יום א',  29/11/1953

 

לא היו רחמים עם הטלפון והוערתי ב-6.30. ב-7.30 יצאתי לירושלים, עם רותה ופוריה, כנהוג, והפעם גם עם צפורה. עשיתי כמחצית שעה במשרד החוץ ומיהרתי למשרד רה"מ - ישיבת סיעתנו בממשלה לפני ישיבת הממשלה בשאלת עבודות דחק, בה פרץ סכסוך משולש בישיבת השרים הכלכליים בין [דב] יוסף, אשכול וגולדה: האבטלה הולכת ורבה, עברנו כבר את ה-20 אלף. אין מנוס מהפניית אמצעים, שהוקדשו בראשונה לפיתוח (כביש אילת וכיו"ב) - לעבודות דחק במקומות שהמובטלים נחיתים בהם, ואילו ברני מסרב, מקרטע ושוצף. סוף שכפינו אותו.

בישיבת הממשלה הודעתי על הוויכוח. אמרתי, כי ברצוני להביא לידיעת הממשלה מראש מה שיש בדעתי לומר רק בעניין אחד - קיביה. ברצוני לציין שלוש נקודות:

א) כי הדבר חולל זעזוע חזק מאוד בדעת הקהל;

ב) כי הדבר העמיד במיבחן רציני חוגים ידידותיים לנו;

ג) כי הדבר גרם לבידודנו הגמור במועב"ט.

מייד קמה סערה. גולדה התרתחה - אחרי החלטה כזאת נלך לקטרג על עצמנו? כלום החליטו לגנותנו מתוך הזדעזעות מוסרית? הן רק מתוך חשבונות פוליטיים וכו' וכו'. אף רוקח טען נגד "הלקאה עצמית". סרלין אף הוא, ברני אף הוא. ב"ג פסק: א' - כן, ב' וג' - לא. אמרתי כי אין לי ברירה אלא להטות אחרי הרוב, אך לא שיניתי דעתי, כי חובתי הייתה להעמיד את הכנסת והציבור על המצב לאמיתו, לבל ניתפס לאשליות. העובדה כי המעצמות פעלו לפי חשבונות שלהם אינה נוטלת כלשהו מכנות הזדעזעותו המוסרית של הציבור בכללו והעם היושב בציון חייב לדעת זאת. תפקיד שר חוץ, העומד על המצפה, להעמידו על כך ודווקא בנאום שייעשה בו חשבון צדק עם החלטת מועב"ט ומניעיה האמיתיים. כך שפכתי מרי שיחי אך המסקנה נשארה בעינה. בירור זה היה מאלף ביותר.

עיקרה של ישיבה זו היה מינוי הרמטכ"ל החדש. משהודיע ב"ג על התפטרות מקלף ועל הצעתו למנות את דיין במקומו קמה סערה. "הכלליים" ו[משה] שפירא פתחו בהתקפה. נתגלה אי-אמון עמוק למשה, גם יחס של הערכה כנה למרדכי. הייתה התנגדות לחילופים בכלל, לאחר שרק לפני שנה הוחלף ידין; במיוחד להסתלקותו של מקלף; ובמיוחד שבמיוחד למינויו של דיין. ב"ג היה, כמובן, בשלו ונוצרה מתיחות קשה. חברינו לא נזדרזו להיכנס למערכה. לבון שתק. נאלצתי לומר משהו לעזרת ב"ג - אחרת הייתה שתיקתי מתפרשת כתמיכה בהתנגדות, שהיא עמדתי האמיתית. כתבתי לגולדה פתק על יחסי לחילופים אלה. אמרתי: "משה דיין איננו איש צבא ואיננו איש משמעת. הוא לוחם-פרטיזן נועז במלחמה ומדינאי-הרפתקן מחונן בשלום. אין לו מושג ואין לו כל עניין בניהול המשק הצבאי." סוף שהוחלט להעביר את השאלה לוועדת שרים לענייני חוץ וביטחון. ב"ג לחץ והאיץ, יען הליכתו קשורה בחילופי הרמטכ"לים.

באמצע הישיבה יצאתי לדקות מספר לקריאתו של טדי, לברך לשלום את האנגלי [בריגדיר] טיג, נציג הביון של משרד החוץ הבריטי בארץ בימי המנדט [היה מיודד עם ראובן שילוח, נחשב הוגן ביחסו ליישוב], שהופיע פתאום כאורח פורח.

אחרי ארוחת הצהריים ישנתי בסך הכל רבע שעה.

חזרתי למשרד רה"מ. מויש פרלמן בא לשתפני בדאגה לצורת הפרסום של חילופי הרמט"כלים. האפשר לומר במפורש, כי מוטקה [מקלף] הולך מפני שב"ג הולך ואין זה מסכים להישאר בלעדי זה? זה יציל את כבודו של מוטקה, שאם לא כן יתקבל רושם כי הוא מפוטר, אך עלול לפגוע קשה בלבון. בינתיים הרחיב מויש דיבור על החילופים עצמם והגדירם כאסון ("CALAMITY"). דיין בלתי מסוגל לחלוטין לנהל ארגון מסועף כצה"ל, לטפל בהמון השאלות האישיות, המשקיות, הטכניות, הארגוניות המתעוררות יום יום ולהתמיד בטיפול ובדאגה. הוא חרד מאוד לרושם בצבא. לא האמין כשאמרתי לו כי כלה ונחרצה, גזירה היא ואין להשיב.

בוועדת השרים התחדשה המועקה של ישיבת הבוקר. [יוסף] ספיר נפתל עם ב"ג בלי לוותר. ברור, כי מלבד כל הנימוקים הענייניים פועלת גם התנגדות מפלגתית נוקשה לדיין בשל היותו חבר מפא"י, בעוד ששני הרמט"כלים שקדמוהו היו בלתי-מפלגתיים. סוף שב"ג נעתר להפצרת ספיר ושפירא, כי יותן למספר שרים לשוחח עם מקלף ולעמוד על הסיבה האמיתית להתפטרותו, גם לנסות להשפיע עליו כי ייקחנה חזרה. הזהרתי נגד נוהל זה כתקדים נפסד, אך ב"ג טען כי אי-אפשר להתנגד. על כורחי הוטל עלי להיות בנפגשים עם מקלף, יחד עם שפירא וספיר.

בחוזרי ביתה מצאתי את פוריה ורנה ברמן, גם את המחותנת שלנו סימה, כולם, לרבות צפורה, משיחים בביקורם של הילדים בלונדון ובחדשות האחרונות שנתקבלו מהם מניו יורק ועיקרו של דבר משבחים ומקלסים את חוכמתו וחוכמותיו של יורם "יחיד הדור ופלאו".

בא שליח "אליאנס" [אנדרה] שוראקי לתדרך אותי לקראת אסיפת היסוד של ועד ידידי "אליאנס".

ניגשתי לבית גולדה לישיבת השמונה: ועדת החמישה הממונה על המו"מ הקואליציוני + ארן, לבון ואני. העניינים עם "הכלליים" הסתבכו שוב והעלו שוב על האופק את ענן המשבר הגמור, זאת אומרת או "קואליציה קטנה" עם סחיטה פרועה מצד הדתיים או בחירות. לעומת זה, הסיכויים עם מפ"ם מעורפלים בתכלית ועל כל פנים אין הם באים בחשבון בלי "הכלליים", אלא כאפשרות אחרונה.

מגולדה הביתה ועם צפורה ל"דוד המלך". מצאתי קהל גדול, כאשר לא פיללתי. שוראקי זה עשה באמת "ג'וב" למופת בגייסו כה רבים לעזרת ה"אליאנס", אשר אחר בלותה היא שוחרת עדנה. נשאתי נאום לגמרי כהלכה והשכלת בית אבא [כאיש ביל"ו עבד אבי מ"ש במקווה ישראל ובי-ם, שם נתיידד עם משכילי העיר] עמדה לי להזכיר נשכחות מ[קרל] נטר ועד ניסים בכר, מנהל ביה"ס הירושלמי של "אליאנס" אשר בו הונהג לראשונה לימוד עברית בעברית על ידי אליעזר בן-יהודה. אחרי האריך שוראקי בהרצאה צרפתית נמלצת על מפעלות "כי"ח" ["כל ישראל חברים" - "אליאנס"] למען אחינו הנידחים בארצות האיסלאם והשקועים בעוני ובבערות - אף אני דיברתי על אלה כעתודת המדינה לעתיד לבוא, וציינתי את מפעל חינוכם והכשרתם כרקע עיקרי לשיתוף פעולה בתקופה היסטורית זו בין המדינה לבין "כי"ח". לבסוף הוראינו סרט המציג את מפעלו החינוכי של "אליאנס" בקזבלנקה - מלאכת מחשבת של סרט הסברתי ותעמולתי. הצגה זו ארכה מאוד וחישבתי להירדם. צפורה לא הסתפקה בכוונה טובה אלא קיימה את המצווה בפועל ממש.

אחרי 10 נחלצנו ונסענו הביתה, שתינו תה וב-10.45 התיישבתי מלא כוחות רעננים ומחשבה ערה ותוססת - לחבר את הנאום שעלי לשאת בכנסת למחרת היום, ישבתי בדיוק ארבע שעות ושכבתי קרוב לשלוש.