכול להיפגש עם נציגי ישראל אך ורק בירושלים" וקובע כי אם ירצה לויד לראותו יוכל לעשות זאת "אך ורק במשרד ראש הממשלה".
אל: ראש הממשלה הקרייה, יט' באדר תשט"ז
מאת: שר החוץ 2 במרס 1956
מכתבך מהיום בעניין ביקורו של לויד הגיעני לאחר ששלחתי לך הבוקר את מכתבי באותו עניין.
על תמיהתך "שלא הסבירו ללויד ולעוזריו בלשון ברורה שהוא יכול להיפגש עם נציגי ישראל אך ורק בירושלים" אני יכול להגיב רק בתמיהה: מניין לך הדבר? מכל מברק ומברק של משרד החוץ בעניין זה, אשר העתקי כולם קיבלת, היה ברור שהדבר הוסבר בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, עד שהובן היטב כי אחת משתיים: או יתקיים הביקור בתנאי זה או לא יתקיים כלל.
לעומת זה, לאחר שהוברר היטב ללויד כי שיחותיו עם הממשלה תוכלנה להתקיים אך ורק בירושלים, לא ראיתי כל פסול בקבלת הזמנתו של השגריר לארוחה עם לויד בבית השגריר ברמת-גן. כולנו נוהגים לקבל הזמנות למסיבות ולארוחות בבתי נציגי החוץ באשר הם שם מחוץ לירושלים ואיננו רואים בזה שום ויתור על אופיה של ירושלים כבירת ישראל. הן לא נבוא לדרוש מהשגריר הבריטי כי לא יערוך סעודה לכבוד שה"ח שלו בבית מגוריו והייתה בזה פגיעה ביחסים ובטעם הטוב אילמלא הזמינני לאותה סעודה.
זכורני כי בהיותך ראש הממשלה לפני תקופת שדה-בוקר קיבלת פעם הזמנה מהשגריר האמריקני דייוויס לסעודה במלון "השרון" עם אורח אמריקני חשוב, אשר נמנע מלבקר בירושלים. הבעתי אז באוזניך פיקפוק אם בנסיבות אלו ראוי לך לקבל את ההזמנה, אבל אתה לא ראית הצדקה לדחותה.
אי-היענותי להזמנת השגריר ניקולס לאחר שלויד עולה אחריה לירושלים וסועד בערב בביתי הייתה עושה רושם משונה מאוד.
אשר לשאלת אופיו של הביקור בירושלים, אם רשמי או לא רשמי, אינני יודע מה פירוש המילות. ממילא לא עלה על דעתנו לערוך לכבוד לויד סעודה חגיגית ורבת עם במלון "דוד המלך". הסעודה שבביתי מכוונת ל-18 איש ולאחריה יוזמנו עוד כמה אורחים. בניגוד להנחת [אליהו] אילת במברקו הציע ניקולס עצמו כי אזמין עוד כמה אנשים לאחר הארוחה.
אבקש לדעת אם רצונך להשתתף בסעודה הזאת.
שבת, 3.3.1956
11 שעות שינה, עם שאול בר-חיים, עם סם ברונפמן - כפר על שמו, אצל הנשיא, נבות וחברו, שיחת אבן-דאלס שוב [העלתה] חרס, סטַנסגייט, אצל ג'ון אדלר, ארוחת ערב לברונפמן, חיבור תדריך על גלאב, אבן על נסיגתנו מפינוי ניצנה ותשובתי
[לימים 4.3 - 10.3 לא נמצאו תרשומות או שלד ראשי פרקים לבד מאיזכור שני מכתבים:]
מכתב מב"ג [מ-4.3], טוען כי לא זכורה לו כל פגישה עם "שר החוץ של איזו מדינה שהיא" במלון "השרון" או במלון אחר, ומודיע כי אם סלווין לויד לא יוכל לראותו תחילה במשרד רה"מ לא ייפגש איתו בשום מקום; ב"ג יבוא ברצון לביתי בכל זמן שייקרא, "מחוץ לפגישה ראשונה עם ס"ל"
מכתב מ"ש לב"ג מ-7.3, בתשובה על מכתב ב"ג מ-22.2 בעניין חידוש העבודה בערוץ הירדן:
אל: ראש הממשלה ירושלים, כ"ד באדר תשט"ז
מאת: שר החוץ 7 במרס 1956
1155/56
עודני חייב לך תשובה על מכתבך מ-22 בפברואר שנה זו בעניין חידוש העבודה בערוץ הירדן.
אינני יודע מי הסביר לך כי "החשש להתקפה ישראלית בתחילת האביב", עליו קראת ב"טיימס", הוא "פרי המתיחות שמתח משרד החוץ שלנו בדבר חידוש העבודה בערוץ הירדן". מסגנון הדברים אינני מסיק כי הסברה זו נמסרה לך על ידי מישהו במשרד החוץ.
לא קראתי אותו קטע ב"טיימס" ואינני יודע אם החשש הובע ל"מלחמת מנע" כללית מצדנו, או לפעולה מיוחדת הקשורה בערוץ הירדן. אם הייתה הכוונה למלחמה יזומה, הרי מקורות הגירסה הזאת רבים ושונים, ואם המדובר בחידוש העבודה, הרי ההסבר פשוט.
עוד באוקטובר אשתקד מסרתי לממשלה על שיחתי עם ג'ונסטון ב-18 בו, בה אמר כי נאצר ביקש ממנו שהות של 3-2 חודשים כדי לשכנע את סוריה לקבל תוכניתו ועניתי כי אנו מוכנים להמתין 4 חודשים, אבל אם לא יושג הסכם עד סוף פברואר, אזי מראשית מרס ואילך חידוש העבודה מצדנו יהיה תלוי רק במזג האוויר. איש בממשלה לא עירער על הודעתי זו.
מאז אמרתי ואמרו נציגים אחרים שלנו בשיחות עם גורמי חוץ, כי מנוי וגמור עמנו לא להפסיד את עונת העבודה הבאה והברירה לפני הסורים או לקבל תוכנית מוסכמת או להתפשר עם חידוש העבודה על ידינו. הצענו למעצמות ללחוץ על דמשק בכיוון זה.
לא ברור לי איזו מדיניות אחרת היינו חייבים לנקוט. הקו שנקטנו נבע ממילא מהשתלשלות הנסיבות. בכל פרשת המו"מ הניפתל שלנו עם ג'ונסטון חזרנו והדגשנו באוזניו, אני ואשכול, כי אם לא יושג הסכם הרינו רואים את עצמנו חופשים לעבוד בערוץ ודרשנו ממנו תמיכה בנו במקרה של חידוש העבודה בעונה זו אם עד אז לא יושג הסכם שלא באשמתנו.
כל קו אחר היה פירושו ויתור מראש על חידוש העבודה והסתלקות מניסיון להשתמש באיום חידוש העבודה כלחץ על סוריה להביאה לידי הסכם.
איש מאיתנו לא אמר מעולם כי ב-1 במרס - או באיזה תאריך מסוים אחר - נחדש את העבודה.
נראה כי תאריך זה הוזכר בשיחות האמריקנים עם נציגי סוריה ומדינות ערביות אחרות, מתוך הסתמכות על שיחתי עם ג'ונסטון מ-18 באוקטובר.
על השתלשלות העניין לפרטיה מסרתי בדו"חי האחרון לממשלה ב-26 בפברואר שנה זו.
