105. התייעצות
במשרד החוץ[1]
19.9.1949
היחס
לקבוצת אל-הווארי[2]
ההתייעצות נפתחה
בדברי אליהו ששון, שאמר כי בלוזאן התברר, שבעיית הפליטים היא הבעיה העיקרית. התססת
אוכלוסיית ״המשולש״ עשויה להחיש את יישוב הפליטים בארצות ערב, שכן עבדאללה עשוי
לתמוך ברעיון זה כדי להרחיקם מתחום שליטתו. קבוצת הווארי מצדדת ברעיון קליטת 100
אלף פליטים בישראל ומקווה שאח״כ יגדילו מספר זה. ניתן להסתייע בקבוצה זו למניעת
סיפוח ״המשולש״ לעבה״י, אולם הקמת מדינה ערבית שם עלולה להוליך לחזרה לגבולות כ״ט
בנובמבר.
משה שרת: עמדתנו היא, שמדינה ערבית רצויה לנו מסיפוח, כי סיפוח פירושו:
אל״ף, שיהיה לנו עניין עם ממשלה חזקה יותר.
בי״ת, סיפוח יביא את עיראק לכדי 15 קילומטר מנתניה.
גימ״ל, מדינה עצמאית מן ההכרח שיהיו לה יחסים איתנו יותר מאשר עם עבר-הירדן
או עיראק.
דל״ת, מדינה עצמאית תהווה מעצור בפני נחשול ערבי [התקפי נגדנו] ותיתן
אפשרות של תיקוני גבול.
סיפוח ״המשולש״ אלינו יגדיל את
האוכלוסייה הערבית עד כדי אסון.
אם יופיעו קריאות ערביות מתנגדות
לסיפוח, מחלקת המדינה לא תוכל להופיע כגורם מתעלם מרצון התושבים. אולם עם הקמת
המדינה העצמאית תתבע מחלקת המדינה, שמדינה זו צריכה להיות בעלת שטח שיאפשר לה
קיום, כלומר שעלינו לסגת.
אולי נוכל לומר לערבים, שאם ידרשו
הגדלת השטח ייהפכו לנו לגורם עוין.
נחה דעתי מדברי ששון, שלא להביא
קבוצה זו ללייק סכסס. מחלקת המדינה תוכל להסתייע בהופעתם ולהביאם לידי הכרזות
נגדנו. אם גם לא יזדהו עם עבדאללה או המופתי, ישירו אותו שיר.
אני עדיין מסופק בממשות התסיסה.[3]