יום א', 20/12/1953
בפעם האחרונה יצאתי משער הבית בתל-בנימין. צפורה נשארה מחלימה במיטה. אמרתי לשוטר להוריד את השלט הנושא את שמנו בשלוש שפות. יצאתי עם רותה ופוריה כשהגשם מצליף על המכונית כמעט בלי הפוגות. עם עלותנו בהרים החלו פיסות שלג מבצבצות בין סלעים ומדי התקרבנו לירושלים הלכה ונפרשה מסביב יריעת הלובן. בלי משים עברנו מתחת גשם אל תחת שלג יורד במערבולת פתותים. בצאתי את המכונית לפָתַני הכפור בכל עוזו. הכניסה למשרד המוסק הייתה כלתוך מרחץ תורכי בימים מקדם. כשהשקפתי מחלונות חדרי למעלה על פני הסביבה הקרובה והרחוקה נתגולל לעיני מראה מרהיב: ההרים עד האופק עטופים במעטה צחור ומבהיק והשלג מוסיף ויורד.
לקחתי עמדי את גדעון רפאל לישיבת הממשלה. [משה] שפירא פתח בשורה של שאילתות - על גידול חזירים ועל עבודת שבת בבתי חרושת ועל ה' ועל משיחו ועל ננתקה [שיבוש היתולי המיוסד על קריאת-בור רצופה של פסוק ב' ותחילת פסוק ג' בתהילים ב'; מקובל בבית מ"ש ומשמעו על דא ועל הא ללא קישור הגיוני], והכל בדיבורים בוטים וברוגזה גלויה ואגב דרישות להעמיד סעיף זה וסעיף זה על סדר היום לדיון. משמע שהוא דרוך לקרב ונערך להצגת תנאים קואליציוניים.
עוד ההרעשה נמשכת נמסרה לידי פיתקה על מותו של זאב שינד [מפעילי ה"בריחה" וההעפלה; אח"כ מנהל "צים"]. הוא חלה ונאנש לפתע פתאום ונאבק עם מר המוות שבועיים. זה ימים לא הייתה תקווה לחייו. פתחתי את הישיבה בהודעה על פטירתו ובמילים מספר להערכתו. אחר כך הודעתי על קצו הקרוב של השגריר דייויס.
הבאתי לאישור את עריכת מיסדר יום העצמאות בין רמלה ולוד השנה ולאפתעתי פרץ ויכוח סוער. זה דגל בירושלים וזה בתל-אביב, זה בבאר-שבע וזה (שטרית, כמובן) דווקא בטבריה [בכור שטרית נולד בטבריה]. לא הייתה ברירה אלא להצביע ולאחר שנשרו בזה אחר זה ירושלים, ת"א ובאר-שבע ערכתי הצבעה בין רמלה-לוד ובין טבריה וכמובן השגתי רוב גדול לטובת שתי הערים המרכזיות.
כן מסרתי על הסידורים לקראת העלאת עצמותיהם של הברון אדמונד רוטשילד ורעייתו בתחילת מאי.
הרציתי במפורט על טיוטת ההחלטה במועב"ט - אורותיה וצלליה - ועל הסכנות הנשקפות ממנה ולה. דווקא גולדה הדגישה את פתחי הישועה שבה. לעומת זה, לבון ויוסף החמירו בדין. גדעון [רפאל] ענה על שאלות ותירץ קושיות. עשה זאת, כדרכו, בלי חן רב אבל בדי משקל. שום שאלה לא הועמדה עדיין להכרעה, יען מועב"ט טרם החליטה דבר, אבל היה ברור מהרוח הכללית של הבירור, כי איש אינו חושב על הסתכסכות מזורזת לא רק עם מועב"ט אלא גם עם בניקה.
אחרי הישיבה דרשה גולדה התייעצות דחופה של חברינו בעניין שכר עובדי המדינה. חל משבר חדש, אבל ראיתי סימן ברכה ביוזמת גולדה - משמע שנתפייסה סוף סוף ונכנסה שוב לריתמה. המשבר הוא בין חברי מפא"י באיגוד לבין חברי מפא"י בוועד הפועל של ההסתדרות. האחרונים נוקטים קו שהוחלט במפלגה ואילו הראשונים תופסים מרובה. בעקבות התנגשות חזיתית זו נסתם הפרץ בין האיגוד והפקידות הגבוהה ושניהם מהווים עכשיו חטיבה אחת.
בשבת שמעתי ברדיו והבוקר קראתי בעיתונות על הריגת רופא צבאי של "הליגיון" בכביש בית-לחם - חברון. שאלתי את לבון אם זוהי "כתונת בני" [ר' בראשית ל"ז 34-33] וענה הן. נכנסו חברים לחדר והשיחה נפסקה. כשבאתי הביתה כתבתי לו בכל הידידות כי לא אוכל להתפשר עם התעלמות זו מהסדר שנקבע, כי לא ייעשה דבר בלי ידיעתי.
וולטר וגדעון באו אחר הצהריים הביתה להתייעצות ולאחריה חיברתי שורה של מברקים. אחד לאוברי על סיכום הדיון בממשלה; עוד אחד לאוברי להתנגד לתיקון המוצע לפיוס פורמוזה, הנראה תמים ופושר ולמעשה הוא מלא הַווֹת; ומברק לאלישיב כיצד לנצל את שיחותיו הראשונות עם גרומיקו ועם [ולריאן] זורין [סגן שר החוץ הסובייטי] בענייני מועב"ט והעלייה.
לפנות ערב ביקרתי את [משה] זמורה. לא ראיתיו מראשית ימי מחלתו. עכשיו הוא לכאורה בקו הבריאות, אך לא כדאשתקד. דיבורו מתנהל בכבדות ומעיד על מעצורי מחשבתו. אחד הליקויים הבולטים - שיכחת שמות והתבלבלות במספרים. כשבאתי הציגני לפני עוזרו כ"מר שפרינצק". בהמשך השיחה ביקש לומר "כל הזמן רציתי לשאול" ואמר: "כל הזמן רציתי לנסוע". הוא מתעקש למלא תפקידים ומופיע כאחד משלושת השופטים המייצגים את בית-הדין העליון בוועדת מינוי השופטים, אך כששאלתיו למספר חברי הוועדה אמר כי הם אחד-עשר ואילו כשמנינו אותם אחד אחד נתברר כי הם רק תשעה. נושא השיחה היה מינויו של צבי ברנזון, הנראה מובטח לפחות ברוב של 5 מתוך 9.
מרחוב רשב"א [מגורי משה זמורה; בהיותו מנהל המח' המדינית של הסוכנות היהודית התגורר מ"ש שנים רבות בבית סמוך] ל"דוד המלך", לארוחת ערב עם נחום גולדמן שהגיע הבוקר. סיפר על אמריקה ושמע ממני על המצב בקואליציה. ביקשתיו להשפיע על ה"פרוגרסיבים" שיסכימו לארבעה אחוזים ועל "הכלליים" שלא יתעקשו בכלל. נחום נתון בהרפתקה חדשה, לא-שקולה כל עיקר, של איחוד "הכלליים" עם "הפרוגרסיבים" ברחבי תבל, כולל ישראל. לעת עתה הוא מדבר לא על מיזוג המפלגות בארץ אלא על גוש פרלמנטרי בכנסת - מושג משונה מאוד. לדבריו רוב מנהיגי ה"פרוגרסיבים" בישראל מחייבים את האיחוד - שוב גירסה משונה. הוא ועמנואל ניומן עכשיו אהובים וידידים.
מ"דוד המלך" לאולם הסוכנות - לאזכרה ל[וורנר] סנטור. בפעם הראשונה שמעתי את [מרטין] בובר נואם - יותר נכון מרצה - עברית והתפעלתי. לשון משובחת מאוד, מדויקת להפליא, כלילת שלמות גם מפאת הדקדוק. התוכן - בוברי מובהק: הפשטה רודפת הפשטה, אבל כשם שהביטוי מחוטב כך גם המחשבה לטושה.
סיימתי את הערב בשעתיים של עבודת-נייר.
