הממשלה, ישיבה ה׳-מאמץ להפסקת הרדיפות
שם הספר  דבר דבור 1949
שם הפרק  הממשלה, ישיבה ה׳-מאמץ להפסקת הרדיפות
כותרת משנה  סעיף ג׳: רדיפות על יהודי עיראק



111. הממשלה, ישיבה ה׳[1]

25.10.1949

מאמץ להפסקת הרדיפות

 

סעיף ג׳: רדיפות על יהודי עיראק[2]

 

השר מ. שרת: בעניין זה היו לי שיחות עם השגרירים של ארצות-הברית ושל אנגליה, ודרשתי למסור מייד את הידיעות לממשלותיהם ולהעביר מייד את דרישתנו להפסיק את הרדיפות. ניתנו גם הוראות כאלו לצירים שלנו. כן ניתנה הוראה למשלחת שלנו בניו-יורק לברר את האפשרות של העמדת השאלה באו״ם ועדיין לא קיבלתי תשובה לכך. ברור הדבר, שלשם פעולה מהירה צריך לפעול בצינורות ממשלתיים ולא בצינורות בינלאומיים, כי הפעולה בצינורות ממשלתיים מהירה יותר ויעילה יותר. זוהי אולי בכלל הדרך היחידה לפעולה. מה שנוגע לאו״ם, זהו עניין של הופעה בלבד, אבל לזה יש ערך, וערך מוסרי. היה פרסום לכך בעיתונות בחוץ לארץ. עלי לומר, שהיו לי ידיעות על מות כמה יהודים, עינויים - שלוש בחורות ובחור אחד - אבל לא מסרתי ידיעות אלו לפרסום, כי רציתי שדבר זה יבורר היטב.

בקהילה היהודית [העיראקית בישראל] מצב של אימה, של חרדה רבה ושל רתיחה רבה, ויש לחשוש לעצות לא כל כך נבונות מצדם של חמומי המוח. ישנם כאלה החושבים מתוך ייאוש, שיש צורך להתחיל לפעול מייד, וברור שפעולה כזאת פירושה הבאת אסון על כל הקהילה. הייתה שם דרישה לעשות יום צום ותפילה וראשי הקהילה נכנעו לדרישת הציבור - היום הוא יום הצום והתפילה. דאגנו לכך שיום זה יודגש במשהו גם ב״קול ישראל״ בעברית ובערבית.

אלה הדברים שרציתי למסור לכם. במשך ארבעים ושמונה השעות האחרונות לא היו ידיעות נוספות. ישנם פרטים על העינויים, שאותם לא מסרתי לפרסום - אלה הם דברים אותנטיים: תולים אנשים כבולים בידיהם, טובלים ידיים ורגליים במים רותחים ושמים על מקומות שונים בגוף מגהץ מלובן.

 

השר ב. שיטרית הוסיף פרטים על הרדיפות ועל הנעשה בקרב יהודי עיראק וקרא לשר החוץ לפעול כל עוד לא מאוחר.

 

השר מ. שרת: על הפעולה הדיפלומטית כבר מסרתי. על העברת ההוראה למשלחת שלנו באו״ם מסרתי, ואם יש הצעה נוספת ומעשית - יש להציע אותה. אין זו שאלה כל כך פשוטה. ישנה שאלה לאיזה מוסד להעביר אותה ומתי.

בשאלת חילופי האוכלוסין נתפרסם בעיתונות, כאילו מפי דובר קבוצת הסקר, שכאילו ראש ממשלת עיראק פנה בהצעה כזו. פנינו לוועדת הסקר ושאלנו על מידת האמת שבידיעה זו. על כך קיבלנו תשובה רשמית, כי אגב שיחה זרק נורי סעיד רעיון כזה - שייתכן להחליף את יהודי עיראק בפליטים הערביים, אבל הוועדה אינה רואה את הדבר כנתון בגדר סמכותה. הסכמה לדבר זה פירושה, לדעתי, הסכמה מצדנו לכך, שרכוש יהודי עיראק יוחרם לאוצר הממשלה העיראקית תמורת הרכוש הערבי שהחרמנו כאן, ואז אנו מקבלים עלינו אחריות לפצות את יהודי עיראק על חשבון רכוש הערבים נגד רכוש היהודים שם. זה יוצר תקדים מסוכן לגבי מצרים ולגבי ארצות אחרות. יכול להיות גם פירוש לדבר זה, שכל ארץ ערבית מתחייבת לקבל פליטים רק במידה שיש לה יהודים. אם ניכנס למשא ומתן כזה אני חושש להתהוות סיבוכים רציניים מאוד.

 

להלן התנהל דיון והתעוררה שאלה כיצד לנהוג ביוזמת יוצאי עיראק בארץ לקיים הפגנה רבתי נגד הרדיפות. הוחלט למנוע הפגנה זו, שכן היא עלולה לעורר הפגנות אלימות אנטי-יהודיות בבגדאד ובערים אחרות בעולם הערבי.

 

השר מ. שרת: מסרתי את הדין וחשבון שלי בקיצור ולא מיציתי כל מה שעשינו, וכעת רוצה אני למלא אחרי דין וחשבון זה.

אל״ף, בשיחות שלנו עם נציגי חוץ, וגם בשיחות נציגינו בחוץ לארץ עם הממשלות בחדרי חדרים, לא לשם פרסום, פַרטנו על נימה זו שזהו משחק באש מצד עיראק. אמרנו כי אנו אוחזים בכל האמצעים, שלא יקרה דבר, אבל אין להתעלם מהעובדה, שפה ישנם קרובי יהודי עיראק אלה ולא נוכל להשתלט עליהם.[3] אמרנו כי עליהם להגיד לעיראקים שלא ילבו את האש.

בי״ת, העברנו הוראות להתקשר עם חברות הנפט על מנת שתדרושנה להפסיק את הפעולות נגד היהודים.

גימ״ל, העברנו הצעה לנסות ליצור רושם, שהפעולות נגד היהודים ישפיעו לרעה על קבלת המילווה [מבריטניה].

דל״ת, להניע עיתונאים לבקש רשות לבקר בעיראק לרגל מקרים אלה ואם הרשות לא תינתן להם על ידי ממשלת עיראק, לפרסם שעובדה זו מוכיחה, כי לעיראק יש מה להסתיר.

משהו בעניין העלייה מפולין:

אל״ף, לאחר כמה פניות מצד הצירות שלנו, הבטיחה הממשלה לרסן את הקמפניה בעיתונות נגד העלייה ואת ההשמצה נגד העלייה, שהיא האמצעי העיקרי של קמפניה זו.

בי״ת, הממשלה הבטיחה לתת זכות להקדים במהלך הטיפול את הציונים.

לעומת זאת הודיעה הממשלה, שהארגונים הציוניים יצטרכו להתחסל בתחילת שנת האזרחים החדשה - בינואר או בפברואר [1950]. אין פירושו של דבר גמר העלייה, אבל הם יצטרכו לדון על נוהל החיסול. הממשלה רוצה לעשות זאת באופן תרבותי, אולם לא תוכל להרשות לאחר חודש פברואר קיום ארגונים ציוניים והופעה ציונית בפולין. דבר זה נתון במשא ומתן בין הצירות שלנו לבין ממשלת פולין - (השר מ. שפירא: בתחילת החודש עומדים להגיע מפולניה שמונה מאות יהודים).

בנוגע לאנגליה - אתם זוכרים ודאי, שמסרתי לכם על האיגרת של הבריטים בדבר חיפה ובתי הזיקוק ועל התשובה שעמדתי לתת. לפי הקווים שקבענו פה נשלחה תשובה, ועכשיו הגיעה תגובה לתשובה זו, שנמסרה בעל פה:

אל״ף, הציר קיבל הוראה להודות לשר החוץ על תשובתו.

בי״ת, הציר קיבל הוראה להביע את אכזבת משרד החוץ הבריטי על זה שאיננו מוכנים להיכנס במשא ומתן על נמל חופשי בחיפה ועל הנהלה משותפת של יהודים וערבים.

גימ״ל, לתת לנו את ההבטחה, שאותן ההצהרות שהצהרנו, שאין בכוונתנו להלאים וכולי, הממשלה הבריטית מבינה שדבר זה נמסר לידיעתה הסודית.

דל״ת, הבריטים ממשיכים במאמציהם לאפשר הזרמת הנפט הגולמי לחיפה, כדי להפעיל את בתי הזיקוק. זאת אומרת, שלמרות סירובנו להיכנס במשא ומתן על נמל חופשי בחיפה והנהלה משותפת, אין הם מפסיקים את הפעולה.

 

הערות:

[1] מתוך הפרוטוקול, סעיף ג׳.

[2] רדיפות יהודים בעיראק החלו במהלך מלחמת העצמאות בישראל כצעדי נקמה על ניצחונות צה״ל. הרדיפות גברו בקיץ 1949. ר׳ על כך בפרטות בספרו של שלמה הלל, שעשה אז בשליחות באיראן לשם נמלטו רבים מעיראק והוטסו לא״י. הלל כתב על שיחה עם מ״ש, ככל הנראה באוקטובר 1949, שבה דיווח על מעצרים ועינויים וביקש להפעיל כל לחץ אפשרי על ממשלת עיראק למען תבלום את הרדיפות (הלל/רוח קדים, עמ׳ 251-242).

[3] השר שיטרית מסר לפני כן, כי כמה מיוצאי העדה העיראקית זוממים מעשי נקם בערביי יפו.

 

העתקת קישור