קיביה
יום א', 15/11/1953
ב-6.30 הפציח הטלפון האכזר בצלצול צרחני וב-7.30 יצאתי לירושלים.
במשרד ראיתי את וולטר ונדברנו על פעולת לוואי כלפי המעצמות בהמשך לפנייה שלנו באמצעות או"ם לירדן בניו-יורק.
התייעצנו אם כדאי לגייס את שלמה גינוסר - המשתוקק לשרת את משרד החוץ בהתנדבות - להתייצב בראש מטה התכנון של המשרד.
עברתי על חומר לקראת ישיבת הממשלה ובעיקר למדתי את תזכירו המפורט של אבנון על בעיית הדרכונים הישראלים, שריבויים בחו"ל הפכה למקור של ביזיון למדינה, ואמצעי המלחמה ב"ירידה".
בישיבת הממשלה המשך הדיון על בעיית המיעוט הערבי. סרלין היכה "על חטא" על חזה מפא"י - מדיניותנו הערבית נכשלה לאורך כל החזית, עלינו לשנות את הקו מן הקצה אל הקצה, וכיוצא באלה דברים נכוחים וכנים.
מסמר הדיון הייתה הרצאתו של ראש המימשל הצבאי סא"ל [יצחק] שני. מול שפעת הביקורת וההלקאה העצמית, שכולה דגילה בעקרונות מופשטים, חשף את המציאות במערומיה. בשלוש השנים האחרונות השתקעו בארץ כעשרים אלף מסתננים - יחד עם שלושים אלף שחזרו מייד לאחר קום המדינה וגמר כיבוש הגליל והנגב, בסה"כ 50 אלף ערבים מוחזרים. רק אי-מתן תעודות-קבע לאותם עשרים אלף עצר את זרם ההסתננות המכוונת להשתקעות. ביטול הממשל הצבאי פירושו פתיחת אזורי הספר להסתננות בלתי-מופרעת וכן פתיחת שערים לחדירת המסתננים לפנים הארץ בנחשול הולך וגובר. בכל זאת, גם במצב הקיים, כ-18,00 ערבים בגליל מחזיקים ברישיונות קבע של חופש תנועה, אבל רק למערב ולדרום ולא לצפון ולמזרח. שליטה זו של המימשל הצבאי על כיווני תנועת הערבים בתוך הארץ חשובה לאין ערוך מבחינת הביטחון. נכון, כי צרת העקירים טעונה חיסול על ידי שיקום קבע אך העקירים מסרבים בכל תוקף להתיישב על אדמת פליטים הנמצאים מעבר לגבול. גם כשהם חוכרים אדמה מהנהלת הרכוש הנטוש הם משלמים על דעת עצמם דמי חכירה לבעלי הקרקע שבמחנות נוסף על התשלום לאפוטרופוס על נכסי נפקדים בישראל. הם בטוחים, כי יש יום והכל יחזור לקדמתו והם עתידים אז ליתן את הדין על מה שעשו ברכוש אחיהם. אפילו בונים להם בתי אבן - הם מסרבים להיכנס לתוכם אם הבתים נבנו על קרקע נטוש. הערבים היושבים על אדמתם מופלים לטובה במחירי התוצרת השונים, יען הוצאות הייצור אצלם נמוכות לאין שיעור משל היהודים והם גם פטורים מהוצאות השמירה ומבזבוז כוח אדם לשמירה, יען המסתננים אינם פוגעים ברכושם. גם לגבי שירותי חינוך ובריאות הם בעלי זכויות יתר, יען הם נהנים מבלי לתרום - או תורמים הרבה פחות מהיהודים.
אחד הדברים המעניינים שסיפר שני הוא עניין הברחת נשים מעבר לגבול לתוך הארץ. מביאים נערה, מישהו נושאה לאישה, היא מוסתרת מעין השלטונות עד שהיא הרה ויולדת, או אז מוגשת בקשה לישיבת קבע שכן היא אשת איש ואף ילוד ילדה לו. ועוד תחבולה: אישה שמתה, מובאת אישה ממחנות הפליטים תחתיה, ומכיוון שאין תצלום על תעודות זהות של נשים, הריהי משתמשת בתעודת הזהות של הנפטרת ובעייתה נפתרה. נוהג זה מביא לידי כך שבכפרים ערבים מסוימים חדלו הנשים למות!
יש לשער, כי אחרי הרצאה זו תשתתק התביעה של "הציונים הכלליים" לחיסולו של המימשל הצבאי.
אחרי הצהריים שוב ישיבת הממשלה לדיון בענייני הצבא.
בעיתוני אחר הצהריים ידיעה על עליית קרנה של גולדה כמועמדה לראשות הממשלה. כל הערב ישבתי על היומן ועל הניירות.
