שבת, 7/11/1953
שם הספר  יומן אישי 1953
שם הפרק  שבת, 7/11/1953

 


שבת,  7/11/1953

 

אף על פי שאחותי עדה טילפנה ב-8.30 לשאול בשביל הָרַי אם אני המרצה היום בכינוס מחוזי של המפלגה או דב יוסף, הצלחתי להירדם שוב וישנתי עד 10. קמתי בעצלתיים ואגב ארוחת הבוקר שקעתי בקריאת דברי הספרות שב"דבר". נהניתי מסיפורו של מנחם תלמי "נחש הכסף", שאינו סתם המיית נפש, אלא ממש סיפור. יש חבריא שלמדו לכתוב עברית, אם גם הם משתעשעים בה יותר מדי ונראים כשוקדים יותר להשתמש במילים נאות מלהביע את אשר בלבם. קראתי באוזני צפורה את הטור השביעי המלגלג על יעקב חזן ["מתפיסיקה בכיוון אחד"].

ביררתי טלפונית עם המנכ"ל ואליצור את עניין פרסום רשימת התקריות על הגבול שאירעו לאחר קיביה.

לארוחת הצהרים רנה ברמן מלונדון.

עברתי על צרור הניירות שהמציא לי אהרון קציר (קצ'לסקי) על אותה בחורה [עמי ויטינג] שהצבא גזר כי היא לא תהיה רופאה בישראל. מעשה אשר לא יאומן כי יסופר. שם הנערה עמי, ולכתחילה הרשו לה לגשת לבחינות העתודה האקדמאית משום שסברו כי מדובר בבחור, על פי שמה. משהתברר כי היא בחורה ("בת" בלשון המסמכים) נמצא כי חל עליה האיסור. הסרן המטפל בעניין המליץ בכל זאת לא לבטל את ההחלטה החיובית, כיוון שכבר נמסרה לידיעת הבחורה, אבל נראה כי המלצתו לא נתקבלה.

טילפנתי לאהרון לברר פרטי העניין והוא שילח בי את דוד גרינשפון מיודעי [מימי הנעורים בת"א], אשר אשתו, כעסקנית "ארגון אימהות עובדות", אימצה נערה זו כחניכה מייד עם עלות המשפחה לארץ מרומניה. מה ששמעתי מפי דוד עוד הגביר את השתוממותי. צבא זה, המקדש שם שמים במלחמה על שוויון חובות הנשים, נוטל לעצמו סמכות לפסול נשים יוצאות-צבא מללמוד רפואה!

מ-3 אחר הצהריים עד חצות ישבתי על הניירות. נתגבבה ערימה מכובדת. המנכ"ל טילפן להודיע על שניים שנהרגו אמש בדרכם לסדום. זה למחרת הריגת שומר תחנת הרכבת בחדרה. עקומת הדמים מתחילה שוב לעלות.

אחותי עדה בילתה אצלנו כל הערב וביררנו כמה וכמה בעיות משפחתיות שנצטברו. גם סיפרתי לה עניין פרישת ב"ג מלפני ולפנים.

 

העתקת קישור