יום ג', 14/2/1956
שם הספר  יומן אישי 1956
שם הפרק  יום ג', 14/2/1956

 

 

יום ג',  14/2/1956

 

השכמתי קום ולפני 8 יצאתי לירושלים. כל הדרך הייתי שוב טרף ללבטים ולספקות האוכלים בי כל הימים האלה בלי הפוגה - הנכון אני עושה בעכבי כל פנייה למזרח בעניין אספקת נשק ומהו הקו הנכון שעלינו לנקוט. ב"ג זרק פעם הצהרה פסקנית כי עלינו לפנות בלי דיחוי. לא גרסתי צעד נמהר זה כל עוד לא כלו הקיצין בארה"ב ויקצר כאן המצע מלהרצות את כל השיקולים והנימוקים בעד ונגד. לעת עתה ולמעשה הכריע השיקול לא לפנות, אך הביטחון הפנימי ממני והלאה ואני חוזר ובודק את עמדתי ולא תמיד אני יוצא מהמבחן משוכנע בצידקת עמדתי. בפעם האחרונה כשהתעוררה השאלה בוועדת חוץ וביטחון דומני כי עשיתי רושם על אנשי מפ"ם ואחה"ע כשטענתי כי -

א) לא נוכל לשלם בעד נשק סובייטי אלא בדולרים של יהודי ארה"ב והללו יירתעו מישראל ומה"מגבית" למענה אם יתברר אנה ילך כספם, אלא אם כן יוכח להם בעליל כי מיצינו כל האפשרויות לגבי ממשלתם והעלינו חרס;

ב) כי אפשרויות אלו טרם נתמצו ועל כל פנים לא נוכל להוכיח לציבור כי כבר מיצינום:

ג) כי אין כל ביטחון בהיענות הרוסים - להיפך, ייתכן כי יסרבו ויגלו כישלוננו לערבים לשם הידוק הקשר איתם ביתר שאת ולמען הבאיש ריחנו בארה"ב. אף על פי כן, אני עצמי נשארתי נסער ותוהה.

בהגיעי למשרד מצאתי כי ב"ג, כדרכו בקודש, דחה את טיוטתי וכתב את האיגרת לאייזנהאור מחדש עברית. הנחתי ליעקב להריק את זו לאנגלית.

בצאתי את המשרד לנסוע לכנסת נתקלתי במוצא מהבית באליעזר פרי. סיפר לי בסודי סודות כי חנה רובינה חלתה בסרטן וכבר נעשה לה ניתוח ראשון. היא עצמה יודעת היטב את מצבה ואף על פי כן התעקשה לשחק עד היום האחרון ערב הניתוח. שמענו כי הגיעה לשיא נשגב ב"מדיאה" אשר טרם יעלה בידנו לראותה. ובכן גם

רובינה!

בכנסת ישיבת ועדת חוץ וביטחון מוקדשת לדוח [יוסף] אבידר. הייתה זו הופעה רבת משקל שעשתה רושם חזק - מעין התגלות אישיות חדשה, איש "הגנה" וצבא ותיק, אשר בגלגולו החדש כנציג מדיני נחשפו בו אוצרות בינה וכושר חדירה אשר שיוו לו שיעור קומה ואיכות רוחנית לא שוערו. בהתאם לתוכנית שהיצעתי לו חילק דבריו לשלושה פרקים - מהות המשטר שלאחר סטאלין, גורל יהדות בריה"מ, בעיית יחסי בריה"מ וישראל. בכל אחד מאלה ירד לעומקה של הבעיה ואחז בשורשיה. מיבנה דבריו לקה בחוסר חיטוב וביטויו היה נעדר חן וברק אך דווקא משום שהציג את העניינים במערומיהם, חשופים מכל מחלצות, היה רישומם נוקב. אמרתי לו כתום הישיבה כי דוח כה מעמיק עוד לא שמעה ועדת חוץ וביטחון על אותו נושא. הפרק על היהודים היה מזעזע בחשיפת האמת האכזרית על הניתוק והשיעבוד ומרעיד בייחוד בהדגשת יקוד הכמיהה לציון החופשית, המקיף המונים, כל העם מקצה.

אחר הצהריים נסעתי שוב לכנסת, הפעם להאזין לנאום התקציב של אשכול. שמעתי רק את מחציתו הראשונה - הסקירה על המצב הכלכלי, שהייתה מקיפה ומאלפת, אך מסורבלת בגודש פרטים ונטולה כל מתח מרתק. לא החזקתי מעמד ויצאתי את האולם בטרם הגיע שר האוצר לתקציב עצמו. רושם עצום עשו שלושת הכרכים הענקיים שהונחו על שולחן הכנסת ונתחלקו לכל החברים - התקציב לפרטי פרטיו, מסכת הסבר לו, והנאום.

במיזנון שוחחתי עם כמה חברים:

1) עם הרצל [ברגר] על ישראל בר והאומנם דוחקים רגליו מ"דבר". לדברי הרצל - לא ולא, אם כי יש לחץ נמרץ על "דבר" מצד הרמטכ"ל לסלק את בר, המלווה במניעת כל ידיעות מ"דבר" כל עוד איש חרמו זה של הרמטכ"ל ימצא בו אכסניה למינותו. חיזקתי את ידי הרצל להחזיק מעמד ולא לוותר בשום פנים. מלבד הצד העקרוני שבאי כניעת עיתון חופשי להתעמרותו של רב-אלוף, הרי תהיה זו בשביל "דבר" אבדה ללא תמורה. בר התפתח לפובליציסט רציני - כתיבתו נחלצה מסד המומחיות הצרה והפכה למסע הסברה ציבורי בעל רמה מכובדת, אשר המומחיות הצבאית מוסיפה לה נופך יקר-ערך.

2) עם [ראובן] ברקת על נסיעתו לציריך. הוא ניסה להסתלק מהשתתפות בישיבת "האינטרנציונל" הסוציאליסטי לאחר שקבענו במפלגה כי גם גולדה תיסע - כמובן כראש המשלחת. קיטרגתי עליו קשה ותבעתי ממנו לעמוד במבחן המוסרי. עתה בא להוכיחני כי גרמתי לו עוול - חלילה לו לראות פחיתות כבוד לעצמו בהופיעו כשני לגולדה, אלא יש לו סיבות אחרות. בסופו של דבר ניאות לנסוע, וזה העיקר. הוא איש חיובי בהחלט, קשור מאוד אלי, אבל יש לו חולשות ושיגיונות משלו וטוב שבסופו של חשבון הוא איש משמעת.

3) עם זיאמה וחברים אחרים על קרליבך - בייחוד זיאמה התאבל עליו, ובדין.

הכל משיחים ברושם הרצאת אבידר בוועדת חוץ וביטחון ואין גומרים את ההלל.

יעקב הביא הביתה טיוטת גירסתו האנגלית של מכתב ב"ג וערכתיה סופית. יהי אשר יהיה, רק תלך סוף סוף איגרת מוחמצת זו!

טילפן אריה אשל כי דבר דחוף בפיו. בא והניח לפני מברק ממוסקבה שנתקבל בצינור הרשות. השלטונות הודיעו כי 26 מהסופרים היהודים שנאסרו אגב המסע נגד קוסמופוליטיזם - בתוכם [איציק] פפר, [פרץ] מרקיש, [דוד] ברגלסון - הומתו בירייה באבגוסט 1952, הווה אומר כמה חודשים לפני עלילת הרופאים. ההודעה נמסרה למשפחות, אגב החזרת כבודם של המומתים, הכל לפי הנוהל המקודש. ידיעה מחרידה, המוקיעה מחדש את אופיו השטני והאפל של משטר ההתעללות באדם. ברור כי בהיוודע הדבר בעולם תפרוץ בישראל וברחבי התפוצה היהודית סופת זעם נגד בריה"מ שכמוה לא הייתה. אין לנו כל עניין, כמובן, כי הדבר יתפרסם ממקור ישראלי. מזא"ר והרשות טורחים עכשו בארגון הפירסום שירחיק מעלינו את החשד.

בלילה בא טדי. קודם כל הוסיף עוד בשורת איוב ליבול הפורענויות של היום: יעל נמיר, הנערה החמודה, נכוותה כוויות נוראות בנופלה על תנור נפט שנתהפך. כפסע היה בינה לבין הסכנה להישרף חיים, אבל גם לאחר שניצלה ממוות מצבה אנוש וחייה תלויים מנגד.

טדי עורר שורה של בעיות: המטרות אשר להן יוקדש סכום של 8 מיליון ל"י שהוא הקרן בישראל שנצטברה ברשות ארה"ב כתוצאה ממכירת ספרים אמריקנים במשך כל השנים - אחת מתוכניות טדי היא לקבל מזה הקצבה להקמת מוזיאון ראוי לשמו בירושלים; תעמולת פיטר ברגסון [הלל קוק] בארה"ב - הוא שב לתחייה והקים את הריסות חוגו ["הוועד העברי לשחרור האומה", 1944], ובגלגולו החדש הוא מפתח תנופה תעמולתית רחבה בעד זיונה של ישראל תוך הדגשת הסכנה הקומוניסטית במזה"ת, סיסמה שאיננו יכולים להזדהות עמה, אך לא איכפת לנו כלל אם תופץ ותרכוש לנו תומכים; ריטונו הנמשך והולך של ב"ג עלי בשל סירובי לפנות לרוסים בבקשת נשק.

אמרתי לטדי כי אני עצמי מתלבט בבעיה - אם גם ברור לי כי אסור היה לנו עד כה להעלות על הדעת פנייה כזו - אך הצרה היא שאבדה לי כל יכולת נפשית לשוחח עם ב"ג לאחר שהרס בלי רחם את יחסי החברות בינינו ועכשיו הוא מבקש את דמי על ידי הוצאת ענייני שביתת הנשק מידי משרד החוץ.

עוד אתמול נתקבל מכתב מברנס התובע במפגיע כי נעמוד בדיבורנו לו ולהמרשילד ונפנה את ניצנה. חרב זו הייתה תלויה מעל לראשינו זה כמה ימים ושוב אי-אפשר יהיה להתחמק עוד מנקיטת עמדה ברורה. פירוש הדבר התנגשות חזיתית חדשה עם ב"ג. עם כל סלידתי במשברים אלה - כה עייפתי מהם! - לא תהיה לי ברירה אלא לפתוח חזית פנימית חדשה זו.

 

העתקת קישור