141. הממשלה, ישיבה ח׳[1]

8.11.1949

נחשף סוד עליית יהודי תימן

סעיף ה׳: בעיית עלייה

השר מ. שרת: אני סבור שהולכים אנו לקראת מצב חמור מאוד בקליטת העלייה. איני יודע בדיוק מה ייאמר בשאלה זו בנאום ראש הממשלה.[2] אני חושב, שבלי הטלת איזה עול נוסף על היישוב בשטח שיכון, דיור, קבלת ילדים לבתים - לא ניחלץ מהמצוקה שהולכים אנו לקראתה.

אגיד משהו בעניין העלייה בסקירה שלי בקשר לארץ אחת מסוימת. לכן, באופן כללי מאוד, בלי לנקוב שום תקנה מיוחדת, צריך להגיד, שייתכן והממשלה תצטרך לבוא בהצעות של דאגה מיוחדת אשר תהיה מוטלת על היישוב בכל שכבותיו בעניין קליטת העלייה - (השר א. קפלן: אני מציע לא לומר גם דבר זה) - (רוה״מ ד. בן-גוריון: עליך, מר שרת, לומר דבר קונקרטי יותר) - לדעתי הדבר מתבטא בשיכון, ואנשים יצטרכו לקבל לבתיהם ולתוך משפחותיהם ילדים. אומנם, עדיין איננו מוכנים לבצע דברים בשטח זה - (רוה״מ ד. בן-גוריון: אם כך, מוטב לא לומר זאת).

עיתונאית אחת, נציגת ״ניו-יורק הרלד טריביון״, טסה לעדן, ראתה מה שראתה שם ושלחה מכאן מברק. שם העיתונאית רות גרוּבר. על המברק היא כתבה, שהוא כאילו שלוח מעדן והגישה אותו בשעה מאוחרת מאוד. לצנזורה יש הוראות:

אל״ף, לא להעביר שום דבר על תימן.

בי״ת, במקרה שיש ספק - לשאול.

הצנזורה עברה על שתי הוראות אלה. כנראה היו אנשי הצנזורה סבורים, שמברק זה הולך מעדן והאיסור אינו חל עליו, או שהשעה הייתה מאוחרת מדי ולא יכלו להעיר את מר אגרון משנתו.[3] על כל פנים, הדבר יצא ואחר כך קם רעש גדול בקרב העיתונאים, כי כולם ידעו זאת ולא הורשה להם לפרסם את הדבר. לי נודע הדבר לאחר שהתפרסם - (רוה״מ ד. בן-גוריון: משהו אינו כשורה כאן. רות גרוּבר טסה לפני עשרה ימים ולא ייתכן ששלחה מכאן את המברק. כנראה אינך יודע כל העובדות) - אני יודע, שאתמול נודע בתל-אביב שהעניין נתפרסם. כאשר מר אגרון בירר את הדבר, נודע שהצנזורה העבירה זאת לא כדין. אלה ההסברות שקיבלתי ממר אגרון בכתב. אפשר לקרוא לו ולשאול מה בפיו.

אתמול היה מלון ״ריץ״ כמרקחה[4] והאשימו את המנגנון הממשלתי בהפליה לטובת ״ניו-יורק הרלד טריביון״. כל עיתונאי יודע, שהעניין יסבול אם דבר זה יתפרסם, אך לאחר שנתפרסם לא היה כל טעם לעכב את הפרסום והעיתונאים דרשו לתת להם לעשות זאת - והדבר ניתן להם.

סעיף ראשון בסקירתי יהיה על משבר שנפל בעלייה ממצרים. בעצם, אפשר לומר, שניגשנו לחיסול גולה נוספת. אפשר להגדיר זאת כהתחלה של חיסול הגולה המצרית. נקבע סידור, ששותפות לו ממשלות מצרים, איטליה וישראל. לא ישבנו שלושתנו סביב שולחן אחד וקבענו את הסידור, אבל למעשה נקבע סידור. ממשלת מצרים הודיעה, שהיא מוכנה לתת לכל יהודי לצאת את מצרים, ולא כממשלת עיראק שאינה נותנת לעשות זאת. המצב הוא כזה: יוצאים את הארץ בעיקר דלת העם. הדבר החל בהמון ויוצאים מהרובע היהודי, מהגטו של קהיר. אך יוצאים גם אנשים מהמעמד הבינוני, אבל אלה מסתדרים - או שהצליחו להעביר כסף או שיש להם מקודם כסף בחוץ לארץ. רבים מהם פונים ומבקשים משרות ודאגה להם ואינם נקלטים על נקלה. דלת העם הולכת למחנות [עולים]. אנשים בעלי אמצעים הולכים למכרים או לבתי מלון ומחפשים פרנסה.

עשינו סידור עם השלטונות האיטלקיים, שלפי אותן הרשימות שמגישים אנו ברומא משרד החוץ האיטלקי נותן לקונסוליות האיטלקיות במצרים הוראות לתת לאנשים אלה אשרות כניסה לאיטליה ולא אשרות מעבר. על פי ״ג׳נטלמנס אגרימנט״ איתנו, כל מי שבא על פי אשרה כזאת לאיטליה מקבל אשרה לארץ ודאגה ממשלתית להעברה, אוניות או מטוסים. עד עכשיו דפק סידור זה - (רוה״מ ד. בן-גוריון: כמה יצאו בערך?) - אני חושב שאלפיים איש - (המזכיר ז. שרף: בספטמבר - אלפיים) - אך העלייה התחילה עוד קודם לכן.

עתה מקבל אני מהקונסול שלנו ברומא את המברק הבא:

״מודיעים ממצרים על התפרצות יהודים לקונסוליה האיטלקית באלכסנדריה. סיבת ההתפרצות - אי-מתן ויזות איטלקיות. הגורמים לכך - עיכובים שלנו ולא של משרד החוץ האיטלקי. הנוהג הוא, שמשרד החוץ האיטלקי מאשר רשימות עולים המוגשות על ידינו ומעביר בהתאם לכך הוראות לקונסוליות במצרים. ברשותנו רשימות של שמונה מאות איש שעיכבנו אותם לפי הוראות מהארץ על הגבלת העלייה, שנמסרו לנו על ידי המוסד לעלייה בפריס. לדבריהם ישנם במצרים 1,900 עולים עם ויזות איטלקיות ולא נוכל בחודשים נובמבר-דצמבר להגיש רשימות חדשות. הם מבקשים להודיע מצב זה למשרד החוץ האיטלקי ובאמצעותו לקונסוליות במצרים, כדי למנוע אשליות מהעולים ולהחליש הלחץ על הקונסוליות. טרם נקראנו למשרד החוץ ורצוי ששיחה זו על ההתפרצות תיערך ביוזמתנו. מבקשים להבהיר לנו מייד מהן הידיעות המוסמכות על הגבלת העלייה והאם ניתן למוסרן לגורם זר״.

ועתה מקבל אני העתק של מברק, אשר נשלח על ידי המרכז של המוסד לעלייה בפריס אל הסוכנות היהודית:

״על אף הרושם החמור, שהודעת ההגבלות עשתה בארצות בהתנגדותן - בכל זאת התאמנו המכסות עם כולן בהתאם להחלטות פרט למצרים. משם ממטירים במברקים ובמכתבים וכן הגיע שליח מיוחד ותובעים המשך מלא של העלייה. כ-3,500 איש קיבלו ניירות וויזות יציאה, שתוקפן יפוג לאלף איש בנובמבר וליתר - בדצמבר. כל בעלי התעודות הנ״ל חיסלו עסקיהם ובחלקם הגדול עזבו בתי מגוריהם. הידיעה על האטת קצב העלייה הכניסה בהלה וגרמה למהומות ולשבירת שמשות בסוכנויות האוניות ואף בקונסוליה האיטלקית. יש סכנה להתערבות המשטרה, שתביא לחיפושים אחרי מארגנים ותסתיים במאסרים המוניים ואיסור יציאת היהודים בכלל. אין להתפלא, שבמצב זה הופיעו משיחי שקר המציעים ליהודי מצרים לנסוע לרודוס ולקפריסין על מנת ללחוץ משם על ממשלת ישראל לקבלם. ומאידך כל הוויזות במצרים ניתנו על פי בקשותינו מהממשלות האיטלקית והצרפתית על סמך התחייבותנו שבבוא העולים נוציאם מייד מכאן לישראל, וברור שעלינו לעמוד בהתחייבויותינו. באוקטובר הגיעו ממצרים 1,800 נפשות ובימים הראשונים של החודש הגיעו כבר 800. מודיעים שאלפים שבידיהם הוויזות אין כוח בעולם שיעצרם והם ייצאו משם בכל התנאים ויגיעו לכאן. ה׳ג׳וינט׳ מסרב בהחלט לפתוח מחנות ובתי חולים חדשים עבור מצרים נוספים. הכרח שאין לשנותו להוסיף למכסות מצרים הקיימות לפחות אלף לנובמבר ואלף לדצמבר, שיעלו ארצה. לחודשים הבאים הפסקנו שליחת ויזות לשם ואף קבלת בקשות לוויזות עד להוראה חדשה״.

שימו לב, לא מדובר כאן על משלוח אשרות ועיכוב מתן ויזות, אלא עיכוב יציאת אנשים שכבר קיבלו ויזות וזו סיבת הפניקה - (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: אני מציע לקיים תחילה פגישה עם אנשי הסוכנות היהודית) - הייתה כבר פגישה - (השר מ. שפירא: עלי להודיעכם, שהגיעו לקפריסין יהודים ממצרים ופנו אלינו בבקשת ויזות) - מייד לאחר קבלת ידיעה זו שוחחתי בטלפון עם רפאל.[5] הוא הודיע לי, שהמצב במחנות חמור מאוד. שוכנים בהם יותר מ-100 אלף איש. הם מוכנים לקבל אנשים מפולין, כי אי-אפשר לעכב את העלייה משם בגלל המצב החמור השורר שם. אי-אפשר להפסיק העברת אנשים ממחנות [העקורים ב]גרמניה והחודש יבואו אלף איש משם ומאה איש מרומניה. אמרתי לו, שיש כאן עניין של ארץ אויב ואנשים אלה צריכים להיראות כפליטי חרב, ואנו מתחייבים בנפשם ובנפשנו אם מעכבים אנו איש אחד. אין לדעת מה ייפול מחר במצרים ומה יהיה גורל אנשים אלה ומצבם עתה כמצב היהודים בגרמניה הנאצית בימי המלחמה - לו יכולנו להביא יהודים לא היינו מעכבים אותם. רפאל הבין דברי היטב ואמר, שתצטרך להתכנס ישיבת ההנהלה [של הסוכנות] בעניין זה והיא תתקיים ביום ד׳, מחר. בינתיים הוא מציע לי לדבר עם אשכול, כי הוא הגזבר. לא הצלחתי עדיין לראות את אשכול ועדיין חושב אני לדבר איתו היום.

כאן ישנם שני דברים:

קודם כל אחריותנו כלפי יהודים אלה, ובעניין זה אין לי מה להוסיף. אם ילונו ברחוב - ילונו ברחוב, אבל אי-אפשר לעכב או להאט יציאתם ממצרים.

בי״ת, ישנה כאן שאלה של אחריות כלפי הממשלה האיטלקית. הם עושים לנו טובה יוצאת מן הכלל, אשר לא תסולא בשום דבר - ותמורת זאת שוברים אנו להם את השמשות.

להלן התנהל דיון בשאלות העלייה והקליטה. השתתפו ב״ג, מאירסון, שפירא, רמז, יוסף.

השר מ. שרת: אני מקבל סמכות להודיע, שבינתיים לא יהיה שום עיכוב ביציאת היהודים ממצרים.

סעיף ו׳: סקירה

השר מ. שרת: אקפוץ עתה לעניינים אחרים. בענייני או״ם אתם יודעים, שהוחלט להעביר את סעיף ארץ-ישראל בסדר יומה של העצרת מהוועדה המדינית לוועדה המקבילה, כפי שקוראים לכך בעיתונים שלנו - ועדת אד הוק. בעצם ישנן שתי ועדות מדיניות ומעבירים זאת מוועדה א׳ לוועדה ב׳, כי סדר היום של הוועדה הראשונה עמוס כך, שאם הסעיף יישאר בוועדה הראשונה לא תגיע העצרת לדיון בו בכנס זה. אין זה אסון בשבילנו, אבל יש אחרים החושבים שזה לא ייתכן והיושב ראש צריך להוציא לפועל את העבודה. הוא הציע זאת והדבר נתקבל.

המצב בוועדה המקבילה הוא כזה: אתמול, יום ב׳, ניגשה הוועדה לדון בנושא מכובד מאוד שנזכר ב״יחזקאל״.[6] זה עניין האנרגיה האטומית. לפי ההערכה הצנועה ביותר הדיון בעניין האנרגיה האטומית יימשך שבוע ימים, אבל ייתכן שיימשך עשרה ימים או שבועיים. זאת אומרת, להלכה ייתכן שכבר ביום ב׳ הבא, כלומר בעוד שישה ימים, תיגש הוועדה המיוחדת או המקבילה לדון בשאלה שלנו וייתכן שזה ייקח עוד ימים אחדים.

עלי להודיע לכם בלב מתחמץ מאוד, שסבור אני, כי אהיה חייב להיות נוכח בדיון זה, כי ראינו שבעניינים הנוגעים למדינות אחרות, שבהם עמדתנו נקבעה מתוך חילופי דברים והוראות שנשלחו מכאן, היו שיבושים.

אני חושש מאוד לדיון בשלב זה, ויתר על כן, אני חושב שזו הזדמנות לראות אנשים אחדים, שחבל יהיה להחמיץ אותם ואני מתכוון בעיקר לווישינסקי. כאן יש עבודה שאינני יודע אם תישא פרי ומתי תישא פרי, אבל איננו יכולים בשום פנים ואופן להסתלק מזה. ראיתי אותו בפריס והייתה לנו שיחה יסודית בשאלות ציונות ועלייה, ואני סבור שצריך לנצל הזדמנות זו להמשך. כאשר הצירות שלנו במוסקבה שמעה, שייתכן שלא אסע, שלחו טלגרמות של חרדה רבה ושאלו כיצד ייתכן להפסיד הזדמנות זו שלהם אינה ניתנת ואולי יש בזה אחריות היסטורית ידועה. חשבתי לצאת עוד השבוע ביום חמישי ואני מסופק אם אספיק. עלי לציין גם, שנוסע אני לתקופת פתיחת המגבית ועלי להזדיין באינפורמציה מתאימה בענייני המגבית, כי לא ידועים לי עתה העניינים הכלכלים, לכן אצא ודאי ביום ב׳ הבא את הארץ. לא אשתתף, אם כן, בישיבה הבאה של הממשלה ונסיעתי תהיה ודאי לחודש ימים.

ועתה על ענייני העצרת לגופם: היו הצבעות בשאלת קבלת חברים. אתם זוכרים מה ההלכות שפסקנו בעניין זה. אנחנו יצאנו מתוך הנחה מוטעית, על כל פנים, מתוך הנחה שהתבדתה ולא התאמתה, והיא ההנחה שיש סיכוי לאיזה סידור בין מזרח ומערב. אין כל הסכם ואין סיכוי להסכם. המצב הוא מצב של מלחמה ולא של שלום וההצבעות הן קרבות בין מזרח ומערב. זה משנה את כל הרקע, כי חברים אמרו, שהיה להם איזה ספק בנוגע לעבר-הירדן ומבחינה זו משתנה הרקע.

הדברים קרו כך: קיבלנו הודעה מאנשינו שעומדת על הפרק הצעה סובייטית של קבלת שלושה-עשר חברים [חדשים לאו״ם] כגוש אחד, אן-בלוק. הם, אנשי המשלחת שלנו, סבורים שעלינו להימנע. יחד עם זאת הם מודיעים, שיש מדינות, והזכירו את שוודיה והודו, שיצביעו בעד הצעה זו. לאחר התייעצות עם ראש הממשלה הצעתי הצעה, שראש הממשלה הסכים לה - לתת להם הוראה להצביע בעד ולא להימנע. אנו בעד קבלה אוניברסלית ולא ביחידות - הולכים אנו איתם במצב זה. אין זה אומר שלא נצביע כאשר זה ייפול והמערב יגיש מועמדיו אחד אחד. נצביע שם ונצביע כאן בעד. אמרתי לחברי המשלחת, שהם יכולים להסתייג לגבי עבר-הירדן. יהיה נאום קצר בו יוסבר שאנו מצביעים בעד כולם, כי אנו בעד קבלה אוניברסלית, אבל ישנה מדינה אחת, שלא כרתה ברית שלום איתנו ולכן שומרים אנו לגבי דידה את החופש ביחס להצבעה אחרונה. יבוא לידי ביטוי היחס ויחד עם זאת באופן פורמלי ידינו חופשיות. לכל ההצבעות האלה אין כל תוקף, אלא הן בבחינת הפגנות של הלך רוח ואינן החלטות מחייבות. כדי שההחלטה על קבלת חבר לאו״ם תהיה מחייבת דרושה המלצת מועצת הביטחון לעצרת. המלצה זו אינה וזה מפני הווטו הסובייטי לגבי רוב המדינות. לכן נתקבלה החלטה להגיש שאלה לבית הדין בהאג אם השימוש בווטו בפעם השנייה הוא חוקי. נראה מה יפסוק בית הדין ונראה מה המצב.

בינתיים הולכים הם הלאה לעצרת, כדי למצוא רוב ולהפגין שיש רוב בעצרת ורק הווטו עומד בין מדינות אלה ושערי או״ם. ברית המועצות אומרת, שגם היא תגיד לעצרת שאם יפלו - יפלו, אבל עליהם לדעת כי היא בעד קבלת מדינות לאו״ם, אלא יחד עם רומניה, אלבניה, מונגוליה הצפונית. זה המצב הבינלאומי.

אחרי שניתנה הוראה זו מקבל אני טלגרמה האומרת:

״יתר המדינות שאינן בגוש הסובייטי, שעמדו להצביע בעד, עומדות עכשיו להימנע. האם עלינו להצביע בעד ההחלטה הסובייטית גם אם נהיה ביחידות עם הגוש הסובייטי בעניין זה?״

ניסיתי להתקשר עם ראש הממשלה ביום שישי בערב ולא יכולתי למצוא אותו. הייתי מוכרח לשלוח הוראה והודעתי להימנע במצב זה, אבל למסור הצהרה או להודיע, שבעצם אנו בעד קבלת כולם אבל מסתייגים אנו בעניין עבר-הירדן. ומפני שרשימה זו כוללת את מדינת עבר-הירדן, שהיא מדינה כזאת וכזאת, עלינו לחשוב עוד בדבר. לא נסגור את הדלת, אלא נגיד שאנו נשקול עוד את הדבר.

אנשי המשלחת עשו זאת, אבל נתברר שמלבד חמש המדינות של הגוש הסובייטי ויוגוסלביה, הצביעו עוד שלש מדינות: עיראק, שוודיה ומקסיקו. אני טענתי אל אנשי המשלחת שלנו, שהטעו אותנו. הם ענו על כך, שידעו שעיראק תצביע, אבל הצבעת מקסיקו ושוודיה הייתה הפתעה. אמרתי, שאם ידעו שעיראק תצביע - הרי אין זו איזולציה [הסתייגות מההצעה הסובייטית]. על זאת הם ענו, שעיראק הודיעה שהיא תצביע עם הגוש הסובייטי רק מטעם אחד, מכיוון שמדינת ישראל נתקבלה באופן בלתי חוקי לאו״ם ולכן אין הם רוצים שעל ידי איזו הימנעות שלהם, או הצבעה נגד שלהם, יתקבל שהם רואים איזו מדינה שהיא בעולם לפחות ראויה להיכנס לאו״ם ממדינת ישראל. בהנמקה ״נחמדה״ כזאת הופיעה עיראק. לכן טענו חברי משלחתנו, שבמצב כזה לא יכלו להתחשב בעיראק. אלה היו ההצבעות בוועדה המדינית. נתתי להם הוראה להצביע במליאה בעד, עם אותה הסתייגות לגבי עבר-הירדן, כאשר תהיה הצבעה נפרדת לגבי כל אחד.

בשלב זה הבהיר ב״ג את פרשת פרסום הידיעות על עליית יהודי תימן. לדבריו, הפרשה נחשפה לא על ידי העיתונאית רות גרוּבר, אלא על ידי עיתונאי אמריקני, ששלח תיאור מפורט על עליית יהודי תימן ישר מעדן לארה״ב. לאור פרסום זה לא היה עוד טעם להסתיר את הפרשה והצנזורה הצבאית בישראל ביטלה את האיסור.

השר מ. שרת: ועתה אעבור לענייני ועדת הפיוס - (השר ד. רמז: כן יש ברצוני לשאול האם הוראתך עומדת גם במקרה של איזולציה?) - לאחר ניסיון זה אי-אפשר לדעת מראש אם תהיה איזולציה. לכן מוטב להיות באיזולציה ולהצביע בעד מאשר לא להצביע כאשר אין איזולציה. לגבי ההצבעות המערביות המצב כרגע הוא, שההוראה היא להימנע לגבי שלוש ארצות: עבר-הירדן, אוסטריה וקוריאה. הוסבר, שהצבעתנו בעד אוסטריה עוברת את הגבול [בשל עברה הנאצי] והימנעות יאה במקרה זה. הצבעה בעד קוריאה זה צעד אנטי-סובייטי מלחמתי מובהק. מתוך שיקולים אלה נתתי הוראה לא להימנע לגבי רומניה - (השר הרב י.מ. לוין: מדוע? הרי החלטנו משהו גם בנוגע לעבר-הירדן?) - החלטנו זאת מתוך הנחה, שיהיה הסכם בין מערב ומזרח.

אני מניח, שהחברים קיבלו את נוסח האיגרת שלנו לוועדת הפיוס לגבי עבר-הירדן. היא הודיעה שמעיינת בזה ותיתן תשובה על כך. כידוע, לא הודענו שמנתקים אנו את הקשר איתה. הודענו דבר די קשה - שאיננו רואים במצב הנתון, כל עוד הערבים מסרבים לשאת ולתת על שלום, את הדבר כמועיל, אלא חוששים שהוא עלול להזיק ונימקנו דבר זה. אחרי דברים אלה עשתה ועדת הפיוס, מבחינת הנוהל, צעד יוצא דופן לחלוטין - ועדת פיוס, שנתמנתה על ידי או״ם, נסעה להתייעץ עם ממשלה אחת - ממשלת ארצות-הברית. בינתיים התפטר החבר האמריקני הקודם, פורטר, לחלוטין ונתמנה במקומו איש מקצועי של ה״סטייט דפרטמנט״.[7] איש זה היה קונסול כללי בירושלים בחלק מתקופת ארלוזורוב והוא מוכר לנו. כל הוועדה, על כל פנים, הצרפתי והטורקי, גם הם נסעו לשם להתייעצות, וכאשר יצאו אמרו, שיש ביניהם הסכם גמור. אך מה ההסכם לא ידוע. ידוע רק שגם אמריקה וצרפת אינן רוצות בחיסול הוועדה.

בינתיים לוחצת ועדה זו עלינו, שנמלא לפחות דבר אחד מהעניינים העומדים ב-terms of reference שלה. אצלם כלול בזה עניין המקומות הקדושים. עליהם להביא לכך, שהממשלות הנוגעות בדבר תקבלנה על עצמן עקרונות מסוימים לגבי מקומות אלה, ושלחו לנו נוסח הצהרה בעניין זה, בשעתו. עכשיו לוחצים הם במפגיע, שנודיע אם מקבלים אנו הצהרה זו או לא. לא אכנס בפרטים ויש כאן דברים שלא נוכל להסכים להם בשום אופן. ישנו כאן עניין של נציג או״ם וּועדה דתית, אך נשארים עקרונות, שיכולים אנו להודיע שמקבלים אנו אותם: התחייבות להבטיח חופש הדת בחוקי המדינה ולפי הצהרת זכויות האדם, הבטחת הממשלה להגן ולשמור על מקומות קדושים, הבטחת הזכויות המשפטיות של המקומות הקדושים כפי שהיו ב-14 במאי 1948, גישה חופשית, גביית מסים לגבי מקומות קדושים כפי שהיה נהוג ב-14 מאי 1948. אחר כך, אם יהיה סכסוך לגבי פירוש הצהרה זו, זה יובא בפני בית הדין הבינלאומי בהאג. אלה הדברים.

נתתי בעצם לחברינו [בלוזאן] אפשרות להגיב אם יש בזה הכרח גמור. אך ביקשתי לעכב זאת עד אשר אבוא ושמא נוכל עדיין להיחלץ מזה ולא להגיש הצהרה מנוסחת, אלא מכתב בו נודיע שמקבלים אנו עקרונות אלה באופן כללי ולא נגיש זאת בניסוח משפטי.

בינתיים פועלת כאן קבוצת הסקר. היא כנראה ניסחה כבר את הדין וחשבון הראשון שלה בשאלת הפליטים, שתוכנו לא ידוע לנו עדיין. ייתכן שנדע אותו ביומיים הקרובים, כי אז אמציא לחברי הממשלה את התמצית אם יהיה זה דבר ארוך. אך אני יודע על זה רק מתוך עיתונות הבוקר. קבוצת סקר זאת מצוידת בחיל רב של מומחים ומומחים אלה מחולקים לעניינים שונים. קבוצות-קבוצות מבקרים הם עכשיו אצלנו ומחר עומדת לבוא קבוצת אנשי הפיננסים שלהם ומטרתם תהיה לברר איתנו מה תוכניות הפיתוח שלנו.

עמדה השאלה כיצד נוהגים אנו. אני מקווה שהחברים זוכרים, שכאשר הרציתי פעם ראשונה על עניין קבוצת הסקר, ציינתי את הבעיה שמלבד שאלת עמדתנו לגבי פיתוח בארצות אחרות, ושילוב זה בפתרון בעיית הפליטים, ישנה שאלה רצינית יותר: מה יחסינו-אנו בתור מדינה העוסקת בפיתוח לקבוצה זו, ואם רוצים אנו להשתלב במערכת תוכניותיה או להישמר מזה. היושב ראש אמר, שנדון על זה בבוא השעה - (רוה״מ ד. בן-גוריון: האם הגיעה השעה?) - עדיין לא לגמרי באה השעה. מינינו שלושה אנשים, שמתפקידם לעמוד במגע עם קבוצת הסקר:

מר הורוביץ ממשרד האוצר,

מר ליף ממשרד ראש הממשלה

ומר מרון ממשרד החוץ.

אנשים אלה יכולים עדיין לדבר באופן בלתי מחייב את הממשלה.

אני מציע לא לנקוט בשום עמדה מכרעת בשאלה זו כיום ולנצל את האפשרות שיש לאנשינו לדבר באופן בלתי מחייב ולהוציא מאנשי ועדת הסקר מה כוונותיהם, ושלנו תהיינה הנחות ברורות יותר, שעל פיהן נוכל לפסוק. אני מציע שההוראות לקבוצה זו שלנו תהיינה להיכנס איתם בשיחה ברורה, בלתי מחייבת, להציב להם שאלות.

שאלה ראשונה הטעונה בירור היא אם הם קשורים, אם שאלת הפיתוח אצלנו קשורה בשבילם דווקא בהחזרת פליטים או לא. אם זה קשור בהחזרת פליטים - זה לא מהווה בשבילנו רקע למשא ומתן. אם זה לא קשור בהחזרת פליטים - אפשר לדבר הלאה.

בי״ת, אם ברור שהם מתכוונים, ששאלות הפיתוח שהם עוסקים בהן תצאנה לפועל תחת חסות או״ם, או יש כוונה לעשות מזה עניין ישיר של אנגליה ואמריקה, ואם הם יציגו לנו שאלות בקשר לתוכניות הפיתוח שלנו - נציג להם שאלה נגדית מה תוכניות הפיתוח שלהם ובמה זה כרוך - אם זה מלווה או התערבות בעניינים שלנו או חופש גמור. נציג להם שאלות כדי שיהיה ברור לנו מה הדבר. יש לומר להם, שהממשלה רוצה להחליט בעניינים אלה לאור נתונים ברורים יותר מבלי לחייב אותנו על שום דבר. אך אם הם ירצו לדעת מייד מה תוכניות הפיתוח שחושבים אנו עליהן - התייעצנו בעניין זה אתמול עם שר האוצר. באנו למסקנה ואותה רוצה אני להציע כאן, שאנשינו יכולים לדבר על שתיים-שלוש תוכניות בשלבים כלליים.

הם יציגו עניין ים המלח, עניין חידוש המפעל, כלומר מחשבותינו בעניין זה, ואם אפשר - פעולתנו המשותפת בשטח זה עם עבר-הירדן, זאת אומרת שיהיה זיכיון משותף בשתי הארצות ותהיינה הנאות בשתי הארצות ממפעל זה.

בי״ת, התוכנית הידועה לנו, בעיית תוכנית הייז[8] - תוכנית ההשקאה הגדולה.

גימ״ל, אפשרות הרחבתה של תוכנית זו על ידי צירוף הליטאני, זאת אומרת בשיתוף עם הלבנון. הכוונה היא לציין אפשרויות אלה בקווים כלליים - (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: ומה בנוגע לשאלת החשמל?) - (השר א. קפלן: גם על זה ידובר) - אחר פגישה זו תקבל הממשלה דין וחשבון מה העלו החברים ואז עלינו לקבל החלטה אם לחכות או להחליט על עמדה.

קרוב לוודאי, שתוך שלשה-ארבעה שבועות הקרובים תבקר הקבוצה [ועדת הסקר] בה״א הידיעה בארץ - קלאפ וחבריו. אחד מחברי הממשלה יצטרך ודאי להשתתף בישיבות איתם. ישנה סטנוגרמה מלאה מהפגישה הראשונה וכל חבר המעוניין בה יכול להשיג זאת במשרד החוץ.

עיראק - אני רוצה למסור, כי גם בלונדון וגם בוושינגטון לא הגענו להודעות ברורות מצד הממשלות שהן מתערבות להפסיק הרדיפות בעיראק. הן הודיעו שמבררות את העניין ופנו לשגרירויות שלהם בעניין זה. השגרירות פנתה לממשלה העיראקית והיא הודיעה, שנאסרו רק שלושים ושישה איש. האנגלים הודיעו, שהעיראקים הודיעו שהם נאסרו כי נחשדו בציונות וזה עוון פלילי לפי חוקתה הפנימית של עיראק. הלחץ שלנו בשני המקומות נמשך. יש לנו רושם, שחלה החלשה בקצב המאסרים. קיבלנו הודעה, שבמשך שלושת-ארבעת הימים האחרונים לא היו מאסרים חדשים. הודענו שיש לנו רשימה שמית של מאתיים וחמישים איש. דבר זה התפרסם כבר בעיתון עיראקי היוצא בבגדאד וקיבלנו כבר הודעה על כך, שהודעתי שיש לנו רשימה, ודבר זה מוכיח כי יש קשר בלתי אמצעי בין עיראק וישראל.

ה״סטייט דפרטמנט״ פנה לשגרירות שלנו והודיע, שממשלת ארצות-הברית מתנגדת להצגת השאלה הזאת באו״ם, כי זה לא יביא שום ברכה לעניין. זה רק ירגיז ויכול להחמיר את המצב.

דבר אחרון זה עניין רומניה. כאן הגענו עד משבר מסוים ביחסים עם ממשלה זו. לי היה ברור לפני כמה שבועות, אם לא חודשים, שמתקרבים אנו למשבר כזה ביחסים. אני רוצה לומר כמה דברים לתיאור היחסים מצד מדינת רומניה - מצד ״הרפובליקה העממית הדמוקרטית״ הזאת.

מכתב ששלחתי לשר החוץ של רומניה, מאוד אדיב וידידותי וענייני, איגרת של שישה-שבעה עמודים, לא זכה לשום תשובה במשך חודשים. וכאשר הציר [שלנו] בהזדמנות אחת אמר לאנה פאוקר, ששר החוץ שלו מתפלא שעד היום לא קיבל תשובה על מכתבו, היא אמרה שלא היה לה רושם, שאיגרת זו מחייבת תשובה.

נוסף לְכל שיודעים אנו - חיסול התנועה הציונית ומאסרים וכן הלאה - נמשכים מאסרים. אנשים נחטפים לפתע ונעלמים ואי-אפשר לברר מה איתם ומה גורלם. בתוך אלה איש אחד, שאנו טוענים שהוא נתין ארץ-ישראלי והם טוענים שהוא רומני, אך להגיע לחקר מצבו אי-אפשר. נוסף לזה מתנהלת כל הזמן השמצה בעיתונות. היא מתנהלת אומנם בעיקר בעיתונות היהודית הקומוניסטית - שם איננו יורדים מהעמוד הראשון. שם מתפרסמות כל הזמן קריקטורות: בן-גוריון עם בווין וטרומן בלוויית ציטטות מתאימות, ממשלת ישראל בכלל - ״ממשלה ריאקציונית משועבדת לאימפריאליזם״ - וכל החרפות והגידופים לפי הלקסיקון שלהם הידוע מעניין ראש השנה. דבר זה נתפרסם בתור חוזר, וחוזר זה נמצא בידינו. היה זה חוזר של ״הוועד היהודי הדמוקרטי״, צירקוּלר לכל בתי הכנסת, בו נאמר להם מה דרוש [לנאום] בראש השנה ומפורט מאוד כל אשר צריכים הם לומר על מדינת ישראל.[9] שמה של גולדה מאירסון נזכר שם בתור זו שדרשה בוועידת ההסתדרות האחרונה, שנצא מהאינטרנציונל המקצועי. זאת אומרת, היא הציעה שנהיה למרמס לרגלי האימפריאליזם המערבי וכאן נזכרים כל שאר הביטויים הידועים בעניין זה. יש לנו גם ידיעות על תגובת הקהל בבתי הכנסת. היו מקרים שהקהל יצא. היו מקרים שהוא החל לרקוע ברגלים כדי להשתיק את הנואם. היו מקרים של השתמטות מלדרוש על נושא זה.

לגבי העלייה המצב הוא שהייתה הפרת הבטחות מפורשות, גם הבטחת אנה פאוקר לנמיר ובמשא ומתן נוסף עם אגמי, בו נקבע שיצאו 3,500 חלוצים וזה נלקח חזרה. יש סברה שאנה פאוקר הייתה פזיזה בהחלטה זו ונתנה זאת בזמן שחבריה היו בישיבת הקונגרס העולמי בז׳נווה. הם הצליחו לבטל את ההחלטה ואמרו לה שעשתה שטות.

בדרך כלל האווירה בציבור היהודי היא עצבנית חולנית ורוחשת שמועות, שאין להן כל אחיזה במציאות. אנשים חיים במתיחות בלתי פוסקת, נאחזים בכל קנה קש, נקלעים מייאוש לתקווה כלשהי והדבר משפיע בהכרח על הצירות שלנו, ובאופן פנימי עלי להגיד, שלפי דעתי האיש המפוכח ביותר בצירות הוא חבר מפ״ם שבצירות, אליעזר הלוי. על כל פנים, לפי שיחות איתי הוא המפוכח ביותר. הוא רואה את המצב ללא כל השליות. הוא אמר לי, שעובר עליו משבר פרטי חמור, ואני יודע שאין זה משבר משפחתי. הוא רואה את הדבר כחמור: היהדות אבודה ומצבה כמצב יהדות ברית המועצות. הוא חושב שהלך רוח זה, שנתפסו לו אנשים אחרים, כמובן מתוך רצון טוב ולב יהודי רחב ותקווה שמשהו יסתדר עוד, ומתוך כך אין מחמירים את הטון עם הממשלה הרומנית, שמא יזיק הדבר - הלך רוח זה מוטעה.

זה מכבר חשבנו על שני דברים. חשבנו לקרוא לציר [רומניה] כאן ולעשות איתו חשבון צדק בעד כל העבר ולהודיע לו, שאיננו רואים מצב היחסים מצדם כמצב של יחסים עם מדינה ידידותית. אין שום ידיעה חיובית [על ישראל] מתפרסמת אף פעם. מתפרסמות ידיעות מתוך ניפוח על הפגנות ומאסרים ומכות משטרה במפגינים ומחוסרי עבודה, שהמילווה האמריקני מרעיב את האוכלוסייה וכולי. אחר כך כוונתנו לעשות צעד מרחיק לכת יותר - לקרוא חזרה את הציר והיועץ שלנו. זאת לא אמרנו באופן רשמי, ולא התכוונו לקרוא אותו חזרה באופן רשמי, אלא שהציר והיועץ ישובו ויישארו כאן במשך כמה זמן ונראה איך ייפול דבר.

עוד אנו חושבים לגשת להתקפה זו - ובינתיים קרו שני דברים.

אל״ף, עניין המעשה באונייה ״אילת״. נוצר מצב כזה: האונייה ״טרנסילבניה״ חדלה להפליג. היא יצאה לתיקונים כפי שהודיעו לנו. היא הייתה מביאה אותו מספר מועט של יהודים שהיו באים ארצה ושימשו לממשלת רומניה להוכחה, שלא פסקה העלייה. בינתיים הצטברו יהודים, לא רק רומנים, אלא אנשים שהיו בטרנזיט מפולין. ביניהם הייתה גם אישה ארץ-ישראלית שהרתה ללדת ורצתה ללדת בחיפה, בביתה. פנינו לשלטון המוסמך, משרד התחבורה ברומניה, ואמרנו שרוצים אנו להביא אונייה כדי לקחת אנשים אלה. הם אמרו ניחא, תביאו אונייה. אמרנו שאם היא תבוא היא תיקח את כל העולים, היא תזדקק לכל מיני שירותים, היא תצטרך להצטייד בדלק. הם אמרו שניגשים הם להכנת כל הדברים. האונייה באה וכאשר באה נקרא אחד מהצירות, הציר או היועץ, למשרד החוץ ונאמר להם שזו התערבות שלא כדין של משרד הצירות בעניינים פנימיים של רומניה. אין לצירות כל מעמד לגבי נסיעה מרומניה. אם הם נותנים לאזרחים שלהם לנסוע לישראל - זה עניין שלהם ולא של הצירות ואין מקום להביא אונייה מישראל בשבילם. כל הטענות שהדבר נעשה בידיעה וברשות לא הועילו. לא אכנס לפרטי פרשה מייגעת זו, שיחות ותירוצי הציר שלהם כאן שהיה מצויד בהן. אך בסופו של דבר נתנו להפליג באונייה זו לפולנים ולאישה הישראלית ולא נתנו לאיש מיהודי רומניה להפליג באונייה זו. עתה עומדת ״טרנסילבניה״ להגיע עם כמה מאות אנשים. בינתיים הם החישו את קצב מתן הרישיונות לאותם אנשים שנותנים להם, בעיקר לזקנים וחולים. ייתכן שרישיון זה ניתן גם למישהו אחר. ידוע לי מקרה על רופא שיניים אחד, שריפא מיניסטר והמיניסטר התפעל מאוד ממנו וביקש לעשות לו טובה. הרופא ביקש שייתן לו רישיון עלייה לישראל והרישיון ניתן לו. אומנם אי-אפשר להשוות משטר זה הקיים עתה ברומניה למשטר הקודם מבחינת הקורופציה, אך גם עכשיו הכסף יענה, אם לא הכל הרי בכמה דברים. איני יודע אם זו הפגנה מצדם ורוצים הם להוכיח, שהנה יש עלייה מרומניה ומשום כך שולחים הם אנשים אלה. בכל אופן, האנשים מרומניה יבואו ב״טרנסילבניה״ שכנראה חידשה כבר מסעותיה.

דבר שני שקרה זה פרסום פסקה מסוימת מנאומו של ראש הממשלה. אחרי פרסום זה נקרא הציר שלנו למשרד החוץ, לסגן שר החוץ, אשר מסר לו מחאה רשמית של ממשלת רומניה בדבר התקפתו של בן-גוריון בנאומו האחרון נגד אנשי הממשלה והמשטר ברומניה.[10] הוא הזכיר גם את ההפגנה בפני הצירות הרומנית בתל-אביב, שלפי ידיעותיהם אורגנה על ידי הממשלה. ישנם הורים בארץ שלהם יש ילדים ברומניה והם חיים במתיחות ובעצבנות והלכו להפגין לפני הצירות הרומנית. כמו כן הזכיר את המקרה עם ״טרנסילבניה״ בחיפה. היה מקרה כזה: באה פעם ״טרנסילבניה״ והביאה שיירות עולים - אותן השיירות הקטנות, 200-100 איש - אך נמצא ברגע האחרון באונייה מעפיל שנכנס בגניבה לאונייה והגיע לחיפה. אנשי האונייה אסרו אותו. המשטרה שלנו מצאה תחבולה משפטית ובאה והורידה אותו מהאונייה. איני יודע מי טיפל בדבר ונתן את ההוראה למשטרה - (השר מ. שפירא: נאמר שהוא בעל חוב ליהודי הנמצא בארץ והורידו אותו) - על מקרה זה הייתה מחאה. בשעתו הוגשה המחאה וענינו מה שענינו על מחאה זו. עתה הם הזכירו זאת שוב. הוא הודיע, שהתפתחות מדינית זו מובילה להתקררות היחסים בין שתי המדינות ובהזדמנות זו הוא הודיע בהדגשה, ששאלת עליית יהודי רומניה היא שאלה פנימית שלהם בלבד ואין עוד מקום לכל משא ומתן ומיקוח איתנו בשאלה זו. כאן נאמר, כי הוא סירב לשמוע הסברה וביקש תשובה רשמית מטעם הממשלה.

בינתיים גם הציר וגם היועץ באו אלי וביקשו אותי לשחרר אותם מתפקידם. משרד החוץ רוצה לשחרר אותם. להחזיר קודם את אגמי - זו שאלה של תכסיס - אחר כך את ראובן רובין ולהשאיר שם את אליעזר הלוי עם תקן קטן מאוד, מצומצם. זאת אומרת, שלא ננתק את היחסים ולא נודיע לממשלה שזה ניתוק, אבל על הלוי להודיע שהציר נוסע על מנת לא לחזור. הציר הרומני יהיה אצלי ואשמע דברים ברורים. ניתן לו תשובה ונעשה סיכום של התנהגותם כלפינו ונסביר מה זה בשבילנו עניין העלייה מתוך הסתמכות על ארצות אחרות של ״הדמוקרטיה העממית״.

בשלב זה נדרש ב״ג לנאום שנשא ב-29.10.1949 בת״א בכינוס פעילי מפא״י בנושא ״המערכה על קיום הפועל וגורל ההסתדרות״, אשר בו תקף בחריפות את המשטר הקומוניסטי ברומניה על מדיניותו האנטי-יהודית ואישית את שרת החוץ אנא פאוקר. ב״ג לא הזכיר בנאומו את השם ״רומניה״ ואילו את אנה פאוקר כינה ״בת הרב״. ב״ג ציין, כי דבריו אלה גרמו לכמה חברים לומר לו שעשה משגה, והוסיף כי לאחר ששקל את הביקורת ״אין לי שום יסוד להתחרט ולהצטער על אף הגה אחד מהדברים שדיברתי אלא אולי רק על מה שלא דיברתי [---] ישנה התעללות בנו מצד השלטונות ברומניה ויש בזה חלק רב ליהודים שהם שונאי ציון. לכן אנו חייבים לדבר על כך, כדי שלפחות אותם היהודים החיים ברומניה ידעו שבאיזה מקום בעולם יש יהודים היכולים לדבר על כך. דבר זה יעזור ליהודים מבחינה מוסרית ועלינו לדבר בקול רם על ההתעללות ביהודי רומניה״. להלן התנהל דיון ומספר שרים מתחו ביקורת על דברי ב״ג ועל כוונתו לחזור עליהם בכנסת.

השר מ. שרת: אני משתדל להימנע מלחזור על דברי חברים, אבל במקרה זה, בתוקף תפקידי, אני רוצה שיורשה לי לחזור על דברי חברים בהדגשה שלי. אני סבור שמר בן-גוריון, בדבריו שפתחו את המחזור הזה של הוויכוח, לא דייק בנקודה עיקרית. הוא מסר על ויכוח שהיה לו עם חברים, שסברו שאמר דברים שלא צריך היה לאומרם. אני הייתי אחד החברים האלה. מה הוא ענה על זה? הוא ענה שהוא לא מקבל ביקורת זו, שאסור להחניק דברים וצריך לומר דברים ברורים. צריך להשמיע את המחאה. יכול היה להתקבל הרושם, שאני הצעתי להחניק, לא לדבר ולשתוק. זה לא היה כך. מבחינה זו אני מרגיש שנגרם לי קצת עוול. לא היה כל ויכוח ביני ובין בן-גוריון אם להחניק זאת או להוציא את הדבר לחוץ. אני הדגשתי בהחלט שצריך להוציאו לחוץ. המצב אינו כזה, שהדבר תמיד מוחנק. בזמנו מסרתי פעם בכנסת הודעה מפורשת בעניין הונגריה אחרי המשפט שהיה לאנשי ״הבריחה״. על זאת היו תגובות חריפות מצד הממשלה ההונגרית בעיתונות ועם הציר שלנו. כאשר דיברתי עם מר בן-גוריון לא באתי בביקורת עליו מדוע התריע על עוול זה. אמרתי דבר אחר ואני חוזר עליו: כל טענותיו של מר בן-גוריון, שלא הזכיר את השם [אנה פאוקר] - בעיני אין זה רציני. הייתה בנאום זה התקפה אישית. אני רוצה לבקש אותך, מר בן-גוריון, לשקול את הדבר מחדש ואני רוצה לקוות שתבוא לידי מסקנה שזה, קודם כל, פשוט לא היה לכבודך. לא ייתכן שראש ממשלה, מעל במה ציבורית, בפומבי, יתקיף התקפה אישית איזה חבר של איזו ממשלה-שהיא. דבר זה לא ייתכן כלפי עיראק כיום. ישנה התקפה? היא מופנית אל ממשלת עיראק ולא ייתכן לקחת איש אחד מתוכה ולהתקיפו. עניין התקפה אישית לא יכול להופיע בפומבי. כאשר יושבים אנו ליד שולחן זה, או בכלל סביב שולחן, אפשר לחרף ולגדף וזה נאמר ולא לשם פורקן. אך לא ייתכן ביחסים בינלאומיים דבר זה. אני רוצה לבקש אותך לשקול את הדבר ונקווה שתבוא למסקנה שדבר זה לא ייעשה עוד. הרי על חשבון העבר יש לנו מה להגיד לבווין, אבל לא ייתכן שתגיד משהו כלפי בווין באופן אישי מעל במה פומבית. הדיבור צריך להיות על מדיניות, קו, התנהגות, מעשים ואידיאולוגיה. אפשר לדבר על נושאים אלה. אבל לא על אישים. והשאלה של הזכרת שם לא מעלה ולא מורידה כאן, כי הזהות דוקרת את העיניים. כל ילד שקרא זאת ידע על מי המדובר. בני הקטן בא באותו ערב הביתה ואמר, שבן-גוריון ״הרביץ״ באנה פאוקר והוא סיפר לי את הדברים כך, שלא היה לי ספק שאמרת את השם ״אנה פאוקר״. זה לא ייתכן וזה מוכרח להימחק לגמרי, ועל זה הוויכוח ולא כפי שהצגת אתה את הדבר.

עוד בבחינה אחת נעשתה שגיאה. זה אולי תוצאה [מכך] שלא פירשת בשם רומניה. היה טוב יותר אילו פירשת בשם רומניה, כי רומניה היא שאינה נותנת ליהודיה לצאת ואין להתקיף את שר החוץ שלה. בזמן המנדט התנגדתי, שהעיתונים שלנו היו מתקיפים את פקידי ממשלת המנדט, את קית-רוץ׳[11] או מישהו אחר. היו צריכים להתקיף את ממשלת המנדט, לא פקיד זה או אחר באופן אישי. לא הפקיד קובע את המדיניות ואין גם להקים לנו שונאים.

הרושם מהנאום למי שאינו בקי בכל הפרטים היה, שאתה סבור שבדרך כלל הקומוניסטים הגויים מוכנים להתיר עלייה, ועד כמה שעליית יהודים אינה מותרת, חייבים בכך הקומוניסטים היהודים. זה לא נכון. אני רוצה לומר את דעתי השקולה, שאם מציגים כך את הדבר - זה לא נכון. בהכללה זה לא נכון ופולין תוכיח. כולנו יודעים זאת. זה אינו סוד לשום איש המתמצא בענייני פולין, שהאיש המרכזי בפולין הוא יהודי ולא נעשה דבר שהוא אינו רוצה בו - (השר ד. יוסף: בעניינים שלנו?) - בכלל. הוא האיש הקובע ובלעדיו לא ייעשה דבר. הוא הרבה יותר ממשה פיאדה ביוגוסלביה.[12] פיאדה ביוגוסלביה הוא אוטוריטה, אבל אינו מנהל את העניינים. ברמן[13] מנהל את העניינים בפולין - (השר י.מ. לוין: יש צדיקים גם ביֶבסקציה[14]) - לא ייתכן שייעשה דבר כזה בפולין, כמו שאנו רואים אותו, שהוא מלוּוֶה  קצת בהוצאת רכוש וכולי, שלא על דעת האיש הכלכלי המרכזי של פולין, והאיש הכלכלי המרכזי בפולין הוא יהודי. שמו מינץ והוא הדיקטטור הכלכלי של פולין. הוא אחד הגאונים העולמיים בענייני פיננסים. בצ׳כיה עכשיו יש טיהור. עד הזמן האחרון היו יהודים אשר קבעו את הדברים בפנים, לא כלפי חוץ. היהודים היו בעמדות המכריעות ביותר וכל המדיניות של צ׳כיה לא תיתכן שתהיה נגד דעתם.

אם מדברים בהכללה, גורמים עוול ידוע להיסטוריה, בייחוד בהתרשמות האנשים שהגויים כולם זכאים והיהודים כולם רשעים. בחומר שמסרתי לראש הממשלה לקראת הכנת נאומו בפתיחת כנס הכנסת, פירשתי שֵם רומניה. לא התכוונתי להצניע שֵם רומניה. כאשר מדובר על ענייני רומניה מפרש אני בשמה ואין אני מסתיר את שם הגברת אנה פאוקר, ואם תהיה שאלה ודאי אצטרך להגיד, שראש הממשלה לא התכוון לפגוע באישיות - (רוה״מ ד. בן-גוריון: לא הזכרתי שם) - תלית בה הקולר באופן אישי. זו הייתה התקפה אישית. זו לא הייתה קריקטורה בעיתון. זו הייתה התקפה אישית של ראש הממשלה. הטלגרף מסר כך, הרדיו מסר כך. בי.בי.סי. היה הראשון שבישר דבר זה בצורה זו. הציר ראובן טילגרף אלי מייד לאחר ששמע את הדברים בבי.בי.סי. ולא רק הוא שמע. כל יהדות רומניה הייתה נרגשת לאחר שמיעת הידיעה. הם נאחזים כטובע בכל קנה קש ואין מבדילים בין דבר לדבר. זה בעניין הפגיעה האישית. אני מצפה ומייחל, שזה לא יחזור עם כל חריפות הגינוי של מדיניות ארץ אויבת.

בנוגע להחזרת הציר [ראובן רובין], אני החלטתי על זאת מזמן. אנו צריכים להחליף את הציר. דיברתי איתו גלויות כאשר הוא היה כאן. אחרי ניסיון של חודשים להתקרבות, שידול, פיוס, מוכרחים עכשיו להראות פנים נזעמות [כלפי הרומנים], ואמרתי לו:

״אתה אינך מסוגל לזאת. אתן לך אפשרות של חודש-חודשיים של ניסיון נוסף״.

זה מוכרח להיגמר. נשלח איש אחר, אשר יכול להעמיד פנים נזעמות. תהיה הפסקה זמן-מה. לא יהיה לנו ציר ברומניה. זה לא יהיה ״ברוגז״. זה אינו נקרא ניתוק קשרים. זה אינו ביטול הצירות. אנחנו איננו מחזירים את הציר וסוגרים את הצירות. אין אנו מנתקים הקשרים הדיפלומטיים עם רומניה. הצירות נשארת, יש charge d'affair [ממונה]. כאשר הגברת מאירסון יצאה ממוסקבה לא שלחנו מייד כתב מינוי חדש. זה מביא לידי ביטוי מסוים את יחסנו לעניין.

זה לא קל כל כך למנות עכשיו ציר. עכשיו אנו בעלי ניסיון. אנו יודעים כבר מה דרוש מציר ולא קל למצוא את האיש המתאים. אין אני יודע מתי נוכל לשלוח לשם ציר אחר במקומו. תהיה תקופה שלא יהיה שם ציר ונראה מה היא תיתן לנו.

להרב לוין - מדוע איננו יכולים לא להצביע בעד [חברות] רומניה באומות המאוחדות? זה אינו דומה. כל מעשה באו״ם צריך להיות מנומק וכל נימוק צריך להיות פומבי והגיוני, וכל נימוק פומבי והגיוני צריך להיות במסגרת של או״ם. לפני כניסתנו, לפני קבלתנו לאו״ם, נקטנו עמדה, שיש רק שני שיקולים לגבי מדינה הרוצה להתקבל כחברה באו״ם:

אל״ף, אם היא מדינה בכלל.

בי״ת, אם היא שוחרת שלום - ולא יותר,

ולא מהו הקו שמדינה זו או אחרת נוקטת בשאלה זו או אחרת ואם גם זוהי שאלה הנוגעת מאוד מאוד בנו.

לגבי עבר-הירדן יכולים אנו לומר, שהיא אינה מדינה שוחרת שלום. היא פלשה לארץ-ישראל. היא אינה רוצה לחתום על חוזה שלום. היא אשמה באגרסיה.

לגבי רומניה אנו יכולים לומר, שהיא אינה נותנת ליהודים לצאת - זה אינו נימוק מן העניין. אנו מתנקמים בה כי היא אינה עושה מה שאנו רוצים או היינו רוצים שתעשה. זה לא עקבי. לא תהיה תפארתנו על דרך זה.

ב״ג השיב בהרחבה לחולקים עליו ובין היתר אמר:

ראש הממשלה ד. בן-גוריון: כל הכבוד העמוק שיש לי לחברים, אשר להם דעה אחרת בענייני מדיניות והם קמים להגנתה. כל הכבוד למשה [שרת] בבקרו נאומי. אבל אני חולק על כל הערכה זו בעניין היֶבסקציה והמשטר הקומוניסטי. אינני כל כך נאיבי לא לדעת, שיש עניין משטר והמשטר הזה הוטל על הארצות האלו. אף על פי כן יש עניין מיוחד של היבסקציה, שהוא אינו זהה עם המשטר. המשטר הוא קומוניסטי, הוא אינו מוכרח בכל התנאים לסגור דלת בפני היהודים ליציאה. ראיה - פולין, בולגריה, צ׳כיה, יוגוסלביה. המשטר יכול לעשות בכמה עניינים יוצא מן הכלל.

הערות: