.64 הממשלה,
ישיבה כ׳[1]
9.6.1949
התקציב
הדחוק של משרד החוץ
סעיף ה׳: הצעת תקציב לשנת תש״ט-תש״י
לאחר ששר האוצר הציג את הצעת התקציב מחו מספר שרים על
אי-התחשבות בצורכי משרדיהם.
השר מ. שרת: אני
מצטער מאוד שאני צריך להתווסף למקהלה זו, או יותר נכון לקונצרט של הסוליסטים, אבל
אין לי כל ברירה.
אנחנו הצענו להגדיל את תקציב משרד החוץ ממיליון ל״י לשנה
למיליון ו-500 אלף ל״י, והצעת האוצר היא לתת תוספת רק של 150 אלף ל״י.
פירוש הדבר לא להיענות לצורכי הגידול הטבעי של אותם הדברים, שאנחנו עוסקים בהם.
אין פירושו לא לאפשר איזו פעולה שהיא בהתאם לצורך המדינה. אינני יודע אם יש משרד
שבו היוקר שבדבר מתבלט כמו במשרד החוץ. אומנם משרד הביטחון הוא מוסד יקר למדי, אבל
צורכי הביטחון מותנים מתוך צורכי הפנים, כי אלה הם צורכי הגנה. אך כאשר מגיעים
למשרד החוץ יש דברים ועניינים הנקבעים
על פי מעמדנו הבינלאומי,
על פי מה שמקובל באומות
העולם,
על פי הצורך להגיע לאיזה
מינימום של דרגת הדדיות עם מדינות אחרות.
אנחנו עומדים בפני פתיחת צירויות חדשות בפינות שונות של
העולם. דבר זה יגדיל את ההוצאות. אם לא נקבל תוספת דרושה של התקציב, לא נוכל לעשות
זאת. אנחנו נותנים דעתנו על הקטנת התקן, אבל יש מינימום שלמטה מזה לא נוכל לרדת.
אם לקחת כל איש שלנו ולהשוות בין הקרייה ובירות העולם, ולהשוות אותו עם אותם
האנשים המתאימים לדרגה זו שהוא עומד איתם על רמה שווה או מנהל איתם משא ומתן - כמה
הוא עולה לנו וכמה האחר עולה למדינה שלו - אין כל השוואה. זה פי שניים, פי שלושה
וגם פי ארבעה מבחינת תנאי השיכון, מבחינה המשכורת, וזה קובע רמת חיי המשפחה וכולי.
אינני מציע שניכנס להתחרות עם אומות העולם ולהסתגל למה שיש בכל אומות
העולם, אבל יש מינימום שלמטה ממנו איננו יכולים לרדת.
ישנן פעולות שיהיה הכרח לעשות אותן. בתקופה קצרה שבין שתי מלחמות, בין מלחמת העולם ובין מלחמת
ישראל בערב, ״חטפנו״ משהו, קיימנו קורס להשתלמות בשביל 24 אנשים, 20 בחורים ו-4 בחורות.[2] רוב
האנשים האלה, הבחורים והבחורות, היו מגויסים במלחמה העולמית אם ביחידות שלנו בצבא
הבריטי, או בנוטרות או בפלמ״ח. כולם עד אחד היו מגויסים במלחמת ישראל. עכשיו
שוחררו פרט לאחדים שהצבא מחזיק בהם ואינו מוותר עליהם, וחזקה על הצבא שאם הוא אינו
מוותר עליהם, שעבודתם טובה. אחד מהם נפל במלחמה ואולי הוא היה המעולה שביניהם.
זה נתן יבול רב מבחינה איכותית. פעולה זו נפסקה ואנחנו רואים זאת
כאוויר לנשימה לחדש פעולה זו, אחרת נימָצא בלי מלאי מספיק של אנשים צעירים
לתפקידים העומדים לפנינו - נצטרך לקבל מכל הבא ליד, בלי הכשרה אחידה. זה היה כלול
בתקציב בסכום של 50 אלף ל״י. אם התקציב יועמד על מיליון ו-150 אלף ל״י זה
לא ייעשה, או אולי שר האוצר יצטרך לעשות קצת ״שנוררות״ - יצטרך לפנות למיני
מיטיבים ונדיבים, שיתנו לו כסף לצרכים שונים. אין אני חושב שיש לעשות זאת בקשר
למוסד להשתלמות לעובדי משרד החוץ.
יש שאלה של קשרי תרבות, פעולה שאנחנו איננו עוסקים בה אלא דרך
אגב ואנחנו מרגישים בחסרונה. אנחנו מוכרחים ליצור מחלקה מיוחדת, מסגרת מיוחדת
לפעולה זו. אולי נוכל לנצל את הסוכנות היהודית ומוסדות אחרים, אבל אנחנו עומדים
בפני תביעה נמרצת של כל המרכזים שלנו שהמדינה תופיע - ויש למדינה במה להופיע - יש
לה מה לגלות ביצירה הספרותית, בחינוך ועוד.
יש המתדפקים על שערינו ורוצים לעמוד בקשרים תרבותיים איתנו וזה מכל
מיני חוגים וצריכה להיות היוזמה מצדנו. אנחנו הכנסנו לתקציב 20 אלף או 25 אלף ל״י -
זה רק גרעין ארגוני לדבר זה. זה לא יכלכל את הפעולה, אך בלי הגרעין הארגוני פעולה
זו לא תיעשה כראוי.
מר שפירא דיבר
על התיירות. זהו דבר רציני מאוד. צריך להקדיש לתיירות את האמצעים הדרושים,
אך ישנה שאלה מיוחדת של ביקורי תורמים, או אנשים אחרים המחייבים תשומת לב מיוחדת.
אם אנחנו לא נקדיש להם תשומת לב אישית מיוחדת - וזה לא ייעשה על ידי לשכת התיירות
- זה יגרום לנו צרות צרורות, עלבונות אישיים, הרגשת פחיתת כבוד, רוגז, טינה, כל
מיני חשבונות. זה יתנקם פה. זה יתנקם במגבית. זה יתנקם גם ביחסי חוץ, שמירת שם
המדינה, היחס הציבורי אליה. אנחנו מוכרחים לעמוד על המשמר, לקדם פני הדברים. לא כל
האנשים פונים, יש אנשים המחכים שיפנו אליהם. זה מחייב מנגנון מצומצם, גם מנגנון
וגם הוצאות מסוימות, ובלי הקצבה בתקציב דבר זה לא ייעשה.
בכלל אין עניין שאינו משתקף בתקציב. אנחנו עומדים בפני שורה של ועידות בינלאומיות. קבענו
עיקרון, שבוועידות בינלאומיות מקצועיות המשרד הנוגע בדבר נושא בתקציב, אבל ישנה עבודה
ארגונית, השגת הניירות, אשרות ועוד. כל זה גורם עבודה והוצאות מצד משרד החוץ. בכל משלחת
היוצאת לחוץ לארץ צריך להיות איש משרד החוץ לשם תיאום הפעולה, לשם עמידה על המשמר אם
ענייני משרד החוץ כרוכים בדבר. אנחנו עומדים בפני הוצאות, שאומנם קשה לקבוע בדיוק כמה
הן תהיינה, אבל ההוצאות מצטרפות לסכומים עצומים.
ועידת
לוזאן - אין איש יודע כמה תימשך. אין להשוות
רמת ההוצאות של אנשי האומות המאוחדות, רמת ההוצאות של אנשי המדינות הערביות - (רוה״מ
ד. בן-גוריון: גם של עבר-הירדן?) - גם שלהם. אנשינו, כאשר הם יושבים בלוזאן - הם יושבים
בלוזאן - כאשר מר ששון נוסע לפריס, הוא נוסע כי יש לו שם פגישה, אך האחרים נוסעים נסיעות
הנאה. האנשים שלנו באו לז׳נווה פעם יחידה כאשר אני הייתי שם, אך האחרים נוסעים ערב
ערב כי לוזאן היא עיר משעממת. מניין הם לוקחים כסף אינני יודע. אין אני אומר שצריך
לבזבז כסף. אני חושב שלעת עתה אין תלונות על מידות הבזבזנות של אנשי משרד החוץ. יש
תלונות על מידות של בזבזנות של שליחים, יש שליחים ושליחויות - דווקא כי זוהי שליחות
חד-פעמית מרשים להם האנשים יותר מדי. אני מציין שאין תלונות כאלה לגבי אנשים של משרד
החוץ.
יש פונקציות
שצריכות להתמלא ולדאבוננו זה עולה בכסף. דוגמות פעוטות: רצח הרוזן ברנדוט. זה היה אסון
למדינה כולה, אבל כאשר היה צריך להתנצל לפני הממשלה השוודית היה צריך משרד החוץ לשלוח
פעמיים איש לשטוקהולם, פעם אחת להביע את צערנו ופעם שנייה להגיש את התזכיר, ומשרד החוץ
צריך היה לשאת בהוצאות האיש שיצא באופן מיוחד מפריס לשטוקהולם פעמיים. נתקלתי, למשל,
בעובדה שציר לא היה יכול לבוא לקבלת פנים שאני הייתי בה כי לא הייתה לו תלבושת מתאימה.
המזכיר הפרטי שלי לא יכול היה לבוא למסיבה שאני הזמנתי לביתי כי הוא חשב שהוא יכול
לבוא למשרד בחולצה בלי עניבה, אבל אינו יכול להופיע כך במסיבה שאני מזמין לביתי וכנראה
שאין לו תלבושת אחרת.
בכל
דבר אנחנו מוגבלים. כל דבר קטן עולה עשרות לירות. נכנסנו לארגון האומות המאוחדות.
מלבד כל הדאגות המדיניות פירוש הדבר גם תקציב. צריך ללמוד את הבעיות. אינני יודע איך
אצא מעניין אינדונזיה. על כל פנים, אי אפשר להראות בורות. מחלקת האומות המאוחדות ב״סטייט
דפרטמנט״, שגם בשבילם זו צרה חדשה, מחלקה זו לא הייתה קיימת עד לפני שנים אחדות. אתם
יודעים כמה אנשים עובדים בה? שש מאות! אני אינני מבקש שיאשרו לנו שישים עובדים במחלקה
זו, אבל אולי שישה צריכים לעבוד - לכל הפחות אחד למאה
- (רוה״מ ד. בן-גוריון: הם יותר מאשר אחד למאה) - אין כל השוואה. להם קול אחד - לנו
קול אחד. הם לא קבעו שש מאות עובדים במחלקה שלהם לארגון האומות המאוחדות כי האוכלוסייה
של ארצות הברית היא 140 מיליון
איש, אלא כי יש הרבה בעיות ומספר הבעיות אינו קטן לגבינו, אבל אני אינני מציע שמחלקתנו
תקיף מאות או עשרות אנשים. אבל אם לא יהיה לי תקציב לאותו מספר קטן שאנחנו מציעים -
העבודה לא תיעשה. לא נעשה את המלאכה או יעשו אותה באופן דילטנטי. יש לנו אמביציה להיות
יותר משכילים מהם, על כל פנים, לא פחות משכילים מהם. לא נשתווה איתם בכוח ובאוצרות
- בהשכלה ובידיעה אפשר להשתוות איתם.
אני
רוצה להציע לשר האוצר שיוסיף לנו 250 אלף ל״י ויעמיד את התקציב על מיליון ו-400 ל״י. בלי זאת לא נוכל לעשות עבודה
זו.
הערות:
