יום א', 19/2/1956
קמתי תשוש וכבד-ראש אך הכדורים שבלעתי אמש הועילו והנזלת נעצרה.
במשרד החוץ ישבתי עם זיאמה דיבון להכניסו לריכוז ענייני המזרח התיכון. המעבר ממשטר למשטר במחלקה זו מתנהל בכבדות אך הוא הולך ומתבצע.
במברקי הבוקר פתיעה חדשה: נחום גולדמן מציע עצמו כשליח לנאצר: פנה אליו בלונדון הנספח הצבאי המצרי בהצעה כי ייסע לקהיר; בבואו לארה"ב שאל את ראסל כיצד לנהוג והלה הציע לו להימלך בנו והביע נכונותו להביא את העניין לפני דאלס. אבן מבריק על העניין ברוגזה רבה - נודע לו הדבר רק מהעתק מברקו של נחום שנשלח על ידי הצופן שלנו, הוא חושש לאיזו מזימה של ויתור מרחיק לכת ומזהירנו מלהיענות לנחום. כל העניין תמוה ביותר. מוקשה בייחוד נכונותו של ראסל לחייב את ההצעה - וזה בשעה ששליח הנשיא עומד לחזור אלינו להמשך מאמצי התיווך.
בישיבת הממשלה הירצה אבידר על ענייני בריה"מ - שוב המשטר, היהדות, וענייני מזה"ת וישראל. עשה רושם רציני, אם גם פחות חי וחודר מבוועדת חוץ וביטחון.
מסרתי בקצרה על סימני תזוזה בוושינגטון לקראת נכונות להיענות לנו בעניין הנשק. השגתי אישור להשתתפות נציגי ישראל (לא ממשלתיים) בוועידה הבינלאומית לענייני סעד המתכנסת השנה בגרמניה.
בעניין השביתה הסכים הרוב למעשה - אם גם לא במפורש - לפשרה שהוצעה בשם האקדמאים כי יקבלו מייד לא % 75 כפי שדרשו קודם ולא % 60 כפי שהיצענו אנחנו, אלא % 66, והמותר בשנתיים הקרובות. לפי זה יש סיכוי לגמר השביתה.
גולדה טרם תשוב לאיתנה וכדי לאפשר השתתפותה בישיבת "חברינו" נדחתה הישיבה למחר, על מנת שתתקיים בביתה.
אחה"צ ישיבת ועדת השרים לענייני חוץ וביטחון. על הפרק - מערך כוחותינו לקראת מלחמה. הרצה סגן הרמטכ"ל, חיים לסקוב - הרצאה צבאית מפורטת, מדויקת ויבשה. טחן את העברית הצבאית בלי רחם, ללא כל התחשבות במידת הבנתם של השומעים את שפת סורסי זו: כלי שיט "בלתי מאוישים", "עוצבות" הלחימה, ידיעות "בלתי מעודכנות", יש "לאבטח" את כל השטח וכיוצא באלו אבני בליסטראות נשרו מפיו כפנינים. הרמטכ"ל מילא אחריו והשאלות רבו גם רבו. אף אני שאלתי מה ששאלתי אך ישבתי רוב הזמן כאילו מן הצד - כה משונה הייתה בעיני השתקעות זו בחישובי המלחמה כאילו היא באמת מאחורי כותלנו, או משום שאין מנוס ממנה וזוהי גזרת הגורל, או משום שהיא אדיר חפצנו ומנוי וגמור עמנו להביאה לעולם ברצון עצמנו, ויהי מה. ואולי אני הטועה והמוליך עצמי שולל, ניפתה אחרי הרהורי לבי ונתפס לאמונת שווא באפשרות הצלת השלום?
שליטתם המקצועית של משה [דיין] וחיים [לסקוב] בסוגיה לכל ענפיה הייתה לעילא ולעילא.
נתגלע ויכוח מעניין בין ב"ג ואנשי המטה מזה ובין כרמל, לוז וברזילי כאנשי משקים מזה בדבר אופן סיווגם של יישובים באזורי ספר ומידת גיוסם או ריתוקם של אנשיהם בשעת מלחמה. שיגרת המושג על מלחמת יישובים ניסתה נואשות לעמוד על נפשה נוכח השתלטות התפישה של מלחמת צבאות - והוכרעה במערכה.
כל הערב ישבתי על ניירות. לפי מברק מוושינגטון, אפילו ג'ונסטון עצמו נתאכזב קשה מראיונו של ב"ג ב"ני"ט", שכן הוא טוען כי פחד הערבים מפני חידוש העבודה בערוץ הוא אמצעי הלחץ הממשי היחיד שבידיו להביאם לקבלת ההסדר. בינתיים דאג יעקב להשפיע על ביגרט כי ישלח מברק שני להעמיד הדברים על אמיתם - ותנח דעתו של אריק. הוא מבקש עכשיו כי נמתין עד אפריל ואם באותו חודש לא יושג ההסכם יתמוך בנו בלב ונפש כשנחדש את העבודה. חולשת העידוד הזה היא כי הוא ניתן לנו על ידי ג'ונסטון כפרט ולא בשם מחמ"ד.
מתיחותי לקראת ההכרעה בעניין שה"ן לא הרפתה ממני היום אף לרגע.
