יום א', 27/12/1953
שם הספר  יומן אישי 1953
שם הפרק  יום א', 27/12/1953

 


יום א',  27/12/1953

 

פתחתי את ישיבת הממשלה בדברי הערכה לדייוויס. ציינתי, כי אף על פי שבא אלינו ממרחקים ומינויו היה מקרי, ללא כל רקע של שיתוף וללא התכוונות לשליחות, נתמלא עד מהרה הכרת אחריות מיוחדת למילוי תפקידו והזדהה הזדהות נפשית גמורה עם שתי משימות: דבר הידידות בין ארה"ב וישראל ודבר השלום בין ישראל וערב. אחרי כן סקרתי את ההתפוררות והמבוכה שהשתררו במועב"ט, שנתקיים בה הכתוב: "באו בנים עד משבר וכוח אין ללידה".

הישיבה טיפלה בעיקר בעניינים שיגרתיים. כמה סעיפים כבדים כגון המדיניות לגבי המיעוט הערבי ובעיית פיתוח ירושלים, הולכים ונדחים שבוע אחר שבוע מתוך ציפייה לכינון ממשלת קבע ומחשש פן הדיון בהם בטרם עת אך ילבה יצרים רדומים בלי לסייע לפיתרון הבעיות.

בכל זאת נסתערו הרוחות בשתי שאלות.

הראשונה - תמורת יצוא ההדרים לגרמניה. כאשר הצעתי לפני כמה חודשים לאשר הצעת מרכז פרי הדר על מכירת פרי לגרמניה המערבית נתקבל הדבר ברוב הכל נגד אחד. דב יוסף לבדו גרס ייקוב הדין את ההר - לא לסחור עם גרמניה אפילו פירוש הדבר אובדן שוק חיוני בשביל מוצר-יצוא חיוני. אבל ההנחה הייתה אז כי תמורת הפרי נקבל מטבע קשה. עתה מתברר כי הגרמנים מבקשים לשלם אחוז מסוים מהמגיע במארקים וייתכן כי פירוש הדבר קניית תוצרת גרמנית, הווה אומר יבוא גרמני לישראל גם מחוץ למסגרת השילומים. נגד התרת רצועה זו התקוממה גולדה והתנגדותו של יוסף התעוררה ביתר שאת. אשכול טען כי אפשר יהיה לקנות במארקים אלה תוצרת הולנדית או דנית. אם כך, אמרו השוללים, אפשר ללמד היתר, אבל בשום אופן לא יבוא ישיר. העניין נשאר טעון בירור. [השנייה] בינתיים עירערה גולדה על קניית מזון בכספי שילומים, ולא מפני הפסול שבקניית חומרי צריכה בממון שצריך להיות קודש לנכסי השקעה, אלא משום שזהו מזון מיוצר על ידי גרמנים. הטענה כי אין כל הבדל מוסרי בין מזון המיוצר בארץ בעזרת טרקטור אשר ידיים גרמניות עיצבוהו לבין מזון המגיע מגרמניה מוכן לצריכה לא נתקבלה על הדעת, ואף בעיה זו נמסרה לעיון לוועדת השרים הכלכליים.

אחר הצהריים התייעצות במשרד על קווי הטיעון שננקוט בוועידה עם ירדן בהתאם לסעיף 12. פיקפקתי בתכליתיותה של התייעצות זו כל עוד לא הוברר אם בכלל תתקיים הוועידה, שכן ירדן טרם ענתה סופית. אף על פי כן לא ראיתי נזק בחילוף דעות ראשון במסגרת משרד החוץ אך התנגדתי להמשך הדיון בשלב שני - בהשתתפות הצבא. בתוך כותלי משרד החוץ יש תמיד תועלת בבירור חברי הבא להבהיר מושגים, גם אם איננו מיועד לאיזו תכלית מבצעית, אך מה בצע בכניסה למחלוקת עם הצבא בטרם הוברר אם יש לה איזה יעד מעשי?

פוריה באה הביתה והכתבתי שורה ארוכה של תשובות על שאילתות שהצטברו במשרדי רה"מ וחוץ, לפי טיוטות שהוכנו על ידי יצחק נבון מזה וזאב ש"ק מזה.

כל הערב חתרתי לדעת מה הוחלט בהנהלת ה"פרוגרסיבים" בעניין ה"אחוזים". לכאורה עניין אפסי - אם 5 או 4 יהיה הגבול, אך יש גורסים כי זוהי שאלת חיים ומוות למפלגה ומקדשים שם שמים במלחמה. עד שעה מאוחרת נמשכה ההתנצחות ללא הכרעה.

כל הערב גהרתי על גלי ניירות.

 

העתקת קישור