בן-גוריון מתפטר

 

יום ב',  2/11/1953

 

ב"הארץ" מאמר ראשי קטלני על נאום לבון: "שחצנות אינה מדיניות". ודאי של [ולטר] גרוס ["פולס"]. ידע ללקט את כל הגיצים שניתזו מלבון וללבותם למדורה נאה.

בדרך למשרד תינה שמאי את אכזבתו המרה מנאום לוקר אמש: "חילול השם"; המאזינים לאסיפת הזיכרון ברדיו התפלצו.

במשרד מברק נוסף מקדר: בעניין בפסקי הדין פתח לחנינה. ההיגיון פשוט: כל עוד היו עצורים סתם הרי שחרורם היה מתפרש כהודיה כי נעצרו אל לא דבר ונחשדו לשווא; דווקא כדי שאפשר יהיה לשלחם לחופשי היה כורח להרשיעם תחילה במשפט, אשר לאחריו תוכל לבוא חנינה כדת וכדין בלי שיבולע על-ידי כך לכבודה של ממשלת הצדק והיושר בצ'כוסלובקיה. יש סימוכין לסיכוי זה בשיחת קדר עם סיקנינובה, אותה אישה נעדרת-חן שפגשתיה פעם בניו-יורק ועתה היא מ"מ שר החוץ; כאשר שאל קדר אם ייתכן ערעור על פסקי הדין ענתה בשלילה אך הוסיפה ביוזמתה היא, כי בקשות הנשים לחנינה מונחות עתה לפני הנשיא.

התייעצתי עם לבבי ו[עם שמואל] בנצור [מנהל מח' מזרח אירופה במשה"ח] על הנוהל בעניין פסקי הדין. קבענו, כי נפרסם אותם מייד לאחר שנודיע למשפחות והפרסום יהיה בצורת הודעה, מנוסחת כהלכה, של דובר משרד החוץ. מזא"ר [מחלקת מזרח-אירופה במשה"ח] כבר עוסקת בחיבור טיוטה. רגה אורן [אשת מרדכי אורן], שפנתה אלי במכתב עוד קודם וביקשה ראיון, הוזמנה ממילא למחר. עתה ביקשתי להקדים את הפגישה איתה להיום. בנצור יראה את אשת אורנשטיין.

לבבי שמע, כי התרעמתי על היעדר אנשי הצמרת של משרד החוץ באסיפת הזיכרון אמש. הסיבה פשוטה: פרט למנכ"ל איש מהם לא הוזמן! נראה, כי מארגני האסיפה עשו הכל לנעול דלתותיה בפני קהל ובנסיבות אלה יש להתפלא על הקומץ שהצליח לחדור פנימה. שלחתי בעניין זה מיזכר עוקצני לשלמה ארזי.

נתקבל מברק מאילת כי הוא רואה היום את [אנתוני] אידן [שר החוץ הבריטי]. עניתי מייד, כי יקדים לעורר ביוזמתו את עניין קיביה. יאמר, כי הדבר זיעזע את ציבורנו ועורר בו צער עמוק על דמי נקיים שנשפכו, אבל בו בזמן ליכד את הציבור בהכרה כי אין לשאת עוד שלשלת רציחות חד-צדדית וכי המשך ההתפרעות עלול להביא לידי תוצאות שאין לשערן. כן ביקשתי, כי יעמיד את אידן על האחריות שתיטול על עצמה אנגליה לעידוד נוסף של יצרי מלחמה במדינות ערב אם תבצע זממה לבלתי תמוך במועב"ט בהחלטה הדורשת משני הצדדים לכרות שלום. לפי ידיעותינו מוכנה צרפת להצביע בעד החלטה כזו, ארה"ב מהססת ואילו אנגליה מנוי וגמור עמה להכשילה.

ב-10 נסעתי לכנסת לישיבת הנהלת הקואליציה. בוועדת חוץ וביטחון נסחפו כמה חברי מפא"י, בראשם היו"ר ארגוב, בנחשול דרישת האופוזיציה (מפ"ם ו"חרות" גם יחד) לקיים שעה אחת קודם ויכוח בכנסת על המצב המדיני. בממשלה הובעה התנגדות נמרצת לכך - שלא לקלקל עוד יותר את מעמדנו במועב"ט. הוטל עלי לסדר את העניין עם הנהלת הקואליציה. המאמץ לא נתקל בשום קושי. עמי אסף [מפא"י; כפר יהושע] שניהל את הישיבה גילה כרגיל שכל ישר. נאלצתי רק להיענות לבקשת ארגוב לקיים שוב ישיבת ועדת חוץ וביטחון מחר.

משחזרתי למשרד מצאתי טיוטת ההודעה על דיני פראג. כיוון שלא ישרה בעיני, הכתבתיה מחדש וליטשתי זוויותיה החדות הן מבחינה עיתונאית והן מהצד המדיני.

שוב דיברתי עם ראש-פינה 21. האטימה נמשכת והחילחול נמשך. נתגלתה איזו פירצה חדשה שתחייב עבודת כמה ימים. העניין הולך ומסתבך.

בא לביקור אנדרה שוראקי מפריס - שליח מיוחד של ה"אליאנס". הביא מכתב המלצה חם ביותר של הזקן רנה קאסין [משפטן צרפתי דגול; שר בממשלת דה-גול בגולה; ומראשי יהדות צרפת] (נתברר כי אביו של אותו זקן, בן 93, עדיין בחיים חייתו והוא ער ורענן!). שליחותו היא להקים ועד ציבורי למען מוסדות "אליאנס" בארץ ובקשתו שטוחה כי אקבל עלי נשיאות הכבוד. הסכמתי. "אליאנס" מחסלת את בתי-הספר היסודיים שלה, העוברים כליל לרשות המדינה, וכוונתה להתרכז מעתה בחינוך מקצועי ותיכון (בתי"ס ששפתם האירופית תהא צרפתית), בכלל זה "מקווה ישראל". שוראקי סיפר על הגברת פעולת "אליאנס" בצפון-אפריקה. בעצמו הגדיר אותה יהדות כעתודה העיקרית, אם לא היחידה כיום, של עלייה המונית לישראל. נקב מספרים: 250,000 במרוקו, 150,000 באלג'יריה, 100,000 בתוניסיה. בסה"כ חצי מיליון. מעניין כי כלל את יהודי אלג'יר בחשבון עתודת העלייה.

קיבלתי מכתב מב"ג. עוד אתמול בישיבת הממשלה רב איתי על השהיית פירסום פסקי הדין של פראג. טענתי, כי לא יהא זה אנושי לפרסם בטרם נודיע את הדבר לנשי הנדונים. דחה זאת בקש - אפשר לשלוח להן מכתבים, אין כלל צורך להזמינן. לא קיבלתי דעתו. איני יודע מדוע כה חרה לו הדבר שהטריח עצמו לשגר מכתב בו הוא מוחה נגד "הסתרה מכוונת" מהציבור של "הידיעה המחרידה". עניתי לו מייד, כי איני רואה כל מעילה בחובתי כלפי הציבור בדחיית הפירסום לכ"ד שעות על מנת לקיים מצווה אנושית פשוטה המתחייבת במקרים כאלה [העתקי שני המכתבים לא נמצאו בתיקי מ"ש].

תידרכתי את [מיכאל] אליצור על הוראות לעיתונות: תגובה ברוח הודעתנו - מחאה תקיפה נגד משפט הרשע, אך שום התנפלות על צ'כוסלובקיה, ובכלל התאפקות מכל השמצה. לצנועים אפשר לגלות את גירסת הסיכוי לחנינה, אך הס מלהזכיר זאת בדפוס.

ברוך עמיר טילפן. שוב באותו עניין. נתגלע בקיע סלע בתחתית הסכר, דרכו מסתננים מים רבים. התקנה היא להביא מכונה מיוחדת לדבר שתדחוס מלט לתוך הבקיע מתחת לפני המים. זוהי עבודה למספר אנשים לחמישה ימים. הרשיתי לפעול. שוב שאל על ריצוף קרקעיתו של אותו ואדי בבטון. אסרתי לעת עתה. שאלתי על עבודת הכשרת הקרקע. אמר כי עומדים להתחיל בה. דרשתי להתחיל מהקצה המערבי ולשים רווח של 500 מטר לפחות בין שטח ההכשרה לבין התעלה.

ב-2 באתי הביתה לארוחת צהרים וב-3 חזרתי למשרד.

ישבתי עם וולטר על שורה של עניינים מינהליים ומינויי אנשים. אישרתי סוף סוף את יציאתו של כתריאל כ"ץ לבודפשט, לעת עתה כממונה ארעי על מנת שייהפך במשך הזמן לממונה של קבע. בהונגריה יש כאילו תזוזה כלשהי בענייני עלייה. אנשים הפונים בבקשת היתר יציאה אינם נדחים סתם אלא מצטווים להביא אישור מאת צירותנו, כי באם יקבלו היתרי יציאה תינתן להם אשרת כניסה. החלו צובאים למאותיהם על הצירות אשר לאחר צאת [גרשון] אבנר ללונדון לא נותרו בה אלא [משה] דק ולו קדר והלבלרים המקומיים.

שאלות אחרות שנתעוררו - אם להקים קונסוליית כבוד בגיברלטר וסוכנות קונסולרית במלטה. הבעתי דעתי בעד ציפוף רשת הקונסוליות בנמלי ים התיכון, כל שכן אם חברת "שוהם" ["צים"] דורשת זאת.

חיברתי מברק-תדריך לנציגויות על פסקי הדין של פראג - כיצד להציג את העניין בשיחות.

ב-4.15 באתי לכנסת, שנפתחה היום לאחר פגרת החגים. [יוסף] שפרינצק [מפא"י, יושב ראש הכנסת] עמד כבר באמצע משאו על וייצמן כשנכנסתי. אופן הקריאה היה מחריד בכיעורו.

בהפסקה שחצצה בין ההספד לבין הישיבה הסדירה קראתי את [יעקב] ריפתין לחדר הממשלה למעלה והודעתי לו על פסקי הדין. היה המום. נוכחתי כי לא היה למפ"ם מושג ממצב עניינו של אורן. אף על פי שמסרתי לו על סיכויי החנינה, לפי גירסת קדר, ראיתי כי נשתקע במרה שחורה על המשפט עצמו וההרשעה בבגידה ובריגול. הודה נרגשות על מסירת העניין לידיעתו וביקש רשות להתחלק עם יעקב חזן. היה אופייני כי לא הציע לספר ל[אהרון] ציזלינג [איש "אחדות העבודה" במפ"ם]. אמרתי לו, כי רגה עומדת לבקרני הערב. ביקש למסור לה, כי תיגש אחר-כך לראות אותו ואת חזן בכנסת.

במיזנון נתקלתי בדוד הכהן אשר טרם ראיתיו מאז חזר מארה"ב. לקחתיו לשיחה באותו חדר. על מה דיברנו ועל מה לא דיברנו, כלשונו של עגנון. על קיביה ועל התפטרות ב"ג ועל בעיית ראשות הממשלה ועל הילדים באמריקה ועל שליחות דוד עצמו לבורמה [ציר - ושגריר - ראשון של ישראל שם] ועל נאומו של לבון ועל רמטכלותו של משה דיין ועל אוברי ועל ראובן שילוח וכו' וכו'. סירב להאמין כששמע כי ב"ג לא שוחח איתי אף פעם אחת על התפטרותו ולא נמלך בי בשאלת הראשות להבא.

עוד זה מדבר וזה בא. ארגוב ביקש שיחה. שילחתי את דוד והכנסתיו. שאל, אם אני מאמין לו כי כל דבריו אלי אמת. אמרתי בכל הכנות הן. מומים רבים אפשר למנות בארגוב - רק לא מום של חוסר יושר או אי כנות. אדרבה, הוא לוקה לפעמים בחיפזון להפליט את אשר בלבו, גם אם אין בזה תבונה יתרה. אמר, כי המשך המבוכה והבלבול בשאלת ראשות הממשלה הורס את המפלגה מבפנים, כשהשתוללות העיתונות הצהובה מחבלת בה מבחוץ. הוא, כמזכיר המפלגה, ניגש למאמץ נמרץ לחסל את האנדרלמוסיה ולהשליט בהירות גמורה תוך שלושה ימים. חיזקתי ידיו. אמר, כי ודאי ידוע לי כי אין אני מועמד של ב"ג לראשות ממשלה. אמרתי ודאי. אמר, כי מועמדו של ב"ג אינו נראה לו והוא בטוח כי לא יתקבל על דעת התנועה. אמרתי, כי המועמד שלי הוא [פנחס] לבון ונימוקי שלושה.

ראשית, אם יהיה רה"מ לא יהיה שר הביטחון - לתפקיד זה אני מייעד אז את מרדכי נמיר - ונמצא משמש רק באיצטלה אחת, שהוא יתרון גדול לרה"מ;

שנית, אם יהיה רה"מ יתרסן על ידי אחריות, שאם לא כן הריהו הולך בתוהו לא דרך של קיצוניות המעבירתו על דעתו ומידרדר במדרון של דמגוגיה שלא מדעת;

שלישית, הוא צעיר מב"ג לפחות ב-20 שנה בעוד שאחרים צעירים ממנו רק ב-10 שנים או פחות מזה.

דחה מועמדות לבון כלא באה בחשבון לחלוטין. המשיך ואמר, כי משלושת המועמדים הבאים בחשבון רק אחד, והוא אני, יש בו תכונות של ראש ממשלה. אשכול מעלותיו מובהקות, אך תכונות אלו אין בו. גולדה אישיות נהדרת, אבל נעדרת דעה עצמית. שאל אם אני רואה אפשרות להתפרק מתיק החוץ. אמרתי לאו. תיארתי מצבו של המשרד. עם כל חולשותיו והביקורת הנמתחת עליו לתיאבון - ירבו משרדים כמותו! אווירתו בפנים נקייה, רוחו טובה, יש בו מספר אנשים מעולים ושוררת בקרבו חברות. כל הנכסים האלה קשורים בי. אני שגייסתי וקירבתי רוב האנשים, הם חברי וידידי, הם הסכינו לעבוד עמדי ולקבל הדרכתי - אם אלך, חוששני כי תתפרד החבילה. שאל אם אין אבן בא בחשבון להחליפני. אמרתי, חוששני כי עדיין לא - הוא מבריק כלפי חוץ, אך נטול שורשים ולא רב משקל בפנים, גם אי-חברותו במפלגה תגרום קושי. אמרתי: משום זה איני להוט אחרי ראשות הממשלה ומציע את לבון. אמר, אין זה פותר את השאלה ואין זה בא בחשבון כלל ועיקר.

נכנסתי לדקות מספר לכנסת כשדינור דורש בענייני חינוך עד שהגיעה שעתי לנסוע הביתה להתקין עצמי לקראת המסה הקשה של שיחה עם רגה אורן.

לא ראיתיה מהקונגרס הציוני [הכ"ג, 1951], כאשר פנתה לי עורף וסירבה לברכני לשלום [בגלל מחלוקת מפא"י-מפ"ם], וזה לאחר כל שנות הידידות, אומנם ידידות משונה. פגשָתני בחיוך רחב, אך ראיתי פניה והנה נצטמקו והתחדדו וטיפת דם אין בהם. מייד פתחתי בגופו של עניין. כרכתי הבשורה הרעה על פסק-הדין בתקוות החנינה. שמעה את הדברים ללא זיע חיצון אך הרגשתי כי משהו נחנק בקרבה. שאלה אם יתפרסם הדבר. אמרתי: "בעיתוני הבוקר". שאלה: "וברדיו?" אמרתי: "הערב ב-8.30". הפליטה: "כשהילדים לבדם!" קמה והפנתה פניה לקיר. שאלתי לגיל הילדים. ענתה: "הילדה בת שש-עשרה, הילד בן שש." אמרתי כי אוכל לדחות השידור למחר בבוקר. הודתה על כך (לדעת ב"ג ודאי שוב מעלתי באחריות הציבורית). הסבה פניה ממני שנית וביקשה כי אצא את החדר לרגע. משמע שנזקקה לממחטה. בלכתה אמרה, כי תנסה להגיע למזרע עוד הלילה, להיות עם הילדים בהגיע העיתונים. לדבריה, כל הזמן טענה כי לא ייתכן שחרור בלי משפט. סיפרה על שלושת מכתביו של מרדכי ועל מאמציה להשיג ויזה צ'כית. תמיד דחוה ורק בפעם האחרונה קיבלו ממנה טופס וכסף למשלוח מברק. נפרדה שוב בחיוך. כל זמן השיחה לא הפליטה דבר שטות. כל שאמרה היה מחושב וברור. אישה חדה וכבושה - אישיות ללא ספק.

טילפנתי לשמאי להודיע ל"קול ישראל" לא לשדר את ההודעה על פסקי-הדין הערב אלא רק מחר בבוקר. לא עברה שעה קלה ועורך החדשות בטלפון: הייתכן - והן ההודעה נמסרה לסוכנויות, הרי שעוד מעט תתחיל הידיעה להתגלגל בכל תחנות העולם ונמצאנו אנו מעלימים. טילפנתי לריפתין לכנסת ולאחר שביררתי כי רגה כבר יצאה למזרע במכוניתו של חזן טילפנתי ל"קול ישראל" והתרתי להם לשדר ב-11 הערב.

עסקתי בניירותי. שאול [אביגור] בא להשתתף בישיבת "המדינית" ונסעתי במכוניתו למשרד רה"מ.

הישיבה החלה ב-9 ונמשכה עד חצות. מניתי כארבעים איש. מהרגע הראשון השתררה אווירה כבדה והמתיחות לא פגה עד הסוף. הפתיחה הייתה משונה ביותר. בנוכחות ב"ג קרא יצחק נבון מכתבו לנשיא - ההתפטרות ונימוקיה. המכתב כשלעצמו תעודה נעלה, אך כל כישרון הביטוי ולהט הרגש מוקדשים לתרץ צעד שאין לו כל הסבר מושכל. מייד כתום קריאת המכתב נטל ב"ג רשות דיבור ואמר כי ברצונו להציע הצעותיו לסידור העניינים: הוא מציע את לוי אשכול כראש ממשלה ואת פנחס לבון כשר הביטחון. הוסיף כי הוא מוכן להירתם לסידור ענייני הקואליציה ורמז כי יהיה מוכן לדחות פרישתו עד להשלמת מלאכה זו וממילא עד להכרעה במועב"ט.

משסיים כתב מייד פיתקה והושיטה לי. תיארתי לעצמי מה חושבים חברים: הנה הוא כתב למשה מילה אישית להסביר ולהצדיק עמדתו. הפיתקה הייתה על שיחתו עם ד"ר יצחק לוין האגודאי מניו-יורק [מנהיג "אגודת ישראל" בארה"ב], על סיכויי חזירתה של האגודה לקואליציה...

ובכן נפל הפור לגבי הראשות! as far as B.G. is concerned! [ככל שמדובר בב"ג]. הדבר כשלעצמו לא בא עלי כאפתעה, אבל הזדרזותו של ב"ג להכריז על כך שיבשה את תוכניתי לדבר מייד לאחריו. נאלמתי ונתתי ל[שמואל] דיין [ח"כ, ממייסדי נהלל, אבי משה דיין] ולעוד אחד ושניים להציג את קושיותיהם התמימות והשגותיהם הנרגשות. סוף שביקשתי רשות דיבור ואמרתי: היה בדעתי לדבר, אך הצעת ב"ג מונעת בעדי. הנני מקבל הצעתו ללא כל היסוס, אבל אילו באתי לאמר עכשיו את אשר עם לבי, ייתכן שחברים היו מגלים בדברי פנים שלא כהלכה, שכן ודאי יסכימו כי אני במקצת נוגע בדבר; גם חוששני פן בתיאור החזות השחורה שאני רואה אהיה פותח פה לשטן. על כן החלטתי לא לדבר.

הוויכוח התנהל זמן מה בעצלתיים עד שלאט לאט עלה חומו. זלמן [שז"ר; ח"כ, ראש מח' ההסברה של הסוכנות] אמר דברים נמרצים ביותר דווקא על יסוד "התעודה האנושית" שמהווה המכתב אל בן-צבי: אם מצב המדינה שתואר שם אמת - אזי הפרישה חטא משווע. חָלַק במפורש על בחירת אשכול, יען האוצר הוא גיבוש היכולת, ואילו רה"מ צריך לסמל את הצורך.

אשכול עצמו הצהיר שקולות, כי מועמדותו לתפקיד רה"מ אינה באה בחשבון. [עקיבא] גוברין [ח"כ] נתעלה הפעם לגובה רב. טפח על פני ב"ג את העובדה כי אין תקדים בתולדות ישראל אשר מישהו הגדול בדורו, ממשה ועד ימינו, יפרוש ממשמרתו כשליח האומה ברצון עצמו. האומנם יתכחש ב"ג למסורת האחריות?

החלטתי לדבר. אמרתי אוי לי מהדיבור ואוי לי מהשתיקה, אבל פסוקו של דינור "אם לא יגיד ונשא את עוונו" הכריע את כף לבטי. כחבר המכיר את ב"ג זה 40 שנה - יותר ממישהו בחדר זה - והעובד איתו זה 20 שנה הייתי מאושר אילו יכולתי לומר לו: "עשה כאוות נפשך, מגיע לך." איני יכול לומר זאת - איני יכול לתת שחרור מוסרי, יען מול הכורח האישי שלו ללכת מתייצב כנד כורח הכלל לא להניח לו. איני גורס כי אין האומה יכולה להתקיים בלי מישהו. חזקה כי במשך הזמן יימצאו כוחות מחליפים. חזקה כי חלוקה אחרת של אחריות תצמיח כוחות. השאלה היא מה בינתיים. אצל אומות אחרות הבינתיים אינו מכריע. אצלנו הוא קובע גורל. פרישת ב"ג - הוצאת ציר מרכזי מהמכונה. היא תתפוקק. הפרישה - סילוק האישיות המרכזית בחבורה. היא תתפורר. הפרישה - חיסול הסמכות המוסרית. תבוא הסתכסכות ללא מוצא. ולא רק בין המפלגות. אף בתוך מפלגתנו. ישולח רסן מעל ניגודים פנימיים והתנגשויות אישיות. הנטיות המנוגדות תתחדדנה וחילוקי הדעות ילכו ויחמירו. אפשר ב"ג אינו מקשיב לדברים, לא מחוסר רצון אלא מאי-יכולת נפשית. אין ברירה אלא להשמיעם ולו גם באוזני עצמנו בלבד. אך האומנם נבצר לעשות מאמץ לשקול מחדש? אדרבא, יהיה פנחס לבון שר הביטחון. זה יפרוק נטל כבד. אפשר להוסיף הקלות. אשכול ייטול כמה תפקידים של רה"מ. אף אני כן. נקל ככל האפשר. רק אל-נא יסיר שמו מהממשלה, אל יסתלק מאחריות מרכזית במפלגה ובקואליציה, אל יחדל לשמש שופר למדינה.

אחרי דיבר [חיים] בן-אשר [ח"כ] - לשיטתו. אדרבה, יצא ב"ג מהשלטון, אבל על מנת להימסר לבניין התנועה והעם. כאילו זוהי הכוונה!

כאן התפרץ ב"ג לדבר - כחיה פצועה, בשצף קצף ובחימה שפוכה, כנעלב עד עמקי הנפש. מדוע אין מאמינים לו? האומנם הוא בא לסובב חבריו בכחש? ומה בצע בכל התוכחה? איננו יכול - וחסל. הגיע לקצה גבול היכולת. "ברנש זה" אינו יכול לעשות עוד את המלאכה. כלום אפשר לאנוס אותו? הנה זוהי כוס זכוכית - כלום אפשר לגזור עליה להיות אקדח? ושקר ענו החברים בתנועה ובמדינה ואפילו בקואליציה. כל החזות המחרידה היא דמיון שווא. החברים אולי אמרו מה שהם מרגישים כרגע, אבל לא זוהי האמת לאמיתה. משה מכירו זה 40 שנה? אף הוא מכיר את משה זה 40 שנה. משה לא הציג עצמו כאן לאמיתו. המצב אינו נורא כלל וכלל. העניינים יסודרו וכל החרדה לחינם. וכו' וכו'.

אחרי הדברים האלה הייתי מוכן לקום ולהציע לקבל את הדין אבל עניין מועמדותו של אשכול הפריע לי. אכן לבון עשה זאת. אבל הישיבה סירבה לקבל על עצמה אחריות והחליטה להעביר את העניין למרכז [מפא"י], על מנת שאם פנייתו לב"ג לא תישא פרי יבחר בוועדה להציע סידורים.

בלכתנו ברגל הביתה אמרתי לשאול, [אביגור] כי יש לי עכשו צינור מעניין מאוד לדעת את מחשבותיו של ב"ג - דוחות ש"ב על שיחותיו עם "הפועל המזרחי". מדוחות אלה למדתי, למשל, כי אשכול אינו מועמדו היחיד לראשות. המועמד השני הוא... ברני [דב יוסף].

וכשחזרנו התיישבתי על תיקון ההגהות של החוברת של ליאו [כהן] על הפליטים הערבים. לפי המברקים מתחיל הוויכוח בעצרת האו"ם על הפליטים עוד השבוע. ליאו ממילא איחר - כדרכו בקודש - וראיתי לא להשהות את ההגהה האחרונה בידי אף ליום אחד. עבדתי במהירות וסיימתי את החוברת כולה. שכבתי אחרי אחת וקישיתי זמן רב להירדם.