יום ג',  24/11/1953

 

בעיתונים כותרות בולטות על החלטת הוועדה המדינית. אבל "ג'רוסלם פוסט" השכיל להוסיף להודעה על בחירתי כי "לא היה שום מועמד אחר".

בבואי למשרד מצאתי מברק מהילדים בניו-יורק: "מברכים פה אחד ובכל נפשנו איתכם - החמישה". אף יורם צורף למניין!

בלשכתי - פנים שוחקות, ולא רק משום הידיעה על בחירתי, אלא יען הבוקר פועלת סוף סוף ההסקה ובמלוא היעל. מספרים, כי העבודה נמשכה כל הלילה ואבנון עצמו ניצח על המלאכה עד אשמורת הבוקר. את ההבדל ב"מרגש" אין לשער.

מחדרים שונים במשרד מטלפנים לברך. ובינתיים שרשרת המוּעדוֹת נשזרת כאילו לא קרה דבר.

באה אחת ששמה סוניה שוסטר, עובדת בצירות ברזיל, ראינוה בסן-פאולו, הביאה גיליון של ירחון היוצא בעריכת אחותה שם, מוקדש כולו לביקורנו, ועם זה זעקת שבר של אחותה, שאם לא תימצא לה עזרה תוכרח לחסל ירחון זה שהוא כלי יקר להסברה ישראלית וכו'. הבטחתי לכתוב לצירות בריו.

ושוב משלחת דרוזית, הפעם של שני חברי הכנסת חניפ'ס וג'בר. הם אומנם צהובים זה לזה אבל יש ביניהם עכשיו ברית שלילית - כנגד שיח' טריף שהם מתכתשים בו בענייני ארגון העדה, ראשותה הדתית ומדיניותה בישראל. פתחו בברכה נמלצת על האמון שנתנה בי מפלגתי ודיברו הרבה וסחור וסחור על העניין המטריד אותם. הבטחתי להיכנס לעובי הקורה כשאפנה.

דוד הכהן, העוסק עכשיו במשרד בסידורים אחרונים לקראת נסיעתו לרנגון, נכנס לומר לי,

ראשית, כי דברי אמש עשו רושם רב על החברים - הן הדברים הראשונים והן האחרונים,

ושנית, כי אם המו"מ עם "הכלליים" יתפקע, הרי שתהיינה בחירות ואז אנה הוא בא?

אמרתי כי אז נטכס עצה. הסיכוי כי הציר בבורמה יחזיק שם מעמד רק כמחצית השנה לא הרנין את לבי. הרי שיש טעם נוסף לאחל למו"מ זה הצלחה גמורה ומהירה.

התייעצות על "הברית הבלקנית" [ברית ידידות תורכיה-יוון-יוגוסלביה; נחתמה בפב' 1953 בהשראה מערבית]: וולטר, ליאו, [אריה] לבבי, יעקב הרצוג, בנדור, בנצור. השאלה התעוררה ביוזמתו של הצבא ש"התחשק" לו להצטרף למשפחת תורכיה-יוון-יוגוסלביה. הנספח הצבאי באנקרה כבר הפטיר דברים בכיוון זה בשיחותיו עם שר ההגנה התורכי. השגריר [מוריס] פישר נתפס לרעיון. אך האומנם יש בו ממש? מסקנת ההתייעצות הייתה שלילית לגבי סיכויי כניסתנו וכדאיות הניסיון לברר אפשרותה. לעומת זה, חייבתי גישושים להידוק קשרים עם כל אחת מהשלוש, קודם כל במישור צבאי. כן קיבלתי רעיון הצבא לברר אפשרות חילופי נספחים צבאיים עם יוגוסלביה. הוטל על אריה ויעקב (השני הוא משום-מה המומחה שלנו לנושא זה) לסכם מסקנותינו.

נתקבל הנוסח המלא של מכתב אבא [אבן] למזכ"ל או"ם על פנייתנו לפי סעיף 12, והנה לא נשמרה הוראתי להימנע מהצגת השלום כיעד ראשי. היטב חרה לי הדבר. גם בהסברתו במסיבת עיתונאים הרחיק אבן לכת בהרימו את הצעד שעשינו על נס כמיפנה היסטורי ובדברו שוב גבוהה-גבוהה על יעד השלום. שלחתי לו מברק שכמוהו כנזיפה על אי-התחשבות בהוראה מפורשת וביקשתי הסבר. נתחזקתי בדעתי כי עלינו לגרוס את פנייתנו להפעלת סעיף 12 כמכוונת לחיזוק שביתת הנשק ולביצוע מלא של ההסכם עליה ולאו-דווקא להתקדמות לקראת השלום. סוף סוף, אין התחייבות בהסכם שה"נ לכרות ברית שלום, אך יש התחייבות ברורה לקיים את ההסכם עצמו וכוחנו יותר יפה ללחוץ על ירדן ולחייב המעצמות ללַחץ עליה לגבי היעד המצומצם מאשר לגבי הגדול.

ניסחתי לבקשת המנכ"ל מברק מאיתו לנציגויות על המצב לגבי המועמדות לאור החלטת "המדינית" של מפא"י. אני מתאר לעצמי את הציפייה בנציגויות להבהרת העניין.

שוב אכלתי ארוחת צהריים לבדי - צפורה חזרה הבוקר לתל-בנימין. ב"מעריב" בעמוד ראשון שתי פנינים: שוב אותה נוסחה מלבבת "לאחר הסתלקות אשכול בחרה מפא"י בשרת", ונוסף על כך - שרת הציג תנאי כי ב"ג יציענו למרכז, שאם לא כן לא יקבל. ביקשתי את מיכאל לדאוג, כי גירסת כזב זו לא תישָנה בעיתוני הבוקר. אשר לשיגרה הראשונה לא התאפקתי מלכתוב לקרליבך ואמרתי - ביקורת דעות והוקעת חסרונות, כמה שירצה, אך למען השם לא סילופים. לעומת זה, בעמוד פנימי של "מעריב" שורות אחדות מלאות חן ותרבות עלי בצאתי בלילה מ"המדינית".

לאחר שעבדתי כשעתיים בניירות ניגשתי לפנות ערב אל הנשיא. מצאתיו על ערש-דווי: ברונכיט קל עם חום. בבואי התנגשתי עם ד"ר נלקין שציווה על זריקת פניצילין. אמרתי לבן-צבי כי חשתי צורך נפשי לגשת אליו דווקא היום. הודני ובירכני. לא הארכתי שבת. רחל אף היא העתירה ברכות וגילתה אותות התרגשות.

בשובי הביתה הופיעו משה ברטור מזה ועופר כרמי מזה. הראשון בא לבקש אישור למתן "אור ירוק" ל[זאב] ארגמן [ראש משלחת מסחרית ישראלית] במוסקבה להיכנס למו"מ של בירור עם הרוסים על אפשרויות מסחר חליפין בהיקף יותר רחב. במברקו של ארגמן מדובר על התעניינות ביבוא סחורות צריכה מישראל - אריגים וכיו"ב - סיכויים מעניינים ביותר. האישור ניתן בברכת ציון. עופר בא לבשר כי רישיון העבודה באנגלייה ואשרת כניסה לשם כבר בכיסו. הסוכנות מסיעה אותו כמדריך להבונים. ביקשתיו לברר ולהודיעני כמה כסף יחסר לו עד שיתחיל להשתכר.

ברטור הסיעני לכנסת, כשעופר עם כינורותיו ושאר כליו ממלא את המושב האחורי. נסעתי לכנסת לראות את שפרינצק לפי בקשתו. הוא בשלו - שיתוף מפ"ם. רואה מהרהורי לבו וחוזר על סיפורי בן-אהרון בדבר מהפכה בלבו של [מאיר] יערי. הסברתי לשפרינצק את הקו שאני נוקט (הוא לא שמעני ב"מדינית") אבל הסכמתי כי חשוב להבהיר את המצב שעה אחת קודם גם אם פירוש הדבר פניית המפלגה למפ"ם. הבטחתי להימלך בדעת החמישה המנהלים את המו"מ עם "הכלליים".

חזרתי והסתערתי מחדש על התיקים. ב-10.30 החלטתי לטלפן לגולדה לדעת מה חדש במו"מ. סוף סוף החלטת "המדינית" אמש מחייבת ועלי לצאת מקיפאוני ולהתחיל להראות דאגה לעניינים. גולדה ענתה בטלפון ערה ורעננה. "הכלליים" אך זה הלכו, החברים עודם אצלה. שאלתי אם יוכלו לשלוח מכונה לקחתני. אמרה הן. לא עברה שעה קלה והשוטר עלה להודיע כי המכונית מחכה. ירדתי והנה ליד ההגה שר האוצר בכבודו ובעצמו. לוי אשכול היה ונשאר בן-חיל. בדרך סיפר על תמורה מפתיעה שחלה בעמדת "הכלליים" ובאווירת המו"מ. תפנית של 120 מעלות אם לא של 180 מעלות - ריכוך לאורך כל החזית וחתירה ברורה לגמור מהר ובשלום. משהגענו ועלינו לקומה השלישית מצאתי את חדר המגורים המרווח והנאה של גולדה כשדה-קטל לאחר קרב: כורסות לא סדורות, המוני ספלים ריקים, מאפרות מלאות. ארגוב פתח בסיפור מפורט ונרחב, כאילו אך זה קם משנתו ודעתו רווחה עליו. חזר על מה שאמר לי כבר לוי. סרלין, שהוא הממאיר שבחבורה, לא בא הפעם. רוקח פתח והיה ראש המדברים. כאן גזלה גולדה מידי מאיר [ארגוב] את רשות הדיבור ו"הציגה" את רוקח. הצחוק היה רב ורם. העיקר - 26 התנאים הונחו הצדה ובמקומם ננקט ה"הסכם" כבסיס. עניין הסגנות הורד למעשה מעל הפרק לגבי רה"מ ושר האוצר. הדרישה נשארה בתוקפה לגבי שר החינוך וכאן, כנראה, נהיה אנוסים לוותר. ביתר הסעיפים או שהגיעו לידי הסכם או שנותר משהו לבירור נוסף, אך אין חשש משבר בשום סעיף.

העליתי שאלת מפ"ם ופנייתנו אליהם. נמיר סיפר, כי [יעקב] חזן מתנגד לכניסתם לממשלה ומסתבר כי עמדתו תקבע לגבי "חזית הליכוד" [מתוני "השוה"צ" ואנשי "אחדות העבודה" במפ"ם], עם כל החזרה-בתשובה של [מאיר] יערי, ואילו "חזית הליכוד" תקבע עמדת מפ"ם כולה, וגיבורי סיעה ב' לא יעזו לפרוש. זאת אומרת, כדאשתקד. יתר על כן, אף על פי שהערב התפרסם ברדיו מפי בן-אהרון כי מפ"ם תהיה מוכנה להיכנס לשלטון, סבור נמיר כי בשיחותיו האחרונות נתכוון בן-אהרון לאו דווקא לברר אפשרות כניסה אלא להכשיר קרקע לטענה, כי עניין כניסת מפ"ם נתחבל משום זלזול מפא"י בו. אמרתי היא הנותנת, עלינו TO PUT THEM ON THE SPOT [להעמידם במצוקה]. גולדה תמכה בי בתוקף ולבסוף גמרנו כי יש לפנות אליהם - לא בכתב, אבל רשמית - ולהציע מו"מ על השתתפות ולפרסם זאת. יש להודיע זאת ל"כלליים". אין בשום פנים לדחות גמר המו"מ עם "הכלליים". חשוב, כי הממשלה הקיימת תסתדר מחדש בלי ב"ג במהירות אפשרית ותפגין יציבות המשטר ורציפות השלטון.

אשכול הובילני הביתה ואז הגיעה השעה לסיים את היום.