יום ה', 5/11/1953
העיתונות מלאה הבוקר מכתבו של ב"ג לארגוב, שנקרא באוזני המרכז אתמול. ועוד בעיתונות מכתב גלוי של ביהח"ר לנעליים למשרד המסו"ת, המודיע כי עקב כניעת המשרד ל-vested interests ואי אספקתו חומרי גלם, החליטה ההנהלה לסגור את ביהח"ר ב-13 בחודש זה ולפטר 300 עובדיו.
יצאתי ב-7.45 לירושלים. נסעתי יחידי. צפורה תבוא עם הרמטכ"ל לפנות ערב.
ליקטתי חיילים מהכביש, העלה והורד. זוג אחד - חייל ולא-חיילת - שנכנסו יחד החלו מקשקשים בקול רם מייד עם כניסתם. בתחילה ניסיתי להחזיק מעמד אך כשל כוחי וסוף שאמרתי לבחורה: "בבקשה ממך, אני רוצה לחשוב." מייד ביקשו סליחה והשתתקו. כמה פעמים קרה לי כבר הדבר. בצאתם אמרתי: "אל תצטערו, אבל מכונית זו היא חדר פרטי ואני רגיל בו לשקט."
במשרד עשיתי כה וכה עד שהגיעה שעת הלוויה של אבי הנשיא. לא שיערתי כי כה תארך - כשחזרתי התברר כי נעדרתי כמעט שעתיים. בן-צבי עצמו הספיד את אביו ליד הבית - עשה זאת, כדרכו, בפשטות, בתרבות ובחן-רב, רק האריך במקצת. הלכנו ברגל עד בית-כנסת "רחביה" ושם הספיד הרב הראשי [יצחק א"ל הרצוג] ואמר הפעם דברים של טעם - נאום ציוני כנה. נסעתי לבית-הקברות עם [אליהו] דובקין [ראש מח' הנוער, החלוץ והמינהל של הסוכנות] וחזרתי עמו. קברו את הזקן בבית הקברות החדש שמאחורי גבעת שאול. הייתי כאן זו הפעם הראשונה ולא האמנתי למראה עיני בהשתרע לפנינו בית-קברות נרחב במלוא שטחו. מספר כה עצום של קברים ומצבות תוך תקופה כה קצרה! נוכחתי בעליל ביתרון הציבורי המכריע של מנהג שריפת המתים - פשוט חיסכון בשטח ואי-הסגת גבולה של האוכלוסייה החיה על ידי המתה.
במכונית דיבר דובקין כל הזמן על ההתפטרות והישיבות האחרונות - של "המדינית" והמרכז. פרט להערות המקוטעות ששמעתי מפי דוד הכהן הייתה לי זו ההזדמנות הראשונה לעמוד על ההרגשות המנסרות בקרב החברים, במידה שיש לראות את דובקין כמבטאם.
ובכן, ביקורת רבה על אופן דיבורו של ב"ג בישיבות: סגנון תשובתו לי ב"מדינית" ורוח דבריו במרכז אתמול: הרוגז והחריפות ללא כל נימה נפשית וחברית. לעומת זה, לא חסך דובקין דברי גנאי מרבקה גובר - איך העזה לדבר בשם המתים ולתבוע את ב"ג לאחריות בשם אלה אשר הוא שלחם למוות. קטרוגו החמור ביותר על ב"ג היה בשל הצעתו את אשכול כרה"מ, הן לגופה של המועמדות והן לגבי אופן הצגתה. ברור לו ולחברים אחרים הטעם האמיתי של מועמדות זו: מנוי וגמור עם ב"ג לחזור כעבור זמן ולא כדאי לו להניח את מקומו למי שאולי יקשה להוציאו ממקום זה לאחר שיעשה ויצליח. אשכול עצמו אמר, לדברי דובקין, בשיחה עם חברים, כי אם יקבל הצעת ב"ג תהא זו קבורתו. אשר לקהל החברים, הרוב המכריע, כמעט הכלל כולו, אינו רוצה לשמוע על הצעה זו. דובקין רואה את אשכול כמועמד החלש ביותר מכל הארבעה שנזכרו בפי הבריות. אשכול הוא "אלתרן" מובהק. אלתור היא תכונה טובה למנהל התיישבות, גם לשר האוצר - בתנאי חיינו - אך בשום פנים לא למי שחייב להיות אחראי למדיניות הכללית, הן בפנים הן בחוץ. סוף שפנה אלי ואמר: החברים יודעים מה קשה מצבך, אך עליך לקבל הדין אם החברים ידרשו זאת; אין ספק כי ידרשו.
אשר לסיבה האמיתית של ההתפטרות גורס דובקין, בערך כמו ליאו [כהן], כי יותר שנעוצים שורשיה בעודף מתח של עבר הריהי פרי חוסר מתח בהווה: אין מלחמה שאפשר לערות לתוכה את כל כוחות הנפש, אין נשקף מאבק מדיני מכריע, המדינה שקעה בחיי חולין שהעיקר בהם מאמץ כלכלי - אין זה מצב אשר איש דינמי ולוהט כב"ג יכול למצוא בו את מקומו ולחוש כי הוא ממלא תפקידו.
מייד בשובי למשרד הופיעה משלחת דרוזית, על פי מועדה שנקבעה. הספקתי אך על רגל אחת לקבל תדרוך משמאי על הנעשה בקרב העדה - פילוג לשלושה ראשים: סיעת אמין טריף, שהוא מעין ראשה הדתי של העדה; שיך ג'בר [מועאדי, הידוע מימי המנדט], חבר הכנסת, הרוצח הידוע, וידידי [חסן סאלח] חניפס, אף הוא ח"כ. בלהט המחלוקת כרתו שני האחרונים, שנשארו צהובים זה לזה כמאז, ברית נגד הראשון. בדרגות הנאמנות הכנה למדינה עומד חניפס בראש, ואילו הזקן אמין טריף מג'וליס פוזל כלפי הדרוזים שמעבר לגבול וטוען לבני עדתו כי אין לשרוף גשרים עם העולם הערבי על-ידי כניעת-יתר לישראל. המשלחת שבאה הם דווקא אמין טריף ונושאי כליו.
הייתה שיחה ארוכה, רצופה הצהרות אמונים מצדם למדינה, וידויי אהבה כלפַי-אני, טענות נגד המימשל הצבאי ומפקדי יחידות המיעוטים בצה"ל. הדברים תובלו בהרבה מעשיות ומשלים. באחד הסיפורים היה זלזול לגלגני בנביא מוחמד. אף אני לא חסכתי מחמאות לעדה הדרוזית, שהיא כפנינה בכתר ישראל, אך הבעתי דאבון לב על שמועת המחלוקת שהגיעתני והיטפתי לשלום מתוך הסכם בין עמודי העדה. אמרתי, כי אני עומד לקבל לראיון את יריביהם שני חברי הכנסת ואקשיב גם לטענותיהם. השיך טריף וחבריו טענו כי הם עצמם שוקדים על השלום ואף התקרבו אליו כדי 80 אחוז. ביקשו עזרתי האישית להשלמת החסר. הצעיר שבחבורה, בנו של הקאדי אשר אף הוא היה חבר במשלחת וגילה פעילות רבה בשיחה, ואשר לו בן תלמיד במכללה הירושלמית, הזכיר לי כיצד בפגישתי הראשונה עם שיך אמין טריף לאחר קום המדינה, במסיבה אצל הנשיא וייצמן, כאשר ניגש אלי השיך להודות על החירות שהעניקה להם מדינת ישראל משיעבוד האיסלאם, עניתי לו כי מדינת ישראל חייבת תודה לדרוזים על עזרתם לה במלחמתה. שיך אמין לא חדל מלצטט את דברי בכל הופעה שלו בכפרי הדרוזים. והנה, גם בפגישה זו נוכחו לדעת עד כמה לבי רוחש טובה לדרוזים: הייתי הראשון בין כל אלה שנפגשו איתם שדרשתי שלום ואחדות בקרב העדה; כל השאר ביקשו להיבנות מהפירוד.
בסיום השיחה הזמינוני לביקור ב"בית הדת" בג'וליס וכן בחגיגה השנתית על קבר הנביא שועייב (יתרו - קדושם הגדול של הדרוזים).
המשרד עלה על כל המשוער בהגישו קפה שחור כהלכה בספלים זעירים. רק המגישה לא ידעה כי הדין מחייב מים קרים עם הקפה החם. תחיה ותלמד!
[יונה] כסה [ח"כ; חבר לשכת מרכז מפא"י] טילפן בעניין הכינוס [המפלגתי] המחוזי. ניסה לשדלני כי אַרצה. בינתיים ראיתי, כי הסניף ברוב חוכמתו פירסם מודעות ברחובות על הרצאתי - ממש הזמנה לעיתונות לעשות מזה מטעמים. הסברתי לכסה, כי אהיה מוכרח להתווכח עם לבון ולסתור את הדברים כדורבנות שהשמיע באפיקים. אין זה כלל לטובת המפלגה כי אערוך חשבון צדק זה בפומבי. מוטב לבטל.
שלחתי מברק למשלחת בניו-יורק על מסקנות ההתייעצות של אבנון ותה"ל על הסכר אתמול - לא לעשות שום עבודת תיקונים בתעלה כל עוד ההפסקה נמשכת.
יצאה סוף סוף החוברת של ליאו על הפליטים. צורתה נאה למדי ושלחתי לו פתק של ברכה על גמר המלאכה החשובה.
בינתיים בעיתונות הבוקר עב חדשה ככף יד איש: ארה"ב מתכוונת לעשות לחץ רציני לפיתרון בעיית הפליטים; על מדינות ערב להחשת ההתיישבות ועלינו להחזרה חלקית.
ב-4 בבית, אליעזר ליבנה. הוא נוסע לאמריקה וביקש שיחה לפני צאתו. השמועה המתהלכת היא כאילו הוא מספר כי נשלח על-ידי ב"ג להקים ועד יהודי לפעולה מדינית למען ישראל אשר בראשו יעמוד [אבא הלל] סילבר. אין זו הפעם הראשונה כי ליבנה נוסע לארה"ב, כאילו בשליחות אישית מיוחדת של ב"ג המעולפת מסתורין - זאת אומרת הוא המרמז על השליחות והוא המעלפה מסתורין, בעוד שב"ג רק נענה ללחצו, העשוי לשגע אדם, ומאפשר לו את הנסיעה כדי להימלט מפגיעתו. על כל פנים, הייתי סקרן מאוד לדעת מה באמת כוונתו הפעם.
התברר, כי לא רק לא כצעקתה, אלא פשוט להד"ם. הייתה לי דווקא שיחה קלה ונוחה עם ליבנה, עד לאפתעה. התרברבותו האינטלקטואלית עוברת, אומנם, כל גבול אבל המעניין הוא כי אין זו עמדה שהוא נוטל לעצמו באופן מלאכותי ומתגנדר בה, אלא זוהי תכונתו הטבעית המובלעת בכל יישותו. הוא משוכנע בכל הרצינות, כי די לו לשוחח עם רבנים אחדים בארה"ב התופסים עמדה מרכזית או עם אישים מסוגו של פרוסקאור ואולי לתפארת המליצה גם עם ציונים אחדים, כדי לשדד מערכות בחיי יהדות אמריקה ויחסיה עם ישראל ולחולל מהפכה במיבנה הפנימי ובמערכת תפקידיה של התנועה הציונית. וכן הוא מניח כי יש לאל ידו - על-ידי שיחות הסברה אחדות עם מנהיגי AFL ו-CIO [האיגודים המקצועיים בארה"ב] ושוב עם מדינאי או עיתונאי אחד או שניים - להביא לידי מיפנה בכיוונה הראשי של מדיניות ארה"ב באירופה: להסתלק כליל מתוכנית זיון גרמניה ולגרוס כמגמה ראשית את חיוּדה [עשה לנייטרלי] הגמור של אירופה המרכזית.
מכיוון שעל כל פנים עתיד להיות ערך-מה לשיחותיו עם יהודים ועם לא-יהודים לשם הידוק קשרים והבהרת מושגים הצעתי לו לעמוד בקשר קבוע עם [ראובן] שילוח בוושינגטון, [אברהם] הרמן בניו-יורק ומשה ביתן לגבי ארגוני הפועלים - והבטחתי לכתוב לכל השלושה.
וולטר קרא באוזני טלפונית נוסח מברק מחאה שצריך להישלח לבניקה בחתימתי - נגד תעתועי ירדן המגוללת עלינו אשמות על מעשים שלא עשינו. אבא אבן הוא שהציע כי נריץ מברק כזה, לאיזון הרושם. מצאתי את הנוסח שפיר בתכלית - וולטר הוא נַסָח בחסד עליון - ורק נטול עוקץ בקצהו - הוקעת מזימת ירדן להכריע את הכף נגדנו דווקא בשעת הדיון במועב"ט. הוספתי זאת. בינתיים הוברר סופית כי לא הייתה ידנו בפיצוץ הצינור.
ב-7 הגיעה צפורה וב-7.30 נסענו ל"דוד המלך", לארוחה שנערכה על-ידי רה"מ ורעייתו לכבודם של אנשי המדע שבאו לשבוע ההרצאות במכון וייצמן לזכר הנשיא המנוח. מצאנו קהל עצום ורב. עשיתי הכרה עם נילס בור, גדול פיסיקאי הדור, ועם הכימאי [לינוס] פולינג. כן נפגשתי בידידות רבה עם [ארנסט בוריס] חן, ממציא הפניצילין, שהכרתיו ברומא. שוחחנו רוסית.
שאול אדלר [פרופסור למיקרוביולוגיה באוניברסיטה העברית] בישר לי, כי אחיו [שלמה] הכלכלן מוכן להיענות להצעתי - לשרת במשרד החוץ כמומחה ויועץ לעניינים כלכליים. הוא רק מזהירני כי נפסל מבחינה מדינית בעיני מחלקת המדינה, לאחר ששירת בסין מטעם אוצר ארה"ב בימי משטרו של רוזוולט.
הארוחה עברה בסְאון רב ובאווירה נלבבת. אני וצפורה הסבנו אל שולחן אחד עם הרי לוין [נדבן ופעיל ציוני; פעיל "רכש" לפני קום המדינה] ואשתו מבוסטון, הרי סאקר ובנו של פרופ' [נילס] בור, אף הוא פיסיקאי.
היו כמה נאומים, כולם מוצלחים, פרט לנאומו של בור אשר אין לדעת אם היה מוצלח או לא, שכן אי-אפשר היה להבין אף מילה אחת מתוכו, כה לעו הדברים. רה"מ דיבר ביעילות רבה אבל גבוהה-גבוהה כדרכו. חן הרים על נס את איכותם היוצאת מהכלל של אנשי המדע הישראלים שהפתיעו את הבאים מחו"ל בעושר מחשבותיהם וביוזמתם המדעית.
אהרון קצ'לסקי [קציר; פרופ' לכימיה פיסיקלית במכון וייצמן, נהרג בהתקפת טרוריסטים יפניים בלוד במאי 1972] ניגש אלי לגייס עזרתי לביטול גזירה חשוכה של צה"ל - לא להרשות לנשים יוצאות-צבא ללמוד רפואה - פן תוך שבע שנות הלימוד תינשא הבחורה ונמצא צה"ל מפסידה לצמיתות. אמרתי, כי אציג בעניין זה שאילתה בממשלה וביקשתיו להמציא לי חומר בכתב.
אחרי הארוחה נסענו, אני וצפורה, אל טדי ותמר [קולק] לשתות תה. היו שם גם הרמטכ"ל ואשתו, מאיר וייסגל, אוויס שולמן [מפעילות "הדסה" בארה"ב] ועוד.
יצחק נבון בא לשם לספר לי על שיחת רה"מ עם השרים ה"כלליים". הללו התעקשו על סגנויות: לרה"מ, לשר האוצר ולשר החינוך. כל שידולי רה"מ ותוכחותיו כי אין להם כל זכות להציג תביעות כאלו לרגל פרישתו - העלו חרס. נשארו בשלהם. אם כן, אומר רה"מ, לא תהיה ברירה אלא לחדש את הקואליציה הקטנה [מפא"י-דתיים], לרבות ה"אגודה". ובכן הוא אשר יגורתי ואמרתי לב"ג כשחשב כי "הכלליים" קיבלו את מוסרו. יורש כיסא רה"מ - מי שיהיה - יירש איפוא את התפוררות הקואליציה.
ב-11.30 נסעה צפורה עם המקלפים לתל-בנימין ואילו אני התיישבתי על ניירות. נדברנו, כי תטלפן לי מייד כשתגיע הביתה. הצלצול בא קרוב לאחת כשעיני החלו נעצמות מעייפות.
השלמתי את היומן ובאחת שכבתי.
