75. התייעצות במשרד החוץ עם אנשי משלחת לוזאן[1]
8.7.1949
מוכנים לקבל 100 אלף פליטים
ההתייעצות,
שהוקדשה לדיוני עצרת האו״ם בספטמבר 1949
בבעיית א״י, נפתחה בדברי המנכ״ל ו. איתן, שצפה כי ארצות-הברית תלחץ להעלאת נושא
השלום בעצרת. א. ששון המליץ למשוך את הדיון בשאלת החזרת הפליטים בוועידת לוזאן
ובתוך כך להציע ויתורים מסוימים בתחום ההחזרה, לאחר שכבר הכריזה הממשלה על נכונותה
להחזיר נשים וילדים במסגרת איחוד משפחות, כדי למנוע באופן זה דיון בבעיה בעצרת.
מ. שרת: בממשלה היה שיקול אם הגיע הזמן להכריז על נכונותנו לקבל 100 אלף פליטים.
דעת השוללים היא, כי הצהרה כזו רק תגרור לחץ נוסף. המחייבים מציעים כי החזרה זו
תהיה מלובשת לבוש של הצעה שתוגש על ידי צד שלישי. הברקנו בעניין זה לאנשינו
באמריקה ונראה איך יגיבו.
הממשלה החליטה עקרונית על
נכונותה להודיע על החזרת 100 אלף, ולשר החוץ ניתנה סמכות לפרסם הצהרה במועד
שהעניין ייראה כדאי לפניו, אולם ברור שבהצהרה זו ייאמר, כי ההחזרה מותנית בשני
תנאים: אל״ף, בשלום.
בי״ת, בפתרון כולל של בעיית הפליטים כולם, כי הרי ברור שאם אנו נכריז על
החזרת 100 אלף פליטים מבלי להתנות את הדבר בשלום, יבואו, יעמדו על המיקח
וינסו לסחוט מאיתנו מספר גדול יותר. אולם ברור למעלה מכל ספק, שיהיה צורך לנסח את
ההודעה כך, שזה יהיה גם ברור מלשון ההודעה, כי אם בינתיים תסופח אלינו רצועת עזה
על פליטיה אזי 100 אלף הפליטים האלה יהיו כלולים במספר הפליטים שיועברו אלינו עם
קבלתנו את רצועת עזה.
אשר למספר 100 אלף עצמו,
הרי יש לנכות ממנו את 30-25 האלף שכבר הוחזרו ו-10-15 אלף בני המשפחות שיוחל עתה בהחזרתם, באופן שיש
לחשוב על תוספת של כ-60 אלף - (ז. ליפשיץ: ברצועת עזה יש 56 אלף תושבים, 50 אלף פליטים מהסביבה הקרובה ו-100 אלף מהסביבה
הרחוקה. יחד 220 אלף פליטים. המצרים מעריכים שהסכום הכללי הוא 260-250 אלף) - כאשר
הועלתה שאלת סיפוח רצועת עזה בישיבת הממשלה, חשבנו שהמספר הוא 180 אלף - (א.
ששון: מוטב עכשיו לא לפרסם את החזרת 100 אלף הפליטים ולהשאיר זאת כקלף לשעת הצורך בזמן
העצרת. בינתיים טוב שהחוזרים ללוזאן יוכלו ברמזים להשתמש בדבר זה בשקלא וטריא שלהם
עם הערבים) - אני מתאר לעצמי, שיש לפתוח את שלושת השערים [לפליטים המוחזרים] אחת
לשלושה שבועות כל אחד, זאת אומרת שהוועדה המקבלת את הילדים והנשים תעבוד יום אחד
בשבוע על יד שער פתוח אחד, בשבוע השני לצד השער השני וכן הלאה - (ו. איתן: המצב
הכלכלי שלנו, כפי שהוא מתבטא בנאומים הרבים של קפלן ואחרים, מהווים עתה לחץ נגד
השלום. לפי הנאומים חושבים הערבים, שמצבנו הכלכלי הוא כה קשה, שהשלום נחוץ לנו
כאוויר לנשימה ולכן אין להם מה למהר. ממילא נידָחף אנו לקראתם. לכן אני מציע שיפסיקו
לדבר כל כך הרבה על המצוקה הכלכלית שלנו) -
אנו מדינה ולא נוכל להעלים
מעיני הציבור שלנו את המצב הכלכלי. יש תביעות, יש מיסים, יש צרכים ולא נוכל לשתוק.
אולם מהצד השני המצוקה
הכלכלית היא גם נימוק בידינו לא להיות פזיזים בקליטת הפליטים. אם המצב קשה, הרי ברור
שלא נוכל לקלוט פליטים - (ו. איתן: בדבר השלום נראה לי שיש עתה שלוש עמדות: אל״ף,
עם מצרים אפשר עתה להגיע לשלום. בי״ת, עם עבר-הירדן לא רצוי ולא כדאי לנו. גימ״ל,
נשארת סוריה, שאיתה כדאי לנו עתה להגיע לשלום כל עוד לא הסתדרה עם האנגלים) -
ממילא לא נגיע לשלום פורמלי עם הערבים. אם נגיע לשלום יהיה זה שלום דה פקטו ולא דה
יורה, שבו ייחתמו חוזים שונים, חוזי מסחר למשל, אבל שלום דה יורה לא ייחתם. (פונה
אל ששון) מה, לדעתך, תהיה התגובה הערבית אם נפרסם חוק האוסר את ריבוי הנשים אצל
הערבים המוסלמים? חוק כזה נחוץ לנו במסגרת התחוקתית הכללית, שצריכה להסדיר את
שוויון האישה בישראל הלכה למעשה.
א. ששון: אני מציע להמתין עם חוק כזה, כי עתה הוא יהווה גירוי חזק מדי ורק
ירגיז.
הערות:
