יום ד', 23/12/1953
בעיתוני הבוקר - תמונה של התפוררות גמורה במועב"ט. החבילה המערבית כאילו מתפרדת. אנגליה וצרפת התמוטטו תחת הלחץ הערבי, ארה"ב מחזיקה מעמד, כביכול. חזית השבע [של המדינות המערביות שדגלו בהחלטה שתטיל על גנרל בניקה לתאם בין ישראל וסוריה בעניין מפעל הירדן] כלא הייתה. ארה"ב ניסתה לדחות העניין כולו לינואר - ודאי בתקווה להרכב יותר נוח במועצה - ונכשלה. לעת עתה נדחתה ההצבעה לשבוע הבא. בניקה חוזר.
גדעון רפאל בא למשרד רה"מ לקבל אישור למשלוח הוראה לאבן לעשות מאמץ להידבר עם בניקה על נוהל המו"מ איתו לשם חידוש העבודה וכן לתקיעת טריז נגד חיפוש בהר הצופים - צרה חמורה שאינה יורדת מסדר-היום.
שיחה ממושכת עם בל, מלשכת הייעוץ הכלכלי של גאס, בהשתתפות טדי ויוחנן בהם, על עתידה של הלשכה. בל הגיש סיכום מלא אכזבה ומעורר דאגה. הנחת אנשי הלשכה כי יש נכונות בממשלה להפיק מלוא היעל ממומחיותם וייעוצם - נתבדתה. גורמים רבים בממשלה מחייבים קיומה מן השפה ולחוץ אך למעשה אינם מתייחסים אליה ברצינות. יש השוללים זכות קיומה לחלוטין. אשכול מחייב, אך אינו משתלט כנראה על השוללים. פנחס ספיר כופר בעיקר. יוסף ספיר אומר דבר אחד ועושה דבר אחר לגמרי. יש סוגיות כלכליות חשובות המטרידות את הממשלה שאינן נמסרות כלל ללשכה לבירור. יש עניינים שנמסרו אך מבלי להמתין לחוות דעת שקולה ניגשה הממשלה לביצוע. ויש שהעניין נמסר ברגע האחרון - וזה לאחר שהיה על סדר-היום זה זמן ועידן - והסגל נדרש להגיש מסקנותיו מיניה וביה ללא אפשרות של דיון ראוי לשמו. בל הביא דוגמאות מובהקות לכל הנהלים הנפסדים האלה.
אמרתי כי הדבר הראשון שעלי לעשות הרי זה לערוך שיחה רצינית עם אשכול על הבעיה כולה.
[הרי] גודמן, ה"אגודאי" מלונדון, בא "לשלם את כיבודיו" [לב-קור של הוקרה - תרגום מילולי של ביטוי אנגלי]. מתברר כי כופר מושבע זה בציונות נענש בבת שהשתקעה בארץ; נפגשה עם בחור ישראלי כשעבדה במחנות [העקורים היהודים] בגרמניה והלכה אחריו. דוברת עברית עם בעלה, אף הוא חרד, מורה ב"תחכמוני". עתה נולדה להם בת וגודמן עם רעייתו באו ליהנות מנכדתם הישראלית. מייד נכנס לעובי הקורה של חוק השירות הלאומי. לתימהוני לא דרש ביטולו ואפילו לא דחיית ביצועו. כל משאלתו היא יחס לפנים משורת הדין לבנותיהן של משפחות בעלות הווי דתי מובהק - שחרורים ביד נדיבה ויחס מיוחד לבנות שתשרתנה: למשל, אין לשלוח אותן לאילת! הופתע ונרגע כשאמרתי לו כי אין הכוונה לעקור מהבית שום בחורה שאין רצונה בכך - אלו תוכלנה ללון בבתיהן אגב השירות. בדרך כלל הבטחתי יחס זהיר מאוד ומלוא ההתחשבות בהווי. הוא תינה במהלך השיחה את ההתרגשות הרבה שאחזה את בית היהדות החרדית בארץ ובחו"ל בגלל קבלת החוק. אמרתי לו כי בתוך מפלגתו בארץ התרכזה כנופיה של שונאי המדינה בנפש הרואים את תקומתה כאסון ומתפללים למישבתה. הם הם המסעירים את הרוחות ומלבים את האש. יש אומנם חוגים הפוחדים מהחוק בכנות, ולא מטעמים דתיים - עד היום שומרים הרבנים בסוד כמוס את ההלכה והדין שבגללם חוק זה הוא נגד תורת ישראל - אלא משום שהוא סותר את ההווי שהם הסכינו בו, הווי שאינו קיים כלל בקרב הרבה שלומי אמוני ישראל בארץ, בעיר ובכפר, ואין צריך לומר בחוץ-לארץ - אבל יש להבחין בין אלה ובין העושים מחוק זה קרניים לנגח את עצמאות ישראל. עם אלה אין פשרה, יען הם ייאחזו בכל תואנה שתבוא לידם לנבל את המדינה ולחבל בה.
ב-11 העברתי את המטה שלי לכנסת וחידשתי את המגע הישיר עם המפלגות. תחילה ראיתי את ה"פרוגרסיבים": רוזן, פרדר, הררי. שאלתי את רוזן אישית מה עצתו לי: הנה "הכלליים" ירדו מ-10% ל%-5 ומסרבים לזוז, והנה ה"פרוגרסיבים" החליטו שום אחוזים ויעבור עליהם מה. כיצד ינהג איש אומלל שעליו הטיל הנשיא להקים ממשלה? יקימנה בלי ה"פרוגרסיבים"? או בלי "הכלליים"? או מה יעשה? לא קיבלתי כל תשובה - כבאותו סיפור על שפינוזה [ה"סיפור" - אנקדוטה משפחתית מסורתית על שני יהודים וכחנים שאחד מהם מספר על יהודי שנכנס בוויכוח עז עם הפילוסוף ברוך שפינוזה והיקשה לו קושיה חריפה - "ואתה יודע מה אמר שפינוזה?!" - דממה -"שום דבר הוא לא אמר!"]. שאלתי אם יתפשרו עם 4% בהנחה כי אצליח להוריד לאחוז זה את "הכלליים". הררי ענה בשלילה מוחלטת. הוא העקשן להכעיס בעניין זה. פרדר הציע כי אדבר תחילה עם "הכלליים" - פירושו כי הוא מוכן לפשרה.
נכנסתי לכנסת והקשבתי לדו-קרב בין לבון והשמאליים על המהומות שאירגנה מק"י בנצרת.
שוב עליתי ונתוועדתי עם "הכלליים" - כל הארבעה. שאלתי: נניח שהגענו להסכם בכל, פרט ל"אחוזים", ושוב נניח כי ה"פרוגרסיבים" מוכנים ל-4, האומנם תתעקשו על 5 ובגלל הפרש באחוז אחד תנפצו את הקואליציה? איך תשאו פניכם כלפי הציבור בארץ ובחו"ל? מה קדושה יש בסיפרה 5 שאינה ב-4? כנגד 5 אצבעות יש 4 רוחות שמים, 4 אימהות, אפילו 4 מיתות בית-דין! החלו מוכיחים באותות ובמופתים מדוע אך ורק ודווקא 5 ובשום אופן לא 4 (שמעתי, כי מישהו אצלם חישב ומצא כי אנשי המסחר הזעיר, אם יפרשו ויעשו שבתם לחוד, יש להם סיכוי להגיע ל-4 אחוז, אך ל-5 אחוז בשום אופן לא יגיעו). [יוסף] ספיר טען בין השאר: האומנם אתה סבור, כי מפלגה שאין בכוחה להשיג יותר מארבעה חברים בכנסת יש לה זכות קיום ולא עוד אלא ראויה היא שיתחשבו בה ויקבעו כללי בחירות לפיה? עניתי, כי 4 אחוז מ-120 הריהם 5 חברים בכנסת ולא 4. סרלין אמר: מה אתה לוחץ עלינו כי נסכים ל-4 - כלום ה"פרוגרסיבים" מוכנים לכך? עם זה טען וחזר כי החלטתם לעמוד על 5% נחושה ובשום אופן לא ישנוהַ. אף על פי כן, נשארה אותה שאלה של סרלין מעין קו-אור בתוך האפלה - במקביל לקו שנקט פרדר.
שיחתי עם "הכלליים" נפסקה יען נקראתי לכנסת לענות במקום דינור הנמצא בחופשה לטענות האופוזיציה בעניין סגירת הטכניון. משהועבר העניין בשלום לוועדות החינוך והכספים עליתי לשיחה עם משה שפירא.
כאן הייתה התנגשות חזיתית. כששאלתי מה יהיה אם יתמנה סגן כללי לחינוך ללא סגן דתי הגיב כעל הטלת פצצה: אז יצאו את הקואליציה וחסל. פירושו גירוש היהדות הדתית משותפות בשלטון. הן הובטח להם כי אם יהיה בכלל סגן בחינוך יהיה זה דתי. עכשיו יהיה "כללי" ולא דתי? מה יהיה כבודם שווה אם יתפשרו עם השפלה כזו? טוענים כי מעמדו של החינוך הדתי מובטח ממילא? - הרי לך: הוציא מהכיס העתק מכתב של ד"ר [יוסף] גולדשמיט, מנהל [אגף] החינוך הדתי [במשה"ח והתרבות], המודיע למנכ"ל משרד החינוך על התפטרותו. דינור נאמן לחינוך הדתי, אך [המנכ"ל אליעזר] ריגר ואחרים עוינים ורודפים אותו. ועוד באים להוכיח כי לא להם יש צורך בסגן. בכלל, כל מעמדם (של "הפועל המזרחי") כמפלגה דתית בסכנה. שערוריית בשר החזיר עוברת כל גבול. הגיעו הדברים לידי כך שאין יהודי חרד יכול לשתות כוס גזוז: כשהוא ניגש לקיוסק הריהו מוצא בשר חזיר מונח למכירה בפרהסיה. גם ענייני השבת במבוקה. הם לא עשו מכל אלה תנאים מוקדמים לקואליציה - היו מוכנים להניחם לבירור פנימי בממשלה - אך אם מטילים עליהם קיפוח משווע כזה הרי כל השאלות מתעוררות. ה"מודיע", [יומון "אגודת ישראל"] של האגודה משטה בהם יום יום, קורא להם "גרורי מפא"י", "אנשים שמכרו מצפונם הדתי בעד נזיד עדשים של משרות", ועוד חסר כי יתפשרו עם התעללות כזו? לא יקום ולא יהיה וכו' וכו'.
הרי שהתמונה שלמה: מיסתום (deadlock) א' בין "הכלליים" וה"פרוגרסיביים" בעניין האחוזים; מיסתום ב' בין "הכלליים" ו"הפוהמ"ז" בעניין סגנות החינוך; שום התנגשות שמפא"י מעורבת בה, לא עם אלה ולא עם אלה, ואף על פי כן היא הנתבעת והיא הנפגעת. מחזה משובב!
הגיעה שעתי לנסוע לתל-אביב. ירדתי למזנון וסיפרתי לזיאמה ולנמיר תוצאות מחזור שיחותי עם שלוש הסיעות. נדברנו כי אזמן את ועדת השמונה לישיבה מחר.
אכלתי חטופות ויצאתי לת"א עם גדעון רפאל. נתלווה אלי מחוסר זמן אחר לשוחח. ביררנו ענייני וועידת [המוצעת עם ירדן] סעיף 12, הר הצופים, היחסים עם בניקה, החרמת המטענים בתעלת סואץ, התיאום בינינו [משרד החוץ] ובין הצבא. הסברתי לו אגב כך מדוע פרקים ידועים בדבריו לוועדת חוץ וביטחון לא היו כשורה.
בפעם הראשונה נסעתי לא לתל-בנימין, שנעזבה בינתיים כליל, אלא למלון "גת-רימון". הייתי כחוזר כמה וכמה שנים אחורנית - למעשה כעשרים שנה [מאז עקר מ"ש מת"א לירושלים ב-1930 נהג להתאכסן בת"א במלון זה]. המלון נראה דהה ומרופט - ללא כל חן, נוי ונוחות. מצאתי את צפורה ואת [בנימין] אליאב ואשתו [בבה] שהוזמנו לתה ערב צאתם לארגנטינה. את צפורה לא ראיתי זה ארבעה ימים, בהם היא נאבקה לגמרי לבדה הן עם מחלתה, שקישתה לחלוף, והן עם פינוי הבית - תהליך קורע לב! נראה כי היומיים האחרונים בתוך הריקנות הקרה של דירה נעזבת והכיעור המפליץ של ערימות פסולת היו ממש סיוט. מצאתיה מזועזעת עד עמקי הנפש מחוויות ממאירות אלו, שעברו עליה בבדידות גמורה.
מחמש עד קרוב לשמונה - האסיפה השנתית של מועצת "עם עובד", אשר אני יושב-ראש לה. הייתה זו קפיצה משונה לתוך עולם אחר, אבל היה בה ריענון רב וגילוי אופק חדש. פנינה אחת שנשרה מפי עזרא [זוסמן; בן-דוד מ"ש] כמה היא שווה! אנשי איחוד הקיבוצים קָבלו על היעדר "ספרות סוציאליסטית" בתוכניתו של "עם עובד" ותבעו עלבונם של [אוטו] באור, [קארל] קאוטסקי ובני דורם - "יש לתת לנוער תשובות על שאלותיו". עזרא הוכיח, כי הספרים ההם נתיישנו ללא תקנה, כי הדוגלים בהם מסתמכים על זיכרונות נעוריהם ואילו באו לקרוא בהם עכשיו היו מתאכזבים בתכלית, ואשר לספרים בני זמננו הרי העובדה הניצחת היא כי "ספרות דורנו היא ספרות של שאלות ולא של תשובות". תרומה חשובה אחרת לוויכוח באה מפי המורה מגניגר, שבח אֶדֶן, בחור המתבלט בכל מסיבה.
חזרה ל"גת-רימון" לארוחת ערב עם צפורה ועם חיים - שבא להיבדק בדיקה רפואית צבאית בתל-נוף לקראת כניסתו לקורס של טַיִס אזרחי, הרפתקה חדשה שהמציא לעצמו נער יוזמָני זה - ומייד לבית "הקרן הקיימת", לקבלת פנים של התאחדות עולי ברזיל. מאז חזרנו מדרום אמריקה נשארנו חייבים מסיבה לארגון זה ועתה משנתקבלו מריו 33 תעודות של הרשמה ב"ספר הזהב", שוב אי-אפשר היה להשיב פניהם ולמנוע מהם הזדמנות של הגשה רשמית. היו שולחנות "ערוכים" ונאומים ארוכים. מבית "הקרן הקיימת" ניגשנו לביתן התערוכות שעל ידו ועברנו על פני ארונו של צבי הרמן שפירא, שהובא אותו יום לארץ לשם קבורה בירושלים.
לַנו ב"גת רימון" לקול דכי גלי הים, כבימים מקדם.
