תרגום מהמקור הצרפתי

                                                                                                              קושטא,  ג' אלול,  1.9.1916

יקירַי!

הנה חלף עוד שבוע המקרב אותי אל הסוף. לפי חשבוני, אשאר כאן עוד שבעה שבועות. לקראת סוף סוכות אסיים את לימודי ואצא לדרך. כמעט ודאי, שנישָלח לאזור החיל ה-4, כלומר, מַאַדַנה עד באר-שבע. ייתכן, שהאירועים האחרונים[1] יחוללו שינוי מכריע בתוכניות הקודמות.

 יש לי גם תקווה להיות תורגמן תורכי-גרמני, אך במקרה זה יכול להיות שאשלח לכל מקום.

שלומי טוב כתמיד. העבודה נמרצת מאוד. כל שבוע - מסדר, אימונים וכו', אך מיום ליום אני נעשה מודאג ועצבני יותר. גם אתם אשמים - כבר יותר מחודש לא קיבלתי מכם אפילו מילה אחת.

עדה, שיכולה לכתוב לחבריה, מדוע אינה כותבת לי? ורבקה ויהודה וגאולה... העניין של איזמוז'יק[2] אינו מרפה ממני. מה סופו של עסק הזה? איך עשו את ההפרדה? מהי דעת הקהל? והעניינים עם בצלאל יפה[3] ופולני[4] באיזה שלב הם? נראה לי, שעל כל אלה אפשר לספר באופן חופשי גם בצרפתית.

 ביום שישי האחרון שלחתי לכם מברק ובירכתי את גאולה[5] וביקשתי מכם להבריק לי מה שלומכם. הייתי בטוח שהפעם אֶיענה במברק, והנה לא קיבלתי דבר. קיבלתי רק את מכתבו של אליהו, שעורר כאב. נעשינו אילמים.

אני נאלץ לסיים. אין לי מה להוסיף.

 אולי, לו הייתי מקבל מכם מכתב, זה היה נותן לי חומר לתשובה, אבל לדאבוני - אין לי. אני מוסר ד"ש לכולם ומקווה שכולם בריאים.

שלכם, משה