יום א', 15/1/1956
שם הספר  יומן אישי 1956
שם הפרק  יום א', 15/1/1956

 

 

יום א',  15/1/1956

 

שוב אני עושה מאמץ לחדש יומן אומלל זה לאחר הפסקה ארוכה ומייאשת, בה קופחו מכל זכר מאורעות קובעי גורל וחוויות מסעירות.

יש לי קושי מיוחד לחדש את היומן דווקא היום כיוון שעלי לפתוח בהודיה על חולשת דעתי שנכשלתי בה הבוקר והיא דיכאתני עד לילה.

לקראת ישיבת הממשלה כינסתי בשעה מוקדמת במשרד החוץ להתייעצות דחופה את ארתור, גדעון וג'ו. הנושא היה המצב במועצת הביטחון לקראת סיום הדיון על פשיטת כנרת, בו הוּקענו לגינוי מכל עבר. השאלה העיקרית הייתה כיצד ננהג נוכח תביעת תשלום הפיצויים בעד חיי האזרחים שקופחו באותה פשיטה והנזק שנגרם לרכושם. לכתחילה נכשל סעיף המחייבנו לפיצויים בטיוטת ההצעה המערבית. שלחתי הוראות נמרצות להתנגד לדרישה אפלייתית זו והמשלחת הצליחה להשמיטה. אולם בוויכוח חזרו כמה מדינות - בכללן פרו וקובה - והעלו את התביעה, תוך פנייה אלינו כי נקבל על עצמנו את העול מרצוננו החופשי. בהתייעצות היה מונח לפנינו מיברקו של רג'י קדרון שכמוהו כהמלצה להיענות לקריאה זו.

בשיקול ראשון נראה לי הדבר. ארתור וגדעון תמכו בי. ג'ו היסס - יש לו חושים בריאים - אך לבסוף נענה לי. עיקר דאגתי היה להפיג במקצת את המתיחות העוינת שנוצרה סביבנו ולהחזיר לעצמנו משהו מהכמות העצומה של רצון טוב שהפסדנו בכנס זה של מועב"ט, שבו שילמנו מחיר אכזרי בעד המעשה המטורף.

אמרתי כי מוטב לי לנסות ולהידבר עם ב"ג בטרם אגיש את העניין לממשלה. נכנסתי לחדרו דקות מספר לפני הישיבה והרציתי בקצרה את המצב והבעיה. מייד התלקח ושפך עלי קיתון זעם. לדידו אין להעלות על הדעת הצעה כזו מצדנו. ישלמו לנו תחילה פיצויים בעד האזרחים שניספו במלחמת השחרור וכן בעד כל האזרחים שנהרגו ונפצעו בתקריות גבול במשך כל שבע השנים. אם מועב"ט תחייבנו בפיצויים - נסרב ונוקיע את האפליה, אך כי אנו בעצמנו נכריז על נכונות לשלם ונקבל על עצמנו דין איפה ואיפה - לא ולא. אם זוהי דעתי, הריני רשאי כמובן להציע לממשלה לעשות זאת - הוא יתנגד לכך בכל תוקף.

ראיתי כי הרחקתי לכת. מלכתחילה לא הייתי תקיף בדעתי עד כדי התנגשות עם ב"ג בישיבת הממשלה. אני מסובך בניגודים איתו בעניינים עקרוניים הרבה יותר חמורים ומוטב לי לקצר את החזית. אמרתי כי לא אביא את ההצעה לממשלה.

בישיבה הרציתי בקצרה את ההשתלשלות במועב"ט - נוסחי ההחלטה שהוגשו בזה אחר זה על ידי סוריה, בריה"מ והמערביים, שינוי הגירסה שחלו בהצעה האחרונה כתוצאה ממאמצינו והנאומים שהושמעו לסיום הדיון וערב ההצבעה. ממילא עבר כחוט השני בכל שלבי הדוח הקיטרוג החריף שנערך נגדנו עקב הפשיטה. כן הרציתי על גורל תביעתנו לנשק מארה"ב ואף על פי שמגמתי הייתה להוכיח כי עם גמר הפורענות במועב"ט נפתחו לפנינו סיכויים לחידוש המו"מ, שוב התבלט מחדש התפקיד הממאיר שמילא מעשה כנרת בדחיית הדיון על בקשתנו ובסיכון גורלה.

התגובה לא איחרה לבוא. ב"ג נטל רשות דיבור לעצמו - הגיב בכל החריפות ובכוח שיכנוע רב על תביעת הפיצויים ולבסוף אמר כי הודעה אישית בפיו: לגבי מיבצע כנרת הוא נהג אומנם בהתאם לסדר שמצא בממשלה עם שובו, אך רצונו להצהיר כי הוא מקבל עליו, ועליו בלבד, את מלוא האחריות האישית למיבצע ורשאים החברים להסיק מזה את כל המסקנות ואם רצונם בכך הריהו מוכן להכריז על כך בפומבי ולשאת בתוצאות.

ההודעה כי הוא נהג בהתאם לסדר שנקבע על ידי הממשלה בהיעדרו מחייבת הסבר. היה בה סילוף כפול ואופייני מאוד. כבר העירותי לו פעמיים כי אותו סדר שהוא נאחז בו - להיות שר הביטחון שואל בדעת רה"מ, שהוא גם שר החוץ, על כל מעשה תגמול בטרם יבוצע - היה קיים למעשה גם בימי היותו הוא רה"מ ובטרם פרש לשדה בוקר; לא היה מעשה תגמול שלא נמלך עליו בדעתי לפני מעשה, ותמיד נתן לי אפשרות לערער לפני ההנהלה [צ"ל הממשלה] אם לא קיבלתי דעתו. זאת ראשית, ושנית - כשנקבע כי שה"ב חייב לשאול את פי רה"מ ושה"ח לא הייתה בשום פנים הכוונה כי שה"ב, שהוא גם רה"מ וגם מ"מ שה"ח, יצא ידי חובת ההגבלה הזאת על ידי שיתייעץ עם עצמו. זאת ועוד: הן גולדה הייתה מ"מ שה"ח בשעה שניתנה הוראה לבצע את הפשיטה, אך הוא לא גילה את אוזנה וניצל אחר כך את העובדה כי גולדה נסעה [לארה"ב] באותו יום א' בבוקר אשר בערבו בוצעה הפשיטה כדי לטשטש את אי התייעצותו איתה ולטעון כי הכל נעשה כשורה, שכן בשעת מעשה היה הוא עצמו מ"מ שה"ח.

אחזור לישיבה. זיאמה הגיב על ההודעה האישית בתמיהה רבה: "מה פירוש הדברים?" ב"ג לא ענה. שלחתי פתק לזיאמה: "זוהי מחאה על הדוח שמסרתי". ביקשתי רשות דיבור ואמרתי: "הנסיבות שבהן בוצעה פשיטת כנרת ידועות היטב ולא אחזור אליהן. כן לא אפרש מחדש את עמדתי. אבל אציין כי מהרגע הראשון קיבלתי עלי מלוא האחריות כלפי חוץ למיבצע זה. יש כאן אחריות קיבוצית של הממשלה ואין כל מקום להבלטת האחריות האישית ולהסקת מסקנות".

שפירא שאל: "מה מצב אספקת הנשק מצרפת?" היה כאן רמז ברור כי הוא יודע משהו. ב"ג ענה ללא כל מבוכה כי החלו כבר להתקבל משלוחים. פני שפירא הביעו אי-אמון והוא שאל שוב, ושוב תירץ ב"ג את הקושיה ודחה אותו בקש.

כתבתי לזיאמה:

"ב"ג אמר בכל הפשטות דבר שאינו אמת. קיבלנו מהצרפתים הודעה מפורשת כי הם מפסיקים את כל המשלוחים עד לגמר הדיון במועב"ט. אני מועל בתפקידי כשר החוץ כשאני מעלים מהממשלה עובדה זו, אך אין לי ברירה אם רצוני למנוע התפוצצות עם ב"ג."

שח ראשו של זיאמה כשהוא קורע את הפיתקה לפיסות קטנות שבקטנות.

באותה ישיבה הוחלט סוף סוף על ההתקשרות עם גרמניה המערבית. הָצָעתי, שנתמכה על ידי ב"ג, להציע לבון יחסים דיפלומטיים, לא נתקבלה משום שיווי קולות. הממשלה נתחלקה שבעה נגד שבעה. בעד הצביעו ב"ג, אני, אשכול, נפתלי, שיטרית, לוז ורוזן. נגד - זיאמה, ברזילי, בנטוב, בר-יהודה, כרמל, שפירא, בורג. אז הוצבעה הצעת שפירא - למעשה הצעת מינימום שלי - להסכים למשלחת מסחרית-קונסולרית של בון. בעדה היו עשרה ונגדה רק אחד: בורג. ארבעת ה"שמאליים" נמנעו. זיאמה אף הוא הצביע בעד. אמרתי לו כי הטכסיס שלי הצליח: אלמלא דרשתי התקשרות מלאה לא הייתי מקבל רוב בעד חלקית.

בהפסקת הצהריים נתקבל מברק מאבא השולל גישת רג'י [קדרון] לגבי פיצויים [לסורים ניזוקי מיבצע כנרת] ומודיע על התנגדותו לכל קבלת דין מצדנו לגבי תשלום חד-צדדי. המברק היה מנומק כהלכה וביטא באורח מפתיע את הסיכום שנתקבל למעשה בממשלה. הדבר הגביר את דיכאוני על הרפיון שלקיתי בו בבוקר והתהלכתי קודר ומייסר את עצמי כל היום.

ישיבת הממשלה נמשכה גם אחה"צ ובסך הכל ישבנו היום שמונה שעות תמימות: מעשר עד אחת וחצי ומארבע עד שמונה וחצי. הישיבה השנייה הוקדשה לתוכנית של שעת חירום. בתחילת הבירור הכריז ב"ג: "אני בטוח ביטחון מוחלט כי מנוי וגמור עם נאצר לחסל את מדינת ישראל". בהמשך הישיבה אמרתי כי אני מסתייג מפסקנות זו, אך אין זה משנה דבר למעשה, שכן גם אני מחייב נקיטת אמצעי שעת חירום תוך כוננות לכל פורענות שלא תבוא. תמכתי ברוב ההצעות שהגיש ב"ג אך התנגדתי בכל תוקף לגיוס ה"שמיניות" אגב הקדמת בחינות הבגרות בחצי שנה. ראיתי בזה חבלה על לא דבר בחינוכם של נערים ונערות עלובי גורל אלה וטענתי כי אין זו אלא שיגרת ימי המנדט שאין לה כל הצדקה במשטרנו הממלכתי.

כל הערב ישבתי על ניירות. דיברתי עם טדי בת"א - הוא עסק שם בהשלמת ההכנות לקראת בואו של "השליח" ביום ה'.

חיברתי מברק-תדריך לוושינגטון בדבר מסע התקפה על נאצר לקראת בוא אידן לשיחות עם אייזנהאור.

כן חיברתי מברק לשנער בקלן - הוראה להיכנס במו"מ עם ממשלת בון על משלוח נציגות גרמנית לישראל.

לאיזון החשבון היומי עם ב"ג עלי לציין כי שמעתי עליו מפי יצחק נבון שני דברי חיוב:

א) הוא שיבח מאוד את נאום התשובה שלי בכנסת - חזר כמה פעמים כי היה זה נאום מצוין;

ב) מכתב התשובה שלי על הצעתו להחזיר את הפיקוח על ועדות שביתת הנשק לצבא פייס אותו לגמרי ויש לראות עניין זה כמחוסל.

כל שמונה שעות הישיבה היום היה ב"ג במלוא כוחו - ער ורענן וקשוב ופעיל ביותר, ללא כל סימן של עייפות או תשישות.

ובמשך כל היום הזה על תהפוכותיו ויגיעותיו לא חדלתי לחשוב על בתי יחידתי שבמרחקים, אשר אמש נתבשרנו על הריונה. ציפינו למכתב ולא נתקבל. מי ישחרר את הילדה הזאת מסבכיה ולבטיה המיותרים? מדוע אין היא עצמה משמיעה באוזנינו את הבשורה הגדולה?

 

העתקת קישור